 |
/images/archive/gallery/302/913.jpg רונית אלקבץ.
צילום: רון קדמי, את  |
|
|
|
|
| יש לכם בכלל מושג מי האנשים עם הכי הרבה סטייל בארץ? אם לא, כדאי שתביטו כאן |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
מערכת סגנון
11/5/2005 12:44 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
אדריכלות: אירנה קרוננברג ואלון ברנוביץ'
|
|
|
 |
|
|
|
את הסיבה לכך שמשרד האדריכלות של הצמד אירנה קרוננברג ואלון ברנוביץ' הוצב על פלטפורמה משלו, ניתן לתמצת במילה אחת: סטנדרטים. בארצנו המתפתחת, שסובלת עדיין מכאבי גדילה לבנטיניים נוסח רמת גימור נמוכה, אווירת חפיפניקיות צוהלת ותקרות רעועות, יש למשרד של השניים מקום מיוחד.
פשוט אי אפשר להתווכח עם העובדה כי הצמד, המתפקדים כצמד גם בחייהם הפרטיים, בורך במסות של כישרון וחוש אסתטי נדיר, שמגובה במוסר עבודה קפדני ונאמנות למושגים חשובים ונשגבים כמו קונספט ותפישה אינטלקטואלית מחודדת.
כל מי שביקר במסעדת הנודלז המדהימה "זוזוברה" או ב"אודיאון," שתיהן בהרצליה, לבטח יזכור את התחושה שאפפה אותו עת נכנס לאחד החללים הללו. הטיפול המפתיע באלמנטים הארכיטקטוניים והדקורטיביים גובש תחת ידי הצמד לכדי מופע משובח של טוב טעם ורמת גימור נדירה.
אירנה, שלמדה עיצוב פנים בטכניון, פגשה את אלון כשעבדו באותו הבניין. אלון שב אז משהות בארצות הברית, למד ארכיטקטורה באוניברסיטת Prat בניו יורק. הם החלו לשתף פעולה ועבדו יחד בטרם הפכו לזוג. משרדם עוצר הנשימה ממוקם בבניין תל אביבי ישן ומטפל בפרויקטים רבים ושונים בארץ ובחו"ל. הצמד אחראי על עיצובם של בתי מלון באנגליה ופרויקטים נוספים באירופה כמו מרכזי ספא, מסעדות ובארים.
"בחו"ל, האדריכלים אחראים גם על התקציב, לא רק אחראים על הדקורציה. בארץ קיימות אומנם תקנות מחמירות, אולם לא אוכפים אותן, אלא רק אחרי שקורה אסון," אומרת אירנה. העבודה באירופה ביססה אצל הצמד לא רק את מוסר העבודה הקפדני, אלא גם את הסגנון המובהק שלהם: "הפרויקטים שלנו די שונים זה מזה, אבל גם דומים. מי שיש לו טביעת עין חדה יוכל לראות את הקו המקשר. אנחנו לא מקשטים, אלא יוצאים מתוך תפישה אינטלקטואלית. הקו הוא מודרני מאוד וחדשני, אך עם לקיחות מהעבר."
אל תטעו לחשוב שאלון ואירנה משלבים אלמנטים מזן הרטרו המאוס. השניים מתרגמים קטעים נבחרים מעיצוב העבר לשפה עכשווית, לחומרים וטכנולוגיות סופר חדשניים. ההיסטוריה עבורם, ולא מדובר רק בהיסטוריה של העיצוב אלא גם ההיסטוריה האנושית, מהווה בסיס לעבודתם. מאותה חוכמה וכישרון הם בוראים חללים משובחים ויפים בסטנדרט עולמי, לא פחות.
