 |
/images/archive/gallery/153/242.jpg פנים מסותתות מתוך המקדש התחתון בטיווהנקו.
צילום: שחר שלוח  |
|
|
|
|
| חורבות, חידות לא פתורות וצאצאים שכורעים מול דמותו של ישו אך עדיין נושאים עיניים אל אל השמש - זה כל מה שנשאר מממלכת טיווהנקו המפוארת |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
שחר שלוח
15/8/2004 9:55 |
|
|
|
|
|
|
|
באזור הדרומי-מרכזי של האנדים, לחופי האגם העביר הגבוה ביותר בעולם, בארצם של האינדיאנים דוברי האיימרה, השתרעה ממלכת טיווהנקו המפוארת. כבר למעלה מאלפיים שנה עברו מאז חורבנה. צאצאיה היו עם הזמן לאזרחי ממלכת האינקה הנודעת, עד שנכפו עליהם הנצרות הקתולית והשפה הספרדית, חיי הרוח והדת המקוריים שלהם נדחקו הצידה, ומאז מעולם לא שבו להיות כפי שהיו, גם לא אחרי סימון בוליבאר.
איך שגלגל מסתובב לו. חקלאות מפותחת שכללה עיבוד קרקעות, מערכת השקיה יעילה ועדרי לאמות גדולים; ארכיטקטורה מרשימה; חיי קהילה מפותחים ודת המבטאת קשר עמוק אל הטבע - מכל אלה נותר היום עם עני הדובר שפה אירופאית משובשת במקצת, אנשים שמבקרים בכנסיה ומצטלבים אל מול דמותו של המשיח מהגליל, אך ממשיכים במקביל לקיים את אותם טקסים פולחניים שקיימו אבותיהם ולשאת עיניים אל אל-השמש.
בבוליביה חיות
כיום שלוש קבוצות אתניות עיקריות: האינדיאנים דוברי האיימרה שמהווים את רוב אוכלוסיית אזור לה-פז, דוברי הקיצ'ואה החיים ב"אלטיפלאנו", המישורים הגבוהים, וקבוצה קטנה יותר של אינדיאנים דוברי ווהארני שחיים באזורים הנמוכים והמיוערים.
כיום, לצידה של הספרדית, נשמעות עדיין, בשקט, לשונות הילידים, בעיקר בפריפריה. בשנים האחרונות מלמדים את הילדים קיצ'ואה בבתי ספר הבוליביאנים. הדת השולטת היא נוצרית קתולית, אבל המקומיים לא נפרדו לחלוטין מאליליהם הקדומים ומדתם המקורית: במכרות בפוטוסי מוגשות עדיין מנחות ל"דיאבלו", השטן ששוכן בבטן האדמה; בשוק של לה פז עוד מוכרים עוברי לאמות וצפרדעים מיובשות, ובפברואר חוגגים את ה"דיאבלדה" - קרנבל השדים הבוליביאני המערבב דמויות מיתולוגיות עם בעלי חיים מקומיים ובראשם הקונדור, ומדי שנה בראש השנה - ליל שימורים בטיווהנקו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אגם טיטיקקה
|
|
|
 |
|
 |
|
אל השמש, השטן ופאצ'א ממה
|
|
|
 |
|
|
|
נתיני הטיווהנקו הותירו אחריהם שרידים מרשימים מעידן אחר, חידות רבות וגם קצה חוט דתי שצאצאיהם הבוליביאנים עוד מושכים בו מדי פעם, בעיקר כשהשמש מאותתת על חילופי עונות.
על תל הצופה על אגם טיטיקקה, בקרבת גבול בוליביה-פרו, ניצבים חורבות העיר טיווהנקו. שרידי העיר, שהיתה מרכז פוליטי ורוחני, מעידים על התרבות המפוארת של ממלכת הטיווהנקו. הממלכה, יש אומרים, היתה המפותחת ביותר באזור האנדים בתקופה הפרה-היספנית והתקיימה בין 400 ל-900 לספירה. מי שמבקר באתר הארכיאולוגי המרשים הזה יכול להציץ אל העבר של ילידי האנדים דוברי האיימרה. אם מתיכים יחדיו את הממצאים שבשטח עם מעט דמיון פעיל ומביטים אל העמקים המקיפים את טיווהנקו, נפרשים מלוא העין כפרים מוקפים בשדות דגן; מקדשים לאל השמש, לשטן ולפצ'ה ממה, אמא אדמה, הבנויים כפרמידה ועדרי לאמות ורועים הלבושים בבגדים שנתפרו מהצמר המקומי.
