 |
/images/archive/gallery/109/782.jpg החיים כבצל.
עטיפת הספר.  |
|
|
|
|
| אריאל לביא תכנן לנסוע ללמוד ציור בלונדון. בסוף הוא מצא את עצמו בכת מוזרה של כוכב קולנוע הודי. פרק ראשון |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אורי לוטן
15/8/2004 17:53 |
|
|
|
|
|
|
|
בגיל שלושים, שעות מספר לאחר ששתים עשרה צעירות עזרו לו לאבד את בתוליו, ורגע לפני שגל עצום הטביע אותו מול חופי יאווה, נזכר מאהנדרה במטריה השחורה שאחז הנזיר הזקן ביום שבו נלקח מבית אביו כדי להיות בודהה.
מאהנדרה עצמו לא חשב שזה יקרה לו, אבל מיום שזכר את עצמו אמרו לו שיהיה בודהה. תאריך לידתו כמו גם המיקום והשעה המדויקת תאמו את כל הנבואות העתיקות ואת חישוביו של האסטרולוג הכפרי. כמו מאיה אמו של בודהה, נפטרה גם אמו של מאהנדרה בעת הלידה, ושתיהן חלמו בלילה שלפני כן על פיל לבן. כף ידו הימנית הייתה נטולת קוים לחלוטין, והוא לא חלם אפילו חלום אחד בעשרים ושמונה השנים שנקפו מיום שנלקח להיות בודהה ועד הלילה שלפני טביעתו. חוסר יכולתו לחלום ציער אותו כל חייו, וברגעי ספק שכח שבודהה אינו זקוק לחלומות. לא בהקיץ ועוד פחות מכך בשנתו.
בוקר אחד, בעיצומם של גשמי הקיץ וימים מספר לאחר יום הולדתו השני, הגיע לכפר נזיר קשיש לבוש אזור חלציים כתום.
פניו היו מקומטים, וקולו שקט להפליא. כף ידו האחת היתה קטועה, ובשנייה אחז מטריה שחורה .
"מטריות הן המצאה מחוכמת להפליא, אפילו יותר מן הגשם", אמר מאהנדרה הקטן בליבו.
היה יום קיץ חם ולח, ניחוחם המתקתק של עצי הפפאיה שיכר את העולם. הפרות הקדושות ציננו עצמן מהחום הנורא באגם
הדמעות שליד הכפר, ופטריות קסם למכביר הפציעו מבין גלליהן.
הבוץ המתייבש וצואתן הקדושה של הפרות הלבנות יצרו סביב האגם חגורה שחורה ומצולקת.
אביו של מאהנדרה והנזיר הזקן יצאו לטיול בצידו המוצל של האגם. אף שהתרחקו כשלוש מאות צעדים מן הבקתה, שמע מאהנדרה כל מילה כאילו ליחשו באוזנו. הם אמרו שהוא נועד להיות בודהה ושהגיעה שעתו לצאת לדרך.
כאשר חזרו מטיולם, נפרד האב מבן זקוניו בנשיקה, והנזיר הזקן לקח את מאהנדרה אל המנזר.
את חלקה האחרון של הדרך עשו ברכיבה על פיל.
בערב התחדש הגשם אף כי החום לא פג. הנזיר הזקן חיבק את מאהנדרה הקטן בידו הקטועה, ובשנייה אחז את המטריה השחורה שהייתה רחבה דיה כדי לסוכך על שניהם.
הם הגיעו למנזר בשעות הלילה ומאהנדרה בילה בו את שארית חייו. היה לו כושר ריכוז מופלא וכבר בגיל צעיר מאוד הפתיע את הנזירים בפירושיו המעמיקים לאגדות מחיי הבודהה שסיפרו לילדים לפני השינה.
בבקרים סיפרו הילדים זה לזה את החלומות שפקדו אותם בשנתם. מאהנדרה לא נטל חלק בשיחותיהם. יום אחד סיפר לראש המנזר, מאסטר ג'סיה, שהוא אינו חולם. המאסטר הזקן פרץ בצחוק אדיר. "ידעתי ברגע שראיתי אותך", אמר ונישק את מאהנדרה על מצחו, בעין השלישית, בדיוק במקום שבו חדר כדור אקדח מוכסף מאות שנים מאוחר יותר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"שמי מאהנדרה, אבל בקרוב יקראו לי מאהנדרה הבודהה"
|
|
|
 |
|
|
|
המנזר שכן על חוף הים, במרחק כחצי יום הליכה ממאג'ה-פאהיט, מוקף בגן קסום שחצץ בינו ובין העולם. מאהנדרה גזר על עצמו לא לצאת את תחום המנזר וחלקת היער שהקיפה אותו, עד שיגיע אל סוף הדרך. המקום הרחוק ביותר שהכיר היה חוף הים. הנזירים לא הרבו לשוחח ואת רוב זמנם בילו בלימודים.
