 |
 |
|
|
|
|
| ב-30 בנובמבר עזב את גופו זן מאסטר סונג סאן. רויטל ז'וסטו נפרדת ממורה גדול |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
רויטל ז'וסטו
7/12/2004 10:45 |
|
|
|
|
|
|
|
"בא בידיים ריקות, הולך בידיים ריקות - כך הוא האדם.
כשאתה נולד, מהיכן אתה בא?
כשאתה מת, להיכן אתה הולך?
החיים הם כמו עננה צפה שמופיעה,
המוות הוא כמו עננה צפה שנעלמת.
במקור, העננה הצפה עצמה, כלל אינה קיימת
חיים ומוות, הופעה והיעלמות גם הם כאלו.
אבל יש דבר אחד שתמיד נשאר, ותמיד נשאר שלם וברור
לא גדל ולא קטן, לא מופיע ולא נעלם
הוא טהור וצלול, לא תלוי בגלגל החיים והמוות.
אז מהו אותו דבר צלול וטהור? מהו?" (זן מאסטר סונג סאן)
כזה היה זן מאסטר סונג סאן, מלא חמלה ותבונה. תבונה לדרך כל בשר ובעל חמלה עצומה שאפשרה לו לתרגם את אותה
תבונה למעשה, ללימוד צלול וברור של הדהרמה, הדרך, האמת.
ביום שלישי, 30 בנובמבר 2004 בשעה 17:15 שעון דרום קוריאה עזב זן מאסטר סונג סאן את גופו. בעשרים השנים האחרונות הוא סבל מבעיות לב וכליות וממחלת הסוכרת, אך לא עצר לרגע את פעילותו האינטנסיבית והחובקת עולם. להפך. במשך השנים הוא הפך את קארמת הגוף החולה שלו לחומר והשראה לתלמידיו הכבולים והצמודים בתודעתם לגופם הפיזי, על כל מגבלותיו. בכל פעם שהובהל לבית החולים נהג לנצל את ההזדמנות כדי לחזק אצל תלמידיו את ה"שאלה" הקיומית הקיימת בבסיס תודעתו של כל בן אנוש, שאלת מעגל החיים והמוות ואיך לעזאזל משתחררים ממנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
זן מאסטר סונג סאן
|
|
|
 |
|
 |
|
קפיטליזם, קומוניזם וסוקרטס
|
|
|
 |
|
|
|
סונג סאן נולד ב-1927 לזוג הורים פרוטסטנטיים בצפון קוריאה. עד גיל 20 הוא חווה מציאות קשה ואלימה מאוד בארצו. קוריאה נשלטה באותן שנים על ידי היפנים, כיבוש אכזרי מאין כמוהו, והוא נאסר בשל הצטרפותו לצבא המורדים לאחר שניצל בנס מעונש מוות. לאחר שהשתחרר מהכלא הוא המשיך בניסיונותיו לברוח לסין מתוך מטרה להצטרף שם לצבא המורדים הקוריאני.
בתום כיבוש יפני אכזרי בן 40 שנה שהותיר את קוריאה הרוסה ומפוררת - פוליטית, חברתית ותרבותית - הגיעו הקומוניסטים. מי שחשב שעד עכשיו היה רע וקשה הבין שהדברים יכולים להיות גם גרועים יותר. ב- 1946 הוא עזב את משפחתו בצפון קוריאה ועבר לדרום. הוא קיווה ששם יוכל ללמוד ולנהל חיים שפויים יותר, אך שוב התבדה. הצבא האמריקאי שהתמקם בדרום רק החריף את המלחמה בין הקפיטליזם והקומוניזם.
בשל מעורבותו הפוליטית וניסיונו לנסות ולמצוא פתרון לסבל בארצו, הוא התחיל להבין כי שורש הבעיה אינו רק במצב החיצוני-פוליטי אלא כי הוא נעוץ עמוק בתוך הטבע האנושי עצמו. באוניברסיטה הוא למד פילוסופיה מערבית והושפע מסוקרטס שדיבר על עקרונות כמו "דע את עצמך". הוא הבין כי רק אם ירד לשורשו של עניין זה יוכל להתקרב לתשובה אותה הוא מחפש.
