 |
/images/archive/gallery/108/746.jpg
סריקה  |
|
|
| מה עשית היום בשביל הלבלב שלך? |
|
| מדיטציית החיוך הפנימי, שבה אנו מחייכים אל האיברים הפנימיים ומודים להם על פעילותם, היא דרך מצוינת לחיזוק הגוף וטיהור החושים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אורי אלישר
10/5/2004 18:47 |
|
|
|
|
|
|
|
מדיטציה היא מצב הכרתי פנימי. התרגום העברי למילה meditation הוא התבוננות, והכוונה היא להתבוננות ערה, נטולת שיפוט, במציאות. חוויה מדיטטיבית יכולה לקרות באופן ספונטני כשאנחנו מרותקים ליצירה מוזיקלית, כשאנחנו מתענגים על מאכל משובח, מתפללים מתוך כוונה או כשאנחנו עושים אהבה. בכל אחד מהמקרים החוויה מקיפה אותנו ואנו הולכים בתוכה לאיבוד, ללא רצון או צורך להגדיר אותה, להתנגד לה או להגיב אליה בכל צורה שהיא. אנו פשוט נספגים לתוכה ומתאחדים איתה.
ישנם סוגים רבים של מדיטציות; מדיטציה בישיבה, בשכיבה, בעמידה, בהליכה, בעיניים פקוחות או סגורות, בפה דומם או רועם, בגוף דומם או נסער.
חלק גדול מסוגי המדיטציה האוריינטלית ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות: מדיטציה ממקור הינדואיסטי, מדיטציה ממקור בודהיסטי ומדיטציה ממקור טאואיסטי.
ההבדל בין שלושת הגישות הוא מהותי, למרות שכולן מובילות לאותה הארה גופנית ונפשית.
המדיטציה ההינדואיסטית עוסקת בהתמקדותו של המודט בהברה מסוימת, בחפץ מקודש, בתמונה של אל או של מורה נערץ וכדומה. על ידי אותה התמקדות מסיר מעליו המודט אט אט את הבלי העולם, מאט את מירוץ המחשבות וזוכה בשלווה עמוקה המקדמת את הופעתן של יכולות נפשיות ורוחניות כמו ריכוז, עוצמה פנימית והתעלות. מדיטציית האוֹם למשל היא דוגמה לתרגול שמקורו הינדואיסטי.
המדיטציה הבודהיסטית עוסקת
ב"רכיבה על הדרקון", כלומר במקום לעצור את נהר המחשבות, התחושות והרגשות, עוקב המודט בעירנות אחר נתיבו. בהתבוננות פנימית שלווה חווה המודט את כל מה שעובר על נפשו וגופו, ומתוודע לטבעו הארעי של היקום: המחשבות והתחושות ("משעמם לי... נפלא לי... מגרדת לי האוזן...") חולפות כמו עננים בשמים. על ידי אותה הקשבה לכל מה שעולה, לומד המתרגל לנתק את הקשר בין גירוי לתגובה, ומבין ברמה העמוקה ביותר שהדברים הם כמות שהם, מתחת לנטייתנו לקשט אותם בצבעים מלאכותיים של שיפוט, תשוקה ופחד. מדיטציית הוויפאסנה היא דוגמה לתרגול שמקורו בודהיסטי.
בעוד שהמדיטציה מן המקור ההינדואיסטי שואפת להתעלות מעל "אבק העולם" על ידי השגת השקט שבריכוז והניתוק, ובזמן שהמדיטציה מן המקור הבודהיסטי שואפת להכיר ולהתבונן באותו "אבק" או באותו "עולם", מתייחסת המדיטציה הטאואיסטית לסבל הנפשי או הגופני שלנו כאל חריגה מהתדר הקוסמי, ושואפת להחזיר על כנה את הזרימה האנרגטית ההופכת אותנו לחלק בלתי נפרד מהיקום - תנאי מקדים לבריאות הנפש והגוף.
המייחד את המדיטציה הטאואיסטית הוא ההתמקדות באנרגיה, הבנת הכול כפעימות אנרגטיות. על פי גישה זו גם הגוף וגם הנפש אינם אלא ביטויים (זמניים) של האנרגיה הגדולה, המכונה המקור (The Source).
במאמר זה אתרכז בענף הסיני-טאואיסטי של המדיטציה, ואתאר תרגול בסיסי אחד: החיוך הפנימי
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מהו הטאו?
|
|
|
 |
|
|
|
אין דרך מילולית להסביר מושג מופשט זה, כמו שאין דרך מילולית להסביר מה זאת אהבה, או מה זה אלוהים. אולם ייתכן שמושג האלוהי ומושג הטאו קרובים זה לזה, ומי שמצליח להתחבר לראשון, יבין גם את השני.
לפני אלפי שנים נכתב ספר המכונה טאו טה צ'ינג, או ספר הדרך והסגולה. זהו התנ"ך של הטאואיסטים, מסה פילוסופית חודרת ומפעימה. בכתביו של ברוס לי, שהיה גם הוא פילוסוף לא קטן, מצאתי את השנינה: 'אפילו לאו טצה, מחבר הטאו טה צ'ינג, שטען כי טאו שניתן להגדירו אינו הטאו האמיתי, כתב 5,000 מילים בניסיון להסבירו...'.
התרגום המילולי היבש של המילה טאו הוא דרך, ואני הייתי מוסיף: דרכו של עולם.
הטאו הוא הכוח העומד בבסיס כל דבר ביקום. הצורה בה מתנהל העולם, החוקיות, המחזוריות, האיזון, כולם מתקיימים בזכות הטאו. ללא טאו היה תוהו.
חכמי הטאו הקדמונים התבוננו בטבע, וכך הגיעו להבנה עמוקה אודות זרימת האנרגיה ביקום ובחיים. המדיטציה הטאואיסטית היא אחת השיטות שנועדו לרפא ולמנוע מחלות ומתח ולפתח ולשפר היבטים שונים של החיים.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
