 |
/images/archive/gallery/280/647.jpg צילומי קטלוג של סיגל דקל
יהונתן שאול  |
|
|
|
|
| את הקטלוג החדש של סיגל דקל נבחרה להוביל הדוגמנית שרה קלנברג, סבתה של המעצבת שחוגגת השנה 92 |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
גייל זאבי-ציבלין, נשים
28/3/2005 12:03 |
|
|
|
|
|
|
|
אז נדמה לכם שעולם הדוגמנות מתאים רק לבנות 16 עד 25 גג?. אם תשאלו את המעצבת סיגל דקל, תבינו שאתם טועים בגדול. בקטלוג האופנה שלה לקולקציית קיץ 2005, אולי הקטלוג המושקע ביותר מבחינת הקונספט שינחת בתיבות הדואר שלנו הקיץ, בחרה
סיגל דווקא בדוגמנית יוצאת דופן - שרה קלנברג, שהיא במקרה גם סבתא שלה, שמציינת השנה 92 שנים.
הקטלוג עצמו מתחלק לשלושה חלקים שונים, שנמצאים אי-שם למעלה בשמים: גן עדן, גיהינום וכן, גם במה שנמצא ביניהם.
סיגל, תסבירי.
"גן עדן, גיהינום ומה שביניהם פתוח לאינטרפטציות רבות, והמטרה היא לעורר את הדמיון אצל כולנו. אני מודעת לזה שזה נשמע קצת פלספני, אבל מבחינה ויזואלית הנושא מאוד חזק".
איזו אינטרפרטציה את נותנת?
"בעיניי, גן עדן וגיהינום מעצימים את האקסטרים שאופייני למדינה שלנו. הם הסמלים האולטימטיביים לשני הקצוות. כבת דורי, אני חיה את הניגודים האלו ביומיום. הקטלוג הוא סוג של כלי עבורי להציג את המציאות שאני חיה בתוכה. המציאות שלי היא סבוכה. מצד אחד אני חווה חמימות, דוגריות, אקלקטיות, ומצד שני אני חווה את הכיבוש, ההרג, הרע, האנשים שנקרעים מבתיהם, החיילים המסכנים וכו'. בין הגיהינום וגן עדן יש את האמצע, מה שביניהם. האמצע שלי הוא חדר המתנה. שם אין כבר את היכולות להחליט, אלא מישהו אחר מחליט עבורך. כשאתה נמצא בחדר ההמתנה הזה, מגישים לך קפה ואתה ממתין לגורלך. לפעמים חדר ההמתנה הזה מייצג גם את התקיעות שמתאימה לדור שלנו".
אל "חדר ההמתנה" החליטה סיגל לשגר את הקו הקלאסי שלה, שהוא קו מחויט יותר, ארכיטקטוני ונוקשה גם כשהוא מלווה בבדים רכים כמו פשתן. הצבעים המובילים בו הם לבן, שמנת, בז', שחור. קו הטרנד, שמציג בגדים צעירים יותר בגוונים פסטליים מצולם ב"גן העדן", ואילו קו היוניפורם, קו ספורטיבי ליומיום, מוצג ב"גיהינום".
מה חידשת העונה?
