 |
 |
|
|
|
|
| ניסים אמון על הדבשת האנושית ועל הקושי לראות אותה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ניסים אמון
21/9/2004 10:08 |
|
|
|
|
|
|
|
שונית אלמוגים היא מקום שוקק חיים וצבע שבו גרים יחד מאות מינים שונים של צמחים ובעלי חיים. למרות ההבדלים והגיוון הרב, אין בשונית האלמוגים ביקורתיות. כל רכיכה יודעת להתעסק בשלה וכל דג משתדל לא להתערב איפה שלא צריך. מדי פעם מופיע צוללן אנושי עם מסיכה ובלון חמצן, וכמו כולם, גם הוא לא ביקורתי.
שונים הם פני הדברים בריף האנושי שמעל פני המים. ביקורתיות היא תחביבו העיקרי של האדם החושב. דג האדם יושב בריבוע הקטן שלו ותמיד יש לו מה להגיד על שכניו: מלפפון הים הוא אידיוט, הסרטן
מפגר, הדגיגונים חסרי אופי, הדג הכסוף עסוק בשטויות, הצלופח חלקלק, וכל השאר מוגבלים ושטחיים. ככה זה בשונית בני האדם.
מחלת הביקורתיות היא כל כך נפוצה עד שרבים רואים בה יתרון ומפתחים אותה בהתמדה. לפני אלפיים וחמש מאות שנה, בהרצאה על הביקורתיות, אמר הבודהה שהשגיאות של האחר מתגלות בקלות ומפתה מאוד להצביע עליהן בגלל שאנחנו מעדיפים להחביא את המגרעות של עצמנו, כמו מהמרים לא ישרים שמחביאים קלף ביש מזל. הבדואים ניסחו את זה מעט אחרת: הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו!
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
האמת שאנחנו מחפשים היא המציאות עצמה
|
|
|
 |
|
|
|
מהי אם כן אותה דבשת שהביקורתיים לא רואים? זוהי שאלה שאנשים ביקורתיים בדרך כלל לא שואלים את עצמם. כדי לפצח את החידה הזאת צריך להבין שהביקורתיות עצמה נולדת ובאה מהדבשת שנדבקה לנו אל הגב. הבודהה הסביר זאת טוב יותר ממני ואמר שאם אנחנו מתמכרים להרגל להקשיב אל "הקול הביקורתי" שבתוכנו, אנחנו תורמים להעצמת זרם המחשבות הבלתי פוסק, וככל שזרם המחשבות מתגבר, כך האושר הפנימי מתרחק.
המחיר של הביקורתיות הוא כבד, אבל הסיבה שאנחנו מכורים לקול הפנימי שמתמחה בלמצוא מה לא בסדר, היא בגלל שהוא נותן לנו את התחושה שאנחנו יותר טובים. הקול הפנימי הזה, שגר בתוך הגיבנת שאנחנו לא מצליחים לראות, הבטיח לעצמו בדרך מתוחכמת מגורי קבע טפיליים בתוכנו, וכל זה בזכות התחושה הטובה שהוא מעניק לנו.
אם איבדנו את הידיעה הטבעית והפשוטה שאנחנו בסדר גמור, ובא משהו אחר שנותן לנו את התחושה הזאת, הרי שאין זה סביר שנמהר לוותר עליו. אבל אין ברירה. הצעד הבא הוא להחליט להסיר את הגיבנת ולוותר באופן מודע על הביקורתיות הכפייתית. לא רק להחליט אלא לכתוב את זה על ניירות צבעוניים ולהדביק על כל המראות בבית.
ההישג הרוחני הגדול ביותר הוא שיום אחד פתאום מבינים שאנחנו לא מעל ולא מתחת לאף אחד אחר. להבנה הזאת, כשהיא לא נשארת ברמה האינטלקטואלית בלבד אלא חודרת עמוק אל תוך מערכת ההפעלה, נוהגים לקרוא "הארה". מי שיודע שהוא אינו טוב יותר מאף אחד, תמיד יקפיד שלא להתנשא, ומי שיודע שהוא אינו נחות מאף אחד, יחדל לבקר אחרים כדי להרגיש מעליהם.
בליל קיץ חם, לא צריך ביקורתיות כדי לפתוח את החלון. מרגע לרגע, ללא שיפוטיות, האמת שאנחנו מחפשים היא המציאות עצמה.
לאתר הבית של ניסים אמון, www.taos-greece.com
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