באתר טיווהנקו אפשר למצוא היום שרידים מרתקים של חקלאות שידעה לנצל היטב את האדמה הבוצית ואת שפע המים שבאזור, ארכיטקטורה מתקדמת, מבנים ופסלים פולחניים, עדויות על ידע אסטרונומי וגם כמה שאלות בלתי פתורות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מונוליט של אל או כהן
|
|
|
|
|
|
|
שער השמש - מכונת זמן
|
|
|
|
|
|
|
שער השמש, שהוא אולי השריד המרשים ביותר בטיווהנקו, ניצב בכניסה למקדש. לפי העיטורים שעליו ניתן ללמוד שלוח השנה של הטיווהנקו דומה לזה המוכר לנו: 12 עיטורים של אל השמש מייצגים 12 חודשים, ו-52 דמויות של בני הקונדור ובני השמש מסמלים את השבועות בשנה.
גם ארבע העונות מיוצגות על השער. השער תוכנן כך שבתאריכים מסוימים קרן שמש עוברת במרכזו ונופלת על המונוליט שניצב בצידו הנגדי של המקדש. בכל תחילתה של עונה פוגעות הקרניים בדמות אחת מארבעת פסלי הענק. או בעצם כמעט פוגעות. הקרניים נופלות בסמוך מאוד לפסלים, באותה סטייה לגבי כולם. האם השתנו הזוויות בין גרמי השמים מאז ימי הטיווהנקו, או שמא פצחו פסלי האבן העצומים במחול מעגלי איטי במיוחד? עוד חידה.
כוהן האבן העצום אוחז בשתי ידיו חפצים שלא ברור מה הם, ייתכן שמדובר בחפצים פולחניים. ממצאים ארכיאולוגיים מספרים על פולחנים בהם הוקרבו לאמות וחתולי בר מקומיים הדומים לפומה. המקדש עצמו בנוי כשעון שמש ענק המעיד על הידע האסטרולוגי של בוני טיווהנקו. אלמנטים שונים במבנה נחצבו מאבן חול. כמו במקרה של פסלי הענק, גם כאן מדובר בחלקים עצומים, בני כ-150 טונות, שסותתו כיחידה אחת ממסלע שאינו קיים בקרבת מקום.
בימינו פוקדים את אתר טיווהנקו תושבי האזור, שנוכחות הכנסיות בישוביהם לא מונעת מהם לחגוג את החגים שחגגו אבותיהם, אלה שמעולם לא מילמלו "סנטה מריה" או "חסוס כריסטו". בלילה שבין ה-20 ל-21 ביוני, שם, בחציו הדרומי של הכדור, זהו היום הקצר ביותר בשנה. עבור האינדיאנים דוברי האיימרה זהו ראש השנה המסורתי, הוא נחגג אחרי לילה לבן בו ממתינים לזריחה ומקבלים אותה בתשואות.
החידות הרבות שהותירו אחריהם בני הטיווהנקו פותחות פתח למגוון השערות, מיתוסים ומחקרים בתחומי הארכיאולוגיה והאנתרופולוגיה. מי שכל זה מעורר בו חשק למסע אל העבר, ודאי ישמח לשמוע שהמקומיים מאמינים ששער השמש הוא מכונת זמן.
בנסיעה קצרה מאתר טיווהנקו חוזרים אל רחובותיה של לה-פז, אל הזוהמה, אל הגברים השתויים מצ'יצ'ה והנשים הטרודות שכמעט ואינן מחייכות, אל החזירים הנוברים באשפה. לה-פז בנויה כקערה שסביב שפתותיה העליונות התקבצה אוכלוסייה עניה שנדדה מהכפר אל העיר וחיה באנדרלמוסיה של משכנות עוני. תחתיתה של הקערה היא כרך מודרני סואן, מערבי ושבע. אחרי ביקור בטיווהנקו קשה לפסוע ברחובותיה המשופעים של לה-פז מבלי למלמל: כך חולפת לה תהילת עולם.
עוד על טיווהנקו
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
