 |
/images/archive/gallery/302/889.jpg מישל אלוויס.
צילום: גלעד סספורטה  |
|
|
|
|
| מישל אלוויס היא החברה החדשה של גיא עוזרי, ויכול להיות שבקרוב היא תחליף את ג'יזל |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
רוני קובן
12/5/2005 10:04 |
|
|
|
|
|
|
|
כמה פרובינציאלי. יושבים שעתיים בג'יפה של יפו, בין גבעות האשפה לצינור הביוב החשוף, הגוף כאן, בין זבובי המזרח התיכון שיצאו לסיור לוקיישנים ראשוני לקראת הקיץ, אבל הראש שם, בבברלי הילס, במרפסת השיש המלוטשת, על כיסא נוח מתכוונן, מול הבריכה האולימפית, בין מדונה, דמי מור, אשטון קוצ'ר ושאר החברים של מפיק העל גיא עוזרי ובת זוגו האקזוטית מישל. בזמן שאני מרחם על עצמי מעל ספסל בגוני חלודה מאחורי תאטרון נגה, מישל מצטלמת כבר שלוש שעות מעבר לכביש. אמזונה דקיקה על עקבי ענק, מחליפה תנוחות בקצב של שלוש שניות, כורעת על ברכיה, מנענעת את ראשה, מופתעת ומיד אחר כך מפוחדת, אצבע בפה, יד על הראש, רגל ארוכה באוויר, הכל כדי שתוכלו ליהנות ממגוון הבעותיה. אח, כמה מתסכל להיות הטקסט הכאילו מתוחכם לצדה של נערת האמצע.
הצלם גלעד, במרתון כמעט ארוטי של תקתוק מצלמות, לא יודע את נפשו. "בחיים לא ראיתי דבר כזה", הוא צועק לי וחוזר לתקתק, "עם רוב הבנות הישראליות אתה יוצא למלחמה כדי להוציא תמונה
אחת בסטייל, וזאת ליגה אחרת. היא ישר יודעת מה אני רוצה. אנחנו בכלל לא צריכים לדבר, היא מבינה אותי דרך העיניים".
אחר כך, אחרי שמישלי מתכופפת כמו ג'ירפה ביום טוב ונושקת על לחייו של הצלם האדמדם, מכניסה את המכשיר הנייד והליפסטיק לתיק הפצפון, נוגעת קלות בכתפי, מחייכת אלי כמו מתוך קומדיה רומנטית ופוסעת לצדי לאורך שדרות ירושלים, אני מתחיל להבין למה גלעד התכוון. גם אני ומישלי מסתדרים מצוין בלי מילים, אנחנו מתקשרים נפלא דרך העיניים. זה התחיל בכמה מבטים נבוכים, אבל עכשיו, כשאנחנו כבר מכירים ארבע דקות וחצי, נדמה לי שאפשר להתחיל למסד את הקשר.
מה היא צריכה את הגיא עוזרי הזה, אחד ממפיקי המוזיקה החזקים בלוס אנג'לס, מנהל חברת התקליטים של מדונה, מיליונר מסוקס ושרמנטי, מה היא צריכה אותו כשלצדה פוסע עיתונאי נמרץ וסקרן, מין וריאציה מתוחכמת על המטרוסקסואל, הגבר החדש מייד אין תל אביב-יפו. ואז מצלצל הנייד. מישלי עונה ומתרחקת ממני לרגע, "סליחה", היא זורחת, "זה גיא".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
שער בווג, והכל משתנה
|
|
|
 |
|
|
|
מישל אלוויס היא דוגמנית בינלאומית, בדרך להיות טופ מודל, דיירת קבע ברשימת 20 היפות, 30 הפוטוגניות או 50 הסקסיות נכון לוויקנד זה. היא נולדה בברזיל לפני 24 שנה בעיר עם שם של קוקטייל מתקתק, לונדרינה. "האמת שהייתי די חנונית, חרשנית איומה", היא מצחקקת. "חלמתי להיות רופאה והקדשתי ימים ולילות ללימודים. ההורים שלי חשבו שאני רצינית מדי, שאני לא עושה מספיק כיף. הם החליטו לשלוח אותי לתחרות יופי מקומית ביריד שהתקיים אצלנו בעיר".
