 |
/images/archive/gallery/279/054.jpg אשה לוגמת יין.
צילום: קיי-אר-טי  |
|
|
|
|
| יותר ויותר נשים מקנחות את יום העבודה בדרינק על הבר. גבי בר-חיים מדווחת מהשטח |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
גבי בר חיים
25/3/2005 11:02 |
|
|
|
|
|
|
|
קחו מנה של משיכה חייתית, הוסיפו חשש, תבלו בטוויסט של שליטה עצמית, ומיזגו לכוס משולשת. התוצאה: קוקטייל מהגיהינום. או בתרגום חופשי: מערכת היחסים המורכבת של נשים ואלכוהול, בגרסת המאה הקודמת. שכן, בניגוד לשנים האחרונות, העבר של נשים וכוהל התאפיין בעיקר בחוסר תקשורת הדדי. במשך שנים נתפש האלכוהול בתודעה הקולקטיבית כ"עסק של גברים", שנשים, יצורים שבירים שכמותנו, לא יכולות לעמוד בו בכבוד.
בעצם, מה לא נאמר כדי להרחיק את המין הנשי מהחוויה האלכוהולית: שהוא מסוכן, שהוא ממכר, שהוא יגרום לנו לנהוג- שומו שמיים - בחוסר איפוק. ומשעשע, אבל כמו תמיד באזהרות מהסוג הזה, האיומים עשו בדיוק את ההפך מכוונת היוצרים. כלומר, נשים התאהבו באלכוהול לא פחות מגברים. הן פשוט שמרו על זה בשושו.
בשנים האחרונות ההתפתחות המקומית בתחום האלכוהול הפכה את כולנו לידעניות יותר וביישניות פחות. במקביל, נחלשו מעט המיתוסים השליליים על אישה המעיזה לשתות בפומבי,
וייתכן שגם לקארי ברדשואו ולחברותיה סאקריות הקוסמופוליטן יש יד בדבר, אבל מה זה משנה. השורה התחתונה ברורה: האלכוהול, בתצורותיו השונות, הפך לחלק בלתי נפרד מחיי האישה בעולם המערבי.
התחושה כי הושלמה רהביליטציה אלכוהולית בקרב המין הנשי, קיבלה לאחרונה חיזוק ממקום לא צפוי. במחקר שפורסם במגזין "ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין", ובעקבותיו באתר האינטרנט הישראלי club50, נטען כי נשים שנוהגות לצרוך בין חצי מנה למנת אלכוהול ביום, נמצאות בסיכון מופחת לפגיעה בכישוריהן המנטאליים ובזיכרון.
זאת ועוד, מסקנה נוספת היתה כי לנשים עם צריכת אלכוהול קלה עד מתונה יש סיכון הנמוך בכ-20 אחוז להידרדרות תפקוד המוח במרוצת השנים, לעומת נשים שלא שותות כלל (ראו מסגרת). על רקע זה, לא היה מנוס מלצאת ולבדוק את מצב צריכת האלכוהול אצל בנות ישראל. ואחרי כאב הראש הבלתי נמנע, המסקנה המתבקשת היא כי אנחנו בהחלט בדרך לסצינת שתייה נשית, לגילאי ה-40 ומעלה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
בתמונה: אישה. צילום: אמיר מאירי
|
|
|
 |
|
 |
|
יודעות מה הן רוצות
|
|
|
 |
|
|
|
לכאורה, ניסיון למפות את סצינת האלכוהול המקומית יעלה כי רוב הפעילות מנוהלת על ידי זאטוטות האוחזות בג'ינס נמוך גזרה ובוודקה רד בול בהתאמה. בפועל, מבט מעמיק יותר יגלה כי השינוי הנוכחי ביחס לאלכוהול לא נעשה בביבים של גילאי העשרים, אלא במסעדות אלגנטיות ובקורסי יין. לשם מגיעות נשים בשלות, בגילאי ה-40, ה-50 ואף ה-60 לחייהן, החפצות בקולטורה אלכוהולית ובנוזל הולם.
