חיסון הפפילומה: אל תקשיבו לסיפורים העצובים
סיפוריהם של אנשים שלקו בשיתוק פתאומי או בפגעים אחרים נוגעים ללבנו. אבל כשאנחנו באים לקבל החלטות רפואיות עלינו לחפש ראיות מבוססות
בשבועות האחרונים מתחולל מחול שדים סביב חיסון הפפילומה. אנו מוצפים בסיפורים קורעי לב על נערות משותקות, חולי זאבת, טרשת נפוצה ועוד מחלות נוראות, ומולם ראיות מדעיות ממחקרים על מיליוני נשים שמראים שהקשר בין החיסון לשלל הפגעים המיוחסים לו הוא נסיבתי בלבד. אך מה שלא פחות חשוב בשיח הזה הוא הדממה.אותו אלם שנגזר על המוני נשים שלא לקו בפפילומה, ובעקבותיה בסרטן צוואר הרחם – חוסר הקול של כל אותן נשים שהתחסנו, וכשהנגיף חדר לגופן הוא נתקל בחומת הברזל של מערכת החיסון. אותה חומת ברזל איתנה של מיליארדי תאי דם לבנים שחסמו בגופם, תרתי משמע, את נגיף הפפילומה ומנעו ממנו ליצור את הנגעים שעלולים להתפתח עם השנים לגידולים סרטניים בדרכי המין וצוואר הרחם. אין זו הפעם הראשונה שקולם של המחוסנים אינו נשמע. זה קרה גם עם חיסון הפוליו (מחלה שלשמחתנו כמעט נכחדה מהעולם), חיסון החצבת ועוד אינספור טיפולים רפואיים אחרים.
עדויות נסיבתיות
דמיינו לעצמכם מצב שבו תינוק בן שנה מתחיל ללכת יום לאחר שקיבל חיסון. האם תסיקו מכך שהחיסון לימד אותו ללכת? ואם אדם שנטל כדור נגד כאב ראש ולמחרת נדרס בתאונת דרכים, האם תסיקו מכך שהכדור היה הגורם לתאונה? וכשיום אחרי שאדם נטל ויטמינים אבחנו אצלו סרטן, האם תסיקו שהוויטמינים גרמו למחלה? מובן שלא.
על מנת לקשור בין שני אירועים צריך הרבה יותר מקרבת זמנים ביניהם. צריך למצוא גם קשר רפואי בין המקרים, ולא פחות חשוב מכך – צריך לראות אם אותו צירוף אירועים התרחש גם בעבר במהלך מחקרים קליניים שנעשו על הטיפול. כשאנחנו שומעים על נערה שמצאה את עצמה משותקת, לבנו נקרע. הרי עולמה נחרב עליה. זו טרגדיה נוראה ורק טבעי שנחפש אשמים. אבל האמת היא שמסיפור כזה אי אפשר להסיק דבר על הגורמים לשיתוק שלה, ובוודאי כשהוא מוצג ללא הנתונים הרפואיים המלאים.
רבים חושבים שמוטב להיזהר ולא להסתכן, לא משנה עד כמה קטן הסיכון. אך מה לגבי כל אותם סיפורים אישיים שאיש לא טורח לספר לנו? מה עם אותה אם שנפטרה מסרטן צוואר הרחם והשאירה אחריה ילדים קטנים? והצעירה שעברה כריתת רחם לאחר שחלתה בסרטן? למה הסיפורים שלהן לא נשמעים? ומה לגבי הסיפורים השמחים? סיפוריהן של נשים מחוסנות שלא לקו במחלה, חיות באושר ומגדלות את ילדיהן אפילו בלי לדעת שאולי היו בסיכון לחלות בפפילופה? אסור לקבל החלטות על סמך סיפורים.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כשאדם נאשם ברצח, האם נצפה מהשופט להתייחס בהכרעתו לסיפור האישי שלו? הרי גם אם הנאשם הוא אדם טוב, איש משפחה למופת, חבר אמת ותורם לנזקקים, תפקידו של השופט הוא לבחון את הראיות החד-משמעיות הקושרות את האיש לרצח.
גם בהחלטות בריאותיות מה שמכריע הוא הראיות, לא הסיפור האנושי. ולכן בבואכם לקבל החלטה רפואית, חפשו את הראיות האמיתיות, שנבדקו על מיליוני בני אדם ועברו את הרגולציה של רשויות הבריאות בכל רחבי העולם. אל תסתפקו בכל אותם עדי אופי שיספרו לכם את הסיפור קורע הלב.
הכלל והיוצא מן הכלל
ונניח שהסיפורים האישיים הללו נכונים. נניח שנערה לקתה בתופעת לוואי סופר-נדירה שנגרמה בעקבות החיסון. האם זה מעיד על הכלל? כולנו שומעים חדשות לבקרים על בר המזל או בת המזל שזכו בפרס הגדול בלוטו, האם הוא מעיד על הכלל? מובן שלא. סיפורים מעניינים מושכים כותרות, ולא משנה עד כמה הם נדירים, סבירים או אפילו נכונים. בקבלת החלטות צריך להתעלות מעל הרגש שמעורר הסיפור ולחפש את האמת המגובה בראיות.
כשבוחנים טיפול, תרופה או חיסון לפני הוצאתם לשוק, בודקים אותם על עשרות אלפי אנשים, ולפעמים למעלה מכך. גם אחרי שהטיפול יצא לשוק ממשיכים לנטר אותו עוד כמה שנים כדי לזהות תופעות לוואי נדירות – כל אותם סיפורים של אחד למיליון. אם מזהים שבקרב אנשים שקיבלו את הטיפול יש שיעור גבוה מהרגיל של כאלה שלקו בתופעת לוואי נדירה, כמו שיתוק, טרשת נפוצה וכו'), זה בהחלט עלול להעיד על תופעת לוואי ורשויות הבריאות בודקות את המקרים האלה לגופם ומחליטות אם לאסור את הטיפול או לא.
זה ורק זה חייב להיות הבסיס לקבלת החלטות – מחקר רפואי. כאשר מיליוני נשים מחוסנות ומספר ההדבקות בנגיף הפפילומה ירד באופן דרמטי, לרבות שלל תופעות הלוואי של המחלה עצמה, זו ראיה שצריך להסתמך עליה. אסור לסמוך על סיפורים קורעי לב שמדברים על סמיכות זמנים בין אירועים שייתכן מאוד שהם אינם קשורים. חפשו את האמת המדעית ולא את הסיפורים.
ד"ר ארז גרטי, דוקטור לאימונולוגיה, מכון דוידסון לחינוך מדעי
אקו"ם