ב-1948 נקרעה קוריאה לשניים אך גם אז לא היה בה שקט ושלום. אחרי שהוא הבין שגם באוניברסיטה הוא לא ימצא את התשובה, הוא נוכח כי אין כל ברירה וכי הוא חייב לצאת ולמצוא את דרכו שלו, את הטבע האמיתי שלו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
נזיר בבית הספר קוואן אום בקוריאה
|
|
|
|
|
|
|
ריטריט בן 100 ימים
|
|
|
|
|
|
|
סונג סאן עזב את לימודיו ופרש להרים. הוא גילח את ראשו ונשבע לא לשוב עד שימצא תשובה. בהרים הוא פגש נזיר שהפגיש אותו לראשונה עם הבודהיזם. הוא נתן לו לקרוא את סוטרת היהלום. "כל הדברים שמופיעים בעולם הנם בני חלוף, אם תוכל לראות את כל הדברים כאילו לא הופיעו מעולם, תוכל להכיר את הטבע האמיתי שלך". משפט זה מתוך סוטרת היהלום היכה בו והוא החל לקרא סוטרות בודהיסטיות נוספות.
זמן לא רב לאחר מכן הוא הבין שאין יותר טעם בלימוד וכי זה הזמן לתרגל בכל הכוח. חדור נחישות ומוטיבציה לפצח את ה"שאלה", הוא יצא למקום מבודד בהרים לריטריט התבודדות בן 100 ימים. במשך כל מאת הימים הוא תרגל מדיטציה במשך 20 שעות ביום ו-Chanting (שירת סוטרות ומנטרות), ניזון מאבקת מחטי אורנים והתקלח במי הקרח הקרים של מפל שהיה בקרבתו.
במשך 50 הימים הראשונים ספקות באו והלכו והמיינד לא הפסיק לתקוף. תשע פעמים הוא ארז מטלטליו מתוך כוונה לעזוב.
אחרי 50 ימים הגוף של סונג סאן היה מותש. הוא החל לסבול מסיוטים. שדים הופיעו מהחשכה, רוחות התגנבו מאחור וכרכו את אצבעותיהן הקרות על צווארו, חיפושיות ענק הילכו על רגליו, נמרים ודרקונים ניצבו לפניו. לאחר כחודש מסויט במיוחד הפכו הסיוטים לחזיונות נעימים. הבודהה הופיע ולימד אותו סוטרות, בודהיסאטוות הופיעו והבטיחו לו גן עדן ו"קוואן סאום בוסל", הבודהה של החמלה, הופיעה והעירה אותו קלות משנתו. בתום היום ה-80 גופו היה שוב חזק ונקי. ביום ה-100 הוא חווה חוויית הארה בה נעלם גופו והפך אחד עם היקום.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
נזירים מבית הספר קוואן אום
|
|
|
|
|
|
|
מפגש עם המורה, עוד ריטריט ו"העברה"
|
|
|
|
|
|
|
לאחר שירד מן ההרים הוא פגש את זן מאסטר קו-בונג, הזן מאסטר המבריק ביותר בקוריאה הידוע כמחמיר מאוד עם תלמידיו. הוא ידע שעליו "לבדוק" את הארתו עם מורה, וקו-בונג היה האידיאלי למשימה. באותו סתיו שלח אותו קו-בונג לריטריט בן 100 ימים, הפעם במנזר ביחד עם נזירים נוספים. כשהוא יצא מאותו מנזר לאחר 100 ימים, בדרכו לפגוש את המורה שלו, עבר סונג סאן אצל שלושה זן מאסטרים נוספים ואצל כל אחד מהם קיבל "אינגה", אישור להארתו.
כשהוא הגיע למורה שלו אמר לו סונג סאן:
"כל הבודהות התבררו כגוויות מתות, מה עם טקס הלוויה?"
"תוכיח!", אמר קו בונג זן מאסטר.
סונג סאן הוציא מתרמילו חתיכת דג מיובש ובקבוק יין ואמר "הנה השאריות מטקס ההלוויה".
"אז תמזוג לי קצת יין", ענה קו בונג זן מאסטר.
"או.קיי תן לי את הכוס שלך ואמזוג".
קו בונג זן מאסטר הושיט את שתי כפות ידיו. סונג סאן היכה בהן עם הבקבוק ואמר "זו לא כוס אלו הן שתי כפות ידיך", והניח את הבקבוק על הרצפה.
"לא רע לא רע", אמר קו בונג זן מאסטר וצחק. אתה כמעט סיימת אך לי יש מספר שאלות נוספות לשאול אותך".
הוא המשיך ושאל את סונג סאן עוד כמה וכמה קואנים (חידות זן) קשים אך סונג סאן ענה על כולם בהצלחה. לבסוף נותרה עוד שאלה אחת אחרונה.
"העכבר אוכל את האוכל של החתול, אך קערת החתול שבורה, מה זה אומר?", שאל קו בונג זן מאסטר.