חיים גן, מדריך יין ומבעלי בר היין ומרכז ההדרכה "איש הענבים", משוכנע כי מדובר בלא פחות ממהפך מנטאלי, שנקשר ישירות לגילה הביולוגי של השותה: "נשים בגילאי ה-40 ומעלה בהחלט למדו לשתות", הוא מבשר. "אפשר לראות את השינוי הזה בכמה דברים. למשל, אם עד לאחרונה הגבר היה זה שבחר את היין, כיום בחלק גדול מהמקרים האישה בוחרת וטועמת. והדבר המדהים באמת בעיניי הוא כמות הנשים שבאות להשתתף בקורסי היין. אצלי כיום 40-30 אחוז הן נשים, והן גם לא מתביישות לבוא לבד, כי זה מעניין אותן".
איזו דרך עשתה האישה הישראלית בעשור האחרון בכל הנוגע לאלכוהול?
"אם לפני שמונה שנים נשים היו שותות משקאות מתקתקים, כיום נשים בגילאי ה-40 ומעלה הולכות לכיוונים יותר רציניים. יש להן הרבה יותר בגרות ביחס לאלכוהול, הן מחפשות להתנסות ומתוך הידע שיש להן הן גם כבר יודעות מה הן אוהבות, והן לא יקנו כל מותג. ובניגוד לצעירות יותר, הן פחות נופלות למלכודות. אין אצלן ייגרמייסטר או וודקה רד-בול. רק איכות".
איך היית מאפיין את הנשים שמגיעות אליך לקורסי יין או לדרינק?
"לא צעירות. חלקן כבר אימהות וסבתות, ממעמד סוציו אקונומי גבוה. בדרך כלל אלו נשים עם קריירה, שטיילו בעולם, עצמאיות ומבינות באוכל. ובעיקר, הן יודעות מה הן רוצות".
יש שוני מובהק בחוויה האלכוהולית בין גבר לאישה?
"בניגוד לגברים שמחזיקים פאסון, ובדרך כלל ניואנסים קלים של טעם עוברים מעליהם, נשים הרבה יותר רגישות לטעמים וריחות, הן למעשה טועמות ומריחות יותר טוב מגברים, וזה הוכח מדעית. אני חושב שהיכולת הזו מאפשרת להן ליהנות מאלכוהול בצורה עמוקה יותר. גם אין להן את השופוני יא נאס הגברי, לכן אין להן בעיה לשאול שאלות, וליהנות יותר".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
חיים גן במרתף היינות של "איש הענבים". צילום: יחסי ציבור
|
|
|
|
|
|
|
שני קוקטיילים בערב
|
|
|
|
|
|
|
את השופוני יא נאס הגברי אני דווקא מוצאת בוורסיה נשית, בשעת ערב מוקדמת על הבר של מסעדה אולטרה אופנתית בתל אביב, המתהדרת בקהל בוגר ומבוסס. בשעה שרובנו עוד מעכלים את שיירי ארוחת הצהריים, כבר משלבות רגליים על בר העץ שלוש נשים בגילאי הארבעים פלוס. שלושתן, ללא יוצא מן הכלל, אוחזות בשיק יוקרתי א-לה אלקסיס קרינגטון, ובמרטיני תפוח. האווירה: כמו "סקס והעיר", רק בלבנט. מי שמסתמנת כמנהיגת הקבוצה היא גם המזמינה האקטיבית מהבר, שמהממת אותי בידע אנציקלופדי לגבי מותגי וודקה פרימיום. אחרי דרינק משותף היא כבר מספרת ששמה יעל גרוסמן, ואחרי קריירה מצליחה בשיווק, היא עובדת כרגע בעיקר על "ליהנות בגדול מהחיים". האמת? זה נראה כיף, במיוחד כשהשמש עדיין לא שקעה.
"חייתי שנתיים בניו יורק, וכל ההתייחסות שלהם לשתייה תפסה אותי", היא מספרת. "אין כזה דבר אישה שלא מבינה באלכוהול, אין. כשחזרתי לארץ לפני חמש שנים, גיליתי שאני מבינה יותר מהברמנים, וגם שאם אני רוצה לצאת עם חברות פשוט אין לי לאן. אז ההרגשה היתה שאם את מעל 35, אין לך מה לחפש פה. וזה דבילי, כי דווקא בגיל שלי יש לי כסף לבזבז במסעדות. אני מסכימה שבשנים האחרונות יש כאן התחלה של שינוי, אבל עדיין בגיל שלי אני מרגישה חריגה".
ההתכנסות שלכן סביב אלכוהול, זה משהו קבוע?
