יוצאים לאור: החיים הסודיים של האלמוגים
כדי להתרבות זקוקים האלמוגים לירח בגודל מדויק, אבל "זיהום האור" שיצר האדם משבש את לוחות הזמנים. נשיא האגודה הישראלית למדע הימים, פרופ' אורן לוי מאוניברסיטת בר אילן, מקווה שעוד לא מאוחר להציל את השוניות
אוגוסט 2017, יומיים לפני הופעת ירח מלא. תושבי אוקינאווה ביפן עוד לא הספיקו לנגוס בפרי הגויה, שמש מפציעה על בתי הבטון של האי ידוע הטייפונים, ובמעבדה של סאקי הארי כבר עמלים על ניוד אלמוגים מסוג פונגיה. כל אלמוג כזה, מעין צלחת עגולה בעלת זרועות מסורקות בקפידה, מועבר לקערית מים נפרדת משלו. הכנות אחרונות, והחוקרים היפנים והישראלים שכבר מכירים את הפונגיות, עומדים וממתינים לרגע המיוחל.
אז, בשעה שבע ועשר דקות בבוקר, מתרחש תהליך מתוזמן היטב בכל אחת מהקעריות. בדיוק באותו רגע משחרר כל אלמוג עננה עכורה של תאי זרע למים. לו שחו בים הפתוח, ולא בתנאי מעבדה, היו תרים התאים אחר תאי ביצית של אלמוגיות פונגיה מצודדות, ומתאחדים איתם לכדי יצירת פגית - הדור הבא של האלמוג.
כמה חודשים לאחור, בלילה קסום אחד בנובמבר האחרון, זמן אביב באוסטרליה, התרחש אירוע דומה ב"שונית המחסום" - מערכת האלמוגים הגדולה והמגוונת ביותר על פני כדור הארץ. ימים ספורים אחרי התעגלות הירח, שחררו למעלה מ-130 מינים של אלמוגים את תאי הרבייה למים. ליל אהבה המוני התרחש בו זמנית גם בשוניות אחרות, המרוחקות משם מאות קילומטרים.
מזה שנים מנסים חוקרים לפענח איך בדיוק עובד המנגנון הביולוגי שגורם לאלמוגים, יצורים נמוכים יחסית מבחינה אבולוציונית, לפלוט תאים אל המים בתיאום מושלם. פיצוח של החידה הזו יסייע אולי להציל את השוניות ברחבי העולם. כותרות מדורי הסביבה בעיתונים הרי זועקות מפעם לפעם על מצבן הרע של השוניות, ומנבאות להן עתיד קודר. זיהום שמקורו בשפכים ובתעשייה, שרפות יער גדולות שמזרימות ברזל לים, דיג, תאורה מלאכותית, תיירות לא אחראית, עלייה בטמפרטורות ופגעים אחרים מאיימים בחריפות על "יערות הגשם של הים", כפי שמכונים בתי הגידול המרהיבים.
גם התופעה הקרויה הלבנת אלמוגים (בליצ'ינג בלעז) – "מחלה" שגורמת לאלמוגים לאבד את צבעם ולגסוס - מתרחבת לאורך השנים ומדרדרת את מצבה של המערכת האקולוגית הימית העשירה. נכון להיום היא כבר פשתה בכל שלושת האוקיינוסים הגדולים, ופגעה בשוניות שלחופי עשרות מדינות. מחקר שהתפרסם באפריל 2016 הראה כי שונית המחסום היא מה"מולבנות" העיקריות: כ-93 אחוזים משטחה הראו נזקי הלבנה ברמה זו או אחרת. ההתאוששות מהפגיעה האנושה תימשך עשורים, אם בכלל, וחלק מהנזק יהיה בלתי הפיך.
כאן עולה מאליה השאלה – אם האלמוגים נכחדים, מדוע לא מנסים לגרום להם לפרות ולרבות, כפי שעושים במקרים של אוכלוסיות בעלי חיים אחרות? "לצורך רבייה מינית, כל האלמוגים מסוג מסוים נדרשים לשחרר בו זמנית אל המים את הגמטות, תאי הזרע והביצית, ומתברר שהם לא יכולים לעשות את זה מתי שהם רוצים", מסביר פרופ' אורן לוי מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן.