הם גידלו את מזונם, שאבו מים, חטבו עצים ולא נזקקו למגע עם אנשים שמחוץ לעולמם. מאהנדרה, שהיה כמעט בודהה, לא השתתף בחיי היומיום של המנזר והיה פטור מכל המלאכות.
מאסטר ג'סיה הזקן היה אחד האנשים החכמים בעולם, והעביר אליו בהדרגה את אוצרות תורת הנסתר. בזמנו החופשי לימד עצמו אנגלית, מתמטיקה ואסטרונומיה מספרים ישנים שמצא במנזר. הוא קרא במהירות פנטסטית, שניים שלושה ספרים שלמים ביום, וזכר כל מילה ופסיק שעברו מול עיניו.
מדי פעם היה אחד הנזירים הולך למאג'ה-פאהיט ומביא ספרים נוספים. מאהנדרה קרא את כולם. המדיטציות שלו הרקיעו שחקים, והוא ידע-לא ידע כמעט את כל מה שהיה צריך לדעת-לא לדעת כדי להיות בודהה.
פרט לדבר אחד. מאסטר ג'סיה כפה על תלמידיו פרישות מוחלטות, ומאהנדרה הגיע לגיל שלושים ובין רגליו שכב נחש שמעולם לא שיחר לטרף.
גם לחלום לא הצליח. כדי להחניק את התשוקה לחטוא או לחלום שאיימה להפילו ברשתה, היה מתבודד בחדרו במשך ימים שלמים, מהלך בעיניים קשורות, או שוחה כנגד הזרם האדיר בנהר שליד המנזר.
לעתים היה מחכה לבוא הגאות על אחד הסלעים ליד חוף הים. רגע לפני שהמים היו מכסים אותו לגמרי והוא לא הצליח יותר לנשום, היה שוחה בחזרה אל החוף. יום אחד, כאשר ישב על הסלע והמתין לבוא הגאות, חש שאינו לבד.
הוא פקח את עיניו וראה איש במדי מלח קרועים. האיש, כחול עיניים ובהיר שיער נראה רעב ועייף. זרועו הייתה פצועה, ובודהה עירום היה מקועקע עליה.
מאהנדרה חבש את זרועו ונישק אותו. הזר ישן עשרים וארבע שעות רצופות, ומאהנדרה לא הפסיק להביט בבודהה העירום שעל זרועו.
בניגוד לנזירים שישנו על גבם כל הלילה בלי לנוע, התהפך האורח בלי הרף תוך כדי שינה. הוא ישן על הבטן, על הגב, על הצד, ופעם אחת אף פקח את עיניו לשנייה ואמר "כן אדוני". לא היה ספק שהאיש חולם, ובכל זאת ידע מאהנדרה שגם הוא מסוגל להיות בודהה.
כשהתעורר, הביט האורח במאהנדרה ושפשף עיניו בהפתעה.
"מי אתה?"
"שמי מאהנדרה, אבל בקרוב יקראו לי מאהנדרה הבודהה".
"שמי ג'ון נורטון", אמר האורח, "ובקרוב יקראו לי ג'ון הפגר אם לא אקבל משהו לאכול".
מאהנדרה הביא צלחת אורז מבושל בחלב קוקוס (מזונם העיקרי של הנזירים) וכמה פלחי פפאיה, ונורטון חיסל את ארוחתו בדקות מספר. מאהנדרה מעולם לא תיאר לעצמו שאפשר לאכול כל כך מהר.
הוא הביא מנה נוספת ושאל את הזר הרעב מה חלם בשנתו.
"חלמתי?", אמר נורטון, "אני אף פעם לא חולם. ניסיתי הכל, כולל צ'אראס בנגלי, כנראה שאין לי את זה".
"אם כך", אמר מאהנדרה, "אתה בדרך לבודהה".
"אני? אני לא בדרך לשום בודהה. אני בדרך לאמריקה".
מאהנדרה שאל אותו מה פשר הבודהה העירום על זרועו.
"שים לב", ענה נורטון ועשה שריר. הבודהה המקועקע התנפח וזקפה מפוארת השתרבבה מבין רגליו המשוכלות.
"חתיכת זין יש לו, לאלוהים שלך", אמר נורטון ופרץ בצחוק.
מאהנדרה היה משועשע, לא מגבריותו הזקורה של הבודהה, אלא מהעובדה שהזר השרירי קורא לו אלוהים.
נורטון הקיף את זרועו והבודהה חזר למצבו המדיטטיבי הרגיל.