"כן, אנחנו משתדלות להיפגש אחת לשבועיים, כל פעם במקום אחר. מה שתמיד נשאר זה האוכל והאלכוהול, שכולנו מאוד אוהבות".
שמעת על המחקר שטוען שמי ששותה מנת אלכוהול ביום נמצאת בקבוצת סיכון קטנה יותר לפגיעה בזיכרון, למשל?
"לא, אבל זה מאוד משמח אותי".
אביגיל , החברה מימין, חייבת להוסיף: "מה שאת אומרת רק גורם לי להרגיש יותר טוב. זה מאזן את המחשבה שאלכוהול זה משמין. אז אולי זה משמין, אבל כנראה זאת בריאות. פסיכולוגית, זה בטוח יגרום לנשים להרגיש טוב יותר עם אלכוהול. ותרשמי את זה!".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
MESSA. במקטע הבא
|
|
|
|
|
|
|
הרבה עורכות דין
|
|
|
|
|
|
|
בבוקר שאחרי, עם מיגרנה טורדנית, חיפשתי תשובות אצל יוסי שמע, מנהל הבר ב"MESSA", בר מסעדה טרנדי, עם קהל האוחז בקילומטראז' נאה. שמע, מסתבר, מכיר מצוין את ז'אנר הלקוחות עליו נמנית יעל. וכן, גם הוא מרגיש את השינוי הגדול במודעות הנשית לאלכוהול - הרבה פחות קוקטיילים על בסיס שמנת, הרבה יותר מפגשים חברתיים עם קלאסה, ואולי הכי חשוב - רצון כן להוציא הרבה יותר כסף.
"קודם כל, 60 אחוז מהנשים בגילאים האלו שותות יין. החלק השני שותות קוקטיילים, הרבה קוסמופוליטן, ומהקוקטיילים הקלאסיים. מצד שני, גם יש הרבה שמבקשות מהברמן שיעשה להן איזה משקה מעניין. ויפה לראות, אבל המחיר הוא לא פונקציה".
כמה נשים בגילאי 40 ו-50 שותות?
"בגילאים האלו כבר לא שותים הרבה. בגילאי ה-28 עד 35 אפשר לראות בחורות ששותות הרבה יותר, ובדרך כלל מבקשות סינגל מאלטים. בגילאי ה-40 עד 50 הן שותות בשביל להתפנק, עם חברות, מקסימום שני קוקטיילים. עדיין, אם פעם הן היו שותות כוס יין אחת כל הערב, עכשיו הן מבקשות אפריטיף וממשיכות ביין. זו, בעיניי, התפתחות גדולה".
יש כאן כבר סצינה של שתייה אחרי העבודה?
"כן, יש כאן לא מעט נשים שמגיעות בשעות מוקדמות יחסית בין שבע לשמונה בערב. בעיקר נשות עסקים, והרבה עורכות דין. בשעות מאוחרות יותר מגיעות נשים עוד יותר מבוגרות, מעל 45, שצריך לאתגר אותן בדברים חדשים, כי הן כבר נסעו בעולם ומכירות. אלו בדרך כלל באות בקבוצות".
מה אישה מנוסה בגיל הזה מחפשת בדרינק שלה?
"איכות. נשים בגיל הזה כבר מכירות שמות. עדיין יש כאלה שמבקשות קוסמופוליטן כי הן ראו את זה ב'סקס והעיר', אך אם תשאלי אותן מה יש בפנים לא יהיה להן מושג. אבל זה כבר ממש לא הרוב".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מירה איתן על הבר. צילום: אלי דסה
|
|
|
|
|
|
|
אישה לא רצינית
|
|
|
|
|
|
|
"אין ספק שיש כאן שינוי בכמות הנשים ששותות", אומרת מירה איתן, עיתונאית יין ואלכוהול ועורכת המגזין "יין וגורמה", המשתייכת ביולוגית לקבוצת הגיל הנדונה. "והתופעה הזו מתגברת. מה שהתחיל כמשהו של העשירון העליון מתחיל להפוך לעממי. עדיין, הרוב שותות משקאות קלים יותר, כמו מרטיני לסוגיו. אפשר לראות אצל הנשים האלו שהקוקטיילים נכנסו מאוד חזק, והסאוורים (משקאות המורכבים-60 סי .סי משקה אלכוהולי כלשהו, ו-40
סי.סי של סאוור מיקס, המורכב מלימון וסוכר - גב"ח) כובשים את כולן. בכלל, פתאום רואים כאן נשים מבוגרות שמבקשות אפריטיף או דז'יסטיף, זה משהו שלא היה קיים כל כך בשנים קודמות. המבוגרות יותר גם נוסעות בעולם, בין היתר לטיולי יין בנאפה ואלי (קליפורניה), בצרפת, באיטליה, שנהיים מאוד אופנתיים, ויודעות הרבה יותר".
