בניגוד למה שחשבתם: מלח מעודד רעב ולא צמא
מחקר שנערך על ידי מומחה כליות מגרמניה מראה כי אכילה מרובה של מלח לא רק שלא גורמת לצמא, אלא אף מגבירה תחושת רעב: "העבודה פורצת הדרך מראה שאנחנו לא מבינים את ההשפעה של נתרן כלורי על הגוף"
מחקר חדש עשוי לסתור הרבה מנקודות ההנחה שהיו לחוקרים על מלח. המחקר, המבוסס על ניסויים שנערכו על קוסמונאוטים רוסים בחלל ועל עכברי מעבדה, מראה כי אכילה מרובה של מלח לא רק שלא גורמת לצמא כפי שחשבו עד כה, אלא דווקא מגבירה את תחושת הרעב. כך פורסם במגזין הניו יורק טיימס.סדרת הניסויים נערכו בהנחייתו של דוקטור ינס טיצה, מומחה לכליות במרכז הרפואי של אוניברסיטת ואנדרבילט והמרכז הבינתחומי למחקר קליני בארלנגן, גרמניה. הניסוי הראשון נערך ב-1994, אז הצטרף טיזה למחקר שערכה תכנית החלל ברוסיה בתחנת החלל מיר. החוקר הצעיר עקב אחרי האסטרונאוטים במשך 135 יום ובחן את דפוסי השתן שלהם, כדי להבין את ההשפעה שיש למלח על התזונה שלהם.
התוצאות לא אחרו מלבוא: כמות הנתרן בגופם של הנבדקים הייתה יציבה, ללא קשר לכמות השתן שאלו הטילו. עם זאת, כיוון שהכלים שהיו בידיו לא היו מכוילים טיצה חיכה לממצאים נוספים. הזדמנות נוספת לאישור הממצאים הזדמנה לחוקר רק ב-2006, אז החליטו הרוסים לערוך שני ניסויים נוספים בחלל. הפעם היו לטיצה מספיק נתונים מדויקים.
התוצאה שהרעידה את אמות הספים הייתה כאשר נמדדה כמות הנתרן המופרשת בשתן של הצוות, ביחס לנפח השתן וכמות הנתרן בדמם. לכאורה נותר על כנו הדפוס הרגיל – כשהצוות אכל יותר מלח הוא הטיל יותר שתן ויותר נתרן יצא מן הגוף כדי לשמר את רמת הנתרן בדם.
אולם אז התברר כי באותה תקופה הצוות שתה כמות קטנה הרבה יותר של מים מהמצופה ביחס לכמות הנתרן שהם אכלו. אם כן, עלתה השאלה מהיכן הגיעו הנוזלים הנוספים בשתן, שהרי כמות השתן גדלה למרות שהקוסמונאוטים שתו פחות.
המסקנה הייתה שהגוף הפיק מים ממקורות אחרים, למרות שהוא שתה פחות מים. ממצא מעניין נוסף היה שהקוסמונאוטים היו רעבים תמיד למרות שהם אכלו את כמות המזון המספקת לאדם ליום. כדי להבין את התופעה נבחן לעומק השתן של הקוסמונאוטים ונמצא כי הגוף הגדיל את כמות ההורמונים מסוג גלוקוקורטיקואיד, שמשפיעים על חילוף החומרים ועל תפקוד המערכת החיסונית.
מחקר מקביל שערך טיצה על עכברים הסביר את התופעה המעניינת. מהניסוי עלה כי רמות גבוהות של ההורמון גלוקוקורטיקואיד שוברות את השומן והשרירים בגוף וגורמות לשחרור מים. אלא שהתהליך הזה דורש אנרגיה רבה ומסיבה זו העכברים אכלו 25 אחוז יותר מזון כשהם חיו על דיאטת מלח גבוהה.
המדענים ידעו עוד לפני המחקר פורץ הדרך של טיצה שגוף מורעב ישרוף את השומן והשריר שלו לצורך התקיימותו. אבל ההבנה שתהליך דומה קורה בדיאטה מבוססת מלח באה כהתגלות.
אחת ההשלכות הרבות של הממצא היא שמלח עשוי להיות מעורב בירידה במשקל. אבל אם איזון צריכת מלח גבוהה יותר הגוף דורש לשבור רקמות, וזה עשוי גם להגדיל את הוצאות האנרגיה. לדברי טיצה, הוא לא מייעץ לאכול הרבה מלח במטרה לרדת במשקל. זאת בגלל שיותר מלח גורם לרעב בטווח הרחוק.
הממצאים החדשים האלו פתחו מגוון של שאלות בפני החוקרים. "העבודה פורצת הדרך של טיצה מראה שאנחנו באמת לא מבינים את ההשפעה של נתרן כלורי על הגוף", אמרה לניו יורק טיימס ד"ר מלני הוניג, מבית הספר לרפואה בהרווארד.
"אמנם אני לא כל כך מהר אזנח את התפיסה שתזונה עתירת מלח יכולה להעלות בקרב אנשים את לחץ הדם. אבל מאד יתכן שההשפעות השליליות של המלח על הגוף הן בכלל לא קשורות לכל מה שאנו יודעים היום. אנחנו צודקים מכל הסיבות הלא נכונות", סיכמה.
אקו"ם