 |
/images/archive/gallery/134/607.jpg ג'וזף פילאטיס.
צילום: ארכיון  |
|
|
| האיש והשיטה: ג'וזף פילאטיס |
|
| אחרי מלחמת העולם הראשונה הוגלה האסיר ג'וזף פילאטיס לבית חולים מבודד על אי. שם, בין אנשים קטועי גפיים המרותקים למיטתם הוא המציא את שיטת פילאטיס
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
לירז אקסלרוד
8/7/2004 9:47 |
|
|
|
|
|
|
|
"גוף בריא הוא תנאי הכרחי לאושר" (ג'וזף פילאטיס, 1880-1967)
רקע היסטורי: בדיסלדרופ, גרמניה, 1890, ג'וזף הוברוטס פילאטיס היה ילד חלש. הוא סבל מאסתמה ודלקות פרקים, וכשכולם שיחקו בחצר הוא ישב בצד וחשב. הוא רצה להתחזק. הוא קרא, למד וניסה כמעט הכל והתוצאות הגיעו - בעזרת אימונים יומיומיים הוא הצליח להתחזק, ובגיל 14 גופו כבר שימש מודל ללימודי אנטומיה.
בשנת 1912, כשהוא בן 32, הוא נסע לאנגליה, שם עבד בקרקס, התאמן באגרוף ואימן את שוטרי הסקוטלנד יארד בהגנה עצמית. כשפרצה מלחמה העולם הראשונה נעצר על ידי האנגלים (בטענה שהיה ידיד לאויב הגרמני) ונשלח לכלא. שם המשיך בלימודים ובפיתוח השיטה שלימים תיקרא על שמו, הפעם בעזרתם האדיבה של חבריו הכלואים. יחד התאמנו יום יום על פי ההנחיות שלו. האגדה מספרת שהאסירים שהתאמנו עם פילאטיס עברו ללא פגע את מגיפת השפעת הקשה שפקדה את אנגליה ב-1918.
הסוהרים בכלא ראו כי טוב, וג'וזף נשלח לעבוד בתור אחות בבית חולים מבודד על אי. בית החולים היה מיועד לפצועי מלחמה, נכים וקטועי גפים. פילאטיס האמין
שהשיטה שיש באמתחתו תעזור להם. הוא ידע, מניסיונו, עד כמה התעמלות נכונה יכולה לשפר מצב גופני. אבל החולים באי היו ברובם מרותקים למיטות, ופילאטיס נזקק לשיטה שתאפשר להם להתאמן בלי הצורך לזוז או לעמוד על הרגליים.
ולכן הוא אילתר. בעזרת הקפיצים של המיטות הצבאיות ורצועות שנכרכו סביב פרקי הידיים והרגלים, החלו החולים להתאמן בשכיבה, כל אחד מהמיטה שלו, אל מול הקיר, עם התרגילים שפילאטיס התאים לו, בקצב שהתאים למטופל. לא עבר זמן רב, ובבית החולים הבחינו שאצל החולים שהתאמנו עם פילאטיס היתה ההחלמה מהירה יותר. פילאטיס החליט שהגיע הזמן להפוך את הניסיון שלו לשיטה מתודית, מסודרת.
התוצאה היתה סידרה של 500 תרגילים, חלקם מבוצעים על הרצפה וחלקם בעזרת מיטות מיוחדות (פיתוח מתקדם יותר של קפיצי המיטה) שמהווים את השיטה אותה כינה Contrology, (שליטה, בקרה) עליה אמר שהיא שואפת ל"הרמוניה מושלמת בין הגוף, הרוח והחשיבה".
ביניים: מרכז הגוף הוא תחנת הכוח
השיטה: פילאטיס פיתח את השיטה שלו במשך 60 שנה. הוא ביסס אותה על כל מה שקרא ולמד וניסה בעצמו. הוא שאב מהתורות המזרחיות, מדיטציה ויוגה, מאמנויות הלחימה העתיקות, וכן מתרבות הספורט וטיפוח הגוף של יוון ורומא.
באמצעות התרגילים השונים בשיטתו נמצאים כל שרירי הגוף בתנועה. כלל נוסף בשיטה הוא שאת התרגילים ניתן להתאים לכל מתאמן על פי צרכיו ויכולתו. שישה עקרונות עומדים בבסיס השיטה.
ריכוז: ריכוז הוא המפתח להצלחה. ריכוז הוא המפתח לחיבור המחשבה והגוף. יש לשים לב לכל תנועה, לאופן התגובה של השרירים. לכן העבודה איטית ואישית. גם התנועה הפשוטה ביותר, כאשר מקדישים לה מחשבה הופכת למורכבת.
