 |
/images/archive/gallery/197/449.jpg פמי קוטי.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| בועז רוטשילד על האוסף החדש של פמי קוטי, בנו של המוזיקאי האפריקאי האגדי פלָה קוטי, שמשתחרר מעולו של אביו, אך לא פורק אותו |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
בועז רוטשילד
4/11/2004 17:05 |
|
|
|
|
|
|
|
לא צריך להרחיק לכת עד סידני צ'פלין וג'וליאן לנון כדי לדעת שאבא מצליח ואפילו גאון זה לא מספיק כדי להצליח בעסקי השעשועים. אפשר לשאול את בן ארצי וליאור דיין. אבא יכול לפתוח את הדלת, לעזור להיכנס, לדבר עם כמה חברים טובים אבל משם והלאה אתה חייב להוכיח את עצמך בעצמך. לחיות עם מורשת אבהית מפוארת יכול להיות משא כבד ביותר, ומעטים הם היוצרים
שהצליחו להיפטר ממנה ולהמשיך בדרך בכוחות עצמם.
פמי קוטי, שאוסף מלהיטיו הגדולים הופיע לאחרונה בהליקון, הוא דוגמה למי שכן עשה את זה. פֶמי קוּטי הוא לא שם שכל מאזין ישראלי מזהה באופן אוטומטי, אבל למי שמוכן לצאת מהמסגרת האירופית-אמריקאית-ים תיכונית השולטת במיינסטרים המוזיקלי שלנו בהחלט מומלץ ביותר להכיר אותו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הנשיא השחור
|
|
|
 |
|
|
|
פמי הוא בנו הבכור של הסופרסטאר הניגֶרי פלה קוטי ז"ל. עוד שם שאולי לא אומר הרבה לישראלי הממוצע, אבל כאן כבר מדובר בכוכב ענק עם הילה משיחית שאפריקה כולה סגדה לו. וסגדה היא המילה המדויקת, מפני שפולחן פלה קוטי כדמות מחנכת ומשפיעה איבד מזמן את הפרופורציות הקאלטיות המקובלות. מורשתו של פלה קוטי, שפמי הוא ממובילי הורשתה, הפכה לכמעט חצי דת. פלה, כאידאולוג וכמוזיקאי, הוא מי שיצר את סגנון האפרוביט - תערובת מוזיקלית של בני שבט יוֹרוּבּה, יחד עם אלמנטים של ג'אז, פאנק וביג בנד. פלה השתמש במוזיקה שלו בין השאר (ובעיקר) כמכשיר פוליטי נגד האליטה השלטת בניגריה. האליטה הפוליטית מצידה התנכלה לו בכל צורה שרק יכלה, כולל התנגשויות אלימות בהופעותיו ובמועדון הפרטי והמעושן שלו, "The Shrine" (שפמי אגב פתח בשנים האחרונות מחדש), וכולל שריפת אחוזתו ומבצרו ב-1977, שבדיעבד הרגה גם את אמו של פלה, הלוא היא סבתו של פמי.
הוא השתמש במוזיקה שלו לא רק כדי להתנגד לשלטון. בערוב ימיו הטיף פלה קוטי גם נגד מה שהגדיר כקולוניאליזם האדם הלבן, "שחרור" האדם השחור ופאן אפריקאיות. זו אגב הסיבה שבגללה הוא החליט לשנות את שם המשפחה האנגלי שניתן לו, ראנסום, בשם הניגרי המקורי של משפחתו - אניקולאפו. בנוסף הוא גם הטיף גם לפגאניזם ונעזר ברופאי אליל, שלמרבה הצער ככל הנראה לא ממש ידעו להתמודד עם מחלת האיידס שלקה בה, מה שלא תרם לעיכוב מותו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פלה קוטי
|
|
|
|
|
|
|
הכוח החיובי
|
|
|
|
|
|
|
פמי, בנו שעזב כבר בילדותו את בית הספר כדי לנגן סקסופון בלהקתו של אביו, קיבל את תפקיד המוביל למשך שנתיים. עם צאתו של פלה מהכלא (עוד הטפלות של השלטונות) פרש פמי והרים להקה עצמאית, Positive Force - גם היא במסורתו המוזיקלית של אביו, שלא רק המשיכה עם סגנון האפרוביט, אלא גם עם אותו הרכב רחב (חטיבת כלי נשיפה חזקה של שמונה-שישה נגנים, שני מתופפים, גיטרה, באס, קלידים), חבורה של זמרות/רקדניות ובעיקר - הנושאים בו עוסקים שיריו: פוליטיקה, כוח וסקס.
