ראשי » מדע ומחשבים » מדע » מדעי החיים והחברה

מחקר: התפרצויות געשיות בצד אחד של כדור הארץ בעת העתיקה עוררו מרידות בצדו האחר

השוואת התיעוד ההיסטורי לשיטת תארוך חדשה של ליבות קרח גילתה הלימה בין המהומות הפוליטיות במצרים להתעוררות של הרי געש במקומות אחרים

מנהיגי מצרים העתיקה ידעו דבר או שניים על אסונות טבע. לוּ פרעה היה נכשל בהתמודדות עם בצורת או רעב, הוא היה עלול לעמוד בפני מרד בכל רחבי האימפריה שלו. מחקר חדש מראה איזה תפקיד גדול שיחקו כנראה שינויי אקלים ואסונות טבע בהצתת התקוממויות פוליטיות כאלה. הוא גם רומז שלמרות מקרי הרעב התכופים, השליטים המצרים לא הצליחו להבין כמה הם פגיעים להרס סביבתי, עד להתמוטטות האימפריה שלהם. זהו לקח שמנהיגים בני זמננו עשויים למצוא מטריד ומועיל בזמן שהם מתמודדים עם תופעות מזג אוויר מוזרות בזו אחר זו – מהוריקנים הרסניים ועד לשרפות ענק.

מחקר שפורסם ביום שלישי בכתב העת 'נייצ'ר קומיוניקיישנס' משלֵב תארוך של ליבות קרח מהתפרצויות געשיות עתיקות יחד עם תיעוד על פפירוסים של הפיכות, ומראה שכל התפרצות געשית במהלך התקופה התלמית הובילה באופן בלתי נמנע כמעט לחוסר שביעות רצון ולמרידות.

"זה מראה על השלכות פוליטיות וחברתיות אמיתיות לשינויי אקלים כמו ההתחממות הגלובלית או אסונות אחרים", אמר ג'וזף מנינג, היסטוריון מאוניברסיטת ייל שהוביל את המחקר. "אנחנו פועלים כאילו הדברים לא נוגעים לנו, אבל כשאתה רואה כיצד תרבויות מתקדמות מהעבר היו יכולות להידחק לקצה בגלל אירועים כאלה – זה רומז שאנחנו צריכים לצעוד בזהירות על כדור הארץ", הוא הוסיף.

בתקופה התלמית – משנת 305 ועד שנת 30 לפני הספירה – הייתה מצרים מעצמה צבאית ותרבותית משגשגת. מלכיה היו יורשי האימפריה של אלכסנדר מוקדון. הם הקימו את הספרייה של אלכסנדרייה ובנו את המגדלור של העיר – אחד משבעת פלאי העולם העתיק. אבל האימפריה התלמית הייתה תלויה מאוד ביבולים שהושקו באמצעות הצפות הקיץ של הנילוס. בשנים ללא הצפות, היבולים נהרסו והובילו לרעב ולאי שקט אזרחי.
  
מה שהמלכים התלמים לא ידעו הוא שהשנים היבשות נגרמו לעתים קרובות בגלל התפרצויות געשיות - לעתים מרוחקות מאוד, אפילו בצדו השני של העולם – ששיגרו לאטמוספירה גופרית וגרמו לשינויים דרמטיים בתבניות מזג האוויר העולמיות.

הצוות מאחורי המחקר בנה תרשים זמנים שקשר בין שינויי אקלים למרידות פוליטיות, תוך שימוש במידע שנאסף במגוון רחב של תחומים מדעיים. כלי מרכזי לעבודתם היה נתוני ליבות קרח שסייעו לעדכן את המידע על תאריכי ההתפרצויות הגעשיות.

בשנה שעברה הזדמן מומחה האקלים פרנסיס לודלו, שהשתתף בעבודת תארוך ליבות קרח, לארוחת ערב באוניברסיטת ייל לצד מנינג. בסעודה החל ההיסטוריון לדבר על תאריכי מרידות במהלך התקופה התלמית שההיסטוריונים מעולם לא הצליחו להסביר לחלוטין. "הוא התחיל לנקוב בתאריכים הללו, וזה שחרר כל מיני דברים בראשי מתארוך ליבות הקרח", סיפר לודלו. "התחלנו להשוות אותם, והיה מדהים לראות כיצד המרידות התאימו בדיוק לתאריכי ההתפרצויות הגעשיות".

