 |
/images/archive/gallery/156/773.jpg אלדוס האקסלי
ארכיון  |
|
|
|
|
| אורי לוטן חוזר אל "דלתות התודעה" של אלדוס האקסלי, ומוריד את הכובע בפני האיש שפתח את הדלת שכל כך הרבה אחרים ניסו, ועדיין מנסים, לסגור |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אורי לוטן
22/8/2004 9:56 |
|
|
|
|
|
|
|
בעשרים ושניים בנובמבר 1963, זמן קצר אחרי שהעולם כולו עצר את נשימתו למשמע החדשות על רצח נשיא ארצות הברית גון פ. קנדי בדאלאס טקסס, הרגיש ג'נטלמן אנגלי בצידה השני של יבשת אמריקה קשיש שגם זמנו הגיע. בו בזמן שבני ביתו צרו על מכשיר הרדיו, כמו כל מי שהיה לו רדיו בעולם, לשמוע את החדשות בנוגע למה שהפך במשך השנים לרצח הפוליטי המתוקשר ביותר במאה העשרים, ביקש אלדוס לאונרד הָקסלי, שנאבק מזה זמן רב בסרטן הגרון, את בקשתו האחרונה מאשתו לורה שנכחה בחדר יחד עם רופאו.
מכיוון שהסרטן מנע ממנו את יכולת הדיבור, כתב הקסלי את הבקשה על פתק ובו המילים: ל.ס.ד. 25 מיליגרם. מכיוון שנבצר ממנו לבלוע, הזריקה לו אשתו לורה את התרופה, שהייתה אז חוקית בארה"ב, והקסלי הלך לעולמו על כנפי מה שהאמין
שהיה כלי הרכב האידיאלי לשלמות אלוהית.
בגלל הטראסק התקשורתי שעורר רצח קנדי בטקסס, הודחק מעט באותו יום מותו של הקסלי בלוס אנג'לס לשולי החדשות, אבל האמת ההיסטורית, שלגבי קנדי לפחות לא נסגרה סופית עד היום, היא שהעולם איבד באותו לא איש גדול אחד אלא שניים.
אני לא בטוח ששרת החינוך יודעת מיהו אלדוס הקסלי, אבל למרות שאלדוס מוזכר בחיבה בכל פעם שמדברים על מה שנקרא תרבות הסמים או חשיבה ניו אייג'ית, אין זה גורע ממעמדו הנעלה בחוגים הממסדיים. למעשה נחשב אלדוס הקסלי לאחד הסופרים הבריטיים החשובים והפוריים של המאה העשרים - 27 רומנים וכ-30 קבצי מאמרים וסיפורים.
ב-1932, שנת שריפת הרייכסטאג בידי הנאצים, הוא כתב את אחת היצירות הספרותיות החשובות של המאה - "עולם חדש אמיץ", יצירה סאטירית, מבעיתה ונבואית המתארת חברה אנושית נטולת אנושיות שבה אמנות ודת הוצאו מחוץ לחוק, ותהליך הרבייה נעשה בה רק בצורה מלאכותית. ספר חובה שלא מפסיק לקבל חיזוקים ופרשנויות נוספים.
הקסלי, בן למשפחה אנגלית מכובדת ועשירה שאחד מאבותיו היה יד ימינו של צ'ארלס דארווין, התכוון ללמוד מתמטיקה אך פנה לספרות כבר בגיל צעיר. למרות שהיה כמעט עיוור מגיל שלוש עשרה, הדבר לא מנע ממנו לכתוב, ופרסומו הראשון הגיע בשנות העשרים בעקבות שורה של ספרים קומיים, שהיו למעשה ביקורת נוקבת על המנהגים והאמונות של תקופתו.
בדומה לבני דורו ד.ה. לורנס וג'ורג' אורוול, תיעב האקסלי את הקונפורמיזם שאפיין את ימיו, וכמוהם היה רב אומן, מן הגדולים, של השפה האנגלית. לקרוא כל אחד משלושתם משול לבית ספר לכתיבה באנגלית.
