 |
/images/archive/gallery/225/585.jpg מונה ליזה.
 |
|
|
|
|
| ספר המתח הפופולרי "צופן דה וינצ'י" ממשיך לעורר ויכוחים לגבי אמינותו. אלי אשד על הפולמוס שמאחורי הצופן, ועל כמה תיאוריות קונספירציה נוספות הקשורות בו |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אלי אשד
21/12/2004 10:39 |
|
|
|
|
|
|
|
בשנת 2003 פרסם דן בראון, סופר שהיה ידוע רק בקרב
חובבי המותחנים הנלהבים ביותר את ספרו הרביעי "צופן דה וינצ'י" שהפך תוך זמן קצר לבֶּסט סֶלר עולמי. הספר הוא המשך לספרו השני של בראון "מלאכים ושדים" שגם בו מופיע רוברט לנגדון, מומחה לסמלים ולתעלומות עתיקות. בעוד "מלאכים" עוסק בפענוח הקונספירציה הקדומה של האירגון האתאיסטי "האִילוּמינָטי", עוסק "דה וינצ'י" בחקר קונספירציה קדומה עוד יותר, הפעם מצדה ההפוך של המטבע האידיאולוגית, הכנסייה הקתולית בכבודה ובעצמה (שבספר הקודם זממו נגדה), אולי כדי להראות שכולם בלי יוצא מהכלל עסוקים ברקיחת קונספירציות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
לאונרדו דה וינצ'י
|
|
|
 |
|
 |
|
חייו וילדיו הסודיים של ישוע
|
|
|
 |
|
|
|
"צופן דה וינצ'י", למי שהתגורר במערה בשנה האחרונה, עוסק בתעלומת מתח המבוססת על תיאוריות נגד הכתות הגנוסטיות השונות מתקופת הנצרות הקדומה, וחוקר טענות ותיאוריות שונות על חייו של ישוע. למשל, הסיפור/אגדה שהיה נשוי למריה מגדלנה, שאף ילדה לו ילדים שצאצאיהם הפכו לשושלת הראשונה של מלכי צרפת - המֶרוֹבּינגים, והתיאוריה בדבר המאבק בין שני ארגונים - "מסדר ציון", ארגון סתר שתפקידו לשמור על צאצאים אלה ולהחזיר אותם לכס המלכות, וארגון האוֹפּוּס דֵאִי הקתולי המנסה להשמיד את כל העדויות על כך.
להפתעת הכל הפך הספר, השני בסדרה שאיש לא ציפה ממנה לגדולות ונצורות, לאחד מרבי המכר הגדולים של כל הזמנים בשוק הספרים האמריקאי ובעקבותיו גם העולמי. גם בימים אלה, יותר משנה לאחר יציאתו לאור, שומר ספרו של בראון על מקומו בראש רשימת רבי המכר, וסרט בכיכובו של תום הנקס נמצא בשלבי הפקה. עד כאן שיגרת הבסט סלר ההסטנדרטית. מה שחורג מהשגרה הוא ההצלחה העצומה שלה זכה הספר מעבר לתחום הספרות והקולנוע, והפיכתו לתופעה תרבותית של ממש המתבטאת בצורות שונות ומשונות: אנשים יוצאים לסייר במקומות ובמוזיאונים המוזכרים בו, והדיון בתופעות ובתיאוריות שהוא מתאר הולך וחודר גם לזרם המרכזי של התרבות הפופולרית, כפי שאפשר ללמוד מהספר "הסודות מאחורי צופן דה וינצ'י", שיצא לאור לאחרונה בעברית, זמן קצר לאחר הופעתו באנגלית.
ההצלחה העצומה גרמה לטענות שונות נגד בראון בדבר פלגיאטיזם, טענות הנבדקות כעת בידי בית המשפט.