מהם החסמים שיש לאישה בגיל הזה עם אלכוהול?
"מבחינה פיזית לנשים יש בעיה בפירוק של אלכוהול. האנזים שמפרק את האלכוהול פועל אצלן יותר חלש מאשר אצל גברים, ולכן הן משתכרות מהר יותר. מבחינה חברתית, החסם העיקרי הוא להיכנס לבד לבר כדי לשתות, מה שלגברים מאוד קל לעשות. מלבד זה, יש כאן מין עניין שזה לא טבעי שאימהות יושבות על הבאר ושותות וויסקי. על זה עוד לא התגברנו".
עם האג'נדה של איתן מסכימה שרית, מעצבת גרפית בת 53. היא יושבת לידי, שותה וויסקי במיומנות של איכר אוקראיני ומתנסחת בבוטות. ולמרות הפסאדה הקשוחה ושני סיבובי משקה, מסתבר שהיא אפילו לא מוכנה לתרום את שם משפחתה לטובת כתבת אלכוהול מפרגנת. "כמה שזה נראה לך פרימיטיבי, עדיין אישה ששותה נתפשת בעיני החברה כלא רצינית. למשל, אם הבן שלי יידע שאני בשעה תשע בערב יושבת על הבר עם וויסקי וחברה טובה, אני בטוחה שהוא לא יאהב את זה, וגם לא בעלי. וזה בלשון המעטה".
חשבתי שהתפתחנו מעבר לסטריאוטיפים האלה.
"מה שאת רואה במקומות כאלה, הן נשים שבאמת אוהבות לשתות. עדיין, לפעמים הייתי רוצה להיכנס למקום ולשבת לבד על הבר. אני לא יכולה לעשות את זה. ישר יחשבו שאני מחפשת סקס. לכן נשים מגיעות בחבורות. אנחנו עדיין לא באירופה. דברים משתפרים, אנשים ונשים שותים, אבל הדעות הקדומות עדיין קיימות".
"זו סטיגמה שעדיין קיימת, וחבל", מודה גן. "זה עדיין תחום שנשלט על ידי גברים, והוא מאוד מאצ'ואיסטי. מלבד זה, אני חושב שנשים מחפשות להיות בשליטה. למרות שהרבה נשים שותות כיום, הן עדיין לא מרגישות עם זה בנוח הרבה פעמים. וכן, אולי נשים שותות ומבינות יותר, אבל אישה ששותה עדיין יכולה להצטייר בעיני אנשים כקלה להשגה. למרות הסטיגמות שעדיין קיימות, אי אפשר להגיד שלא היה כאן שינוי מדהים".
"אני עוד מרגישה שאנחנו רחוקים מתרבות אלכוהול אמיתית כאן, גם ביחס לנשים", מוסיפה איתן. "אנחנו מתחילים ליישר קו עם העולם, אבל לאט מאוד".
למה, בעצם? יש כאן קהל שצמא לסצינה כזו, ומתפתח כאן ידע בנושא.
"אבל אין תרבות. באירופה האלכוהול נמצא בתוך התרבות, לכן קל יותר להגיע אליו, גם לנשים. אין שם ברים של 'צעירים' או 'מבוגרים', אלא של כל הגילאים, והולכים לשתות אחרי העבודה ויותר מזה, ברור שם שאישה יודעת לשתות וזה לא מפתיע אף אחד. אנחנו קודם כל צריכים להתבגר, וזה יקרה כשתתפתח כאן באמת תרבות של אלכוהול, בכמה רמות: חינוך, פרסומות, ברמנים, חברות האלכוהול עצמן והכתבות בעיתונים. כרגע יש כאן התחלה, ונראה מה יהיה הלאה".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