במשך שנות חייו הלכו כתביו והפכו מפוקחים וביקורתיים, פחות ספרותיים ויותר פילוסופיים. גם כאשר כתב רומנים ("אי" למשל) השתמש בז'אנר הספרותי ככלי להעביר רעיונות פילוסופיים שהקדימו את זמנו. הוא החל להתעניין במיסטיקה בשנות השלושים. את מות אשתו הראשונה ליווה בקריאת קטעים מ"ספר המתים הטיבטי".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"דלתות התודעה". עטיפת הספר
|
|
|
 |
|
 |
|
כל התודעות האפשריות מרוכזות ברגע אחד
|
|
|
 |
|
|
|
המהפך האמיתי בחייו חל כאשר עבר להתגורר ב-1947 בקליפורניה ונתקל בד"ר המפרי אוזמונד ובחומרים הזייתיים מסוג ל.ס.די ומסקלין - חומר הנמצא בקקטוס הפֶיוֹטי, שמזה אלפי שנים משמש את השָמָאנים האינדיאנים בטקסי הדת שלהם.
"דלתות התודעה" והמשכו "גן עדן שאול" נכתבו שנים מספר אחרי כן ומתארים את חוויותיו הפסיכדליות. שני הספרים, שהם בעצם אחד, מהווים עד היום הניתוח הפילוסופי המעמיק ביותר על סמים הזייתיים והחוויה הטרנסצנדנטלית הנגרמת בעקבותיהם. את השם דלתות התודעה הוא שאל מהמשורר הבריטי ויליאם בלייק שכתב "כאשר דלתות התודעה נקיות כל הדברים נראים כפי שהם". משם, אגב שאב גם ג'ים מוריסון את השם ללהקתו - הדלתות.
"דלתות התודעה" מעלה לראשונה בעת מודרנית בצורה החדה ביותר את קיומה של מיסטיקה הצומחת לא מתוך תרבות דתית, מילולית. האתגר שמציב הספר, שהפך במרוצת השנים לאחת השאלות המטרידות ביותר בתרבות המודרנית, הוא האם יכול האדם ליהנות מהפירות שנתן האל בצורה ישירה כל כך - נטילת מסקלין או ל.ס.ד. - ולהגיע באמצעותם לחוויה דתית אמיתית. חוויה שניתן לכנותה טרנס, שהוא למעשה מצב של חוסר שליטה, התמסרות מוחלטת לאלוהות אמיתית.
הקסלי כינה את המקום שאליו הגיע באמצעות מסקלין "טֶרָה אינקוֹגניטָה" - ארץ בלתי ידועה, הצד האפל של השכל האנושי. בגדול, הוא טוען שקיים "מיינד" אחר, התודעה בכללותה, המכילה את כל התודעות האפשריות מרוכזות ברגע אחד. סוג של ידיעה שהוא גם המקום שכל מיסטיקה דתית מכוונת אליו. דבקות עם האלוהות.
הקסלי היה מודע, במידת האפשר לתקופתו, לסכנות ולחסרונות שבשימוש בלתי מבוקר בחומרים פסיכדליים, וביקש ליצור אליטה תרבותית של המאה העשרים, שתחליף את המימסד הנוצרי הרקוב. הוא המליץ לספק מסקלין או ל.ס.ד למאה נבחרי תרבות שיובילו את מהפכת התודעה.
האקסלי נשען על דוגמאות מתרבות המזרח; האופנישדות ההודיות, לאו טצה, זן והמסורת האינדיאנית-אמריקאית ויחד עם זאת נשאר בתוככי המסגרת הנוצרית והושפע בעיקר מהפילוסוף הגרמני אקהארט. הוא אף מזכיר את הפרושים, מתנגדיו הראשונים של ישוע, כאויבי החוויה הישירה לעומת החוויה הדתית ממסדית.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קקטוס פיוטי
|
|
|
|
|
|
|
הארץ הבלתי ניתנת לידיעה
|
|
|
|
|
|
|
לדעתו של הקסלי מסקלין הוא החומר הטוב ביותר, כמעט מתנה אלוהית. בלתי מזיק ומאוד אפקטיבי יחסית לכל סם אחר בתקופתו. הוא משווה אותו לסוֹמה - משקה האלים שמוזכר במיתולוגיה ההינדית.
