 |
/images/archive/gallery/202/002.jpg אמיליו מוגלינר בפעולה.
צילום מתוך אתר הבית  |
|
|
|
|
| אמיליו מוגילנר מצייר ציורים בזמן נשימה אחת, יוצר פסלי ענק במחאה על זיהום הסביבה ומזכיר לנו שהצרכנות המוגזמת והאוטומטית שלנו מכלה את הכדור החבוט שאנחנו חיים עליו |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אורן אנטין
11/11/2004 19:20 |
|
|
|
|
|
|
|
כשאדם עוצר את הנשימה שלו הוא עובר למימד אחר. השינוי הוא חד ומיידי. אנרגיה אחרת נכנסת לתמונה, אינטנסיבית הרבה יותר. אנרגיה של הישרדות. במישור הפיזי, זה יתבטא באנדרנלין ובחמצן דו פחמני שמצטבר בריאות. במישור המנטלי, אין זמן לשטויות, ויש מיקוד וריכוז מדהימים. במישור הרגשי, הסוף המודחק אך הבלתי נמנע מתקרב ונהיה מוחשי. שלושת המישורים משולבים עמוקות וגוררים אחד את השני לתנועה מהירה שמבטאת את כל ההוויה באבחת מכחול. ואפשר גם לקחת את זה לכל פעולה אחרת. נסו לעשות אותה כך ותיווכחו בעצמכם.
כשאמיליו מוגילנר התחיל לצייר בזמן שהוא עוצר את נשימתו, הוא היה מסיים ציור בנשימה אחת של דקה וחצי בערך. היום הזמן הזה כבר נראה לו מגוחך לגמרי. הוא מצייר ציורים של שתי שניות ושל חצי שנייה ומרגיש שהם מבטאים את כל מה שהוא אוהב באמנות ובחיים הרבה יותר מכל מה שצייר ועשה עד עכשיו.
הרעיון של זמן נשימה אחת הגיע אל אמיליו דרך משפט שאמר לו אחיו, מתוך ספר של אוספנסקי "זמן זה נשימה". זה אולי נשמע פשוט ואינטואיטיבי, אבל רק כשמתחילים לחפור לתוכו מגלים כמה מיטיב הרעיון של זמן נשימה אחת לתאר את הטעם והטירוף של החיים האנושיים המודרניים, ואיך זה מתלבש בול על אמן כמו אמיליו שנאבק כל חייו כנגד הטירוף הזה. עוד באותו הלילה צייר אמיליו את שלושת ציורי זמן נשימה אחת הראשונים שלו, וידע שבזה הלילה יצר משהו חדש בעולם. בינתיים העולם התעורר, צחצח את שיניו ויצא לענייניו מבלי לדעת דבר. מאז כבר הספיק אמיליו לבדוק את הגבולות ולאבד את הכרתו ארבע פעמים תוך כדי ציורי זמן נשימה אחת, לעשות אינספור ציורים וסדנאות במקומות שונים, עם אנשים בשכונה, עם ילדים, עם פלשתינאים, עם אנרכיסטים ועם כל אחד שמוכן להחזיק מכחול, לעצור את הנשימה ולשחרר את עצמו על הבד.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אמיליו מוגלינר
|
|
|
 |
|
 |
|
המניפסט של אמיליו
|
|
|
 |
|
|
|
"השנה היא 2004", כותב אמיליו בביתו, בפרדס בפאתי רחובות שמשמש חוות פארמה קאלצ'ראזורית." ולציוויליזציה המודרנית ניתן זמן נשימה אחת ככלי להבנת החידלון. מהלך חיים שלמים מתומצתים לזמן נשימה אחת, לרגעי שיא כתפילה ויזואלית המקבילים להארה מהבנת ה"אין זמן", כדי לשנות את דרך חיינו ההרסנית הצורכת מעל הנחוץ לקיומנו".
"אדם לוקח נשימה לריאותיו ומתחיל ליצור עם כל מה שהכין מבעוד מועד. במהלך היצירה החמצן נשרף ומתחלף לחמצן דו פחמני. המצב יוצר אפקט של תנועה ראשונית והישרדותית שמתגברת ככל שהאדם נלחם על חייו מול היצירה - וכך נוצר המומנטום ההישרדותי שהוא ההשתקפות הריאליסטית של מציאות ה'אין זמן'.
"ככל שהפורמט גדול יותר כך החמצן במהלך היצירה נשרף מהר יותר, כשם שככל שהציוויליזציה המודרנית מנצלת את משאבי האדמה מהר יותר, כך מתקצרת נשימתה.
"כשנגמרת הנשימה מסתיימת היצירה. אחריה אין לגעת, היצירה היא טוטאלית כחותם של ההוויה של אדם במימד של זמן נשימה אחת, שהוא הזמן העכשווי.