"כבר כחוקר צעיר סִקרן אותי להבין איך אלמוגים יודעים לתזמן את עצמם לכל מיני פעילויות פיזיולוגיות, וביניהן הרבייה. תוך כדי מחקר הבנתי שכדי שמין מסוים של אלמוגים ישחרר את תאי הרבייה שלו, הוא צריך להיות מצויד בשעון ביולוגי פנימי. אצל כל מין של אלמוג, השעה של שחרור התאים היא תמיד אותה שעה; התהליך מתרחש תמיד בסינכרוניזציה למצב הירח – מספר ימים קבוע לפני מופע ירח מלא או לאחריו; וזה קורה רק בתקופות מסוימות בשנה. במפרץ אילת האלמוגים מתרבים במהלך כמה חודשים, אבל עבור אלמוגים החיים באזורים גיאוגרפיים אחרים חלון הזמן הוא לפעמים קצר במיוחד, לילה אחד בשנה. הם נדרשים לתזמן את הרבייה שלהם בצורה מדויקת, והיא בוודאי לא משהו אקראי".
יום לפני פגישתנו נחת לוי בנתב"ג, אחרי טיסה ארוכה ומקוטעת מהאי אוקינאווה, השוכן 640 קילומטרים דרומית לאיי יפן המרכזיים. בשהותו באי חזה לוי במו עיניו בשחרור המתוזמן להפליא של תאי הפונגיות, אלמוגי הפיטרה. כל זאת במסגרת שיתוף פעולה בין קבוצת המחקר שלו לבין קבוצה של פרופ' יוסי לויה מאוניברסיטת תל-אביב, המתמחה זה שנים רבות ברבייה של אלמוגים אלה. השבוע כבר טס לוי למונקו, לשנת שבתון שאותה יעשה באחת ממעבדות האלמוגים המובילות בעולם. "הנסיך אלברט הראשון, שהיה אוקיאנוגרף, החליט בזמנו שהוא מקים מוזיאון ימי. עם השנים התפתחה שם מעבדה ימית מדהימה, שבה נמצאים האקווריומים הכי יפים לחקר האלמוגים", מתמוגג לוי.
אנחנו נפגשים בחדרו, שללא ספק מעיד על חיבת יושבו לים – תמונות של שוניות ודגים, מאובנים ומדפים עמוסי ספרים שעוסקים באוקיינוסים ושוכניהם. וכשם שיש מי שהוא פרנקופיל, לוי הוא סוג של ג'פנופיל, כפי שמעידות כאן כתובות ותמונות יפניות שאותן אגר בביקוריו החוזרים ונשנים בארץ השמש העולה.
את התואר הראשון, התואר השני והדוקטורט עשה לוי (48) באוניברסיטת בר-אילן. אחר כך נסע לאוניברסיטת קווינסלנד באוסטרליה, לפוסט-דוקטורט במעבדתו של פרופ' הובה היג-גולדברג - השם הכי חם בתחום הלבנת אלמוגים והתחממות גלובאלית - והספיק לעשות גם פוסט-דוקטורט במכון ויצמן. עוד בטרם נצלול לעומק השונית, אני מציינת בפניו נתונים של משאל רחוב בלתי מייצג שערכתי, ולפיהם לנסקרים אין שמץ של מושג האם אלמוג הוא בעל חיים או צמח. אי לכך, אנחנו חוזרים קצת אחורה.
אלמוגים הם בעלי חיים ימיים פשוטים, שהיחידה הבסיסית שלהם היא פוליפ – יצור זעיר שגודלו מילימטרים אחדים. מרבית האלמוגים מתקיימים בתצורה של מושבות, כלומר הרבה מאוד פוליפים זעירים שחיים בשיתוף, מעין גורד שחקים שנוצר ברבייה א-מינית. הפונגיה, האלמוג שנחקר באי אוקינאווה בשל זמינותו הגדולה באוקיינוס השקט, הוא יחידני: הוא אינו חי במושבות אלא כפרטים בודדים, שגודלם מגיע עד 25 ס"מ.
שוניות האלמוגים האדירות שנראות בים, נוצרות בזכות העובדה שכל אלמוג משמש כבית חרושת לגיר. כך נבנה שלד של אבן ומתפתח למבנה סלעי ענק. השוניות מושכות אליהן קבוצות גדולות של בעלי חיים ימיים, ומתוך כך יוצרות מערכות אקולוגיות מגוונות.
