 |
/images/archive/gallery/145/867.jpg
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| ד"ר יואב בן דב על הגישה הסינכרונית לפיה שום דבר אינו קורה במקרה וכל אירוע מסמן את משמעות התזמון המשותף שלו עם אירוע אחר. כתבה שלישית בסדרה
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ד''ר יואב בן דב
1/8/2004 9:28 |
|
|
|
|
|
|
|
המדע החילוני המודרני שואף להסביר את תופעות הטבע כאוסף של תהליכים סיבתיים הפועלים בצורה מכנית, בדומה לגלגלי שיניים של מכונה שכל אחד מהם דוחף ומניע את זה שאחריו. במכונה כזו התנועה עוברת מגלגל אחד למשנהו, בלי תלות בשאלה מהי התכלית הסופית של פעולת המכונה ומהי משמעותה עבור בני האדם.
באופן דומה, הכוחות שהמדע עוסק בהם אמורים לפעול בצורה שאינה תלויה בתכלית ובמשמעות אנושית. לדוגמה, הפיזיקאים מניחים כמובן מאליו שכדור הארץ היה נע בדיוק באותו מסלול סביב השמש אילו בני האדם שחיים עליו היו כולם צדיקים או כולם רשעים, ואפילו אם לא היו עליו חיים תבוניים כלל.
הגישה המכנית שסקרנו בסעיף הקודם מאמצת בעיקרון כללי משחק דומים, כאשר הכוחות החדשים שהיא שואפת לגלות אמורים גם הם ליצור השפעות סיבתיות הפועלות באופן הכרחי ובלי קשר למשמעות אנושית. אולם אפשר לחשוב גם על גישה אחרת, שתסביר את שיטות הייעוץ המיסטיות ואת התופעות העל טבעיות במונחים של משמעות ותכלית. בניגוד לגישה המכנית, הסבר כזה לא ישתלב בשפה המדעית הקיימת אלא יוסיף לה שפה חדשה, כך שהתמונה השלמה תכלול גם את ההסברים הסיבתיים של המדע הקיים וגם הסברים המנוסחים במונחי תבניות של משמעות.
תפיסה דומה אפשר למצוא אצל מדענים דתיים בימינו, המאמינים שבעולם פועלות זו לצד זו שתי מערכות מקבילות: מצד אחד המערכת הסיבתית והמכנית של התיאור המדעי, ומצד שני השגחה עליונה המכוונת את מהלך האירועים על פי התכלית האלוהית. מדענים כאלה אינם חייבים להאמין בנסים, כלומר במקרים שבהם התערבות ההשגחה העליונה מפירה במפורש את חוקי הסיבתיות של התיאור המדעי. במקום זאת הם יכולים להניח שההשגחה העליונה מכוונת מראש את התהליכים הפיזיקליים כך שהתוצאה שלהם תתאים לתכלית הרצויה לאל. בהשקפה כזו אפשר לשאול מדוע אירוע מסוים התרחש, ולענות על השאלה במונחי הסיבות המכניות של כוחות הפיזיקה. אולם אפשר גם לשאול לשם מה הוא התרחש, ולענות על כך במונחים של משמעות ותכלית אלוהית. שתי התשובות אינן סותרות זו את זו, אלא מייצגות שני היבטים משלימים של אותו אירוע.
רעיון כזה של שתי מערכות מקבילות אפשר ליישם גם עבור שיטות הייעוץ המיסטיות. לדוגמה, אפשר לראות את הערבוב הפיזי של קלפי הטארוט כתהליך סיבתי הפועל באופן מכני על פיסות קרטון מצויירות. אולם במקביל, אפשר להאמין שהתהליך הזה מכוון מראש כך שייצור תבנית של משמעות אצל הקורא, ושהתבנית הזו מבטאת תשובה לבעיה שמעסיקה את נפשו ברגע הערבוב. גישה כזו אפשר לכנות בשם הגישה הסינכרונית, בעקבות רעיון שעלה לראשונה בשנות השלושים של המאה העשרים מתוך שיתוף פעולה של הפסיכואנליטיקאי הידוע קרל גוסטב יונג (Jung) והפיזיקאי חתן פרס נובל וולפגנג פאולי (Pauli).
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מערכת אורגנית תבונית
|
|
|
 |
|
|
|
יונג ופאולי ניסו להסביר את תופעות הפראפסיכולוגיה ואת הצלחתן של שיטות ייעוץ מיסטיות, כמו האסטרולוגיה או שיטת האי צ'ינג הסינית, באמצעות מושג שהם קראו לו סינכרוניות ("בו זמניות"). הסינכרוניות אמורה להיות עיקרון מארגן לא סיבתי, שמתבטא בתבניות של משמעות המשותפות לאירועים שונים שמתרחשים בעולם באותו רגע. לדוגמה, אם שני אנשים בשני מקומות שונים חושבים באותו רגע על אותו רעיון, אזי הדבר יכול להיראות כטלפתיה, כלומר העברת מחשבות. לכאורה, נעשתה פה פעולה מכנית שבה מוח אחד השפיע על מוח אחר באופן דומה למשדר ומקלט של גלי רדיו. אולם על פי רעיון הסינכרוניות, מה שקרה הוא שאותה מחשבה הופיעה בו זמנית בשני המוחות. במילים אחרות, אין כאן השפעה סיבתית של מוח אחד על מוח אחר, אלא תבנית משותפת המתבטאת בבת אחת אצל שניהם.