"בשחר האנושות היה לאדם קצת מידע והרבה זמן. כיום אנחנו בשיא המידע, שיא הטכנולוגיות אך אין זמן".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הכל ביד שמאל
|
|
|
|
|
|
|
אמיליו מוגילנר הוא האמן הכי יצירתי וטוטאלי שפגשתי אבל הרבה יותר משהוא אמן, הוא אידיאולוג ואיש מעש נוקשה שיוצא בכל רגע בחייו ובאומנותו כנגד אורח החיים המודרני העכשווי, ובעיקר כנגד הניצול וההשחתה של הטבע בידי המין האנושי. הוא התפרסם בשנת 2001, כשבעקבות נסיונותיו לעצור עבריינים שגנבו לאורך שנים חול לבנייה בשטח הקרוב למקום מגוריו, נשלח לביתו רוצח שכיר עם תת מקלע ומסכה שחורה וירה בו מטווח קצר. אמיליו ספג כדור בכתף וזינק דרך חלון הבית כדי להציל את חייו. מאז ידו הימנית משותקת וחסרת תחושה. התסכול והזעם היו בטח משנים כמעט לחלוטין את החיים של כל אדם אחר, אבל אמיליו למד לכתוב ולצייר ביד שמאל. הרוצח אגב לא נתפס עד היום למרות שכולם יודעים מי הם העבריינים ששלחו אותו.
אמיליו הוא גם אנטיתזה מהלכת לתפיסה העכשווית של אמן, במיוחד בתקופה שבה כמעט כל אחד עוסק באמנות, או לפחות אמן בפוטנציה. מוזיאונים, מבקרי אמנות או מכירת תמונות מעניינים אותו כקליפת השום, אבל דווקא משום כך אני מוצא שהאמנות שלו אמיתית ומשמעותית יותר מרוב האמנות שמקיפה אותי. מבקרי אומנות, ובעיקר הפוסט מודרניסטים שבהם, מתייחסים בדרך כלל בזלזול לסוג כזה של אמנות וקוראים לה "אומנות מגויסת". לאמיליו ברור שבראש ובראשונה הוא רוצה להעביר את מה שכואב ואכפת לו ממנו, ושהאומנות היא רק הכלי שבו הוא משתמש ולא המטרה. אולי דווקא בגלל זה אפשר להרגיש את הכוח העצום שמפעפע מתחת לאלפי היצירות שלו, ואת הקלות והפשטות שבהן הוא ניגש אל כל ציור או פסל חדש.
הטכניקות והחומרים שבהם הוא משתמש מגוונים ויצירתיים, החל מסדרת ציורים מסמרת שיערעל מכסי מנועים של מכוניות שעברו תאונה, ומיטיבה לשקף את הקלות הבלתי נסבלת של המוות שהביא האדם על עצמו, ועד לשיטת הפיסול הייחודית שלו, של יצירת תבנית פסל על ידי חפירה באדמה, ויציקתו בבטון אל תוך הרחם של כדור הארץ.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דגם "שומר הנגב"
|
|
|
|
|
|
|
בובות בשר מרוטשות בשדרות רוטשילד
|
|
|
|
|
|
|
היריעה קצרה מכדי לפרט את כל הפרוייקטים שיזם, הפיק וביצע אמיליו כמעט לבדו בשנים האחרונות. אחד המזעזעים והחזקים שבהם הוא יצירת פסל של גופות אדם מרוטשות עשויות מבשר אמיתי, שמוקמו על מכונית מרוסקת והורדו אחר כבוד מול הכניסה לבניין ההנהלה הראשית של בנק הפועלים שהשתתף במימון כביש חוצה ישראל. בפרוייקט אחר יצר אמיליו פסל אנושי יחד עם חמש מאות יהודים וערבים שנשאו לפידים ויצרו ביחד דמות אדם האומר "עצור". בשנתיים האחרונות הוא עובד בעיקר על "זמן נשימה אחת" ועל פרוייקט "שומר הנגב".