שליטה: יש לשלוט בכל האספקטים של התנועה, במצב אצבעות הידיים, בתנוחת הצוואר, ובמתח בגב. הרעיון הוא לשלוט בשרירים ולחתור לתנועות מדויקות ומאורגנות. בעזרת שליטה ניתן למנוע נזקים לגוף ולהפחית מהלחצים שמופעלים עליו.
דייקנות: הדיוק הוא השותף של שליטה. דיוק בתנועה, דיוק ביציבה. דיוק בביצוע התרגילים. "יש להתרכז בתנועה נכונה בכל תרגיל, אחרת תעשה אותה לא נכון ותאבד את ערכה". דיוק בתנועה וביציבה יוצרים הרמוניה בגוף, בשרירים.
מרכז: מרכז הגוף הוא "תחנת הכוח" שלו. הוא נמצא בין החלק התחתון של הצלעות לקו שמסביב לעצמות הירך. השרירים במרכז עוטפים את הבטן, הגב התחתון, הירכיים והישבן. ביום יום דווקא שרירים אלו זוכים לפחות תנועה. טיפוח המרכז, חיזוקו והגמשתו, מפחיתים סיכויים לפציעות ומונעים כאב. האנרגיה בתרגילים מגיעה מ"תחנת הכוח" שבמרכז.
נשימה: נשימה נכונה עוזרת לשלוט בתנועה. בכל התרגילים בפילאטיס יש דגש על נשימה נכונה, עמוקה, פנימה והחוצה. פילאטיס אמר שהנשימה היא הפעולה הראשונה והאחרונה שאנחנו עושים בחיים האלה. לכן חשוב ללמוד לנשום נכון.
זרימה: התרגילים מתבצעים בתנועה שוטפת, זורמת. איכות התנועה חשובה יותר מהמהירות. התנועות צריכות להיות רצופות וחלקות, כמו ריקוד. הזרימה מתחילה במרכז חזק.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
פילאטיס עם כל דבר
|
|
|
 |
|
|
|
להבדיל משיטות אחרות: השיטה מציעה שילוב של מזרח ומערב, ובבסיסה התייחסות הוליסטית אל הגוף, התופסת אותו כיחידה אחת השואפת לפעול בהרמוניה. מטרת התרגול היא משולבת, גם טיפול מונע ומחזק וגם טיפול משקם. מאחר והתרגילים מותאמים באופן אישי, כל אחד יכול להתקדם בקצב שמתאים לו.
בעולם: בגרמניה, אליה חזר אחרי מלחמת העולם הראשונה, ביקשו ממנו שיעסוק באימון הכוחות הצבאיים. פילאטיס סירב ובשנת 1926 היגר לניו יורק. על האונייה בדרך לניו יורק הוא פגש בקלרה, מי שלימים תהיה אשתו וביחד איתה הקים את סטודיו הפילאטיס הראשון, שפעל שם עד שנות השישים. בהתחלה הגיעו לסטודיו בעיקר רקדנים. חלקם הכירו את פילאטיס עוד בגרמניה (מרתה גראם) אחרים שמעו עליו מפה לאוזן.
אחרי הרקדנים הגיעו שחקנים וכוכבי קולנוע ואחריהם גם הקהל הרחב. הבום הגדול היה בשנות התשעים, כאשר תפיסות הוליסטיות והתבוננות רוחנית על החיים נהיו אופנתיים. כיום השיטה מקובלת ונפוצה בעולם כולו.
לישראל היא הגיעה עם שנות האלפיים. ובישראל כמו בישראל, היא הגיעה בבום. לפני 3-4 שנים היו מורים בודדים. היום יש רשימה שמספיקה למלא שני עמודים שלמים ב"עכבר העיר". בגוגול יש 1,510 אזכורים לפילאטיס (בעברית!). יש פילאטיס להריון ופילאטיס לאחרי ההריון, על הרצפה, על המזרן, משולב, לבנים, לבנות, לילדים. בקיצור - פילאטיס עם כל דבר.
פילאטיס מת בניו יורק בשנת 1967, בגיל 87 בעקבות סיבוכים רפואיים שנבעו משריפה שאירעה בסטודיו שלו. קלרה אשתו המשיכה לנהל את הסטודיו, שעבר בינתיים למקום אחר.
קישורים נוספים:
הסטודיו הראשון בניו יורק
מדריך עצמאי ומקיף לשיטת פילאטיס
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