אהוד רז
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
צילום: אריק סולטן
|
|
|
|
|
|
|
עיצוב סטים לטלוויזיה: רונן לוין
|
|
|
|
|
|
|
תמיד משמח לגלות כי מי שמוביל תחום מסוים, הוא גם זה שאוחז בסגנון האולטימטיבי שלו. רונן לוין, ,44 ארט דירקטור והבחירה שלנו לקטגוריה זו, מתאפיין בשילוב הנדיר הלז. למי שאינו משתכשך בביצה הטלוויזיונית או בעולם הפרסום, שמו של לוין עלום לחלוטין, אך בפועל, אין סיכוי שלא נתקלתם ביצירתו. לוין הוא זה שאחראי על הלוק של פצצות רייטינג כ"ארץ נהדרת" ו"אודטה," על תוכניות טלוויזיה מיתולוגיות כ"מקרה לילה" של שי אביבי ועל מגוון פרסומות.
לוין אוחז ברזומה עשיר ומגוון במיוחד: מאחוריו עבר כעיתונאי ב"הארץ," "גלובס" ו"כותרת ראשית." לאחר שפרש מעולם העיתונות, פנה לקריירת עיצוב בת 11 שנים ביפן. כשחזר ארצה, הוצעה לו עבודת ארט לפרסומת, ממנה צבר תאוצה והפך לקונגלומרט העיצובי שהוא היום, הכולל גם עיצוב חלל במיזמים כמתחם M squere בקניון עזריאלי ובית הקפה Love eat שבתל אביב, במסגרת קבוצת העיצוב .O.C.D
גדולתו של לוין נמדדת ראשית בזכות החיבור המדויק שלו בין קונספט טלוויזיוני לארט. הסט שעיצב ב"ארץ נהדרת," למשל, הוא משהו שמוטב כי יילמד בבתי ספר לעיצוב. את הסאטירה על הישראליות, שנמצאת בבסיס התוכנית, השכיל לוין לייצר דרך אי תנועה, דקלים אקזוטיים ואולפן חדשות סהרורי קמעה. התוצאה: סט סוריאליסטי, המגחך בצורה מודעת על האתוסים של הישראליות.
בכל התוכניות שעשה, הביא עמו לוין השפעות אמנותיות מגוונות. סימן ההיכר שלו הוא עירוב אקלקטי של אסתטיקה יפנית, פופ ארט וקיטש, והמציאות הישראלית. הכל תמיד מדויק ואינטליגנטי, מבריק ומודע לעצמו. אם חשבתם פעם שהטלוויזיה כאן בדרך להיראות כמו מקבילתה בחו"ל, בטח חשבתם עליו. פשוט לא ידעתם את זה.
גבי בר חיים
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום: אלי דסה
|
|
|
|
|
|
|
אופנה: מירית וינשטוק
|
|
|
|
|
|
|
מתבקש היה לבחור בגדעון אוברזון, מעצב אופנה ותיק, אולי הקלאסיקה הישראלית במלוא הדרה, שהצליח לנסח במהלך עשרות שנות פועלו כתב עיצוב אישי ומובהק. אבל מירית וינשטוק, הצעירה מאוברזון בכמה וכמה עשורים, נבחרה, ולא משום שהיא הדבר החם הבא, אלא מכיוון שהיא היא הדבר העכשווי.
וינשטוק, ,27 בוגרת מחזור 2002 בשנקר, השיקה לפני שנה את מותג האופנה Reine (בצרפתית: "מלכה.(" את צעדיה הראשונים בתחום עשתה כמתמחה אצל מעצב האופנה הבריטי האקסצנטרי אלכסנדר מקווין, כאסיסטנטית אצל אלבר אלבז מ"לנוון" ובמגזין חורץ הטרנדים החשוב .View On Colours
יש שיטענו כי וינשטוק היא תוצר של מערך יחסי ציבור משומן, אבל ההפך הוא הנכון. תוך זמן קצר היא הצליחה לבסס את עצמה כמעצבת עם סגנון אישי בולט ומדויק, לעיתים מדויק מדי. מעצב ותיק שעצר לרגע מול חלון הראווה של חנותה בצפון דיזנגוף בתל אביב, פסק נחרצות כי "עיצוביה שרים אופנה מן הקולבים."