מה כל כך מפתיע ביכולת של האלמוגים לתזמן רבייה?
"לבעלי חיים מפותחים יש התמיינות מוגברת של תאים, יש להם איברים ויש להם מערכת עצבים מורכבת יותר", אומר לוי. "מבחינה אבולוציונית, אצל האלמוגים אנחנו נתקלים ברשת העצבים הכי פשוטה. לאלמוגים אין מוח, אין מי שיפקח מלמעלה, ואין להם איברי ראייה, אלא רק יכולת לזהות גירויים מכניים ולהגיב להם. הם נמצאים בתחתית העץ האבולוציוני, ומהם התפתחו יצורים מורכבים יותר, החל מכוכבי ים ותולעים. מצד שני, אנחנו מוצאים אצלם הרבה מאוד גנים שקיימים גם בבני אדם וביצורים מפותחים אחרים. וכאן אנחנו מגיעים לעניין השעון הביולוגי, שמעסיק אותי כבר למעלה מעשור".
שעון ביולוגי הוא מנגנון שמצוי בכל אחד מהיצורים החיים, כולל פטריות, חיידקים ואצות, ותפקידו לסנכרן את פעילותו של היצור עם העולם הסובב אותו. מדובר במערכת פנימית אוטונומית שיודעת להפעיל את השינויים הפיזיולוגים והביוכימיים של הגוף, ולגרום לו לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון. "כיוון" השעון נעשה על ידי גורם חיצוני כמו אור השמש או מופע הירח, אבל השעון ימשיך לפעול זמן מסוים גם כאשר היצור מבודד מהסביבה הטבעית ומנותק מהגורמים המסנכרנים. אצל האדם למשל משתנים לחץ הדם, הפעילות ההורמונלית וטמפרטורת הגוף במהלך "תקתוק" השעון, המתבטא ככמות הורמון המלטונין המופרש לדם. על פי אותו שעון פנימי נקבעים גם זמני השינה והערות, ומתוזמנות התנהגויות אחרות. רופאים יכולים לקבוע אפילו באיזה רגע ביום מומלץ ליטול תרופה מסוימת, על מנת שהשפעתה תהיה מרבית.
שיבוש בתפקוד השעון הביולוגי מתרחש למשל בתופעת היעפת, הג'ט לג, בעקבות טיסה בין אזורי זמן שונים. המערכת מתחילה להשתגע, וחוזרת לעצמה רק אחרי זמן מסוים של התרגלות לנסיבות הטבעיות החדשות והסתנכרנות עם הסביבה. היסטוריונים טוענים שכאשר נכנסה תאורת הרחוב לשימוש, השתנה השעון הביולוגי האנושי; היום מדענים מדברים על האור הכחול הבוקע ממכשירי הסלולר כגורם שמפריע לייצור המלטונין, ומשבש באופן דרמטי את פעילות השעון הפנימי שלנו. מחקר שנערך בארה"ב הראה כי בדגימות רוק של בני נוער שנחשפו למסכים סמוך לשעת השינה, נמצאו רמות מלטונין נמוכות ב־23 אחוזים מהרגיל. ככל שהשהות מול המסכים הייתה ממושכת יותר, כך דוכא ייצור ההורמון. אנדרו מקהיל, חוקר שינה מבית חולים בבוסטון, מצא שטיולי מחנאות הכוללים לינה של כמה לילות בשטח, מסוגלים להחזיר את השעון הביולוגי למהלכו התקין.
אם נשוב ליושבי השונית, עם השנים הבינו מדענים שבאלמוגים יש כמה גורמים חיצוניים שעוזרים לסנכרן את המערכת - שינוי הטמפרטורה בים, מצבי הירח, שעות השקיעה ואורכי הגל. "המטרה הראשונה שלי הייתה פשוטה: לגלות האם יש לאלמוגים פוטו-רצפטורים, קולטני אור שמופיעים ביצורים עילאיים. הקולטנים האלה יודעים להעביר את המידע הסביבתי, ומאפשרים להסתנכרן עם הסביבה החיצונית", מסביר לוי.