הצוות משך אליו מומחה למונסונים ומזג אוויר שחיבר את ההתפרצויות הגעשיות למפלס המים בנילוס. הם השוו את המידע לתיעודים עתיקים ומדויקים על רמת המים בנהר ולאזכורים של כאוס פוליטי בפפירוסים. הם גם השתמשו במודלים סטטיסטיים כדי להראות שתדירות ההתפרצויות הגעשיות שחופפות את המרידות הפוליטיות הופכת את העניין להרבה יותר ממקרי.

"המכניזם הבסיסי בעבודתם מבוסס היטב", אמר מייקל מק'קורמיק, היסטוריון לימי הביניים באוניברסיטת הרווארד, שלא השתתף במחקר. בשנים האחרונות פרסם מק'קורמיק מחקרים דומים שקישרו בין התפרצויות געשיות למקרי רעב וכאוס פוליטי בזמן שלטונו של קרל הגדול במערב אירופה.

העבודה הזאת היא חלק מגוף מחקר חדש שנבנה בשיתוף פעולה בין מומחים מתחומים כמו גנטיקה ומזג האוויר ובין היסטוריונים, שבעבר התמקדו יותר בארכיאולוגיה ובתיעודים כתובים. וירולוגים וגנטיקאים חוברים כעת להיסטוריונים כדי לבנות מחדש גנים של מחלות עתיקות כדי להבין כיצד הן גרמו לאירועים היסטוריים. המחקר בליבות קרח, טבעות עצים ושקי אבקת פרחים הניב תיאוריות מרתקות במיוחד והבנות חדשות בדבר השפעות סביבתיות על התמוטטות חברות קדומות כמו האימפריה הרומית ותרבות תקופת הברונזה בסביבות הים התיכון.

"הלקח שהפקתי מכל זה הוא כמה אנו נדרשים לצניעות", אמר מק'קורמיק. "אנחנו מדברים על תרבויות ששרדו זמן רב, שהיו חכמות ומסוגלות ליזמות בדיוק כמונו. ובכל זאת, הן התמודדו לפעמים עם מכות הרסניות שהסבה הסביבה. לעתים הן הצליחו להתגבר עליהן, אבל לפעמים הן נכנעו".

נראה שכמה מנהיגים מצרים הצליחו לספק סיוע לנתיניהם אחרי האסונות באופן מוצלח מאחרים, אולי כי צפו מראש מרידות במהלך כהונתם. אחת ההתפרצויות הגדולות ביותר ב-2,500 השנים האחרונות אירעה בימי השליטה התלמית המפורסמת האחרונה, המלכה קלאופטרה. היא גרמה להתפרצות מגפה, לבצורת ולרעב. עם זאת, אין תיעוד של מרידות פוליטיות באותה עת, צוין במחקר.

כמה ממחברי המחקר סברו שחלק מכך עשוי להיות קשור לצעדיה המהירים של קלאופטרה להעביר סיוע אחרי האסונות. לפי התיעוד ההיסטורי, קלאופטרה פתחה את המתבנים של המדינה והנהיגה הקלות במס. בסופו של דבר, עם זאת, הצעדים לא הצילו אותה או את האימפריה התלמית: בשנת 31 לפני הספירה, כשהרומים הביסו את הצי של קלאופטרה, האימפריה שלה כבר נחלשה אחרי שנים רבות של מים דלים בנילוס, רעב ומגפות. זמן קצר לאחר מכן היא התאבדה.

מנינג אמר שהוא לומד לקח היסטורי אחר מנפילתן של קלאופטרה והאימפריה התלמית. "במשך זמן רב הם שיחקו על הקצה, נלחמו בקרבות אדירים וגידלו יבולים שהיו פגיעים במיוחד לשינויים בנילוס. הם סירבו לשנות את דרכם, וזה גרם להם להיות פגיעים ברגע שכוחות טבע גדולים יותר הגיעו ודחפו אותם אל מעבר לקצה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg