 |
 |
|
|
|
|
| דווקא ההתמקדות בעצמי פירושה ויתור על האישי והפרטי - ניסים אמון על דרך הפרדוקס של הזן |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ניסים אמון
21/12/2004 11:50 |
|
|
|
|
|
|
|
דרך הזן, הקרויה לעתים גם "דרך הפרדוקס", מכוונת כל כולה להוביל את המתרגל אל הדגם המשופר של עצמו. אם תבואו ללמוד במנזר זן, זו היא ההבטחה שתקבלו מהמורה - להוציא אתכם למסע שיוביל אתכם אל הדגם הבוגר שלכם. זו אמורה להיות המטרה היחידה להגעתם לשם ולשם כך תתמסרו לתקופה ממושכת של תרגול ולימודים. אבל הפרדוקס הוא שברגע שתיכנסו למנזר, אתם תמצאו את עצמכם במסלול שמפריד בין "הדגם הבוגר" שלכם ובין "עצמכם". כל המסע שתעשו, כל הקירות בהם תתקלו, כל המלחמות אותן תנהלו יהיו כולם תוצר של "עצמכם", של האישיות שלכם, שרק ויתור עליה יאפשר, באופן פרדוקסלי, לדגם הבוגר שלכם לצאת.
הדגם הבוגר שלכם הוא אתם, אבל יותר נינוחים, יותר חכמים, יותר נקיים, יותר מוסריים, יותר חדים ויותר פשוטים.
יכולתכם להתפנות לאחרים, להבין אותם ולהכיל אותם תגדל. תתחזקו כמו הר שלא זז עם הרוח. תוכלו לחשוב בבהירות רבה יותר, תפתחו את האינטואיציה ותשתמשו בה, ותהיו מודעים יותר לכל מעשה, דיבור או מחשבה. הדגם הבוגר שלכם הוא אתם אבל הרבה יותר נחמדים.
זן זה לא דת ואני מבטיח לכם שבמנזר לא תשמעו את המילה "אלוהים" אפילו לא פעם אחת. לא יסבירו לכם מי ברא את העולם, לא תעמיקו בנושאים תיאורטיים ואין ספרים שחובה לקרוא. ללמוד זן משמעו לאמן את עצמכם כדי להגיע אל הדגם הכי מוצלח שאתם יכולים להיות. אתם לא אמורים להיות חיקוי או העתק של אף אחד אחר, כל אחד מכם הוא מיוחד וכל אחד יתפתח להגשים את עצמו במסגרת נתוניו. המורה הוא רק המאמן, ואין להתמקד בו - הנושא הוא אתם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
בדיוק כמו כולם
|
|
|
 |
|
|
|
לפני הזריחה הפעמון הגדול נשמע כאילו הוא בתוך החדר ואין סיכוי שלא להתעורר. כולם צריכים לקום מיד, לקפל את המצעים, לגלגל את הפוטון ולהכניס אותו לארון. אין אפשרות לחבק את השמיכה ולנמנם עוד חמש דקות או להמשיך לרפרף על החלום האחרון. כולם קמים, מתלבשים באותם הבגדים, רוחצים את הפנים, מנגבים את הקרחת והולכים לשבת מול הקיר. כולם אוכלים באותה השעה ובאותו המקום את אותו אוכל פשוט, כולם מתנהלים לפי אותו סדר יום שחוזר על עצמו בדיוק אותו דבר, יושבים על אותה הכרית באותו המקום והולכים לישון כשמכבים את האור. הזמן הפנוי היחיד הוא אחרי הארוחות, בו אפשר להישען על הקיר ולנמנם או לעשן סיגריה ביער הסמוך.
במנזר אין פרטיות. אין ארון אישי, אין שיחות חולין, כולם מתרחצים ביחד פעם בשבוע ובמנזרים הישנים גם אין הפרדה בין התאים בשירותים. מצד אחד אה אמור להתפתח, מצד שני אתה כמו רובוט שעושה בדיוק את מה שכולם עושים. הפרדוקס הזה גורם לתסכול לא קטן ולסבל מסוים בקרב התלמידים, סבל שיכול להימתח בקלות על פני מספר שנים.
וכמובן יש את המדיטציה. שזה כמובן מה שכולם עושים רוב היום, יושבים בגב ישר ולא זזים. בהתחלה לא תמיד מצליחים להשתחרר מהמחשבות הפרטיות שעוברות דרך האני המקובע והאישיותי. עם הזמן המדיטציה מעמיקה ובאורח פלא הולכת ומאחדת את חוסר הפרטיות החיצוני עם חוסר הפרטיות פנימי, וככל שהבחוץ הופך פשוט, הפנים הופך בהיר, עד שאין עוד תחושה של דרכים נפרדות, אלא של שביל אחד, ישר ואינסופי.
לפי תורת הזן, כל עוד לא תנטשו את עצמכם לא תוכלו להיות מכוונים על התדר של היקום, לא תוכלו לפעום בקצב אחד איתו. אם תישארו סגורים בתוך חומת אישיותכם, בעולם שהוא כולו פרי יצירתכם, תהיו מבודדים בבועה, כלואים בתוך הדגם הישן שלכם, שגם אם הוא מוצלח, הוא עדיין צר הרבה יותר מהדגם הבוגר שלכם.
לאתר טאו'ס יוון, www.taos-greece.com
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