חשוב לציין גם, כי בניית מותג אופנה אינה רק עניין של כישרון בעיצוב או משרד יחסי ציבור פעלתן. נדרשת ראייה הוליסטית של כל העסק ואת זה, ללא ספק, יש לווינשטוק. את הקולקציות שלה, למשל, היא מקפידה לשדך לקטלוגים ייחודיים, כשעל הצילום מופקד צלם האופנה איתן טל. את הקולקציה הראשונה ליווה ספר, והעונה ניפקה מגזין עמוס צילומי אווירה ומכתמים מהורהרים על אופנה, אסתטיקה ופיתוי.
וינשטוק אינה עסוקה בהמצאת הגלגל, אבל היא כן מצעידה את האופנה הישראלית אל אופקים חדשים ובלתי מוכרים כמו אלגנטיות, קונספטואליות מהודקת, חומרי גלם איכותיים וגימורים חסרי פשרות, מערכה שבינתיים היא מובילה לבדה. ורק על זה מגיעה לה החברות ברשימה הזאת.
איתי יעקב
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום: רענן כהן
|
|
|
|
|
|
|
עיצוב גראפי: גילה קפלן
|
|
|
|
|
|
|
מסטודיו בוהק בקומתו העליונה של בניין תעשייתי בדרום תל אביב, משגרת המעצבת הגראפית גילה קפלן את שפת העיצוב הנכונה לעכשיו, כפי שהיא עצמה הגדירה אותה - נקייה ומינימליסטית.
קפלן, ,33 בעלת תואר ראשון מהמגמה לתקשורת חזותית בבצלאל ותואר שני מהרויאל קולג' אוף ארט בלונדון, סומנה לפני כשנתיים בספר "עיצוב גראפי במאה ה100 - 21- המעצבים הגראפיים הטובים בעולם," שיצא בהוצאת "טאשן" הגרמנית, ועד היום היא אחראית על הגדרתם של דימויים חזותיים רבים בישראל.
בין היתר, עיצבה קפלן את עטיפות הספרים של הוצאת בבל ואף היתה אחראית למהפכה קטנה, כשהחליטה במסגרת סדרת הכותרים דרום, להוציא את הטקסט החוצה אל הכריכה. מהלך זה הגדיר באופן אבסולוטי את הספר כאובייקט, ואת הטקסט כתחום שמייצג עצמו ללא מתווכים או פילטרים. עוד עיצבה קפלן ספרי אמנות וארכיטקטורה (פיטר רייס, רועי רוזן, שי איגנץ, דוד עדיקא, תחרות האדריכלים שהתקיימה במוזיאון תל אביב,( ובישול (חיים כהן, השף העירום.(
השנה היא נבחרה יחד עם קובי פרנקו (מעצב גראפי העובד איתה בסטודיו, שאותו הם חולקים עם הצלם אורי גרשוני,( לעצב את מסע התדמית של חגיגות 40 שנה למוזיאון ישראל בירושלים. הפרויקט כולל עיצוב קטלוגים, הזמנות, מעטפות ועוד. קפלן גם אחראית לתדמיות המחודשות של בית הקפה אורנה ואלה בשינקין, של מעצבת הרהיטים שרית שני חי, של גלריה 33 ושל מעצבת האופנה נאית. לזו האחרונה עיצבה קפלן גם את הקטלוגים השונים, במקביל לעיצוב הקטלוגים של לולו ליאם ל"בנות," אילנה אפרתי, טל בק ורינה צין.
אג'נדת העיצוב שבה אוחזת קפלן, כמו גם הקונפליקט האישי שמלווה אותה בין עיצוב לאמנות, מרכיבים שפה עכשווית ובינלאומית, וממש כמו התפוזים של "ג'אפה" - יש להם ניחוח קל של חוץ לארץ, אבל הם מאה אחוז משלנו.
איתי יעקב
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום: רוני כנעני
|
|
|
|
|
|
|
עיצוב פנים: דניאל חסון
|
|
|
|
|
|
|
פתיחת מועדון הפאודר, שממוקם היום בצמרת רשימת המועדונים, ביססה את המגמה הגורפת שעברו חיי הלילה התל אביביים - המעבר ממועדוני ענק לחללים קטנים יותר, והמעוצבים ביתר הקפדה. מעבר לכך, הוא גם מהווה חותמת סופית ומפוארת לעובדה כי מעצב המועדון, דניאל חסון, הולך להיות השם הבא בעולם העיצוב המקומי.