בעשור הקודם, במסגרת הפוסט-דוקטורט, עסק לוי במחקר במעבדה ימית באי הרון שבדרום שונית המחסום. לפני כשנתיים הוסיפו הוא וצוותו עוד נדבך לידע המצטבר: במחקר שנערך גם הוא בהרון והתמקד באלמוגים מסוג שיטית, הם הצביעו על קבוצה ייחודית של גנים שמשמשים כקולטני אור, ועל גנים שמפעילים את השעון הביולוגי. צוות החוקרים, שבדק את התנהגות האלמוגים לאורך שלבים שונים במופע הירח ובזמן הרבייה עצמה, ביצע גם שורת ניסויים שמטרתם לבדוק האם תאורה מלאכותית משבשת את תזמון הרבייה. התברר כי באלמוגים ששהו לאורך זמן בחדר המדמה תאורה באזורים אורבניים, פעולת השעון הביולוגי השתבשה, ותאי המין לא שוחררו למים.
ל"זיהום האור" שיוצרת האנושות יש השלכות רחבות, שלא נגמרות בפגיעה ברביית אלמוגים. צפרדעים שהוחזקו במכלאות לצורכי ניסוי הפסיקו להזדווג בלילות מסוימים –לילות שבהם שודרו משחקי פוטבול, ומסכי טלוויזיה רבים באזור דלקו במשך שעות. ההזדווגות התחדשה רק לאחר שהמכלאות כוסו ונמנעה חדירת אור. מחקר שבחן את אתרי הקינון של הלימוזה - עוף המחבב אזורים לחים - מצא כי במרחק של עד 300 מטרים מתאורת כבישים צפיפות הקינונים נמוכה יותר, לעומת שטחים חשוכים. גם התקשורת בין מיני בעלי חיים, יחסי טור-נטרף, המערכות החיסוניות שלהם ואפילו שירת הקיכלי הושפעו מזיהום האור.
"במאמר שלנו הדגמנו שאם אנחנו מאירים באופן שמדמה את התאורה באילת למשל, אנחנו גורמים לכך שהגנים שמפעילים את השעון לא יתפקדו כרגיל, ולא תהיה רבייה", אומר לוי. "מעבודות סביבתיות אחרות שנעשו על מגוון רחב של בעלי חיים, אנחנו יודעים שכל הנושא של זיהום אור הוא קריטי מאוד לתזמון השעון הביולוגי. בקרב בני אדם אנחנו עדיין לא מודעים לכל ההשלכות, כי המחקר בנושא הוא טרי מאוד, אבל המון אנשים שחשופים במשך שעות רבות לאור המחשב או לאור הכחול של נורות הלד בטלפון - השעון הביולוגי שלהם משתבש ופוגם בשינה. אצל האלמוגים זה אקוטי, כי התזמון חשוב מאוד, הסיגנלים הסביבתיים חשובים מאוד, וכל הפרעה קטנה עלולה לגרום שיבוש. יכול להיות שהאלמוגים שלנו, שחיים באילת ומורגלים כבר הרבה זמן בכזו הפרעה, יהיו בסדר, אבל אם אסדות נפט יתחילו להאיר אזורים אחרים שמעולם לא ראו אור, אין סיכוי שהאלמוגים יתרבו".
אגב, פרופ' מעוז פיין, קולגה של לוי מבר-אילן הראה לאחרונה במחקר אחר שנערך באילת, כי אלמוגים מסוג שיחן שכיח הפגינו עמידות מרשימה גם בפני עליית החומציות והטמפרטורה שעתידים לשרור כאן בסוף המאה. אולי זו תהיה השונית האחרונה שתשרוד את שינויי האקלים וזיהומי האור, אבל לא לעולם חוסן. איומים כמו זיהום נפט, ביוב וחומרי הדברה הנשטפים לים עדיין מאיימים על שרידותה.
לענייננו, סיפור השעון הביולוגי הולך ומסתבך כשלוקחים בחשבון שהאלמוגים לא חיים לבדם, וששעון ביולוגי אחר מתקתק קרוב מאוד אליהם. האלמוגים מנהלים מערכת יחסים הדדית וארוכת שנים עם אצות חד-תאיות הקרויות זואוקסנטלות. האצות השוכנות בתוך רקמת האלמוג מבצעות פוטוסינתזה, מסלקות חומרי פסולת מגופו של מארחם, מספקות לו חומרי הזנה, ומסייעות בעקיפין במלאכת בניית השלד. האלמוגים מצידם גומלים לאצות במתן קורת גג, הגנה מטורפים ומזון אנאורגני. סיפור הלבנת האלמוגים שנזכר מעלה קשור למעשה בפגיעה באצות שחיות בקרבם: הן מתות, ולך תמצא בקרקעית הים מי שיטפל בך.
"אחרי שהבנו את תפקיד השעון הביולוגי של האלמוג ועל מה הוא אחראי", אומר לוי, "השלב המורכב יותר הוא להבין האם השעון הזה והשעון של האצה מסונכרנים, והאם הם מפריעים זה לזה. בלי להלאות בפרטים אספר שאצל האצה הצלחנו להבין מה נמצא תחת בקרת השעון הביולוגי שלה, כי ניתן לבודד אותה מהאלמוג ולגדל אותה בנפרד. באלמוגים המצב סבוך בהרבה: הם לא חיות מודל, אי אפשר להשתיק אצלם גנים מסוימים וכך ללמוד על הפונקציות השונות. גם אם הצלחת ליצור רבייה, עד שיגדל הדור הבא של האלמוג אתה תמות והילדים שלך גם. קצב הגדילה שלו הוא סנטימטר עד שניים בשנה, כך שצריך לגשת לזה בכלים אחרים".
כדי לעקוף את הבעיה, התחילו החוקרים לעבוד עם שושנות ים, שגם הן משמשות כמארחות. "אם תסלקי מאלמוגים את האצות תיווצר הלבנה, אבל יש שושנות שאפשר להסיר מהן את האצות, ואז לבדוק מה ההשפעה. הממצאים היו מרתקים. תמיד חושבים שבעל החיים המארח הוא המאסטר, הוא זה שמכתיב את התהליכים, אבל אנחנו גילינו שמי שמנהל את העניינים וקובע את הקצב הן האצות. הן מבצעות תהליך פוטוסינתזה בעל מחזוריות של 24 שעות, מה שמכונה 'שעון צירקדי' - השעון הביולוגי החשוב והנפוץ ביותר. בשושנות הים שחקרנו ראינו שברגע שהאצות עזבו, השעון הפך להיות שעון של גאות ושפל, עם מחזוריות של 12 שעות. כשהחזרנו את האצות הסימביוטיות, גם המקצב חזר. כלומר הבשורה שלנו היא שהסימביוזה קיימת גם ברמה של השעונים הביולוגיים. עוד לא פרסמנו את המסקנה הזו, אבל היא מאוד מרגשת".
מחקרי הדוקטורנטים במעבדה של לוי נעים גם הם סביב שעונים ביולוגיים של בעלי חיים ימיים - חלזונות ים, דיונונים ושושנות ים. מהאקווריומים שנמצאים לא רחוק מהמעבדה ניבטים אלינו כמה אלמוגים רכים וקשים, ומדוזות שמדגימות חיי שיתוף עם אותן אצות סימביוטיות. הן שוחות כשה"כיפה" שלהן מופנית כלפי מטה, כדי לחשוף את האצות לאור הדרוש להן. גם השושנות נמצאות כאן באקווריומים: בחדר פנימי שוכנות כאלה שהושמו באור מלאכותי ואחרות שהושמו בחושך, ומצלמה עוקבת אחריהן ובוחנת את התנהגותן. מחקר שנערך כאן לא מזמן, בשיתוף עם חוקרים מאיטליה, בחן איך שינוי הטמפרטורה של מי הים והעלייה בחומציות משפיעים על הפיזיולוגיה של האלמוגים. באקווריום לצידנו נוצר בית קברות לאלמוגים, שלדים לבנים בוהקים שנותרו ללא רוח חיים. לוי מקווה שזה לא העתיד שמצפה לשונית הבודדת בישראל. החל משנת 2013 הוא משמש כנשיא האגודה הישראלית למדע הימים, ומה שמתרחש לחופי ארץ הקודש טורד אותו מאוד.
ביולי האחרון, בטקס חגיגי ומיוחצ"ן היטב, נמסר לידי עיריית אילת חוף קצא"א הדרומי, אחרי שבמשך כמעט חמישים שנה היה סגור לציבור. מדובר ברצועת חוף בתולית ויפהפייה באורך 300 מטרים, ובה שוניות אלמוגים מרהיבות, המהוות חלק מהשונית הצפונית ביותר על פני כדור הארץ. לצד קולות השמחה והצהלה על פתיחת החוף לקהל הרחב, נשמעו גם קולות אחרים. חוקרי טבע ואוהבי ים - לוי היה ביניהם – קראו להקדים תרופה למכה ולדאוג לפיקוח ולהסברה. הדאגה התגלתה כמוצדקת: כמה ימים אחרי הפתיחה ההיסטורית דאגו מבקרים לעקור בברוטליות אלמוגים מהשמורה שיד אדם לא נגעה בה זמן רב, ושברים מהם צפו ונפלטו אל החוף.