"שומר הנגב" הוא הפסל הגדול ביותר שיצר אמיליו, והוא למעשה הפסל הגדול ביותר שנוצר בארץ ביציקת בטון אחת. הפסל הוא בדמות ראש אדם ענקי, ומזכיר בצורתו פירמידה. אמיליו יצק את הפסל בתחילת אוקטובר, ממש ליד אזור התעשייה ואתר הפסולת של רמת חובב, שהוא אחד המפגעים הסביבתיים הגדולים בארץ. הוא נאבק במשך יותר משנה כדי להקים אותו, ולבסוף הצליח לשנות את יעוד הקרקע, השייכת למדינה, כדי שיוכל להציב בה את הפסל. אבל המטרד הבירוקרטי היה הקטן מכל בעיותיו. אמיליו שיתף פעולה עם בדואים שגרים באזור וסובלים מנזקי רמת חובב, אך בזמן שעבד על חפירת תבנית הפסל באדמה, הגיעו למקום גם בדואים אחרים, שככל הנראה נשלחו לשם על ידי גורמים אינטרסנטיים ודרשו ממנו להפסיק את בניית הפסל, משום שלטענתם הוא סותר את חוקי האיסלאם. הדברים הגיעו עד לכדי איומים מפורשים ברצח, והמצב נראה היה אבוד עד שאמיליו הציע הצעת פשרה: לבדואים שהתנגדו לפסל ניתנו חמש דקות להיכנס אל תוך תבנית יציקה שפיסל אמיליו ולהרוס אותה ככל יכולתם. אמיליו התחייב ליצוק את הפסל לאחר מכן מבלי לתקן את הנזקים.
הבדואים הסכימו וירדו אל תוך בור היציקה בחמת זעם, מעדרים בידיהם. הם נכנסו לטראנס הרס וחבטו באדמה בכל כוחם, אבל האדמה, כדרכה, סופגת הכל בשתיקה. אחרי חמש דקות יצאו הבדואים מיוזעים מתבנית היציקה ומערבל הבטון החל לשפוך פנימה את 400 הטונות שנדרשו למלא את התבנית.
איך אמן מסכים לתת לאנשים להרוס לו את היצירה שלו מול עיניו, אני שואל אותו. "עשיתי את הפסל מושלם מדי. הוא כל כך גדול, שכמה חורים וחטטים יכולים אפילו להשביח אותו. עכשיו גם אלו שהתנגדו הם חלק ממנו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עבריינות בשירות האמנות
|
|
|
|
|
|
|
איש לא יודע עדיין מה תהיה צורתו של הפסל ששקוע בתוך האדמה ומחכה שדממת המדבר תופר זמנית על ידי שאון מנופי הענק שישלפו אותו החוצה בחופשת חנוכה, בשיאו של הפנינג גדול שמתכנן אמיליו מסביב לפסל במחאה על הזיהום הגדול שהמפעלים ברמת חובב גורמים. כרגע הוא בקשר עם מספר גופים כמו "Clean up Israel", שנתמך על ידי יהודים אוסטרליים, שיסייעו במימון העלות הגבוהה של יציקת הבטון ובארגון ההפנינג שבו יונף הפסל ובוסתן עצים יינטע מאחוריו. כשהמנוף הגדול ירים את הפסל ויציב אותו כשפניו מופנות אל רמת חובב, אני יודע שאני אהיה שם כדי לראות אותו עולה מהאדמה, ולהביט בהבעה על פניו של אמיליו כשזה יקרה.
במהלך הכתיבה לא ניסיתי להסוות את ההערכה, אפילו הערצה, שיש בי לאמנות של אמיליו ולמה שהוא עושה. זה לא אומר שאני מסכים באופן מלא עם הדעות והתפיסה שלו, שהיא טוטאלית ולעתים קיצונית כמעט על פי כל אמת מידה, והוא הראשון להודות בכך. הקדמה איננה בעיני אם כל רע, היא הביאה עימה גם מתנות נפלאות כמו חופש, בריאות ואריכות ימים, ומכונות פינבול. מספיק להיזכר בכך שלאדם הקדמון, שחי אמנם בטבע פראי וטהור, היו חיים קצרים וקשים, מלאי כאבים, עבדות ודיכוי הדדי. אני בכל אופן, לא הייתי מוכן להתחלף ולחזור אחורה בזמן גם עבור כל הטבע שבעולם. מצד שני, הדבר היחידי שמפריע למין האנושי ליהנות מיתרונות הקדמה מבלי להרוס בהתמדה את העולם שבו הוא חי, הוא טיפשותו. אני מבין היטב את הקיצוניות של אמיליו, משום שכשאדם רוצה באמת למחות כנגד תרבות של עולם שלם שנמצאת בכל מקום ושולטת בכל דבר, הוא יבזבז את זמנו לריק אם יעשה זאת בקול מתון ונעים. במקרה כזה דרושה צעקה גדולה, והצעקה של אמיליו חזקה ונוקבת, לפחות בעיני. בינתיים, לא חייבים להסכים עם כל מה שאמיליו חושב ואומר כדי להעריך את מה שהוא עושה עם זמן הנשימה שניתן לו.
כל מי שמעוניין לעזור או להשתתף בהפנינג יכול להתעדכן דרך האתר של אמיליו.
קישורים נוספים:
ל"שומר הנגב"
לאתר "זמן נשימה אחת"
לאתר של אורן אנטין
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