על אף גילו הצעיר יחסית (31), נע חסון בביטחון בשוק התחרותי, תוך שהוא מותיר את טביעת ידו הייחודית בכל חלל שבו הוא מטפל. בין אם מדובר בדירת נופש מול הים או בפיק-אפ-בר אפלולי בלב תל אביב, הוא נשאר נאמן לקו שלו.
חסון מגדיר את הסגנון שלו כקלאסי ונקי, אך באווירה עכשווית. הוא מבכר חומרים כמו עץ ובטון שמונחים בקווים ישרים על פני קומפוזיציות מקושקשות ומקושטות. אחד הפרויקטים המוצלחים של חסון הוא הסקוט אברפורד, בר אופנתי וסקסי שעוצב במינימליזם מוקפד ומהודק. השימוש הנבון שנעשה בחלל, יחד עם בר המשקאות המתכתי המשתלשל מהתקרה, יצרו חלל בילוי אופנתי מהזן הניו יורקי.
את השכלתו רכש בבית הספר מימד ובאוניברסיטת תל אביב. את ההתמחות בעיצוב פנים עשה בבית קסטיאל האיכותי ולאחר מכן נסע לניו יורק ושם עשה את הסטאז.' אולם למרות הניסיון וההשכלה לה זכה, חסון לא זנח את הכלי החשוב ביותר של המעצב - האינטואיציה. את תהליך עבודתו מובילה תחושת הבטן שלו, שמגובה בכישרון רב ובחוש אסתטי מדויק.
במבט לעתיד הוא יודע לומר, כי התחום אותו הוא רוצה לפתח הוא עיצוב המוצר. "הריהוט והטקסטיל המיוחד זה מה שיוצר את ההבעה המדויקת של עיצוב החלל. זה הכוונון המדויק של האמירה האישית, ואף פעם אין מספיק אלמנטים שיהיו מקוריים ומפתיעים, ולשם אני רוצה להיכנס," הוא אומר. רק ימים יגידו מה צופן העתיד לחסון וכמה רחוק יגיע, אך אם לא תהיינה הפתעות מיותרות בדרך, זה יהיה רחוק מאוד.
אהוד רז
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום: אריק סולטן
|
|
|
|
|
|
|
פיגורות אופנתיות: רונית אלקבץ ועברי לידר
|
|
|
|
|
|
|
בעקביות נטולת פשרות, מפתיעה השחקנית רונית אלקבץ בגיחותיה אל התקשורת. מי שכבר סומנה בישראל כשחקנית מוערכת ומקצועית, רקמה לעצמה תדמית אופנתית אפלה, דרמטית, גותית ובלתי נשכחת, שגובה מפרמיירה לפרמיירה את ליטרת הפלאשים המבוקשת. אולי זה בגלל השיער השחור כפחם, העיניים הגדולות והכואבות, הליפסטיק האדום כדם, המסקרה המעט מרוחה וצלליות הפחם שמכסות את עפעפיה, מה שבטוח - משעמם זה אף פעם לא.
לא פעם זכינו לראות את אלקבץ במחשופים עמוקים מבית היוצר של גדעון אוברזון, או במראה עורבני מבית היוצר של "הגרה" בעיצוב אסתי .B על אף הפליאה התמידית שמפגינה סביבתה לנוכח הסגנון האישי שאימצה, אלקבץ נשארת נאמנה לעצמה, ובזה כוחה. בניגוד לתפקידיה המשתנים בקולנוע, בחייה האישים סגנון הלבוש של אלקבץ נשאר אחיד. היא איננה זיקית אופנה המתגמשת ומתכופפת לצווי האופנה כיתר כוכבניות הבד, והסיכוי שתיתפס בשמלת מרנג צבעונית, או בג'ינס פאייטים וחולצת בטן, שווה ערך לסיכוי למצוא אותה משחקת בקומדיית מתיחות. כלומר, קלוש עד בלתי מציאותי.