"ככה הוא נראה יותר נורמלי, לא?".
מאהנדרה היה משועשע עוד יותר.
"גם קודם הוא נראה נורמלי".
"כשראיתי אותך על החוף", אמר נורטון, "חשבתי שאתה אשה. אף פעם לא ראיתי גבר עם שיער ארוך כל כך".
"אנחנו אף פעם לא גוזרים את השיער".
"למה?", שאל נורטון.
"כי אין צורך", ענה מאהנדרה את התשובה היחידה שנראתה לו הגיונית.
"זה נכון שיש לכם תרגילי יוגה שמאפשרים לגבר לזיין במשך שעות בלי לגמור?".
מאהנדרה חשב שלאורח הבלתי צפוי יש חוש הומור מקסים.
הוא לא היה בטוח למה הוא מתכוון באומרו לזיין, אבל זה נשמע כמו משהו שהוא עצמו היה רוצה לעשות במשך שעות. מין סוג של יוגה כנראה.
"אנחנו לא עושים יוגה, אנחנו נזירים בודהיסטים, לא הינדים. קצת יותר רחוק, במרחק שעתיים הליכה בערך, יש מנזר הינדי. הם עושים יוגה, אבל אין לי מושג אם היא גורמת להם לזיין במשך שעות".
ג'ון נורטון נראה נבוך.
"סליחה, שכחתי שאתה נזיר", אמר ופניו הלא מגולחות הסמיקו, "לא התכוונתי להביך אותך, אתה לא שוכב עם נשים?"
"לא".
"אסור לך?"
לראשונה בחייו חש מאהנדרה צורך לשקר, חזק כמעט כמו הרצון לחלום.
"בוודאי שמותר, אבל אין צורך", אמר.
"ועם גברים?"
"לא ידעתי שאפשר".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כל העולמות, פרט לעולמו של הבודהה, הם אשליה
|
|
|
|
|
|
|
ג'ון נורטון היה מלח ממוצא אירי שערק מן האלטה מריה, ספינתו של פרנסיס דרייק, שהייתה בדרכה לעולם החדש. לילה לפני ההפלגה, השתכר בבית זונות במאג'ה-פאהיט, טעה בדרכו לאורך החוף ואיכשהו הגיע עם בוקר אל המנזר. בלילה, כאשר חיפש את הדרך העירה, סיפר למאהנדרה, חצה נחש ארסי את דרכו.
"נבהלתי לרגע, אבל הבן זונה רק הביט בי והסתלק".
"והספינה?"
"הפליגה".
"ומה יהיה עם העולם החדש?".
"אני משער שהוא יאלץ לחכות לנו עוד קצת".
מאהנדרה, שלא הבין מדוע האורח אומר "לחכות לנו", הזמין אותו להתארח בחדרו הקטן במנזר עד שיפליג לעולם החדש. נורטון היה החבר הראשון שהיה לו. לפעמים הטריפה הבדידות את דעתו. הנזירים האחרים התייחסו אליו בכבוד הראוי למי שיהיה בודהה, אך לא העזו להתקרב אליו. הם לא חייכו לעתים קרובות, והוא חש שהם מפחדים ממנו.
עיניו של נורטון, לעומת זאת, לא הפסיקו להתחייך והוא ידע כל מה שמאסטר ג'סיה הזקן גרס שאין צורך לדעת כדי להיות בודהה. נורטון היה מלח מגיל צעיר מאוד וכבר היה פעם אחת בעולם החדש שעצם קיומו לא היה ידוע ליותר מדי אנשים באותם ימים.
מאסטר ג'סיה כלל לא האמין בקיומו של העולם החדש ואמר שכל העולמות, פרט לעולמו של הבודהה, הם אשליה.
ג'ון נורטון אמר שהמאסטר הזקן אינו יודע על מה הוא מדבר.
"פרנסיס דרייק עבר בעולם החדש כבר ב-1542, אבל פספס את הזהב הקליפורני מפני שהקדים את זמנו. הוא בשבילי כמו בודהה בשבילך", אמר למאהנדרה.
מאהנדרה סבר שאין אפשרות להקדים או לאחר את הזמן אך סיפוריו של נורטון הציתו את דמיונו. בכל פעם שנורטון דיבר על העולם החדש ניצתו עיניו וידיו נעו בהתלהבות כה סוחפת עד כי הבודהה שעל זרועו היה מזדקף ונסוג בקצב המסחרר שבו יצאו המילים מפיו. הייתה בו חכמה שמאהנדרה לא הכיר.
נורטון הפציר בו לעזוב את המנזר ולהצטרף אליו. "הספינה הבאה עוזבת בשבוע הבא", אמר ימים מספר טרם עזיבתו הצפויה. "תוכל להיות הבודהה הראשון בעולם החדש".