למען האמת, בראון מְחַדש מעט מאוד. הרעיון שסיפור חייו של ישוע אינו בדיוק זה המתואר בברית החדשה ותיאוריית הקונספירציה היא אלמנט נפוץ במותחנים. כבר בסוף המאה ה-18 כתב סופר גרמני בשם קרל פרידריך בארט רומן בן 11 כרכים שבו ישוע הוא חבר ב"אגודת הסתר" של האיסיים וכל פעולותיו והניסים שביצע מוסברים על ידי האמונות והכוחות השונים שהיו כביכול לחברי כת זו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דן בראון
|
|
|
|
|
|
|
יהודי נאמן או מרגל רומאי?
|
|
|
|
|
|
|
מאז אגב אפשר למצוא רעיונות כאלה באינספור מותחנים של סופרים כמו אירווינג וואלאס בספרו "המילה" (שלא תורגם אך הפך למיני סדרה טלוויזיונית) ורוברט לאדלום בספרו (שתורגם) "מרדף ג'מיני" ורבים אחרים, ביניהם גם במותחן ישראלי בשם "מגילת הצלב" מאת יצחק גלעד. בכל עשרות או אף מאות המותחנים בז'אנר הזה העלילה היא סטנדרטית: מסמך קדום מתגלה וחושף שסיפור חייו של ישוע כלל לא היה מה שמסופר בברית החדשה. ישוע היה יהודי נאמן, ישוע לא מת באמת על הצלב, הוא נקבר בהודו או בבריטניה או ביבשת אמריקה, הוא או שליחיו היו מרגלים מטעם הרומאים וכן הלאה. יתרת העלילה עוסקת במאמצים למנוע את חשיפת המידע הזה מחשש למה שחשיפתו עלולה לגרום לכנסיה הממוסדת.
ואגב אני יכול להרגיע כאן את כל החוששים. גם אם יתגלה מסמך שיוכיח מעבר לכל ספק שישוע לא מת על הצלב או שהיה מרגל רומאי, אנשי הכנסייה הנוצרית לא יצטרכו לנקוף אצבע על מנת למנוע את פרסומו. הם ימשיכו כמנהגם והמסמך יישכח או לכל היותר יביא ליצירת כת חדשה. אחרי הכל מתי מנעו עובדות ממישהו להאמין במשהו שהוא רצה להאמין בו?
דן בראון נכנס אם כך לטריטוריה ממופה היטב שקשה לראות מה הוא חידש בה ומדוע בעצם זכה להצלחה הגדולה שנמנעה מקודמיו. ייתכן שהיתרון שלו היה שהגיע ברגע הנכון כאשר הרעב ליצירות כאלה גבר במיוחד לאחר כל עבודת ההכנה שנעשתה בידי קודמיו. והתוצאה: ספרו הפך לרב מכר ענק ובסיס לוויכוחים תיאולוגיים ודיונים נזעמים, כמו גם התקפות והאשמות כלפי בראון מחוגי הכנסייה כפי שמעולם לא התעוררו כתוצאה מספריהם של וואלאס או לאדלום, ואף גרם לסופר מצליח בזכות עצמו, דן בורסטין, לערוך את הספר "הסודות שמאחורי צופן דה וינצ'י", שבו הוא בודק אחת לאחת את העובדות וההנחות שעליהן מסתמך בראון על ידי שפע של מאמרים, חלקם מקוריים וחלקם לקוחים מספרים, כתבי עת וראיונות עם חוקרים שונים. ואגב, ספק אם בראון עצמו מאמין בתיאוריות שהוא מציג. ברור למדי שהאיש פשוט כתב ספר מתח טוב שכלל תחקיר יסודי, וכעת הוא צוחק כל הדרך אל הבנק מהמהומה שעורר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מריה מגדלנה
|
|
|
|
|
|
|
המסדר שלא היה
|
|
|
|
|
|
|
בגלל קוצר היריעה לא נתעסק כאן בכל הנושאים המגוונים שבהם דן הספר, כמו למשל דמותה של מרים המגדלית, הדעות האזוטריות של ליאונרדו דה וינצי וכן הלאה, אלא נתמקד בנושא אחד - באגודת הסתר "מסדר ציון" - מסדר חשאי הקיים כביכול מזה אלף שנה, ותפקידו להגן על צאצאי השושלת המֶרובּינגית הקדומה של צרפת, שהם למעשה צאצאי ישוע ומרים המגדלית, ולפיכך הם, לדעת חברי המסדר, השושלת המלכותית הלגיטימית של צרפת, מה שאומר כמובן שמלכי צרפת הם ממוצא יהודי.