"אני מרגישה שיש לי היום מגוון גדול יותר של נגיעות אופנתיות. כל עונה אני יותר מתבשלת. את הקו הקלאסי לקחתי העונה יותר לאקסטרים. ניקיתי אותו ונתתי תשובה אמיתית לנשות עסקים. בקו היוניפורם הכנסתי העונה הרבה מאוד מטבעות שאני אוהבת. אני משתדלת שלא לעבוד על-פי תחזיות כי אני לא סובלת את זה. אני עובדת מתוך הבטן וזה מה שעובד באמת".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
בחדר ההמתנה, בסטודיו של עידו לביא. צילום: יהונתן שאול
|
|
|
 |
|
 |
|
עסק משפחתי
|
|
|
 |
|
|
|
אותן תחושות בטן הן גם אלו שגרמו לה לגייס את כל משפחתה לעבוד בעסק. בעלה הוא מנכ"ל הרשת, אחיה מנהל החנויות והשיווק, ואמה מנהלת את החנות בנוה-צדק. הפעם היא גייסה למאמץ המשפחתי גם את סבתא שלה. "לא עשיתי את זה כדי למכור את סבתא שלי", היא מגוננת. "היינו צריכים זקנה שתהיה המלאך השומר באולם הקבלה. ביקשתי מסוכנויות דוגמנות ומשחק תמונות של זקנות, ואז אחי אמר לי: 'סיגלי, למה את לא אומרת לסבתא לבוא?'. האמת היא שלא חשבתי עליה כאופציה ראשונה, כי תיארתי שיהיה לה קשה, אבל היא דווקא נגנבה על הרעיון. באופן כללי, עבודה עם המשפחה עושה לי מאוד טוב. יש קטעים לא קלים, אבל אני צריכה את הבמה וגם את החוטים מאחורה כדי לא לקרוס".
בינתיים, סבתא שרה, שיושבת לבושה בלבן על סט הצילומים של הצלם עידו לביא, מוזגת קנקן של עשן לתוך ספל קפה של דוגמנית. בסוף הצילומים כולם מוחאים לה כפיים. שרה מעשנת סיגריה אחרי סיגריה, ויושבת להירגע לצידי. "קשה להיות דוגמנית", היא צוחקת. "הנה אני, דוגמנית, מי היה מאמין".
שרה, שנולדה בפולין, מבלה כיום את זמנה הפנוי במועדון גיל הזהב בחיפה. "בבית אני קצת קוראת ועושה עבודות יד, אבל את הכישרון היצירתי הגדול קיבלה סיגל. אני מאוד אוהבת את הבגדים שלה, מתוקה שכזו". בעברה היתה שרה חברה בחוג דרמה ("אני רגילה למעריצים"), אבל אף פעם לא חשבה שתגיע לסט צילומים.
איך הגבת כשסיגל ביקשה ממך להצטלם?
"הייתי עושה הכל בשביל הנכדה שלי, הכל. כשרוצים לעשות משהו בשביל מישהו שאוהבים, אז שום דבר לא קשה. בסך הכל חשבתי שזה יהיה מאוד נחמד". גם אמא של סיגל, ג'ודי דקל, 65, נמצאת על הסט, מחזיקה את היד למי שצריך.
לא קשה לך שהבת שלך היא גם הבוס שלך?
"לא קשה בכלל. בהתחלה אולי זה היה קצת קשה, אבל למדנו לעבוד יחד. בסך הכל יש לנו את אותו הטעם ואנחנו באותו ראש. למדנו לריב ולמדנו להתפייס. למדנו גם להיות באמצע. סיגל היא אמנם הבוסית שלי, אבל אני לוקחת ימי חופש כשאני רוצה. היא יכולה להעיר לי מדי פעם על סידור החנות ואת ההנחיות אני מקבלת ממנה, ולפעמים, אני מודה, אני נעלבת. אבל אני מאוד גאה בסיגל. הטעם שלה ושלי חופפים, ואני חושבת שהיא ירשה ממני הרבה דברים, כמו טעם טוב ומשפחתיות".
יש דברים רעים שהיא ירשה?
"אני חושבת שלי אף פעם לא היו מרפקים כמו שלה יש. מזל שאת זה היא לא ירשה ממני. אני גם פחות סופרת עד עשר לפני שאני מדברת, והיא בהחלט לימדה אותי לחשוב לפני שאני פותחת את הפה".
בארוחות יום שישי אתם מדברים רק על עבודה?
"משתדלים מאוד שלא, למרות שלא כל הזמן אנחנו מצליחים".
איך את רואה את העתיד של סיגל?
"מלא תקווה. אם רק יהיה קצת שקט ותיירות במדינה, סיגל תפרח".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
טעם טוב ומשפחתיות. צילום: יהונתן שאול
|
| |  | | מתוך הקטלוג, צילום: עידו לביא
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
