 |
/images/archive/gallery/153/690.jpg רוברט פירסיג ובנו.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| עומר יריב חוזר אל "זן ואמנות אחזקת האופנוע", שלצלול אליו זה כמו להתבונן במנדלה מדהימה, או כמו שפירסיג עצמו בוודאי היה אומר, על מנוע בפעולה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
עומר יריב
15/8/2004 18:41 |
|
|
|
|
|
|
|
אתם מכירים את ההרגשה כשאתם באים במגע עם משהו שברור לכם שיש בו הרבה יותר מהנראה לעין, שיש בו איזושהי איכות בלתי ניתנת להגדרה, אבל היא בלי ספק שם, גם אם אתם ממש לא מבינים אותה? איזו יצירת אמנות, סרט, או אפילו אדם שמשאיר בכם רושם כזה. זו בדיוק ההרגשה שהיתה לי כשסיימתי לקרוא בפעם הראשונה את "זן ואמנות אחזקת האופנוע".
"זן ואמנות אחזקת האופנוע" היה הספר הראשון שפתח אותי לעולם שלא הכרתי. הייתי אז בן 19, פחות או יותר, בסופשבוע חופשי מהצבא, ולקחתי ממדף הספרים של אחי את הספר, בלי שממש ידעתי על מה ולמה. ביום שישי התחלתי לקרוא אותו, ועד ליום שלמחרת, כשסיימתי אותו, לא הייתי מסוגל להפסיק. יותר מזה, לא הייתי מסוגל לעשות שום דבר אחר חוץ מלקרוא אותו. וזה לא שהבנתי את כולו. אני לא חושב הבנתי, אם להשתמש במספרים, יותר מ-40 אחוז ממנו. אבל הייתי מרותק.
"זן ואמנות אחזקת האופנוע", כפי שמצהיר גם הסופר עצמו, אינו מתיימר
ללמד זן, ואף לא אחזקת אופנועים. העלילה שלו מסתובבת בשלושה מעגלים שלובים המכילים האחד את השני. בחיצוני ישנו הסיפור של מסע האופנועים שערך הסופר, רוברט מ. פירסיג עם בנו כריס ובלוויית זוג נוסף שמצטרף לחלק מהמסע. בין הנופים של מרחבי אמריקה מתעוררים זיכרונות החבויים במוחו של המספר, ומסיטים אותו לקו העלילה השני: סיפור חייו של המספר, ובמרכזם התמוטטות נפשית שגרמה לאשפוזו ולטיפול למחיקת אישיות בעזרת מכות חשמל, ובדרך גם להתפרקות משפחתו.
ומתוך קו העלילה השני צומח השלישי, הסיבה להתמוטטותו: המרדף חסר הפשרות אחר הדבר החמקמק והבלתי ניתן להגדרה שנקרא "איכות", בו רואה פירסיג את המפתח להבנת היקום כולו. לשלושת המעגלים הללו ישנם נספחים לא מעטים בדמות יחסיו של המספר עם כריס בנו, דעותיו המוצקות בעניינים שונים, הטבע הסובב אותם אליו רגיש המספר בצורה יוצאת דופן, והתעוררותה מחדש של האישיות שלו, שאותה מכות החשמל ניסו למחוק.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אישיות סדוקה
|
|
|
 |
|
|
|
המרדף שמנהל המספר אחרי ה"איכות" הוא הגרעין הפילוסופי של הספר. מה הופך יצירה של ואן גוך ליותר איכותית משל מישהו אחר? מעבר לטכניקה, מעבר למקוריות, מה נותן ליצירה אמנותית את ה"איכות" שלה? המספר מזהה את העובדה שבעצם אין שום דרך להגדיר מהי איכות ומנקודה זו ואילך מקדיש את חייו למציאת התשובה לשאלת האיכות. לאחר שמצא שלמחשבה המערבית אין תשובה לכך, לקח אותו חיפושו למחוזות חדשים, מהמזרח הרחוק ועד ליוון העתיקה. המרדף אחר החידה, הקואן שהציב לעצמו, דרש ממנו לאמץ את מוחו עד למקסימום, להמציא שיטת מחשבה חדשה, להמציא שפה חדשה. ולמאמץ הזה היה מחיר כבד. אישיותו החלה להיסדק, הוא נבלע בתוך עולם משלו ולא תקשר עם העולם החיצוני.