וכפי שמראים המחקרים בספרו של בורסטין, רוב הטענות שעליהם מסתמך בראון אינן רק שגויות אלא גם שקריות ונועדו למטרות פוליטיות עכשוויות. על פי טענות אלו עמדו לאורך השנים בראש המסדר אישים ידועים כמו ליאנרדו דה וינצ'י, ויקטור הוגו וז'אן קוקטו, וכי זה היה הארגון שעמד מאחורי הטֶמפלָרים
, ארגון שבעצמו שימש השראה למגוון סיפורי קונספירציה משל עצמו.
אך כפי שמראה מאמר בספרו של בורסטין, כל הטענות והסיפורים על השושלת המרובינגית ועל המסדר המנסה להחזיר אותה לחיים נוצרו בשנות החמישים של המאה הקודמת, ואף מאוחר יותר. מדובר בארגון בעל שאיפות פוליטיות, ככל הנראה מקורב לימין הקיצוני בצרפת, שבראשו עמד פייר פלנטאר, טיפוס מפוקפק בעל נטיות פשיסטיות שניסה להשיג כוח פוליטי באמצעות יצירת מיתוסים שיהפכו אותם לארגון קדום כביכול שרב הנסתר בו מן הנגלה. והם הצליחו.
שיטתם היתה שונה מאוד מהמקובל כיום בקבוצות פוליטיות, אבל היא מקבילה לדרך שבה נקטו קבוצות שונות לפני מאתיים שנה ויותר כמו "הבונים החופשיים" שנהגו ליחס לעצמם באופן קבוע מוצא קדום, והיא מדהימה בחשיבה לטווח ארוך שאינה מקובלת כיום אצל קבוצות פוליטיות או דתיות.
הם פעלו בכמה שלבים. השלב הראשון כלל זיוף מסמכים בדבר מוצאם הקדום ומעמדם החשוב כביכול והפקדתם בספריה הלאומית.
בשלב השני אנשי תקשורת צרפתים שאליהם פנו אנשי הארגון וסיפרו להם "בסודיות רבה" את סיפור מוצאם הקדום וכי יש בידיהם "סוד גדול" על מוצא המלוכה הצרפתית, וכי הם שומרים על מלכי צרפת "האמיתיים". כאישור הם הביאו את המסמכים המזויפים. אותם אנשי תקשורת, גם אם לא האמינו לשקרים, מיהרו לדווח עליהם, שהרי מדובר כאן בסיפור טוב לעיתוני יום ראשון, ומאוחר יותר גם לספרים שהפכו לרבי מכר אצל הקהל הצרפתי האוהב תעלומות ומסתורין (ורצוי בעלי נופך דתי מיסטי). כך הופץ ברבים שמו של הארגון "מסדר ציון" ועצם הפרסום תרם לכוחו והגדיל את מספר האנשים שחיפשו אותו והצטרפו למסדר "הסודי".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חשיפת הזיוף
|
|
|
|
|
|
|
אלא שכבר בשנות השמונים היה ידוע היטב בצרפת שהכל זיוף, כפי שהודה סופר שיותר מכל הפיץ את הסיפורים האלה, ג'רלד דה סָדֶה, טיפוס שהוא מעין סוג של אריך פון דניקן צרפתי, אדם שהתמחה בסיפור תעלומות היסטוריות כביכול, ובראש ובראשונה כאלה שהיו קשורות למסדר הטמפלרים ולמסדר ציון. רוב ספריו שהוצגו כספרים עובדתיים הפכו לרבי מכר היסטריים בצרפת והרוב המוחלט, כפי שהודה, היו שקרים וזיופים בשליחות מסדר ציון.