ואם תרצה להתבודד, לא יחסר לך מקום. העולם החדש כל כך רחוק וריק שאף פעם לא יהיו בו הרבה אנשים. אולי אפילו תתחיל לחלום".
אב המנזר רתח מזעם. הוא ציווה על נורטון ומאהנדרה לארוז את מטלטליהם ולהסתלק.
כשהגיעו למאג'ה-פאהיט לקח אותו נורטון ל"סרנדיפיטי", בית הזונות הקבוע שלו ליד הנמל. הנשים היו המומות משיערו השחור והחלק שהגיע כמעט עד ברכיו, כמו גם מהעובדה שהיה בן שלושים ועדיין בתול.
אף שעד אותו לילה לא נכנע ליצריו, גם לא לבד, התגלו בו כשרונות פיזיים שלא ביישו את בקיאותו המטאפיזית. בעשרים וארבע השעות הבאות לא אכל ולא עצם עין, ולא איבד את זקפתו לרגע. הוא שכב עם שתים עשרה נשים, כולן התאהבו בו ממבט ראשון, ולכולן הבטיח להיפגש שוב. "זה ייקח כמעט חמש מאות שנים", אמר להן, "אבל אנחנו ניפגש, ואולי ניסע ביחד לעולם החדש".
כאשר נרדם בסופו של דבר, חלם בפעם הראשונה והאחרונה בחייו. בחלום ראה עצמו נורה למוות בידי גבר גבוה בבגדים שחורים שאחז בידו מטריה דומה לזו של הנזיר שלקח אותו מבית אביו. החלום התרחש בעולם שמאהנדרה מעולם לא ראה כמותו: קר, אפור וחסר בודהה. פרנסיס דרייק הביט בהם מתוך המים, ולטיפות הגשם היה טעם חומצי. באוויר שמעליהם ריחפה מפלצת ענקית שהשמיעה שאגות מחרידות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בפגשך את הבודהה - הרוג אותו
|
|
|
|
|
|
|
הגשר האדום שתחתיו נפגשו היה אפוף ערפל לבן, ומפלצות צבעוניות, קטנות יותר מן המפלצת המעופפת, התרוצצו עליו. היו להן עיניים ענקיות שזהרו כשמשות קטנות. כשהתעורר, הוא הרגיש נפלא. עשרים וארבע השעות האחרונות היו המעניינות ביותר בחייו. עכשיו ידע לבטח שמאסטר ג'סיה הזקן טעה כאשר גזר על תלמידיו להתנזר.
נותרו שעות ספורות להפלגה וג'ון נורטון היה נרגש כילד. הם עמדו על מרפסת בית הזונות והביטו אל האוקיינוס הירוק שמעברו השני נמצאת היבשת שעוד לא היה בה בודהה.
"תודה שהבאת אותי לכאן", אמר מאהנדרה לידידו, "מעולם לא נהניתי כל כך".
"אני מקווה שיהיו בעולם החדש מספיק נשים כדי לספק אותך".
"הן יחכו".
"למה אתה מתכוון?"
"החלטתי להישאר כאן".
נורטון היה המום.
"מה קרה? אתה לא רוצה להיות הבודהה הראשון בעולם החדש?"
"אני רוצה, אבל לא עכשיו".
מאהנדרה ראה צער אמיתי בקולו של ידידו, אך משהו אמר לו שאולי מוטב לחכות עוד קצת. הוא חיבק את נורטון, ירד אל החוף, התיישב על אחד הסלעים, ושקע במדיטציה ארוכה עד שקיעת השמש. גם הגאות המתקרבת לא הזיזה אותו.
המים הלכו ועלו, ובפעם הראשונה בחייו ידע שהפעם אין צורך לשחות אל החוף. לפתע הכל נעלם. שתים עשרה הנשים, ג'ון נורטון, הזין של בודהה. רק קולו של האיש בבגדים השחורים נשאר באוזניו בטרם כיסו אותו המים. קול עמוק, קצת צרוד, ונעים להפליא.
"בפגשך את הבודהה על הדרך הרוג אותו", אמר הקול.
"החיים כבצל" יצא בהוצאת כנרת בשנת 96' ובהוצאה מחודשת בשנת 2004.
"הספרייה" הוא מדור חדש שבו יתפרסמו קטעים מספרים חדשים וישנים וביקורות על ספרי העידן החדש. המדור ישמש גם כבמה חופשית לכתיבה שלכם. אתם מוזמנים לשלוח הגיגים, סיפורים, מחשבות וחוויות למייל galiaa@maariv.co.il
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
