 |
/images/archive/gallery/264/778.jpg דגם של יהב פלג.
צילום: יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| גם גדעון אוברזון התקשה עם הקונספט: תלמידי שנקר מפרשים את מראה האיפור של לנקום |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
איתי יעקב
24/2/2005 11:18 |
|
|
|
|
|
|
|
מועדון "פאודר" התל אביבי, מקדש הקלאבינג של אנשי הלילה שמעון שירזי ויאיר שחם, אירח אתמול אחר הצהריים תצוגת אופנה של תלמידי שנה ב' מהחוג לאופנה ב"שנקר", שחברו לשיתוף פעולה עם מותג הקוסמטיקה והאיפור היוקרתי "לנקום".
הטריגר לאירוע היה פרוייקט בינלאומי שיזמה "לנקום" לעידוד וגילוי כישרונות צעירים מבתי ספר לאופנה בעולם. "שנקר" הוא בית הספר הראשון בישראל שלוקח חלק בפרוייקט, הפועל לחיזוק הקשר בין עולם האופנה לעולם האיפור.
"הפרוייקט החל לפני 4 שנים בלונדון עם בית הספר סנטרל סנט מרטין", מסבירה דורית וידבסקי, מנהלת תקשורת ויחסי ציבור של "לוריאל ישראל". הקריטריונים
בהם נבחנים הסטודנטים, ביניהם 15 פרחי עיצוב מהפרוייקט לסריגים ב"שנקר", הם צבע ומרקם, חדשנות, נשיות ומודרניות, שצריכים לבוא לידי ביטוי בשני דגמים בעיצובם: תיאטרלי ומסחרי, בהשראת מראה איפור הקיץ 2005 של "לנקום".
על המראה אחראית גוצ'י ווסטמן, מעצבת האיפור הראשית של המותג, שהעונה בחרה ב"מראה קורן, רענן, סקסי נשי ואלגנטי. ההשראה היא אקלקטית ומעוגנת במקורות שונים, בכללם השפעות מן האמנות ומן הטבע. התוצאה: עיניים זוהרות בגוונים מתכתיים, פנים במראה טבעי קורן ושפתיים נוצצות ובורקות בגוונים רכים מאד של גלוס", כך על פי ההודעה לעיתונות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
דגם של אורן אלקובי. צילום: יחסי ציבור
|
|
|
 |
|
 |
|
עשרות כדורי צמר
|
|
|
 |
|
|
|
15 הדגמים שהוצגו על המסלול הרעוע והדי מטונף, יש לציין, חשפו קולקציות מרהיבות בצבעוניותן ודי קלעו למטרה האקלקטית שהציבה ווסטמן. מרביתם אכן חשפו מראה אביבי וצבעוני, אך ניתן היה להבחין בבוסר שבעבודות של סטודנטים מסמסטר א' בשנה ב'.
בין העבודות שבלטו בתצוגה, הייתה זו של עודד ארמה, שהציג פרשנות מיוחדת, לפחות בעיניי, עם מראה חד ואנדרוגיני, על ידי פירוק והרכבה מחודשת של קונבנציות מגדריות באופנה. "האם הייתה אי פעם אשה זוהרת כמרלן דיטריך?", כתב ארמה בדף ההסבר. "האישה עם הקול הצרוד, הרגליים המדהימות, גבות מופלאות, החליפה הגברית והסיגריה שרק עליה נראו מפתים כל כך".
עבודה מופלאה נוספת, שלא זכתה באחד משלושת הפרסים, הייתה שייכת לאורן אלקובי, שהציג קרינולינה ממתכת, שעליה חוברו עשרות כדורי צמר צבעוניים, אליהם צורף תיק תואם. המעצב הוותיק גדעון אוברזון, ששימש שופט בתחרות, ציין באוזניי שבעיניו הייתה זו העבודה הטובה ביותר מבחינת מקוריות. לאלקובי, שלא זכה בפרס, שלום. דגמים נוספים שביטאו השקעה היו של קארן דרסה, מיכל כהנא ויהב פלג.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עבודה של עודד ארמה. צילום: יחסי ציבור
|
|
|
|
|
|
|
תקרה נמוכה מדי
|
|
|
|
|
|
|
מלבד אוברזון, צוות השופטים הורכב מהדוגמנית, שחקנית וכוכבת מדורי החברה שירז טל; הזמרת, מגישת הטלוויזיה וחצי הצמד "טיף וטף" אורנה דץ; צלם האופנה שהבריז מהאירוע רון קדמי; גד פרופר, יו"ר מועצת המנהלים של "לוריאל ישראל"; האדריכל יוסי פרידמן, גבר מסוקס ומרצה בחוג לאדריכלות פנים במכללה למינהל; ומעצבת האופנה נעמה חסין.