בצדו הגברי של המתרס, ניצב הזמר עברי לידר, נציגם הבולט של "האנשים החדשים." את סגנונו האישי ניתן לסכם כמיקס בין מראה הג'ינס וחולצת הטי הצמודה, לבין סקסיות, השואבת את השראתה מסיצנת המועדונים. את החיבורים שעושה לידר בין חולצה עמוקת מחשוף ללא שרוולים עם ז'קט מחויט ומכנסי ג'ינס, או חולצה כסופה והדוקה עם מכנסיים שחורים, ניתן לזקוף לטובת השחרור מכבלי הארון, או לשיח המטרוסקסואלי שהעניק לגיטימציה לגברים, הומואים וסטרייטים כאחד, לזרוק על עצמם מכנסי ויניל הדוקים מבלי למצמץ.
לידר שומר על איזון מנצח בין צדו הגברי לצדו הנשי, ובעיקר על איזון אופנתי. הוא לא נכנע במהרה למגמות אופנה אזוטריות, אלא מספק את הסקס אפיל שהוא מתבקש לשווק. יש שיטענו אולי כי הוא שבוי בקונבנציה אופנתית שרקם לעצמו, ובמילים אחרות - שסקס מוכר. אנחנו סתם מעדיפים לראות אותו בגופייה.
איתי יעקב
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום: אריק סולטן
|
|
|
|
|
|
|
בימוי פרסומות: דפנה לוין
|
|
|
|
|
|
|
אולי ציפיתם לראות בקטגוריה הזו את יריב גבר, ליאור הר לב או נירית ירון, שהרי תמיד קל יותר לבחור בטייקונים הנוצצים של התחום; אלא שזה פשוט יהיה קל מדי. וכאן נכנסת לפריים דפנה לוין. מי שצופה במסך הקטן נתקל בלוין, ,37 ואחותו של הארט דירקטור רונן לוין (ע"ע,( לפחות פעם אחת: מאחוריה סרטונים לבית המרקחת של "סופר פארם" (עם דפנה רכטר ויניב פולישוק,( רשת המלונות "הולידיי איןyes ," והפרסומת הטרייה של חברת "ויזה כאל."
מובן שיהיו כאלה שיחשבו כי הבחירה בלוין היא אקט תמוה. שכן, היא אינה ממובילי התחום, לא בסרטי הפרסומת שהיא מביימת ובטח לא באג'נדה שלה. ייתכן גם שזו הסיבה שבגללה בברנז'ה יצא לה שם של במאית מצוינת לסרטונים לא גדולים; אך אם להשתמש בז'רגון הדוברים עצמם, מדובר במיצוב מוטעה, או במילים אחרות - בפספוס.
על רקע השנים האחרונות, שבהן שולטות בבימוי הפרסומות המקומי פרובוקציות יקרות וסטים בחו"ל הכוללים אלפי ניצבים, לוין מביימת אחרת. גילוי נאות יהיה, כי בכישורי הבימוי של לוין נתקלתי לראשונה בימי כקופירייטרית, עת עבדנו על פרסומת משותפת. סרטי הפרסומת שלה מתאפיינים בקומפוזיציה שלנצח אינה מושלמת, כמו בחיים, וקצוות הפריים אצלה תמיד יהיו מעט "מלוכלכים:" לא תמצאו אצלה ילדים חמודים מדי, או יפהפיות גדולות מהחיים; אלא אנשים קצת יותר אמיתיים, אולי אפילו עם פחות מייק אפ. האסתטיקה של לוין, המשלבת אנושיות עם מבע נונשלנטי והומור דק, אופיינית יותר לפרסום המערב אירופי מאשר לאסתטיקה השפילברגית הפושה במחוזותינו. מצד שני, לוין מעולם לא הגדירה עצמה כבמאית פרסומות בלבד.
