 |
 |
|
|
|
|
| ניסים אמון על הקול של המחשבות והחופש שמסתתר ברווח שביניהן
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ניסים אמון
17/8/2004 9:18 |
|
|
|
|
|
|
|
פוטילה היה נזיר מכובד מאוד שחי בזמנו של הבודהה. הוא זכר היטב את כל הרצאותיו של הבודהה וידע לצטט ולהסביר את התורה טוב יותר מכל אחד אחר. הוא היה דמות בולטת בעלת אישיות חזקה, ההרצאות שלו היו סוחפות ובנוסף לכל אלה הוא גם היה נאמן לבודהה ולדרך שהתווה. כאחד הנזירים הבולטים ביותר בצפון הודו, זכה פוטילה להערכה רבה ושמונה עשר מנזרים היו נתונים תחת השגחתו.
יום אחד בא פוטילה לבקר את הבודהה. הבודהה שמח לקראתו ואמר:
"ברוך הבא, מכובדי ספר ריק".
הם שוחחו על נושאים שונים וכשהגיע הזמן ללכת, נפרדו השניים והבודהה אמר שוב:
"אתה כבר הולך, מכובדי ספר ריק?"
פוטילה היה נבוך. מדוע הבודהה קרא לו פעמיים "ספר ריק"? למה בדיוק הוא התכוון כשקרא לו כך? פוטילה חשב, חיטט ונבר בכל מה שלמד ובסופו של דבר הבין במה מדובר - נזיר שלומד ומשנן אבל לא מתרגל, הוא לא יותר מאשר ספר ריק, שהבאים אליו למעשה לא מקבלים דבר. הוא הבין שלמרות שהוא יודע בעל פה את כל תורת הבודהה, הוא הזניח את התרגול המעשי ואת ההבנה אשר מעבר למילים.
כשחיפש פוטילה מורה למדיטציה הוא נתקל בבעיה - כל המורים שבסביבה נרתעו מלקבל
את התפקיד ואיש לא העז להיות המורה שלו. לבסוף הוא הגיע אל נזיר צעיר, שהבודהה אמר עליו שעבר את תהליך ההארה, ושהסכים ללמד את פוטילה מדיטציה.
"מטרת המדיטציה היא ללמוד להכיר באמצעות התבוננות פנימה את התהליך הבא לידי ביטוי במחשבות", אמר לו הנזיר הצעיר. מדיטציה לא קשורה בשום דבר חיצוני אלא היא תהליך מתמשך, בו אתה מקשיב למחשבות של עצמך כאילו היית מקשיב למישהו אחר מדבר. עם הזמן נוצרת הפרדה בין הדובר לבין המקשיב, והמקשיב הוא הבודהה שבך.
"בוא נניח שאנחנו רוצים לתפוס לטאה המתחבאת בתוך תלולית עפר. בתלולית יש שישה פתחים ומאחד מהם היא תברח החוצה. הדרך הטובה ביותר לתפוס אותה היא לחסום חמישה פתחים ולחכות לה בסבלנות מול הפתח השישי. חמשת הפתחים אותם אנחנו חוסמים הם חמשת החושים. כשיושבים במדיטציה בגב ישר ומבלי לזוז, לא מתעסקים עם טעם, מגע, ריח, ראיה ודיבור. בדרך כלל המחשבה בורחת דרך הפתחים האלה ואנחנו לא זוכים אפילו לקלוט אותה, אבל כשהם כולם חסומים, נולד שקט שהולך וגדל. בשקט שנוצר אפשר לשמוע את הלטאה מתרוצצת בפנים, וכך, כשהיא תצא בסופו של דבר החוצה, מיד אפשר יהיה לתפוס אותה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מעגל התענוג והסבל
|
|
|
 |
|
|
|
פוטילה עקב אחרי המחשבות של עצמו וראה כיצד הן קופצות ללא מנוחה, רגע אחד הן על דבר אחד ומיד הן קופצות למקום אחר. הוא שמע את הביקורת, הרעיונות, הספקות, והפחדים והבין שהמחשבות מסתירות את המציאות באמצעות שטף של הפרדות. הוא למד לראות את השקרים המתוחכמים שנוצרים בתוך הראש, ואת גודל ההטעיה. הוא גילה שמעגל התענוג והסבל המתחלפים הם רק אשליה. לא עבר זמן רב ופוטילה תפס את הלטאה בזנבה.
נסו להקשיב למחשבות של עצמכם כאילו היה זה מישהו אחר מדבר. אם ה"מישהו" הזה הוא נחמד ונינוח, אז הבעיה אינה כה חמורה, אבל אם הקול הזה יוצר אצלכם תחושת מסכנות, ביקורת ואשמה, אז בלי ששמתם לב, הוא יוצר עבורכם מציאות חיים לא נעימה.
במנזרי הזן יושבים שלושה חודשים בשקט מול הקיר. כל הפתחים חסומים - לא מדברים, לא כותבים ולא קוראים ספרים. בשקט שבאולם שומעים רק את תקתוק השעון שתלוי על הקיר. הזמן זוחל לאיטו, תיק...רווח ארוך...תק...רווח ארוך... ועברו עוד שתי שניות.
בהתחלה נדמה שמשתגעים והלטאה חובטת את ראשה בכל פינה. לוקח זמן עד שמתחילים לשמוע ממרחק את המחשבות. אחר כך בהדרגה מפסיקים להתייחס אליהן ברצינות, כי הן כל הזמן חוזרות על עצמן וזה הופך למשעמם. בשלב הבא, הרגוע יותר, מתחילים להיווצר רווחים הולכים וגדלים בין המחשבות הנודדות.
ויום אחד, ברווח שבין המחשבות, פתאום שומעים ציפור, ועוד ציפור אחת שעונה לה. אם תקשיבו היטב תגלו שיש ביניהן שיחה, זו אומרת כך, וזו, העדינה, אומרת אחרת, ופתאום אחת מהן עפה. מה קרה? אולי נעלבה? אבל אז שומעים עוד משק כנפיים באותו הכיוון, ובלב מלא התרגשות גם אתם עפים איתן, עפים באושר לא מוכר, שכל מה שיש בו זה חופש גדול ומושלם.
לאתר הבית של ניסים אמון, www.taos-greece.com
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
