 |
 |
|
|
|
|
| למה מתכוונים היפנים כשהם אומרים "קודם תחווה מוות, אחר כך חיים משמעותיים"
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז
9/8/2004 9:55 |
|
|
|
|
|
|
|
פעם כשהתגעגעתי לחבר טוב שלי שגר רחוק, הייתי כותב לו מכתב. קודם הייתי צריך למצוא נייר ראוי, עט לא מגמגם ופינה שקטה על שולחן העבודה. אחר כך הייתי הולך לחנות הספרים לקנות מעטפה אחת, ומשם הייתי ממהר לסניף הדואר שעמד בכל רגע להיסגר, כדי לקנות בול.
לאחר שניים שלושה מכתבים כאלה, היינו קובעים להיפגש פיזית, כדי להימנע מהעונש של פרוצדורת המכתבים. היינו מקיימים פגישה פיזית שלוש פעמים בשנה. ככל שעברו השנים, ונכנסנו לעידן האינטרנט, מצאנו את האימייל וה-ICQ כפתרון מהיר ונוח לפגישה וירטואלית.
אט אט מספר המפגשים ירד לפעם אחת בשנה, ולאחר מכן, פשוט לא נפגשנו ברציפות למשך שנתיים.
בשעה שהקידמה הטכנולוגית החלה לייעל ולפשט את החיים שלי, שמתי לב שהתפתח בי רעב מסוג מסויים מאוד. בהתחלה לא זיהיתי מהו הרעב הזה. אבל כשחברי אורן הופיע פתאום באחד מערבי השבוע בביתי, לאחר שלא התראינו במשך שנתיים, הבנתי מהו אותו רעב. משהו בקשר האמיתי שלי איתו, בקירבה פנים אל פנים, הלך לאיבוד. הקשר האמיתי שלנו הלך לאיבוד לטובת תקשורת דיגיטלית של אי מיילים וקבצים ששלחנו זה לזה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לשרוף את הרגע
|
|
|
 |
|
|
|
מה משמעותי כל כך בקשר פנים אל פנים? ביפן סוגדים לרעיון: "קודם תחווה מוות, אחר כך חיים משמעותיים". איך אפשר לחוות מוות ואחר כך להישאר בחיים, ועוד חיים משמעותיים? איך לומדים לעשות את זה?
אם מתייחסים אל הלידה כהתחלה ואל המוות כסיום, אנחנו יכולים להבחין שמעגלי החיים שלנו מורכבים מהתחלות וסיומים רבים עד אינסוף. התחלתי לאכול, סיימתי לאכול, התחלתי לדבר, סיימתי לדבר, התחלתי לישון, סיימתי לישון, וכך הלאה.
הסיום של כל פעולה, שהוא המוות המלא שלה, גורם לנו להוליד את הפעולה הבאה, ללא עקבות רגשיים שנוצרו בפעולה הקודמת. נסעתי בכביש, עקפו אותי, התעצבנתי, כעסתי. הסיום המלא של הכעס, מאפשר לי להתחיל את הפעולה הבאה, להיכנס הביתה, ללא עקבות הכעס שנסרחות אחרי ומחלחלות אל תוך הנשיקה לילדה והחיבוק לבן.
רק אם אקח את המוות של כל רגע ורגע ברצינות מבלי להיקשר אל עקבות הרגע הקודם, אוכל לחוות קשרים משמעותיים. כדי לחוות קשרים משמעותיים שיש בהם טעם חד פעמי של אהבה ושמחה ללא גבולות, עלי למצות כל רגע במלואו, ואחר כך עלי לשרוף אותו. כדי שאוכל לבלות זמן איכותי עם האנשים החשובים לי, עלי להעריך כל רגע כמשך הזמן הכי מושקע מבחינתי, אחרת, איך אוכל להתחיל ללדת את הרגע הבא אחריו, ללא עקבות הרגע שקדם לו?
כל מפגש שלי עם כל אדם חייב להיות הכי יקר ומקודש: כל מילה תצטרך להיות המילה המקודשת ביותר, כל מחשבה תצטרך להיות המחשבה המקודשת ביותר, כל כוונה תצטרך להיות הכוונה המקודשת ביותר. ואחר כך עליהן להישרף. שריפה סופית, מוחלטת, ללא עקבות, ללא עשן, כדי שאוכל לחיות את הרגע הבא אחריו באמת במלואו.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
