 |
 |
|
|
|
|
| ניסים אמון על ה"לוח הירוק" של ה-mind |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ניסים אמון
27/7/2004 9:18 |
|
|
|
|
|
|
|
אם נדמה את ה-mind למחשבון, הרי שמדיטציה היא כמו ללחוץ על הכפתור C במחשבון הפנימי שלנו ולעשות CLEAR למסך המחשבות. אולם מסך המחשבות האנושי הוא קצת יותר מורכב מהמסך הדו מימדי של המחשבון; הוא הרבה יותר גדול, ויותר משהוא דומה למסך המחשבון, הוא דומה ללוח הירוק שהיה לנו בבית הספר. לוח ששומר על מה שהיה כתוב עליו גם אחרי שמוחקים אותו עם ספוג שמלכלך את הידיים באבקה לבנה, ושאחרי ששרת בית הספר מנקה אותו בכל יום שישי עם סמרטוט ומים, מקבל חזרה את הצבע הירוק הרענן והראשוני שהיה לו מלכתחילה.
גם אנחנו רוצים לנקות את הלוח הדהוי שלנו. הוא מלא בסימנים ישנים, בשריטות ובקטעים שלא נמחקו טוב כבר הרבה שנים. כשהלוח לא ברור ומטושטש, ההרגשה מאוד לא נעימה. אנחנו צריכים אותו נקי,
ולפעמים מחכים חודשים ארוכים לנסיעה של שבוע אחד לחו"ל, רק כדי ש"תנקה" לנו את ה"לוח".
הלוח שלנו הוא הכלי הכי חשוב שיש לנו. אנחנו מבצעים עליו חישובים, רושמים עליו דברים שחשוב לזכור ופותרים בעזרתו בעיות מורכבות. העניין הוא שהשרת הפרטי שלנו, במקום לשטוף אותו מדי פעם בסבון ובמים, ממלא אותו בזמן ההפסקות בקשקושים נוספים משלו.
בגלל שיש לנו על הלוח כל כך הרבה שאריות של רישומים עוד מגיל צעיר, מתפתחת אצלנו התחושה שהוא מכיל את האישיות שלנו. האוסף העצום, שכבה על גבי שכבה, של נוסחאות, זיכרונות, מחשבות, דעות והחלטות, יוצר את האשליה של אישיות רבגונית. מכיוון שהלוח הזה הופך להיות חשוב לנו, נוצרת תחושה שהכל חשוב בו וחבל למחוק אפילו חלקים קטנים ממנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הלוח הוא הקארמה שלנו
|
|
|
 |
|
|
|
במקומות רבים מניחים שחינוך משמעו להדביק כמה שיותר דברים על הלוח של הילד. נטייה זו בולטת במיוחד בבית הספר, בתנועות הנוער ובראש ובראשונה אצלנו בבית.
תורת הזן בודהיזם מציגה רעיון שהיה בזמנו מהפכני ועדיין לא סר חינו. הלוח שלנו, אומרים חכמי הזן, הוא לא ירוק, לא צהוב ולא כחול - הוא בכלל לא לוח - הוא מראה גדולה ונקייה שהעולם כולו יכול להשתקף בה. מה שחשוב הוא לא על איזה לוח כתובים דברים יותר חכמים, ומי הצליח לכתוב על הלוח שלו את הנוסחה הכי קרובה לאמת. הלוח שלנו, אם רק ננקה אותו היטב, האמת תשתקף בו מעצמה.
מדיטציית זן יומית היא שטיפת מוח יומית, במובן הטוב של המילה. זה לא אמור להפחיד את מי שאוהב ניקיון, אבל מי שמתעקש לשמור על המראה שלו מלאה בדברים ישנים, אין פלא שהוא כועס על מי שמציע לילדים שלו דלי וסמרטוט.
הלוח הזה הוא הקארמה שלנו, והוא מלא בשאריות מהעבר ויש בו תוכניות לעתיד, אבל שני אלה מסתירים את מה שקורה כאן ועכשיו. את החד פעמיות המופלאה של הרגע המזדמן הזה, שמאפשר לנו, בנוסף לכל, גם להיות מאושרים.
הלוח הוא רק כלי. אפשר להשתמש בו כשצריך, למחוק מתי שלא צריך, ולא לשכוח שאם לא נקפיד לנקות, הוא עלול להפוך לחומה כהה שתפריד בינינו לבין החיים.
לאתר הבית של ניסים אמון, www.taos-greece.com
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