סונג סאן ענה מספר תשובות אך קו בונג הנהן לשלילה. "שלושה זן מאסטרים נתנו לי "אינגה", מדוע אתה מסרב?", התרגז סונג סאן. אך קו בונג זן מאסטר, בשוויון נפש מוחלט רק חזר ושאל: "מה זה אומר, תן לי את התשובה".
במשך 50 דקות הם ישבו בשתיקה מוחלטת, דרוכים ומביטים זה בעיניו של זה מבלי למצמץ אפילו לרגע. ואז לפתע לסונג סאן היתה תשובה. עיניו של קו בונג זן מאסטר אורו ופניו נמלאו חדווה עמוקה. הוא חיבק את סונג סאן ואמר: "אתה הפרח ואני הדבורה".
ב-25 בינואר 1949, כשהוא בן 22 בלבד, סונג סאן קיבל העברה (TRANSMISSION) מקו בונג זן מאסטר והפך לפטריארך ה-78 בשושלת זו. הוא היה הזן מאסטר היחיד שקו בונג הסמיך בחייו וגם הזן מאסטר הצעיר ביותר בקוריאה. "בשלוש שנים הבאות אתה תהיה בשתיקה מוחלטת", אמר לו קו בונג זן מאסטר לאחר הטקס. "אתה אדם חופשי. ניפגש בעוד 500 שנה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
זן מאסטר סונג סאן במרכז חוגג יומולדת 76
|
|
|
|
|
|
|
סונג סאן זן יוצא למערב
|
|
|
|
|
|
|
בשנת 1972 לאחר שהקים מנזרים בקוריאה, הונג קונג ויפן ושימש בתפקידי מפתח במסדר הנזירים הקוריאני, פנה זן מאסטר סונג סאן ללמד את הזן במערב ונענה להזמנה להגיע לארצות הברית. שם החל מסעו המרתק שמהר מאוד התפתח לבית ספר רב מרכזים בכל רחבי ארצות הברית, ומאוחר יותר גם באירופה. בתחילת שנות ה-80 הוא הגיע לאירופה והיה לנזיר הבודהיסטי הראשון שהורשה להיכנס וללמד בתוך מדינות קומוניסטיות כמו פולין בה פעל רבות ובה מתקיימת עד היום סאנגה (קהילה) גדולה וחזקה. כיום לבית הספר קוואן אום יש למעלה מ-70 מרכזים הפזורים בכל העולם.
גם בארץ פועלת מזה שש שנים שלוחה של בית הספר הקוריאני, "זנדו תל-אביב", בו מלמדים תלמידים ותיקים שתרגלו בקוריאה ובמרכזי זן נוספים בעולם השייכים לבית הספר קוואן אום.
במעט האנגלית שמלמל, הוא הקים בית ספר שאלפי מערביים למדו בו במהלך השנים. מגבלות השפה היוו בשבילו יתרון ולא חסרון - כך הוא העביר את חוכמת הזן במילים ספורות בלבד, אך מאוד מחודדות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פרידה
|
|
|
|
|
|
|
ולסיום, סיפור שאני תמיד מוצאת בו את תמצית התבונה של זן מאסטר סונג סאן ושל הזן בכלל.
ערב אחד, לאחר שיחת הדהרמה שנתן זן מאסטר סונג סאן בקיימבריג' זן סנטר, שאל אותו אחד התלמידים שאלה: "מה זאת אהבה?"
"אני שואל אותך - מה זאת אהבה?", ענה לו זן מאסטר סונג סאן.
התלמיד נשאר שקט.
"זו אהבה", אמר זן מאסטר סונג סאן.
התלמיד עדיין נשאר דומם.
"אתה שואל אותי, אני שואל אותך - זו אהבה", ענה לו זן מאסטר סונג סאן.
הבנתם? אתה שואל שאלה ואני מחזיר לך אותה בחזרה, זו אהבה. זה זן, וזה היה זן מאסטר סונג סאן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קישורים נוספים
|
|
|
|
|
|
|
האתר הבינלאומי של
בית הספר קוואן אום
השלוחה הישראלית, בית הספר זנדו בתל אביב
בבית הספר הקוריאני לזן בתל אביב (אלנבי 64) מתקיימים באופן קבוע מפגשי מדיטציית זן וצ'אנטינג (שירת סוטרות) על פי מסורת בית הספר שהקים זן מאסטר סונג סאן, כאשר לב ההוויה של המרכז הוא התרגול עצמו. מידע נוסף בנוגע לבית הספר והפעילויות המתקיימות בו ניתן להתעדכן באתר, שמצוי כרגע בתהליכי בנייה ויושלם בקרוב מאוד.
רויטל ז'וסטותרגלה שלוש שנים במנזרי הזן של של בית הספר קוואן אום.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