אגב, בכל הקשור לרקדניות ולסקס, אין מנוס מלהזכיר את נשותיו הרבות של פלה קוטי, שהיה פוליגמי לא קטן והחזיק הרמון גדול של רקדניות-פילגשים. בנו הבכור, פמי, הוא דווקא תוצר של התמסדות בדרך הקונבנציונלית העתיקה, מוסד הנישואין הרשמי.
דווקא ההיצמדות של פמי קוטי למודל המוזיקלי של אביו (ההבדל העדין ניכר בכך שהשירים קלילים יותר וקצרים יותר), היא ההוכחה לכך שהנעליים שהוריש לו אביו אינן גדולות מדי למידתו. עד מהרה יצרה לעצמה Positive Force קהל אוהדים נאמן בניגריה, ובנוסף לשלושה אלבומים מצליחים, בין 1988 ל-1994, ערכה הלהקה שישה מסעי הופעות באירופה ואף חדרה לשוק האמריקאי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עטיפת הדיסק
|
|
|
|
|
|
|
התחייה
|
|
|
|
|
|
|
ב-1997 מת מאיידס פלה קוטי, ופמי מצא את עצמו גם בפסגתו של ז'אנר מוזיקלי וגם במעמד של נושא הלפיד. מהבחינה הזאת הוא מייצג לא רק אמן שהצליח להתגבר על היותו בן-של, אלא הוא גם מייצג את האפרו ביט האותנטי ביותר שקיים כיום בתחייה המחודשת של הז'אנר, הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינה אידיאולוגית. אביו, כאמור, הפך לאגדה עוד בחייו וזכה להכרה עולמית וכבוד רב בקרב מוזיקאים משפיעים. במותו הוא כבר הפך לאגדת-על פולחנית, וכחלק מהפולחן הזה האפרו-ביט קיבל פוש חזק לתחייה מחודשת. לא רק עמיתים לשעבר של פלה קוטי "מתקאמבקים" (כמו למשל טוני אלן, המתופף שלו, ואורלנדו ג'וליוס, אלא שגם קמה תנועה שלמה לשימור המורשת, שבמסגרתה כמובן מתנגן הרבה אפרו ביט, אבל לא רק המוזיקה מתנגנת אלא בעיקר האידיאולוגיה.
פמי עד כה ממלא את שני התפקידים בהצלחה לא מבוטלת, וכפי הנראה הוא בהחלט בדרכו להיות כוכב על אפריקאי, על פי מיטב המסורת המשפחתית. האוסף שהופיע לאחרונה נותן מושג על איכויותיו המיוחדות של המוזיקאי הצעיר, ולמי שאינו מכיר את הז'אנר, זו בהחלט יכולה להיות התחלה מצוינת. האוסף קצבי, סוחף ואותנטי, והוא כולל כמה מלהיטיו הגדולים של קוטי, כמו למשל "Beng Beng Beng", שיר בעל קונוטציות מיניות שנאסר לשידור בניגריה (וכשלעצמו בגדר קלאסיקה שמיסדה את עצמה גם כקלאסיקה אלקטרונית),"Truth Dont Die" המראה את הצד הפוליטי שעבודתו, "1997", שיר בו הוא גם מוקיר ומספיד את אביו ושתיים מבנות משפחתו שמתו בשנה זו, וגם יוצא נגד הרופאים כאנשים רודפי בצע, וכרופאים בכלל – בעיקר בשל התנגדותו לרפואה הקונבנציונלית, או Stop AIDS" ", בו הוא יוצא נגד הכנסייה שלא עושה די נגד המחלה המאיימת לחסל את אפריקה. מומלץ מאוד, ואף יותר מכך.
קישורים נוספים:
עוד על הביוגרפיה של פלה קוטי
האתר הרשמי של פלה קוטי
חברת התקליטים של פמי קוטי | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