בשלב השלישי ההונאה כבר נחשפה בצרפת ואז פנה הנוכל הראשי, פלנטאר, לקבוצת סופרים ומפיקים מאנגליה, הנרי לינקולן ,מייקל ביגנט וריצ'רד לי, בתקווה שאולי דרכם יוכל להמשיך את ההונאה. אלה כבר היו אמורים לדעת שהסיפור מזויף, אך גם הם ראו שאפשר לעשות כאן כסף טוב. הם יצרו ספר שלם על ה"פרשה" והוסיפו לה עוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטוב עליהם, הרבה מעבר למה שפלנטאר ואנשיו טענו, כמו למשל שפלנטאר עצמו הוא צאצא של ישוע. הוא הכחיש, אולי משום שהרגיש שהשקר מתחיל להרחיק לכת,
אלא שמרגע שסיפור נולד נוצרים לו חיים משלו שכבר אינם תלויים ביוצריו. הספר בעל השם הדרמטי "הדם הקדוש והגביע הקדוש" הפך לרב מכר עולמי והפיץ את הסיפור המגוחך מעבר לגבולות צרפת בכל המערב, בדיוק כפי שקיווה פלנטאר. אחר כך פיתחו את הסיפור אנשים נוספים ויצרו רבי מכר נוספים שבמרכזם עמד אותו מסדר ציון שאיש לא שמע עליו במערב עד לשנות השמונים, ושילבו בו אלמנטים נוספים כמו קברו של ישוע שנמצא כביכול בצרפת, והגביע הקדוש שבמקור נוצר בסיפורי המלך ארתור. כך נוצר מיתוס מודרני שכיום מאמינים בו מאות אלפים ובכך ניתנת לאותה קבוצה עוצמה שלא היתה לה קודם לכן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שיעור ביצירת מיתוס מודרני
|
|
|
|
|
|
|
הסיפור על המרובינגים ומסדר ציון הוא ממש שיעור ביצירת מיתוס מודרני על ידי כלי התקשורת, מיתוס התופס תאוצה וחיים משלו מדי שנה. אם בוחנים את הטענות של אנשי מסדר ציון המנסה מזה כאלף שנה להחזיר את השושלת המרובינגית לכס המלכות בצרפת, חוסר הצלחתו מדהים למדי. לפי הטענות, תמיד עמדו בראשם אנשים דגולים ומפורסמים, ובכל זאת הם לעולם לא הצליחו במשך כל התקופה הארוכה הזאת לבצע את משימתם ולהביא מֶרובינגי אל הכתר הצרפתי. וזאת בתקופה שקונספירטורים פשוטים (שמאחוריהם לא עמד מסדר בן מאות שנים בעל ידע מיסטי וקשרים קוסמיים) הגשימו פעם אחר פעם את מזימותיהם והעלו את אנשיהם (אף לא אחד מהם מרובינגי) על כס המלכות בצרפת.
בינתיים, ספרו של בראון והוויכוחים שנוצרו סביבו, גורמים להתחזקות העניין, ההתלהבות והאמונה סביב המתיחה שנקראת מסדר ציון. ומאחר שלמתיחה הזאת יש השלכות פוליטיות ברורות, עלולות להיות לכך גם תוצאות מסוכנות. אבל כעת, הודות לפרסום העולמי העצום שהעניק להם "צופן דה וינצ'י", אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שמסדר הנוכלים שהוקם בשנת 1956 ילך ויגדל הודות לכמות העצומה של אנשים שקראו את הספרים וייראו את הסרט, אם וכאשר ייצא אל האקרנים. מיליונים יסתקרנו לגבי מסדר ציון המסתורי והם עלולים להעניק לו עוצמה אמיתית שלא היתה קיימת כל עוד היה ארגון סודי.
בראון גם הודיע שהוא מתכנן שורה שלמה של ספרים שבמרכזם יעמוד המומחה למלים רוברט לנגדון, וכולם יעסקו בתעלומות קדומות. אחד מהם יעסוק, מדווח בראון, בפרשיה אמיתית של שיתוף פעולה בין אגודת סתר ומלחין מפורסם מאוד (מוצרט?). ספרו הבא של בראון ייקרא "מפתח שלמה" ויעסוק בארגון "הבונים החופשיים" ובסמלים שונים שלו הקיימים בעיר הבירה האמריקאית וושינגטון.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עטיפת הספר באנגלית
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
