ה'אביב ערבי' הומצא על ידי אנשים שלא מבינים את האזור
כנס שנערך באוניברסיטת אריאל עסק במגמות במזרח התיכון, ובשאלה האם פני האזור ליציבות או שהכאוס יימשך
חמש שנים עברו מאז פרוץ המהפכות בעולם הערבי שכונו "האביב הערבי", אך על אף התקוות הגדולות שניבא העולם המערבי, המהפכות לא הביאו עימם דמוקרטיה ושחרור לעמי מזרח התיכון. בכנס שערכה המחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת אריאל בשיתוף עם אוניברסיטת בר אילן, התמקדו בתמורות שעוברות על המזרח התיכון בחמש השנים האחרונות וכיצד הדבר משפיע על יחסי החוץ של מדינת ישראל. בכנס התארח מר יצחק לבנון שהיה שגריר ישראל במצרים בתקופת פרוץ המהפכה ב2011 וחלק עם משתתפי הכנס את עדותו האישית."את השם "האביב הערבי" העניקו למהפכות אנשי אקדמיה שלא מבינים את המזרח התיכון", כך פתח את הרצאתו לבנון. "בעולם הערבי כלל לא עלה השם "האביב הערבי". בתקופה שלפני המהפכה, איש לא חשב שיש אפשרות בכלל להפלת השלטון. מצרים זו מדינה עצומה, וגם כשעלו קולות שמערערים על השלטון, תמיד התחושה היתה שמדובר במשטר חזק ויציב". במהלך הרצאתו מנה לבנון את הטעויות הרבות של מובארק במהלך שלטונו בכך שהיה מורם מעם, לא פנה אל כלי התקשורת ולכן אפשר השערות ותלונות רבות שהביאו לבסוף לפרוץ המהפכה.
בסיום הרצאתו נשאל לבנון כיצד הוא רואה את עתידה של מצרים. לבנון התייחס לשלטונו של א-סיסי ואמר: "קשה לנתב את מצרים לכיוון של צמיחה. האתגר הגדול של א-סיסי זה להביא יציבות למדינה על ידי הגברת משקיעים זרים, חיזוק התיירות והתבססות על הכנסות גדולות כגון יצוא גז וכן הלאה, אך לשם כך עליו למגר את הטרור. הדוקטרינה של הצבא המצרי מאוד שמרנית במהותה והוא צריך לשנות גישה על מנת שיכול להילחם בטרור באופן יעיל. אי אפשר לרדוף אחרי אנשים עם טנק והמצרים טרם הפנימו זאת".
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ד"ר חן קרצ'ר מאוניברסיטת אריאל התייחס בהרצאתו לאתגרי החוץ והביטחון של מדינת ישראל נוכח המהפכות במזרח התיכון. ד"ר קרצ'ר התייחס בהרצאתו למדיניות העכשווית של ישראל כ"מסך ברזל" שמשמעו הבנה כי ערביי האזור לעולם לא יקבלו את קיומה של מדינת ישראל ולכן קשה מאוד לייצר שיתופי פעולה עם שכננו. ד"ר קרצ'ר הסביר כיצד המצב האזורי עשוי לפתוח עבור ישראל הזדמנויות כגון להיות שחקן מרכזי בעידוד הקמת מדינות חדשות במרחב המגנות על מיעוטים.
ד"ר כרמית ולנסי מהמכון למחקרי ביטחון לאומי התמודדה בהרצאתה עם השאלה כיצד לא הצלחנו לנבא את האביב הערבי. ד"ר ולנסי, שחקרה את הנושא בשנים האחרונות הסבירה כי הדבר נבע מסיבות רבות כגון: עיסוק עיקרי של האקדמיה בניסיון להסביר מדוע דיקטטורות בעולם הערבי מחזיקות שנים כה רבות ללא תהליך של דמורקטיזציה, התמקדות בניתוח מנהיגים ואליטות במזרח התיכון ללא התחשבות וחקר החברות בעמי האזור שמהם צמחה המהפכה, תפיסות שגויות על העולם הערבי שגרסו כי האוכלוסייה במדינות אלה היא אדישה ותקבל כל מרות, ומחשבה שגויה כי הצבאות במדינות הללו לעולם יישארו נאמנים לשלטון וכן הסבר כי לא ניתן לחזות מהפכות חברתיות משום שאין כלים לחזות זאת.
בין שאר מושבי הכנס השתתפו מרצים ואנשי אקדמיה אשר דנו בהשפעת דאע"ש על מדינות האזור, כיצד מעורבות רוסיה בסוריה ובמזרח התיכון מביאה במידה רבה לחזרתה של המלחמה הקרה וכיצד אירועי האביב הערבי משפיעים על מדיניות החוץ של ישראל וירדן אל מול מדינות האזור.
אקו"ם