 |
/images/archive/gallery/138/207.jpg
מתוך כרזת הסרט: The Black King  |
|
|
|
|
| עלמה גור על "המלך אגו" - המסע הבלתי נגמר למיתון החשיבות העצמית |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
עלמה גור
14/7/2004 10:11 |
|
|
|
|
|
|
|
אחד המשפטים הכי שגורים ששומעת פנינה יואלי, שהוציאה בימים אלה את ספרה השני, "המלך אגו", הוא: "יש כמה אנשים נפוחי אגו, שהייתי שמח לתת להם את הספר הזה".
העניין המביך הוא, שאף אחד לא חושב על עצמו בהקשר של אגו תפוח. בקטע הזה, הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו. אז ליואלי, פסיכולוגית קלינית, יש הפתעה בשבילכם: לכולנו יש אגו מפואר, הרבה מעבר לרצוי, והוא זה שמייסר אותנו, מעיב על אושרנו וגורם לחיינו להיראות כמו מסכת ארוכה וטורדנית של חוסר נחת ושלווה.
שאלה: מה רע כל כך להיות בינוני? למה המילה הזאת, "בינוני", גורמת לוויברציות גועל ומבטי פלצות אצל כל מי ששומע אותה? מנסיונה הטיפולי של יואלי, אין דבר המעורר סלידה, מחאה ותחושת סבל פנימי, יותר מאשר מילת התואר בינוני.
מדוע? אולי כי כולנו רוצים להשאיר את הזולת מאחור, כך שלא אנחנו נהיה הבינוניים. שמישהו אחר יהיה בינוני במקומנו. אנחנו צריכים להתבלט, להצטיין, להצליח. אנחנו רוצים שיכתבו עלינו בעיתון, שייראו אותנו בטלוויזיה. כך אחרי שנמקם את כולם מתחתינו, נרגיש שנמלטנו ממלכודת המוות של הבינוניות.
האם, שואלת יואלי, כל חיינו אנחנו בעצם רודפים מבלי דעת אחר רעיון העליונות על אחרים? האם זה מה שמצדיק את קיומנו? והיא גם משיבה בחיוב: האגו - אותו צורך עז לזכות
ביתרון על אחרים, לגמד את הזולת, שולט בנו. היוהרה הפנימית שלנו וקידוש חשיבותנו העצמית תופסים נתח אדיר מתודעתנו.
בממלכת האגו שמשרטטת יואלי יש כעסים, קנאה, מתח ושנאה. האגו הוא הדוחף אותנו להשוות, לרצות עוד, לחפש את היתרון: להיות יפים יותר, עשירים יותר, מפורסמים יותר ומצליחים יותר. ושלא תטעו: יואלי אינה מטיפה נגד השגיות, אבל לדעתה, המנוע להישגים צריך להיות הרצון לבטא את עצמנו, ולא הרצון לטפח את החשיבות העצמית שלנו.
יואלי מדגימה כיצד האגו מייצר עבורנו סבל. הרגשות השליליים שלנו - עלבון, קנאה, דאגה, כעס - הופכים את כולנו ליצורים פתטיים, המגיבים שוב ושוב לגירויים חיצוניים, ונדים במטוטלת ממצב רגשי אחד לאחר. הרגשות השליליים האלה הם תולדה של ההשקפה שלנו, שהכל מגיע לנו, ושאם אין לנו (ולאחרים, למרבה הזוועה, דווקא יש) - נוצר מצב בלתי נסבל מבחינתנו.
האם נתתם פעם את דעתכם על כך שקנאה, למשל, היא רגש שנולד מהתחושה על פיה אנחנו לא יכולים להסכים עם כך שלמישהו יש משהו שלנו אין? או כעס, שמעבר לחלק הבריא שלו, אשר נועד להגן על זכויותינו, הוא בעצם כלי המשמש אותנו להנמיך את הזולת בהשוואה אלינו, ולהוציא אותנו עליונים (דוגמאות? שימו לב מה קורה בכבישים). כל אלה הם תולדה של חשיבות עצמית ושל אגו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
חוק השינוי התמידי
|
|
|
 |
|
|
|
אז איך נלחמים בעריץ הזה? מכל הכלים הידועים לה, מצאה יואלי את חוקי הטאו כפשוטים והיעילים ביותר במערכה. בעיקר כי הם קשורים בראש ובראשונה לטבע, ליקום, ופשטותם מכריחה את המתעמק בהם לקבל על עצמו צניעות וענווה. הם הגורמים לנו להבין כמה אנחנו, כבני אדם, זעירים לעומת חוקי הטבע האדירים. עד כמה אין לנו שליטה אמיתית על מהלך החיים.
רק מי שחי בהשלמה עם חוקי היקום, יבין שזהו טבעם ומהלכם של הדברים, ולא יילחם בהם. אחד החוקים הוא "חוק השינוי התמידי": חוק המבהיר חד משמעית שכל הדברים בעולם משתנים כל הזמן, דבר לא נעצר במקומו, ולמעשה אין דבר ודאי יותר מחוסר הוודאות.
שהרי למרות שכולנו יודעים שאי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים, קשה לנו לקבל שינויים: גם כאלה שנכפים עלינו (פיטורים, מוות, פרידה), וגם כאלה שאנחנו נאלצים לעשות בעצמנו.
חוק אחר מדבר על היין והיאנג. בעולם שלנו קיימים תמיד שני ההפכים יחד. היש והאין. הצער והשמחה. הלמעלה והלמטה. והכל זמני. לכן, אם נבסס את אושרנו רק על שאיפה שיהיה לנו הכל, לעולם לא נהיה מאושרים, כי האין, החסר, הוא תמיד חלק מהמציאות. כמה פשוט, כמה חכם.
העבודה על האגו, לכן, פירושה עבודה על הצניעות, על ההבנה שכל דבר שאנחנו מקבלים בעולם הזה, ניתן לנו בהשאלה. וההישג האמיתי הוא להגיע למצב ששום דבר שנאבד או שלא נקבל, לא ישבור אותנו. לא עלבון מצד מישהו, לא שריטה על המכונית החדשה ולא העובדה שלא הצלחנו להשיג את הג'וב שכל כך רצינו.
ספרה של יואלי הוא שילוב מעניין של עבודה פסיכולוגית על התודעה הרגשית ועל הרגשות בשלב הראשון, יחד עם עבודה רוחנית על התודעה הנשמתית שלנו, שהיא החלק העליון בתודעתנו, הקשור לחיפוש הייעוד שלנו ולרצון לנסות, להחכים ולהתפתח.
כדי להגיע למצב של מיגור האגו, או לפחות לצמצומו, לא ניתן לדלג על העבודה הפסיכולוגית. מתן אישור לרגשות שלנו וקבלתן, הם שלבים הכרחיים בתהליך. אחריו מגיע השלב השני, של העבודה הרוחנית.
מעטים הם ספרי ההדרכה, שאפשר לומר עליהם שיש בהם פוטנציאל אמיתי לשיפור חייו של הקורא. "המלך אגו" הוא בהחלט אחד מהם.
"המלך אגו" יצא בהוצאת אור עם
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