היא בוגרת בית הספר לקולנוע סם שפיגל, ומאחוריה דרמות עטורות שבחים כמו "לכל דבר יש מחיר" ו"שלוש אצבעות." ממש בימים אלה היא מתרחקת מבימוי פרסומות, ונמנית על צוות כותבים לסדרה חדשה, שנמצאת בתהליכי הפקה בHOT- בבימויו של חגי לוי, לצד שמות כאסף ציפור וניר ברגמן. בשורה התחתונה, מה שלוין יודעת לעשות בצורה נדירה, גם בפרסומות, הוא לעשות ולהבין קולנוע. לספר סיפור בשלושים שניות אלגנטיות, מבלי שנריח ממנה את זיעת המאמץ. אין אצלה תנועות מצלמה מגלומניות, אלא מבע הנובע כולו מהסיפור עצמו, ואיפוק נדיר. על כל אלו, מגיע לה לפחות שאפו.
גבי בר חיים
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום: אלי דסה
|
|
|
|
|
|
|
גסטרונומיה: רועי סופר
|
|
|
|
|
|
|
רועי סופר הוא הבחירה שלי, גם משום שאצלו אכלתי את אחת הארוחות הכי טובות מימיי, אבל לא רק. סופר מבשל אוכל יצירתי וחדשני, שמלבד היותו טעים נורא - הוא פשוט מרגש, ולא מדובר בהגזמה. סופר רוקח מנות יפהפיות שמאתגרות (ומגרות) את הלשון ואת העין, בשילובי טעמים שלוקחים את הפיוז'ן למחוזות חדשים.
סופר, ,33 גדל בראשון לציון. לאחר השירות הצבאי מצא עבודה זמנית במסעדת ה"ריף" שביפו (אז של השף אנטוניו מנסה,( שם הבישול החל להסתמן כאופציה לקריירה. לאחר שנה ב"ריף," סופר נסע לטיול של שנתיים במזרח הרחוק, שהפך מסתם טיול פוסט צבאי לטיול קולינרי, במהלכו נשבה בקסמו של האוכל האוריינטלי. בתום הטיול ועם החזרה ארצה, נחת היישר במסעדת "מנטה ריי" התל אביבית של השף רובי פורטנוי, שדחף אותו להשתלם בחו"ל.
סופר כיוון לניו יורק. הוא שלח 120 מכתבים למסעדות בתפוח הגדול ולא התייאש עד שזכה בהשתלמות הנכספת. יחד עם זוגתו, עבר לניו יורק ושם עבד במשך שנתיים, במטבחיהן של המסעדות המובילות: "טוניק," "סושי סמבה" ו"אטלס," מסעדה בעלת שלושה כוכבי מישלין, שבה התקדם עד לדרגת סו-שף (של השף דיוויד קולמן.( כשנולד בנם הבכור, החליטו בני הזוג סופר לחזור לגדל את הילד בארץ.
לאחר מספר חודשים של עבודה וייעוץ במסעדת East שבתל אביב עם השף ניצן רז, החל חלומו של סופר, להקים מסעדת שף, לקרום עור וגידים. חצי שנה לאחר מכן, במהלכה שקד על פיתוח קונספט, הקמה ועבודה על התפריט, נולדה בהרצליה פיתוח מסעדת "פנגיאה" (אם כל היבשות, ביוונית,( ביחד עם השותפים רון ודורון שוחט.
סופר יוצר כאן מטבח עילי בשיק ניו יורקי, כמו שלא נראה במחוזותינו מאז ימי הזוהר של מסעדות השף בשנות ה.90- ואולי בעצם, כמו שלא היה כאן מעולם.
קרין גורן
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום: אלי דסה
|
|
|
|
|
|
|
עיצוב רהיטים: קבוצת טיטאן
|
|
|
|
|
|
|
בטריטוריית הריהוט המקומית נמצאת קבוצת העיצוב "טיטאן" על קו הזינוק. עם ותק של שבע שנים וקצב גדילה נאה, נראה כי השלישייה שמרכיבה את המותג בהתהוות, עוד תגיע רחוק.
