 |
/images/archive/gallery/318/729.jpg מנה של מסעדת סביצ'ה.
צילום: ברקאי וולפסון  |
|
|
| הכריש אינו פופולארי בראשל"צ |
|
| שגיא כהן לא מתפלא שאף אחד לא בא לאכול בסביצ'ה, כשהשף עצמו לא מאמין בחומרי הגלם שלו |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
שגיא כהן
17/6/2005 9:06 |
|
|
|
|
|
|
|
בדרך כלל העיתונים אצלנו זריזים לגנות כל עבירה על החוק. חוץ מפשע אחד: רצח כרישים. על פי חוקי הגנת הטבע של מדינת ישראל, כל הכרישים והבטאיים (השם הטכני לחמורי הים והתריסניות) הם בעלי חיים מוגנים. ולמרות זאת, רק לעתים רחוקות עובר חודש בלי שנראה באחד העיתונים מאמר תהילה לעוברים על החוק. בדרך כלל עם צילום של כתבנו באילת. תמיד הכריש הוא "אכזר", תמיד "טורף אדם", תמיד "נלכד לאחר מאבק ממושך", ותמיד יש איזה מדען שמצוטט בעילום שם ומצביע על הצרה הגדולה שממנה ניצל קהל המתרחצים. בעיקר, כמובן, אותם פעוטות חסרי מגן שנוהגים להשתעשע בתוך הברווזון הצהוב שלהם במרחק של שמונה קילומטרים מהחוף ובעומק של 250 מטר.
רק מי שאתרע מזלו וראה את מלכי המעמקים האצילים ומלאי ההוד האלה מבועתים מחרדה כשהם מועלים חנוקים למחצה כדי להירצח בסירה, יכול להבין כמה נבזות חסרת לב יש בשירת התהילה הזו. שלא לדבר, כמובן, על האלמנטרי: מדובר בפורעי חוק. למה לתת להם תמונה בעיתון? מה השלב הבא? תמונות גבורה של חונים על
המדרכה? ("רק לאחר מאבק ארוך עלה בידי י', נהג מתל אביב, להעלות את רכבו על המדרכה הגבוהה שבצפון דיזנגוף, המדרכה חדת השוליים לא חדלה להיאבק גם אחרי שי' עלה עליה עם כל ארבעת הגלגלים. לכתבנו נמסר, שבקיץ שעבר י' כבר עלה על מדרכה, גבוהה אפילו יותר, ואף עלה בידו לחסום אותה למשך יום שלם. המדרכה נמכרה לסוחרים מעזה במחיר של עשרה שקלים לבלטה").
אז אם העיתונים מצפצפים על החוק בעניין הזה, מה לנו כי נבוא בטענות לסביצ'ה, מסעדה חדשה בטיילת של ראשון לציון, שבין המנות שהיא מציעה בתפריט מתנוססת בגאווה מנה מפילה כריש? הכריש, חשוב לציין, כנראה לא כל כך פופולרי בראשון. ביום שבו היינו בסביצ'ה המסעדה היתה ריקה לגמרי. כשהגענו, זוג אחד עוד סיים את ארוחתו, אבל מרגע שקיבלנו את התפריטים ועד סיום הערב היינו שם לבד. כשיצאנו, התברר לנו שגם הטיילת של ראשון לא ממש שוקקת אדם. קצת מוזר, בהתחשב בעובדה שרק אחת משתי חבורות השיכורים שפגשנו בדרך אל האוטו הסתובבה בלי חולצות ועם בקבוקים שבורים ביד.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
שולחן בסביצ'ה. צילום: ברקאי וולפסון
|
|
|
 |
|
 |
|
שרימפס בפלאפל. לגמרי
|
|
|
 |
|
|
|
ואחרי שהתפתלנו עוד ועוד, אין ברירה: צריך להגיע גם לחלק הבאמת בעייתי: האוכל. ובכן, השיכורים חשופי החזה הם כנראה לא הסיבה העיקרית לכך שהמסעדה ריקה. הבישול בסביצ'ה הוא בישול של מי שאין לו טיפת אמון בחומרי הגלם שלו. הכל גדוש מדי, עמוס מדי, ונראה כאילו נועד לא להנעים לחך אלא להחביא משהו תחת ערימות של ירקות שורש ברוטב או פירורי גבינה מוקרמים בתנור.
בכל ימי חיי, למשל, עוד לא יצא לי לאכול טוסט סרדינים מוקרם עם גבינת פרמזן. באיטליה נהוג שעל פסטה עם פירות ים לא שמים פרמזן: המליחות הטבעית אמורה לעשות את העבודה. לא כאן. כאן קיבלנו מין מנה שהיה בה כמעט הכל: לחם מטוגן ועליו חתיכת פלפל קלוי ומתחתיה ממרח מלוח ועל כל זה סרדינים (שאם לא הייתי מפחד לחטוא בלשוני הייתי מנחש שאת ימיהם האחרונים הם בילו באמבט פח קטנטן), ועל הכל, כאילו זה לא מספיק מלוח ופיקנטי וצורב חך, באה גם איזו גבינת מוקרמת מאסכולת הפרמזן. למה? מה יש להחביא?
שיטת המחבואים נמשכה גם במנות אחרות: שרימפס בפלאפל, למשל. כשאתה שומע שם כזה אתה מנחש שיש פה איזה משחק נחמד: עוטפים את השרימפס בבלילה ומטגנים אותו כך שיקבל צבע ופריכות של פלאפל. בסביצ'ה זה פשוט היה פלאפל ירוק אמיתי (טוב, אגב) שכיסה על שרימפס שטוגן, כך שבעצם קיבלנו בדיוק מה שהיה כתוב בתפריט ומה שלא הייתי מעלה על דעתי שאזכה לאכול: שרימפס בפלאפל. עם טחינה ירוקה (טובה, אגב).
ברבוניות שאמורות היו להגיע עם רוטב סלסה היו מפלצות גדולות ויבשות שהקשר שלהן לברבוניות הוא אולי דרך SMSים, פילה הפארידה (ואני לא יכול להתחייב שזה היה פארידה, אני לא מסוגל להבחין בין טעמי דגים כשיש כל כך הרבה הסחות דעת בצלחת) הגיע עם ירקות שורש בזעפרן, ופילה הלוקוס הגיע עטוף במשהו עם בטטות.
למה? מה יש להסתיר? מה מחביאים כאן? אולי את העובדה הכי אלמנטרית בעולם, שהם פשוט לא סומכים על הדגים שלהם? ואם ככה, הם גם בטח יודעים למה. אכלנו שתי מנות ראשונות ושתי עיקריות, ועוד ראשונה ועיקרית שהמטבח הוציא לנו לטעימה. בלי מנות אחרונות, בלי יין. השארנו לא פחות מ-261 שקל טבין ותקילין. ולא נותר אלא לתהות: אכן מוזר, למה ריק שם?
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