"זה היה פסטיבל חקלאי שנועד לחשוף את מיטב התוצרת: פרות, סוסים, תרנגולות. העיתונים המקומיים לא בחרו
אותי כמלכת היריד, הייתי רזה מדי, אבל הבנות הכתירו אותי כחביבת הקהל, אז הייתי צריכה לייצג את העיר, ארוחות עם ראש העיר, טקסים. הייתי בת 15 וביישנית נורא. כל העולם הזה לא הרגיש לי נוח, לא רציתי להתגנדר ולבחור בגדים, שנאתי ללכת למספרה, הסתפקתי בללכת לכל מקום שהזמינו אותי. כל הזמן המשכתי לחשוב על קולג' ולימודי רפואה, אבל ההזמנות הלכו וגדלו, תצוגות אופנה, תחרויות יופי מקומיות ובסופו של דבר הייתי צריכה להחליט: לימודים או דוגמנות. החלטתי לתת לדוגמנות צ'אנס לשנה, לנסות להיות טופ מודל, וגם אם אני אכשל, מה כבר יכול לקרות? לפחות אני ארוויח טיול של פעם בחיים".
תוך כמה חודשים התגלגלה מישלי לסניף הברזילאי של סוכנות "עלית", שהעלתה אותה במהירות על המסלול הבינלאומי. חוזה ביפן, צילומי פרסומות בניס, תצוגות אופנה במילנו ואוסטרליה. "אחרי שהסתובבתי בעולם בין כל מיני ג'ובים הסוכנות שלחה אותי בפעם הראשונה לניו יורק", היא מספרת. "זה היה לפני שלוש שנים וחצי. הם החליטו להפוך אותי מדוגמנית פרסומות לדוגמנית אופנה. הייתי מאושרת, זאת היתה המטרה שלי: לא לדגמן סתם אלא לעשות אמנות".
איך בדיוק דוגמנות היא אמנות?
"אני מאמינה שאפשר לעשות אמנות בביזנס הזה. כשאת עובדת עם הצלמים הכי טובים, המעצבים הכי מוכשרים, את יכולה להביע את עצמך ולא להיות סתם רובוט. בניו יורק עברתי חוויות מדהימות. צלם אחד שם אותי בזירת אגרוף, על נעלי עקב, עם ביקיני, והייתי צריכה להיות כמה שיותר אלימה. זה היה קשה, אפילו קצת מסוכן עם העקבים הענקיים, אבל זה היה גם מאוד משחרר. הצלם היה סטיבן מייזל, שהפגישה איתו שינתה את חיי. זו היתה הפעם הראשונה שעבדתי עם צלם מהליגה הלאומית. סטיבן הוא מלך, מכתיב אופנות, מוריד ומעלה דוגמניות, צילם קמפיינים לוולנטינו, שערים לעיתונים החשובים ביותר. הפגישה הראשונה איתו היתה כנראה הפגישה החשובה ביותר בקריירה שלי, את לא יכולה לפרוץ אם אין מאחוריך צלם גדול שמאמין בך".
ואיך דוגמנית יחסית אנונימית מתגלגלת לפגישה קריטית כזאת?
"באותו זמן גרתי בפריז, הסוכן שלי צילצל ואמר: 'מישלי, תעלי על הטיסה הראשונה ללוס אנג'לס, סטיבן מייזל רוצה לצלם אותך לכתבת שער בווג האיטלקי'. הגעתי לסטודיו שלו באל-איי, התכווננתי ליום צילומים מפרך, הוא לחץ לי את היד ושאל, 'מישלי, איזה צד של הפנים שלך את הכי אוהבת?', אמרתי לו, הוא צילם שתי תמונות של הצד הטוב, תמונה אחת של הצד השני, ואמר: 'או-קיי, יש לי את זה'. כמעט התעלפתי. השער הראשון שלי לוקח שתי דקות עבודה. זה לימד אותי משהו על מקצוענות. השער הזה פתח לי את כל הדלתות, פתאום כולם הכירו אותי, את השם שלי, את הלוק שאני יכולה להציע. פתחתי תצוגות של ורסצ'ה, דולצ'ה וגבאנה, דיור. סוף סוף החלום שלי התגשם".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מישל וגיא מאוהבים. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
הלב הכי יפה
|
|
|
|
|
|
|
מתי התחיל הרומן עם גיא עוזרי?
