 |
/images/archive/gallery/134/606.jpg
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| רונית בר אילן על תופעת ההומסקולינג והאנסקולינג - על אנשים שלא חשים שום חובה כלפי חוק חינוך חובה
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
רונית בר אילן
8/7/2004 9:27 |
|
|
|
|
|
|
|
שני רחובות מהבית שלי יש בית ספר יסודי. לא פתוח, לא דמוקרטי, לא טבע ואמנויות, הכי סטנדרטי: שיעורים של 45 דקות, הפסקת עשר וצלצול חשמלי מתנגן. לפני כמה שבועות הופרה שלוותי הביתית על ידי מוזיקת פופ צווחנית, אליה התווסף קול של מורה, ששאגה במגאפון מילים לא ברורות. מה קורה שם? מסיבה? חשבתי לעצמי בדרך למכולת שממול, ובדרך גנבתי הצצה: בחצר מוכת השמש עמדה כיתה. הילדים מסודרים בשתי שורות, לא כל כך ברור להם איך לזוז. חם,
הלחיים אדומות כמו עגבניות. הקול הנשי ממשיך להצליף, הפעם במין סוג של ייאוש: תשחקו! תמשיכו לשחק! ואני כבר ראיתי בעיני רוחי את בני בן השנתיים בתמונה עתידית, לבוש גם הוא בחולצת בית ספר כתומה, תלתליו דבוקים לראשו, מבטו מהורהר, קול זר מורה לו לזוז לפי קצב חיצוני. נהייתי עצובה. אבל יש עוד ארבע שנים עד שהוא יגיע לגיל בית ספר. יש עוד זמן להחליט.
בעוד החופש הגדול הוא הסיוט הגדול של מאות אלפי הורים, שבשבילם עיקרון הרצף מתייחס לשמירה על הרצף של מקום העבודה, יש גם הורים שלא שותפים לבהלת הקייטנות. בשביל הורים אלה, המחנכים את ילדיהם מן הבית, מה שנקרא עושים הומסקולינג, החופש הגדול הוא לא יותר מאשר עוד חודשיים, אמנם חמים ולחים, בתוך חופש גדול באמת: החירות לא לשלוח את הילדים למערכת החינוך. בכלל. אף פעם. גם לא בראשון בספטמבר. ויש להם סיבות מנומקות היטב.
במאמר מתוך העלון באופן טבעי כותבת יונת שרון: "לא חסרים מבקרים לבית הספר. יש אומרים שהוא נכשל בחינוך לערכים, יש אומרים שהוא נכשל בהקניית כישורי חיים, יש אומרים שהוא נכשל במתן השכלה, ויש לא מעט שאומרים שהוא נכשל אפילו במשימה הבסיסית של שמירה על שלמותם הגופנית והנפשית של הילדים הבאים בשעריו. אבל הביקורת הקשה והקיצונית ביותר על בית הספר אינה שהוא נכשל, אלא שהוא מצליח".
כדי להבין למה מצליח המודל הבית ספרי להתקיים, צריך להתחקות אחרי שורשיו. לאורך ההיסטוריה היה חינוך הילדים נחלת הוריהם ואף חובתם. חינוך היה נרכש במקרים רבים באמצעות למידה כשוליה. אם היה בית ספר, הוא פעל בשם ההורים ותחת השגחתם. במקרים רבים היה בית הספר קטן, הלימודים בו היו בגדר חובה, הוא עסק בעיקר בהוראת דת ושימש כמקום מפגש. בסוף המאה ה-19, בעקבות השינויים שהביאה המהפכה התעשייתית, נוצר באירופה ואחר כך בארצות הברית צורך בתהליך של סוציאליזציה לערכים האופייניים לבית חרושת הפועל בשיטת הסרט הנע. התלמידים עברו הסתגלות למערכת בירוקרטית ולקבלת מקומם בתוכה. מודל החיקוי היה מפעל. החינוך הציבורי החל תופס תאוצה - בתחילה באירופה ואחר כך בארצות הברית, וכתוצאה מכך החלו הורים לאבד מיכולת ההשפעה שלהם על חינוך ילדיהם, מבחינת הקשר היומיומי, שעות השהות ביחד וההיכרות העמוקה.
אופס, משפט מקומם. מרגיז לשמוע שרק מי שלא שולח את הילדים שלו לבית ספר מכיר אותם לעומק. וזה גם לא לגמרי מדויק. אחרי הכל, קירבה ואינטימיות משפחתית תלויה בעיקר בהורים, ובסוג האנרגיה שהם מכניסים לקשר. אבל 12 שנים במערכת החינוך - זה כבר נשמע לי קטלני. אפילו 20 ילדים בכיתה נשמע לי כבד. בטח שלושים. חוויה לא אישית. מוזר לגמרי לכפות את אותו תוכן על כיתה שלמה בבת אחת. יום יום. 12 שנה. בייחוד עם כל כך הרבה חומר מיותר ומשעמם, ומורים שהם לא שמילקיהו או מרגולין, או כל הפיגורות ההן. "זה העולם, זה מה יש, צריך להתרגל" נשמעת הטענה הרווחת ואני נזכרת בציטוט שקראתי באינטרנט של אמא שעושה הומסקולינג: "אם היית יודע שבעוד עשר שנים תצטרך לאכול חרא, האם היית רוצה להתחיל להתאמן כבר מעכשיו?".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לא רק לעשירים
|
|
|
 |
|
|
|
כיום, בעידן האינטרנט, כשיותר ויותר אנשים עובדים מהבית והמידע זמין לכל בלחיצת כפתור, כבר פחות ברור למה צריך להמשיך ולהתנהל לפי הקוד הישן. זה, פלוס חוסר שביעות רצון של הורים רבים ממערכת החינוך, מוביל לצד מסגרות חינוך אלטרנטיביות שונות - גם תנועה פנימה, בחזרה לבית.
למרות שקשה להעריך מספרית את כמות המשפחות המחנכות כיום מהבית, אין ויכוח שהתופעה מתפשטת גם בישראל. תוכניות האירוח מזמנות חדשות לבקרים משפחות המחנכות מהבית, והציבור מוזמן לצפות בנס: הורים עם אידיאולוגיה בלתי מתפשרת, ילדים רהוטים (וחברותיים!) ותשובות מנומקות לשאלות המנחה: האם הילדים לא סובלים מבידוד חברתי? האם זה חינוך לעשירים בלבד? האם מדובר בחינוך לאנרכיה? מה יהיה על הילדים כשהם יידרשו לצאת מהחממה של הבית לעולם "האמיתי"? ומה על האמהות המסכנות (כן, לרוב מדובר באמהות) שמממשות את עצמן בבית במקום לפתח קריירה בחוץ? ועד לשאלות הנוגעות במימוש הפרקטי: איך מנקים בחינוך הביתי, איך עובדים מהבית? למי פונים כדי לקבל אישור ממשרד החינוך? ועוד תלי תלים של שאלות, שרובן ככולן זוכות למענה - ואם לא למענה הרי שלפחות לדיון מרתק - באתר האינטרנט "באופן טבעי" - קהילת המחנכים מהבית בישראל.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