"המטרה העיקרית שלנו היא לתת אלטרנטיבה לשוק הריהוט המקומי ואף לזה שמיובא מאיטליה, ולספק מבט אחר על הדברים," אומר ליאור שגב, אחד מהשלושה. אותו מבט שונה עליו הוא מדבר, מתחיל מהגדרתם האישית של השלושה. שגב למד פסיכולוגיה, את יתר החבורה מרכיבים אלדד מיטלמן, שלמד עיצוב תעשייתי ב"ויטל" וסיגל בר חיים, הצלע הנשית במשולש, עורכת דין שלמדה עיצוב פנים.
השילוב האנושי הצבעוני הנ"ל אחראי גם למתודה הייחודית שלפיה הם יוצרים. "אנחנו רוצים ליצור עיצוב שהוא ישראלי. כלומר, מדובר בעיצוב שלנו, רק שהוא חם, עם חיבור לאדמה," אומר מיטלמן. "ב'טיטאן' אנחנו מנסים לאחד מספר מרכיבים וחומרים אקלקטיים כמו עץ מגולף בהשראה אפריקנית, או במבוק בהשראה יפנית, לכדי מארג שהוא מקומי וייחודי."
השפעת התרבויות והחומרים המגוונים ניכרת בחלל התצוגה, המשמש גם כחנות, שהקימה הקבוצה בתל אביב, ובשלל הפרויקטים עליהם הם אמונים, בארץ ובחו"ל. את ההשראה הם שואבים דווקא מהלקוחות. לאחר שיחה מעמיקה עימם, הם מוצאים את נקודות ההשקה הנכונות ולפיהן בונים את הקונספט.
"אם לקוח מספר לנו שהוא בילה מספר שנים בארץ מסוימת, זה יהווה עבורנו מקום נכון לצאת ממנו," אומר שגב. התוצאה הסופית היא רהיט אישי וייחודי, כזה שמשלב את האמת האסתטית של השלושה עם סיפורו האישי של הלקוח.
מעבר לנגיעות האקלקטיות, מצטיינים פריטי הריהוט של השלושה בקווים נקיים וצורות פשוטות, אך עם תפקוד שונה ומפתיע. באופן טבעי ביותר הם פוזלים לחו"ל ומקווים להרחיב את נפח העבודה שם, אולם הבסיס האמיתי שלהם נמצא כאן בישראל, והגדרת העיצוב הישראלי, מושג חמקמק וערטילאי שכזה, הוא מטרתם העיקרית.
אהוד רז
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום: אריק סולטן
|
|
|
|
|
|
|
סטיילינג: סיימון אלמלם
|
|
|
|
|
|
|
לאחרונה הזדמן לי להיות נוכח בשתי הפקות אופנה גדולות, שעליהן ניצח ביד רמה הסטייליסט סיימון אלמלם, אחד מחורצי התדמית והאופנה הבולטים בישראל. בין היתר, אחראי אלמלם על סגנונה האישי של ריטה, על תדמיתה החדשה והסקסית של עינת ארליך ועל הגרדרובה המשודרגת של אורלי ויינרמן, שהפגינה מיני נוצצים באירועים החברתיים האחרונים שבהם נכחה.
אבל כל אלה הן רק פסיק קטן ממכלול עבודותיו של אלמלם בן הה-27. יחד עם שלושת עוזריו, הוא אמון גם על חלק גדול מהקטלוגים והקמפיינים האופנתיים שבהם אתם מעלעלים בימים אלה, ושניבטים אליכם ממסך הטלוויזיה ומשלטי החוצות. אישית, לא פעם עמדתי נפעם מול יכולתו הווירטואוזית לשדרג בגדים של מותג אופנה פשוט לכדי קטלוג או תצוגת אופנה מרהיבים.
בעבודתו כסטייליסט במגזינים, מנפיק אלמלם הפקות אופנה, לרוב בשיתוף צלם האופנה יניב אדרי, עמוסות מידע ויזואלי, ומתרגם את מגמות העונה באופן סקסי וכוחני שאינו משתמע לשתי פנים. אך יחד עם זאת, עבודתו אינה חפה מבעיות; העיקרית שבהן היא האליטיסטיות שבה לוקות לעיתים עבודותיו. שכן, אלמלם נמנע משימוש בפריטים שיוצרו בידי מעצבים ישראליים, וכפי ששמעתיו מודה, הוא פשוט לא אוהב את תוצרתם.