כאשר מיישמים את רעיון הסינכרוניות לאסטרולוגיה, משתמע ממנו שלמצב הכוכבים ברגע מסוים מצד אחד, ולאופיו ומהלך חייו של אדם שנולד באותו רגע מצד שני, יכולה להיות תבנית משותפת למרות שאין ביניהם קשר סיבתי ישיר. אם נתבונן במפת הכוכבים של רגע הלידה נוכל לזהות את התבנית הזו, וכך נוכל לקבל מידע על אופיו ואירועי חייו של האדם. באופן דומה, זריקת מטבעות האי צ'ינג או הערבוב של קלפי הטארוט מתרחשים ברגע מסוים שבו תודעת השואל מרוכזת בבעיה אישית מסוימת. מכיוון שמדובר באותו רגע, עקרון הסינכרוניות אומר שיש תבנית משותפת שמתגלה גם בבעיה וגם בצירוף הקלפים והמטבעות. התבוננות בצירוף הקלפים תאפשר לנו לפענח את התבנית המשותפת, וכך נוכל לקבל מידע על מבני העומק שפועלים בחייו של השואל ומתבטאים בבעיה האישית שהוא בחר להעלות ברגע זה.
כיצד אפשר להסביר את תופעת הסינכרוניות, המתייחסת למשמעות אנושית ומכוונת שרשראות אירועים באופן תכליתי? יונג קשר את תפיסת הסינכרוניות עם רעיון "הארכיטיפים" שהופיע בתיאוריה הפסיכואנליטית שלו, ושמדבר על מערכות מורכבות של סמלים הפועלות ברמת הלא-מודע הקולקטיבי של תרבויות שלמות. על פי יונג הארכיטיפים מסוגלים לפעול גם מחוץ לנפש, והם האחראים לסידור העצמים הסמליים באופן סינכרוני המשקף את חיי השואל. אולם אפשר לנסח את רעיון הסינכרוניות גם בלי להשתמש במונחים הפסיכואנליטיים של יונג. בניסוח כזה רעיון הסינכרוניות מבטא תפיסה של העולם לא במונחים של מכונה שחלקיה ניתנים לפירוק זה מזה, אלא כאורגניזם חי שכל חלקיו מקיימים יחדיו רשת סבוכה של קשרי גומלין. הארגון המשותף של האורגניזם השלם מכתיב תבניות הפועלות בו זמנית בכל החלקים, כמו שקורה למשל במצב של מתח או של רגיעה, המתבטאים בבת אחת ובמקביל בכל מערכות הגוף. באופן דומה אפשר לראות את הסינכרוניות כביטוי לכך שהיקום כולו פועל כמערכת אורגנית ותבונית, המכתיבה תבניות משותפות של משמעות לכל אחד מחלקיה הבודדים.
עם זאת, יש לשים לב שרעיון הסינכרוניות כשלעצמו רק קובע שתבניות כאלה קיימות, בלי להתחייב מהו בדיוק מקורן. ההנחה היא ששום דבר בעולם אינו קורה במקרה: כל אירוע משקף איזו שהיא תבנית של משמעות המשקפת את התזמון המשותף שלו עם אירועים אחרים. באופן זה אפשר להבין את היחס של הגישה הסינכרונית למרכיב האקראי בשיטות הייעוץ המיסטיות, שנוגע לנקודה הראשונה מבין שלוש נקודות ההשוואה שהזכרנו בכתבה הראשונה בסדרה.
על פי גישה זו, בדרך כלל השפעות סיבתיות ותבניות סינכרוניות מתקיימות זו לצד זו כשני היבטים משלימים של כל מאורע. אולם כאשר אנו קוראים בקלפים או מטילים את המטבעות, הגורם האקראי מתבטא בכך שאנו מוותרים על שליטה באמצעות שרשרת סיבתית שתקבע את התוצאה. בתנאים אלה ההקשר הסיבתי הופך לחסר משמעות. הוא מפנה אפוא כביכול את השטח, ובכך מאפשר לתבניות הסינכרוניות להתגלות בצורה ברורה ומפורשת. במונחי הסינכרוניות אפשר גם להבין את חשיבות הקשר הסמלי בין סידור העצמים לבין פעולות השואל או מחשבותיו (למשל העובדה שהוא טורף בידיו את הקלפים). בגלל שרעיון הסינכרוניות מתייחס למשמעות אנושית של קשרים וסמלים, הקשר הזה מהווה מעין עוגן שהתבניות המשותפות יכולות להתארגן סביבו.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