"למדינת ישראל יש בעיה", אומר לוי. "אנשים לא מבינים כמה המשאב הזה, הים שלנו, הוא חשוב. הפתיחה של חוף קצא"א הייתה רק דוגמה אחת. אז נכון, לכל אדם מגיע לבקר ברצועת החוף, גם אני בעד, אבל אי אפשר לקבל החלטות פוליטיות נמהרות בלי להקנות הדרכה, ובלי שמישהו ידאג לפקח על מה שנעשה בשטח. אנשים לא מבינים איך להתנהג בים, אין להם מודעות. זה נכון החל מגילאי בתי הספר ועד לאזרחים המבוגרים. אנשים לא מבינים שכל הפלסטיק שאנחנו זורקים לים, חוזר אלינו בצורה עקיפה במלח ובמזון שאנחנו אוכלים. אני לא יודע לאן זה עוד צריך להגיע כדי שנתעורר.
"אותו דבר קורה עם זיהום האור באילת, ועם הבנייה על קו החוף. במקום שהמדינה תקבל החלטה חד־משמעית שעד 300 מטר מקו הים לא בונים, כל הזמן גורמים שונים מנסים להרחיב את הבנייה ולצמצם את משאבי הטבע. זה כואב לי ברמה האישית. לפעמים אני נותן הרצאות לקהל הרחב, וכמו שאמרת, אנשים לא יודעים מה זה בכלל אלמוג. אתה מראה להם סרט על רבייה של אלמוגים, והם אומרים 'מדהים, לא ראיתי כזה דבר'. צריך לחנך כדי שאנשים ילמדו להעריך את מה שיש לנו, ולא נאבד עוד חלק חשוב ויפהפה מהמדינה הזאת. קחי את אוקינאווה: הניקיון באי הוא מדהים, אנחנו יכולים רק ללמוד מהם".
טוב, הם יפנים. יש להם אישיו עם ניקיון.
"יכול להיות, אבל שם אתה רואה בצורה מאוד בולטת שמדינה שאין לה פחים ברחוב, יכולה להיות הרבה יותר נקייה ממדינה שיש בה. יש באי המון חופים של דייגים, הם מעשנים כמו קטרים, ואתה לא מוצא שם בדל סיגריה. הם עושים בחופים אותן פעילויות כמונו, פיקניק וברביקיו ופעילות ימית וסתם רביצה, ואתה לא רואה לכלוך, שום דבר. ואלה כפרים עניים, אין שם מי שיפנה את הזבל. ואצלנו - פשוט כואב הלב.
"יש לנו כל כך מעט נכסים, ובכל זאת אלה שיש להם פי כמה מאיתנו, שומרים עליהם הרבה יותר טוב. באוסטרליה יש שר מיוחד שעוסק בשינויי האקלים. כשביקרתי ביפן בדיוק ציינו שם את 'חג ההרים'. יש להם גם 'חג האוקיינוס'. למה אצלנו אין חגים כאלה? מה כל כך מסובך? למה כל חבר כנסת שממונה לשר להגנת הסביבה, מתייחס למשרד הזה כאילו הוא רק תפקיד מעבר בדרך למעלה? אנחנו צריכים להחליט שאת החינוך לים מתחילים בגן.
"עם כל הסטודנטים לתואר ראשון במדעי הים שיש במכללות ובאוניברסיטאות, זו לא בעיה לתת מלגות וליצור תוכניות מדהימות לבתי ספר. לא חסרים אנשים אוהבי ים שישמחו לעשות את זה. והנה עוד נקודה: אין לנו מוזיאון ימי לאומי. יש לנו ארבע ימות השונות גיאולוגית וביולוגית זו מזו, ומכילות צורות חיים שונות ומגוונות - ואין לנו שום דרך לחנך בצורה מושכלת כדי לשמור על כל זה. אנשים חייבים להבין איזה משאב נמצא אצלנו בידיים, וכמה חשוב לשמור עליו".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם