 |
/images/archive/gallery/205/951.jpg הליכת מלאכים.
צילום: מיה הוד  |
|
|
|
|
| העיניים נעצמות, הכתפיים משתחררות והראש נוחת על כתפיים זרות - מפגשי "הליכת מלאכים" יוצאים מפסטיבלי השאנטי ומגיעים לעיר הגדולה
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
מיה הוד
18/11/2004 18:55 |
|
|
|
|
|
|
|
בצהרי שישי האחרון, בין התנועה הסואנת שעל גשר הירקון לבין רוכבי האופניים שבשבילי הפארק, שובל אנשים התחבק לו בדממה. איל סלונים ואריאל גלילי הם אלה שהחליטו להביא את "הליכת המלאכים", מסורת שהיתה שמורה עד כה לפסטיבלים, אל לב הערים. שלא לומר תל אביב.
הליכת מלאכים היא שיירה של עשרות אנשים מכוונים מדיטטיבית שיוצרים שני טורים צמודים של אנשים העומדים אחד מול השני. בין הטורים נוצר מעבר שכל משתתף עובר בתורו בעיניים עצומות, ומקבל אהבה בצורת מגע - ליטוף, הנחת יד,
חיבוק. חוויה של נגיעה אנושית אוהבת.
שביל המלאכים הוא מרחב שחווים בו נתינה וקבלה. פעם אתה זה שנותן, פעם אתה זה שמקבל. הרעיון הוא לנתק את המגע מהקונוטציות המיידיות והברורות שלו. אינטימיות אחרת.
בפסטיבלים מז'אנר השאנטי, כאמור, מדובר בפעילות שכיחה. כאן בעיר מדובר מן הסתם באירוע די יוצא דופן. מצוידים ברעיונות האלה מצאו איל ואריאל מקום שקט יחסית, קבעו שעה, ארגנו בקבוקי מים ושולחן הרשמה לגביית התשלום הסמלי לכיסוי ההוצאות ( 20 ש"ח) וחיכו למלאכים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לא ליצור פקקים
|
|
|
 |
|
|
|
כשאנחנו מצטרפים למעגל, אני חושבת על זה שכל אחד מהמשתתפים בא עם החבילה שלו, יומיום, עבודה, מערכות יחסים, מצבי רוח, ועוד שק - שק המגע. זיכרונות ממגע קודם, חברים, משפחה, קשיים. אינטימיות. כל אחד בא לעשות פה את הלימוד שלו, לשחרר כאבים, למלא חוסרים, להשלים פערים.
קשה לעבור מהעולם החיצוני למרחב המוגן של הליכת המלאכים. כדי להיכנס למצב הזה, עוברים כמה שלבים לפני שקופצים איש לזרועותיו של רעהו. בהתחלה איל נותן לנו הרצאה קצרה, כולל הדגמות, על איך מחבקים. "אנשים חושבים שהם יודעים לחבק, אבל אנשים שמפחדים לא נותנים לאדם השני להרגיש, בגלל שכשהשני מרגיש, הוא גורם גם לך להרגיש, ולכן הם מתרחקים. יש כאלה שמחבקים דרך הכתפיים כדי להימנע ממגע עם האגן. יש כאלה שבחיבוק שלהם הידיים דוחקות את האדם השני החוצה, במין תנועת התנגדות. יש את אלה שמפחדים להגיש את הלב בזמן החיבוק, או כאלה שמחבקים מהצד כדי לא לשתף אדם אחר עם הקדימה של הגוף. יש את אלה שנותנים חיבוק רפה וחלש, שכמעט עוזב. אבל חיבוק אמיתי הוא חיבוק שמתקיים בו מגע בחלקי הגוף הקדמיים, חיבוק ארוך שמתאמים בו נשימות ונהנים מכוח היחד".
כדי שלא יהיו אי הבנות, אריאל מוסר גם מספר כללים: שהטורים יהיו צמודים, לא ליצור פקקים, להיות בשקט ולהישאר עד הסוף. לפני שמתחילים עושים גם מדיטציית הרפיה של הגוף.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האהבה מחממת
|
|
|
|
|
|
|
מגע הוא החוש הראשון שאנחנו חווים. הוא תנאי להישרדות, אוכל לנשמה. אין אנרגיה חזקה יותר מאנרגיית החום שזורמת בין שני אנשים שנוגעים אחד בשני. מגע הוא גם כוח ריפוי חזק. מטפלים מלמדים הורים לחבק את ילדיהם כדי להחזיר להם ביטחון ולהעניק להם אהבה מוחשית.
"שהטורים יהיו כמו רחם, שנחווה כאן היוולדות מחדש", אומר אריאל שעומד בתחילת הטור ומכניס את המשתתפים אחד אחרי השני לשביל עם כמה מילות הכנה.
לא להיות בין הראשונים, מותיר זמן להתבוננות מהצד: מי מחבק מיד, למי קשה לגשת, מי המתמסרים למגע, לפעמים עד התמכרות, מי אלה שנרתעים, איפה העיניים, איך אנשים עומדים, מי נסחף לחיבוקים ארוכים, ומי זאת שמצליחה לסחוט מכולם, גם מהמתוחים, חיוך, כי היא נכנסת לאמוק ולא מפסיקה לצחוק, כולה אש.
זה מצב לא טבעי לחבק אנשים זרים, בלי קשר, ללא מטרה. אבל אחרי שההתנגדות מתמוססת וחלק מההגנות מתקלפות, אפשר להודות: זו הזדמנות לעשות עבודה מעניינת וחשובה בכל מה שקשור לתקשורת במגע.
לחבק את מי שנמשכים אליו במגע חף ממיניות, להתקרב למי שסתם, בלי סיבה מיוחדת, הרגיזה מההתחלה. לגעת במי שדוחה אותך פיזית, לתת לו אהבה. לחבק גם את מי שחושדים בו שמניעיו לא טהורים. לבקש בלב שאדם מסוים יזכור את המגע כי מבחינתך נוצר שם קשר. לנסות להרגיש איפה כל אחד זקוק לחיבוק: יד, כתף, גב.
ככל שעובר הזמן המשמעת מתרופפת, אנשים מתחבקים אחד עם השני בלי להיות באמצע השביל, מדברים ונותנים ידיים.
מפה לשם נשמעים צחקוקים של מבוכה, מגע שהופך לבכי. מישהי שואלת איש יחף איך לא קר לו והוא עונה לה שהאהבה מחממת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא מנותק מיצר
|
|
|
|
|
|
|
איל, בפסטיבלים הליכת מלאכים היא הרבה פעמים המונית ולא מבוקרת, עד כדי מצב חרמנות מתקדם שמאבד את כל הקסם האנושי ומתמקד רק ביצר. איך מתמודדים עם ההיבט המיני הזה?
"המגע מתבקש להיות אוהב ולא מיני, ובגלל זה אנחנו גם עושים שיחות אישיות עם כל משתתף על מנת לתאם כוונות, וגם מקיימים שיחה קבוצתית שמבהירה את המטרה והאווירה, ויש גם השגחה שלנו במקום".
אבל המצב כשלעצמו, מזמין גם אנרגיה מינית
"נכון, אנרגיה מינית יכולה להתעורר במצבים שונים. השאלה מה עושים איתה. בהליכת מלאכים אחת דברתי עם ידידה שאמרה לי שהיא לא מצליחה לנתק את ההקשר המיני, וכשהיא הרגישה את זה היא יצאה מהשיירה, וחזרה רק כשעבר לה. מדובר בעבודה אמיתית, לא מנותקת מיצר, שמכוונת למקום אחר. אי אפשר לוותר על כלי המגע בגלל פחד. השחרור שהוא מהווה עבור אנשים בעלי חסך במגע, או קשיים בתקשורת הזאת, יכול לחולל פלאים בגוף ובנפש".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תעביר את זה הלאה
|
|
|
|
|
|
|
בכניסה לשיירת המלאכים העיניים נעצמות. מעכשיו הגוף מדבר. הפחד ממגע לא הולם, וגם לא שאלות כמו איך אני נראה או מי מחבק אותי ככה. עד שחיבוק אחד ממוסס את כל השרירים בגוף ומרפה את העיניים, לפעמים עד לכדי דמעות. חום הגוף עולה, הכתפיים משתחררות והראש נוחת על כתפיים זרות, או כבר לא כל כך זרות. כי כשפותחים את העיניים שוב, אפשר להבין אחרת את החיוך הטיפשי שנסוך על פני מי שסיים.
בסוף נפגשים לחיבוק אחד גדול וחזק ואז מתפזרים. יש הקלה בעובדה שמדובר בזרים ולא יודעים מי נגע כמה. מחבקים הולכים. אפילו החתול התל אביבי שנכח בכל ההתרחשות והיה קצת המום, יוצא מחויך. כל אחד ייקח איתו את תחושת המגע הזאת ואולי, אם יעיז, יפעיל אותו במעגלים שלו, ויחבק.
הליכת מלאכים תתקיים מדי יום שישי בצהריים בלוקיישן משתנה. אם יש לכם רעיונות, המארגנים ישמחו לשמוע). יש להירשם מראש אצל אריאל 0528242773, או אצל איל
קישורים נוספים:
הליכת מלאכים, האתר של אריאל ואיל
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