בסופו של דבר, לאחר שיא שהוא גם שפל, אושפז וטופל בהלם חשמלי, במטרה למחוק את זהותו. תוך כדי מסע האופנועים, שמתרחש מספר שנים לאחר מחיקת הזהות, מתחילים הזיכרונות מזהותו הקודמת להתעורר. פיסה אחר פיסה משחזר המספר את אישיותו הקודמת, את חייה ואת רעיונותיה, נדחף למטרה על ידי בנו, שלמרות שאינו מבטא זאת במילים, הוא היחיד שמרגיש באובדנה של האישיות הישנה. הפאזל מתמלא, התמונה נחשפת, ואישיותו הקודמת של פירסיג חוזרת ומשתלטת עליו בסיום הספר (עובדה שרבים מפספסים).
קטונתי מלפרוט את היופי והחוויה של "זן אומנות אחזקת האופנוע" למילים, אבל יש כמה דברים שקשורים בספר ובסופר שמעניין לציין. למשל, העובדה שהוא מבוסס ברובו על מקרים שקרו במציאות. שטיול האופנועים אכן התקיים (יש אפילו תמונות). שפירסיג אכן היה גאון צעיר שבגיל 14 נמצא שיש לו IQ של 170. שהוא אכן חווה מה שהוגדר כ"התמוטטות נפשית", וטופל בעזרת מכות חשמל למחיקת אישיות. מעניינת גם העובדה שפירסיג, לאחר 17 שנה, הוציא לאור מעין ספר המשך בשם "לילה", שהצליח הרבה פחות מקודמו, ומעבר לכך לא כתב שום דבר אחר (ואני אהיה מאושר אם מישהו יתקן אותי), נאמן לדבריו ש"אם יהיה לי משהו לכתוב, אני אכתוב".
העניין הופך ליותר מובן כשמבינים איך פירסיג כותב ספר (רושם את רעיונותיו על כרטיסיות ממוינות. לצורך כתיבת "זן ואמנות אחזקת האופנוע היו לו כ-3,000 כאלו!).
מה עוד מעניין? להגיע בספר לחוויית ה"התמוטטות הנפשית", שהיא למעשה סוג של הארה, העצובה והמלנכולית ביותר שאי פעם נכתבה. ואם כבר עצבות, האפילוג שנוסף לספר עשר שנים לאחר פרסומו מרגש ביותר, במיוחד למי שנכנס לתוך החוויה שהיא "זן ואמנות אחזקת האופנוע. וכל אלו הם רק פרטים שמסביב לעלילה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הספר הראשון שלי
|
|
|
|
|
|
|
שבע שנים אחרי הפעם הראשונה העזתי לקרוא אותו שוב. הפעם לקחתי על עצמי את המשימה לקרוא אותו באנגלית, וגם הרשיתי לעצמי לקרוא אותו לאט לאט. העיר פוקרה בנפאל השרתה עלי רוגע שקיזז את מאמצי להפיק ממנו יותר לאור כל מה שלמדתי בשבע השנים שעברו. הפעם לקח לי חודש לקרוא אותו, ואם נדבר שוב במספרים, הצלחתי להבין משהו כמו שבעים אחוז ממנו.
כמעט לכל אחד יש את הספר הראשון שלו, זה שפתח אותו לחיפוש הרוחני. הרבה פעמים כשחוזרים לאותו ספר ראשון, אחרי שהתקדמנו, למדנו והחכמנו, המפגש הוא קשה. פתאום, מהמקום שבו אנחנו נמצאים, מה שפעם נראה עמוק, מרגש וחדש, נראה עתה רדוד, שבלוני ודהוי. למזלי, "זן ואמנות אחזקת האופנוע", הספר הראשון שלי, הוא ספר שתמיד אשמח לחזור אליו. הוא כמעט לא מדבר על הארה, על בודהיזם, על זן, או על כל נושא שנחשב "רוחני". אבל הוא כן מכיל בתוכו תהייה, שאלות, נקודת מבט אחרת, העזה, הטלת ספק בדברים שנראים לנו הכי ברורים בעולם, וחיפוש חסר פשרות אחרי האמת, תהיה אשר תהיה.
בעיני, הוא בנוי בצורה שקרובה למושלמת. לצלול אל תוך הדפים שלו זה כמו להסתכל על מנדלה מדהימה, או על פרח פורח, וגם, כמו שפירסיג עצמו בוודאי היה אומר, על מנוע בפעולה.
ובאמת שהגיע הזמן לתרגם מחדש את הספר. זה מתבקש.
קישורים נוספים:
הספר כולו (באנגלית)
מידע ודיונים על הספר
הספרייה" הוא מדור חדש שבו יתפרסמו קטעים מספרים חדשים או ישנים וביקורות על ספרי העידן החדש. המדור ישמש גם כבמה חופשית לכתיבה שלכם. אתם מוזמנים לשלוח הגיגים, סיפורים, מחשבותוחוויות למייל galiaa@maariv.co.il
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