"פגשתי את גיא בפעם הראשונה לפני שלוש שנים בניו יורק. הלכתי להופעה של מדונה והוא ישב בשורה שלפני. הוא נראה חמוד מאוד וחברה שלי עשתה בינינו היכרות, רק ששנינו היינו תפוסים באותו זמן. אחרי שישה חודשים הייתי בארוחה גדולה, משהו פנסי כזה. נכנסתי לחדר והוא היה האיש הראשון שמשך את תשומת לבי. מין רגע רומנטי. היה לי עדיין חבר, אבל הוא התעקש שנשב ונדבר. נפגשנו אחר כך כמה פעמים, רק בתור ידידים, עבר קצת זמן, נפרדתי מהחבר שלי, גיא היה צריך לנסוע ללונדון ואני לפריז, הגעתי לפריז ופתאום ראיתי אותו שם בשדה התעופה. הוא החליט להפתיע אותי. אז הבנתי שמתחיל כאן משהו רציני".
"ככל שהתקרבנו גיליתי כמה הוא מיוחד, רגיש, איזה לב יש לו, הלב הכי יפה שפגשתי. הוא גם מעודד אותי כל הזמן, כשאני קצת מתייאשת הוא אומר לי מיד:'אל תהיי עצלנית, אל תתייאשי כל כך מהר, תזכרי מי את, תזכרי מי את רוצה להיות'".
כמו ברוב מערכות היחסים בשואו ביז, גם בסיפור של עוזרי ומישלי, מאחורי הצהרות האהבה המשתפכות מסתתרים שיקולים עסקיים קרים. עוזרי, מנהל צעיר ואמביציוזי, היה זקוק לאיזו יפהפייה אקזוטית שתלווה אותו לטקסים ושתעלה את מניותיו לא רק כאיש עסקים אלא כפנים ששווה לשים בעמוד 9ב' של עיתוני הרכילות, ומישלי נזקקה נואשות לבחור עם הקשרים הנכונים, זה שיעזור לה להפוך מדוגמנית מבטיחה לתת סלבריטי. לא פלא שאת תקופת החיזור בילו השניים בריצה בין שטיחים אדומים, מתנשפים מפתיחה לפרמיירה.
"בהתחלה הוא ניסה להרשים אותי עם הזמנות לאוסקר", היא נזכרת. "זה היה מגניב, ומאז אנחנו הולכים כל שנה לטקס. האירוע עצמו נפלא, אבל ההכנות שלפניו מפרכות. זה די כאב ראש. גיא בוחר את השמלה והתכשיטים, אחר כך אני מתייבשת כמה שעות טובות אצל הספר ואז מחכים ללימוזינה. אני זוכרת בפעם הראשונה שהגעתי לשטיח האדום הייתי מופתעת לגלות כמה הכל קטן ואינטימי. בטקס האחרון הגענו וישר נתקלתי בנטלי פורטמן החמודה ובפי דידי המשוגע, יש לו כל כך הרבה אנרגיה שזה משהו. אחרי שסיימנו את השטיח ונכנסנו פנימה, הלכתי להסתדר בשירותים ונכנסתי לאולם. היו לנו מקומות מצוינים, ז'ולי דלפי ואיתן הוק ישבו לידנו, זה היה בשורה שש, מאחורי דסטין הופמן".
"ישבתי כל הטקס ולעסתי לי מסטיק ואז, בפרסומות, אמא שלי מצלצלת וצועקת, 'למה את הולכת לאוסקר ולועסת מסטיק מול כל העולם?'. כמעט נחנקתי, אמרתי לה, 'אמא, למה הם מצלמים אותי? אני הרי לא שחקנית', ואז הטקס המשיך, הוצאתי את המסטיק והתחלתי לחייך".
אחרי שחשף אותה בפני הקהילה החליט עוזרי ללכת צעד אחד קדימה והפגיש את החברה עם האמא המקצועית, המנטור שלו, מדונה. "הפעם הראשונה שפגשתי אותה היתה כשראיתי הצגה שהיא שיחקה בה בלונדון", משחזרת מישלי. "ישבתי שם ובקושי יכולתי להתרכז, עוד מעט אני אפגוש את מדונה. חוץ מזה שהיא מדהימה אני יודעת כמה היא חשובה לגיא. היא היתה מאוד נחמדה, פשוטה, בלתי אמצעית, מיד הכניסה אותי למשפחה. נדמה לי שזה קשור לשינוי שהיא עוברת בשנים האחרונות, כל עניין הקבלה. אני לא יהודייה ולא ממש מכירה את התורה הזו, אבל גיא נכנס לזה בעקבות מדונה. הוא נתן לי ספר על הקבלה, קראתי אותו ומצאתי הרבה רעיונות שדיברו אלי. בכלל, אני משתדלת להיות פתוחה. מדונה נהייתה הרבה יותר מאושרת בזכות הקבלה, זה הביא הרבה אור ושלווה לחיים שלה ומאוד חשוב לה לשתף בזה כמה שיותר אנשים. לפעמים כשאני הולכת לבית הכנסת בלוס אנג'לס אנחנו יושבות ומדברות על זה".