מותגים כ"פראדה," "מיו מיו," "דולצ'ה&גבאנה" ו"גוצ'י" הם הטובים ביותר בעיניו. אלא שיש לזכור, ואלמלם יודע זאת טוב ממני, כי מרבית הפריטים שמגיעים לכיכר המדינה שלנו הם האזוטריים שבקולקציות המעצבים הללו. ועדיין, אין ספק כי ללא התעוזה, הפתיחות, ההומור והסקס אפיל שבעבודותיו של אלמלם, הנוף האופנתי על מדרכות ישראל היה אפור ומשעמם.
איתי יעקב
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום: אלי דסה
|
|
|
|
|
|
|
עיצוב מוצר: אפרת גומא, יובל טל והדס תדמור
|
|
|
|
|
|
|
אף אחד לא מכין את בוגרי המגמות לעיצוב תעשייתי לקראת קבלת הפנים הצוננת שתצפה להם לאחר שיגיחו אל העולם האמיתי מתוך החממה הסטודנטיאלית המגוננת. לאחר מספר שנים שבהן חווים החבר'ה המוכשרים פריחה קריאטיבית וחופש נדיר, הם יוצאים אל השוק הישראלי הסרבן שמעדיף מוצרי יבוא זולים ונטולי מעוף. משימתם הראשונה של המעצבים הצעירים היא לעגן את עצמם ולהמציא עבורם מסגרת, שבה יוכלו לתת ביטוי ליכולות ולכישרון שלהם.
על רקע הסיטואציה הזאת נראית קבוצת העיצוב של אפרת גומא, יובל טל והדס תדמור, כולם בתחילת שנות ה30- לחייהם, כסיפור מעורר תקווה. השלישייה, שסיימה לפני שנים מועטות את לימודי העיצוב (גומא היא בוגרת "המכון הטכנולוגי בחולון," טל הוא בוגר "בצלאל" והדס בוגרת מכללת "הדסה,(" חיה ובועטת במדבר העיצוב הישראלי הצחיח.
הקבוצה עובדת מזה כשנתיים, כשבסיסה בסטודיו הממוקם בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. הטריטוריה שבה הם פועלים היא נרחבת יחסית. הם מעצבים מוצר, אריזות, תאורה, משתתפים בתערוכות עיצוב, ובעבר אף הוציאו לפועל תערוכות יחיד דוגמת תערוכת "קרקס" במוזיאון תל אביב לילדים. על אף המציאות הקשה, השלישייה נעה קדימה מבלי לאבד את היושרה המקצועית והאמנותית. תהליך העבודה שלהם מתחיל מבניית קונספט, ישיבות סיעור מוחות ארוכות, ועבודה עם חומרים מפתיעים.
"הקו העיצובי שלנו הוא חדשני ומרענן. אנחנו משתמשים בהומור ועושים חיבור בין עיצוב העבר להווה. כלומר יש נגיעות נוסטלגיות בפרשנות שלנו". אומרת גומא. דוגמה נפלאה לכך היא השולחן לילדים שאותו בנו לביתן המעצבים של תערוכת "עיצוב ."2005 השולחן היפהפה תוכנן בקווים עגלגלים ופרופורציות שמנמנות, וצופה בפורמייקה. על משטח הפורמייקה העליון הודפסו ציורים שונים שאותם יכול הילד למלא בצבע בעצמו, ולמחוק אותם לכשירצה.
שאיפתם של השלושה היא להתבסס ולצמוח. אל מול הקרקע הקשה, המחסור במערך ייצור אמיתי והשוק הסרבן, הם עומדים כשנשקם היחיד, והחזק, הוא הכישרון והיוזמה.
אהוד רז
|
|
|
|
|
|
|  | | צילום: אריק סולטן
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