בשיחה לאחר התצוגה עם מר אוברזון, הוא פרש את תהליך הבחירה. "היינו בצילומים הראשונים ונתנו שיפוט ראשוני לעבודות. הפעם השנייה הייתה לפני התצוגה וכל אחד נתן את ניקודו, ומי שצבר את הניקוד הגבוה זכה".
אתה מסכים עם החלטת הצוות על הפרסים שהוגשו?
"הסכמתי רק לשניים מהם. היה לי קשה מאד בשיפוט, כי מצאתי שיש לי בעיה שנותנים לסטודנטים בפרוייקט סריגים לעצב בנושאי איפור וקוסמטיקה. בשבילי איפור זה משהו מאוד אוורירי, ומה שלא תעשה, לחומר בסריגה יש משקל, ואתה לא יכול לסרוג אוויר. החומר לא מרחף".
אבל אלו לא היו הבעיות היחידות, מסתבר. קולות נזעמים של סטודנטים נשמעו מאחורי הקלעים לאחר התצוגה, והופנו בעיקר כלפי צוות "לנקום". כדי לא לפגוע בפרטיותם של הסטודנטים שמגעם הראשוני עם התקשורת העוינת היה נאיבי, נספר כי התלונות נבעו בעיקר על הארגון הקלוקל מאחורי הקלעים. אך גם בלי זה, קשה היה להתרשם לטוב מצידה של "לנקום" באירוע. מחברת קוסמטיקה מובילה בתחומה בעולם, המגלגלת מיליוני דולרים מדי חודש, ניתן היה לצפות לאירוע חלטוריסטי פחות מבחינת הפקה, או במילים אחרות: אירוע שמכבד את זיעת הסטודנטים ואינו נראה כמסיבת סיום בחטיבת ביניים פריפריאלית, כמו שלחשה באוזניי אחת מהשופטות בתחרות.
החלק הצורם ביותר התגלה בדמות תקרה נמוכה במעבר בין חדר ההלבשה למסלול, שקיפחה כמה וכמה ראשי דוגמניות תמירות. דוברי "לנקום" ציינו כי ניסו להפיק אירוע בלתי פורמאלי וצעיר ברוחו, שיותאם לסטודנטים וחבריהם. "אירוע בג'ינס", כינו את זה שם.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עבודה של קארין דארסה. צילום: יחסי ציבור
|
|
|
|
|
|
|
שכשוך פמיניסטי
|
|
|
|
|
|
|
בכל אופן, שלושת הזוכים בפרס המכובד, מלגת לימודים לשנה ב"שנקר", הם אנה מירקין, שזכתה בפרס על צבעוניות ומרקם, על הצגת שמלה סרוגה בגוון טורקיז, כשהשרוולים וחלקה התחתון של השמלה עשויים ככדורי סריגה קטנים בצבעוניות פסטלית מרהיבה; ושמלה בהדפס צבעוני כאוטי, בהשראת הצייר הפוסט אימפרסיוניסט גוגן. את המלגה השנייה שהוענקה על נשיות ומודרניות, שזה בערך כל מה שלא נדף מהאירוע הזה, קטף מתן אליקים.
המלגה השלישית, שניתנה עבור חדשנות, הונחה בידיה של סאנה קילימניק, שבעיני לא הייתה חדשנית כלל מבחינה עיצובית, כמו גם השיח הפמיניסטי שהנחה אותה. קילימניק בחרה במאמר "אידיאל היופי כמעצב סטטוס נשי" מאת נילי רעם, כדי להציג את האשה המודרנית. "זוהי אשה חכמה וחזקה, אך היא לא מחפשת להראות את כוחה במושגים גבריים של כוח", הסבירה קילימניק. "שכן היא מודעת לכוחה, וכמובן גם מודעת לעובדה שאם הייתה רוצה לעסוק בעיסוקים שנחשבים ל'גבריים', הייתה יכולה, אבל מבחינתה למה שתרצה?".
קילימניק השתכשכה במאמרה של רעם, שטוענת ש"בעיני הגברים ישנן שתי דמויות נשיות. "הפרוצה" - מינית, נועזת ואפלה, ו"הקדושה" אותה יעדיף לראות לצידו כאם לילדיו, מוסרית ותמה". לפי רעם, בתהום הפעורה בין שתי דמויות אלה "נופלת ישותה האמיתית והאפשרית של האשה, אבל היא שם - אשה אמיתית, בוגרת, חושנית, שובבה, סקסית והחלטית". מישהו רק שכח לספר לקילימניק שתעשיית הקוסמטיקה הצינית ופמיניזם, פוסט פמיניזם ואף נובו-פמיניזם, לעולם לא יצעדו אנגז'ה.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