כמה מרעיונותיו המרכזיים של "דלתות התודעה" הפכו כאמור במשך השנים לרעיונות פילוסופיים שגורים ובכך אין ספק שבנוסף לגדולתו הספרותית, זהו ספר שהקדים את זמנו כמעט בכל המובנים, עד כדי כך שספק אם מישהו היה רוצה לפרסם אותו היום.
בין השאר אפשר להסיק מדבריו של הקסלי שהפונקציה המרכזית של השכל אינה פרודוקטיבית, אלא פועלת בדרך האלימינציה. כלומר איפשהו קיים חיץ, מסך שכלי שתפקידו להגן עליך משפע האינפורמציה הקיימת ביקום. לא כל מה שנחווה מועבר לתודעה. לשם כך קיימת גם התת-תודעה וגם הטרה אינקוגניטה, הארץ הבלתי ניתנת לידיעה רגילה, והכל נגוע באותו יופי ובאותה מורכבות.
הנסיבות החברתיות והחינוכיות הן מי שיוצרות, ומקבעות, את מה שמוצא או לא מוצא חן בעיניך. השפה, מדוברת או כתובה, היא גם ברכה וגם קללה. היא מאפשרת תקשורת, ברובד הנמוך, ואומנות מילולית נשגבת ברובד הגבוה, אבל בו בזמן היא תוחמת מושגים שאינם ניתנים לתיאור בתוך מגירות מקובעות שבמרבית המקרים אינן ניתנות לפיצוח. תבונה וחמלה הן אחיות תאומות. כל הדברים הם מוסריים ולא מוסריים באותה מידה, אפילו בנוכחות האל. אין מילים המסוגלות לתאר אושר או סבל אמיתי. אלה מצבים אינדיבידואליים לגמרי. מי שיודע רק חושב שהוא יודע (כולל הכותב).
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מסקלין - הנוסחה
|
|
|
|
|
|
|
מסקלין להתעלות רוחנית
|
|
|
|
|
|
|
הסיבה העיקרית, לדעתי, ש"דלתות התודעה" הפך לספר בעל מעמד כמעט אלוהי, היא עקב יחסו הלוגי לנושא שבעיקרו מתעלה מעל שפת הדיבור. אפשר להסכים או לא להסכים עם התזה המרכזית שבו, הטענה שמסקלין ול.ס.ד. הם הדרך האידיאלית להתעלות רוחנית, אבל אי אפשר להתעלם מהרצינות והעומק שבה הקסלי מתייחס לנושא. הקסלי לא ידע על קיומה של בעיית סמים, והמהפכה הפסיכדלית התרחשה אחרי מותו. הוא לא היה מודע לכך שתשמיש הקדושה שגילה יהפוך ברבות הימים לסם מסיבות, וכתב יצירת מופת פילוסופית שהיא חוויית קריאה מיוחדת במינה, אפילו כשהוא מתאר סתם פרח.
החוויה היא העיקר, החומר הוא רק הכלי. "רוב האנשים," הוא כותב, "מנהלים חיים כל כך רוויי סבל שהדחף לברוח, הכמיהה להתעלות, ואפילו לרגעים מספר, היתה ותמיד תהיה אחת מסגולותיה של הנפש".
"דלתות התודעה" הוא לא ספר קל לקריאה. ולמרבה הצער הוא לא תורגם עד היום לעברית אף שיצירות אחרות של הקסלי תורגמו. הוא דורש יותר מקריאה אחת, אבל המאמץ כדאי. זהו ספר מעשיר בצורה בלתי רגילה, שאלפי עבודות מחקר ופרשנויות נכתבו עליו במשך השנים. כל הכתוב כאן הוא רק קצה המזלג, והורדת הכובע בפני האיש שלמעשה פתח את הדלת שכל כך הרבה אחרים ניסו, ומנסים, לסגור.
בהתאם לרוח הספר אין יותר צורך לקנות אותו, הוא מופיע בשלמותו, ובחינם, בעשרות אתרים ברשת.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