ובין החברים הקרובים, המשפחה, מדונה באמת מתעקשת שיקראו לה אסתר?
"אני לא בטוחה שזה נכון, זה נראה לי יותר כמו שמועה של הצהובונים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מדונה במודעה לוורסאצ'ה
|
|
|
|
|
|
|
אהובי, אהובי
|
|
|
|
|
|
|
אני ממשיך לשאול על מדונה, אבל מישלי שותקת, זה פשוט לא באינטרסים של עוזרי לדבר עליה. גם על האקסית המיתולוגית גווינת פלטרו היא מוכנה לומר רק שהיא "נחמדה", לא יותר, אבל על החברה המד-הי-מה שלה, דמי מור, היא שמחה להרחיב. "דמי היא אישיות אמיתית. היא לימדה אותי הרבה על נדיבות, אמהות ופרופורציות בחיים המטורפים האלה. הילדים זה הדבר הכי חשוב לה בעולם וזה לא שכיח באל-איי. היא מצליחה לספק להם סביבה נורמלית ובריאה בים הרכילות והפפראצי. גם הדרך שבה היא מנהלת את הזוגיות שלה עם אשטון (קוצ'ר) מעוררת הערצה. למרות פער הגילים ולמרות שזאת אהבה באמת לא שגרתית, הם הצליחו ליצור ביחד בית חם. אשטון בחור מאוד פיקח, לא סתם הוא מצליח כל כך. בגילו הצעיר יש בו הרבה מעבר ליופי, הוא מבין את העסק הזה מבפנים, יודע מה מרגש אנשים והכל בגיל 20 פלוס".
בראיון לעיתון ישראלי לפני שנתיים גיא אמר שהוא חולם להתחתן עם בחורה יהודייה נחמדה.
"אני חושבת שהיה לו יותר קל אם הייתי ישראלית כי הוא כל כך גאה להיות ישראלי ויהודי. זו אחת הסיבות שבאתי לכאן, רציתי לדעת עליו יותר, על המקום שהוא גדל בו. למדתי בשבילו גם כמה מילים בעברית, ביטויים כמו 'אני אוהבת אותך', 'אני מתגעגעת אליך', לאחרונה למדתי להגיד 'אהובי'. שיננתי כל השבוע, 'אהובי, אהובי', אבל כשבאתי עם זה לגיא הוא בכלל לא הבין מה אני אומרת".
פגשת את המשפחה שלו?
"בטח. זה היה קצת מלחיץ, פחדתי שעניין היהדות יהיה בעיה, אבל זה עבר די בקלות. גיא אומר לי תמיד שאני יותר ישראלית ממנו, אני מדברת בקול, יש לי המון אנרגיה, אני אומרת מה שאני חושבת. הרבה אנשים כבר אמרו לי שיש הרבה דמיון בינינו הברזילאים וביניכם, הישראלים. נסענו לבית שלו בירושלים, הצטלמנו ליד הדלת של חדר ילדותו וזה היה די מרגש. אפילו בכיתי קצת".
עשיתם את הפסח ביחד?
"כן, זה היה די מצחיק. אמא של גיא מרוקאית אז האוכל היה נפלא, אפילו קראתי קצת מהגרסה האנגלית של ההגדה. היו הרבה אנשים והיתה תחושה חמה כזאת, אוהבת, של משפחה. בסוף הארוחה החלטתי לכבד את המשפחה שלו והפסקתי גם אני לאכול לחם לשבוע".
ומה הלאה? יש מחשבות על חתונה?
"האמת היא שכן, למה לא? בעוד שנתיים מהיום אני כבר רוצה את התינוק הראשון. מאוד חשוב לי משפחה, אבל כרגע קשה לי אפילו לדמיין את זה. לא פשוט לנהל זוגיות כזאת, כשאני בניו יורק והוא בלוס אנג'לס, אבל אלה החיים שלי: להיות על מטוס פעם בשלושה ימים. לפעמים אני מבטלת כמה ג'ובים בשביל להיות איתו והוא דוחה כמה פגישות, אנחנו מאוד משתדלים. ככה זה במקצוע הזה. האמת, אני לא זוכרת שהיה לי אי פעם בן זוג שגר בעיר שבה גרתי. הרבה חברים שלי גרו בכלל ביבשת אחרת. יחסית למערכות יחסים שהיו לי בעבר גיא ואני די קרובים".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
