 |
 |
|
|
|
|
| דקה אחת עם הידיים של אלקסיס על הראש שלכם ואתם מוארים. התוצאות אגב עשויות להופיע גם לאחר חצי שנה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
עומר יריב, פונה
26/12/2004 10:39 |
|
|
|
|
|
|
|
פונה. אנחנו יושבים בבית של חברה, 6-7 אנשים ממדינות שונות, על כריות. מולנו אישה אמריקאית בת
כארבעים, שרובנו לא ראינו לפני כן מעולם. סיבת המפגש: האישה, שמאוחר יותר גילינו ששמה אלקסיס (Alexis Schaffer), מבטיחה לנו את הלא יאומן והבלתי אפשרי. היא תשים את ידיה על ראשינו, לזמן קצר, ותעביר לנו אנרגיה. בתום התהליך, היא אומרת, נהיה כולנו מוארים.
כדי להבין את האבסורד שבמפגש אליו נקלענו, צריך לקחת כמה צעדים אחורה. אין ספק, מדובר במושג השחוק ביותר בדיון הרוחני. אין כמעט מישהו שאין לו מושג משל עצמו לגבי מהי הארה ואת ההגדרה שלו לטיבה. זה יכול להיות שתי מילים קצרות (אך רבות משמעות) כמו "הקץ לסבל" וזה יכול להתפתח עד כדי תיאורים מיתולוגיים של סופר-אדם בעל סופר-כוחות. היא מתוארת לעתים כנפוצה מאוד ולעתים כמאוד מאוד נדירה. בשלבים או בבת אחת. סופו של תהליך ארוך שנמשך שנים וגלגולים או זבנג וגמרנו פתאומי.
נוותר כאן על המשך הדיון האינסופי בנושא, אבל לפני שנמשיך, אוסיף רק עוד כמה מילים. אפשר לחלק את העמדות בעניין, בחלוקה גסה, לשלוש דעות עיקריות, מבלי להיכנס לשאלה מי מהדעות היא הנכונה. הראשונה אומרת שההארה יכולה להינתן, או לפחות להתחיל, בחסדו של מורה מואר בעל כוחות. השנייה אומרת שכל אדם חייב לעמול ולהשיג את ההארה שלו בכוחות עצמו. השלישית אומרת שהארה היא לא דבר שלוקחים או מקבלים. הארה קורית (או שלא) ואין לנו שליטה בעניין.
כל הנוכחים באותו מפגש בפונה, למיטב ידיעתי, היו ממוקמים היכן שהוא בין הדעה השנייה לשלישית. כלומר החזיקו בדעה שהארה היא משהו שצריך לעבוד בשבילו, או לחילופין, משהו שמגיע מעצמו. לכאורה, אף אחד שם לא היה אמור להאמין שאכן יש בכוחה של הבחורה האמריקאית החייכנית לתת לו משהו, על אחת כמה וכמה להעניק לו הארה. אז מה עשינו שם? אני יכול להעיד על עצמי שהייתי שם בגלל תערובת של סקרנות, בידור, רצון לראות במו עיניי שזה לא עובד, ותקווה, סמויה אך קיימת, שאולי בכל זאת ייצא מזה משהו. שאולי, למרות הספקות והסקפטיות, בניגוד לרצוני (לכאורה), אני כן אקבל פה איזושהי מתנה אמיתית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אלקסיס מעניקה דיקשה לילדים עיוורים
|
|
|
 |
|
 |
|
.
|
|
|
 |
|
|
|
אלקסיס מתחילה לדבר. היא מספרת לנו סיפור שבכל מקום אחר היה נשמע כמו אגדה, אבל פה בהודו, ובמיוחד בפונה, הגבול בין אגדה למציאות מאוד מטושטש. היא מספרת על פגישה שהיתה לה עם פרדי ואנט, שני מערביים אותם פגשה בפסטיבל בשבדיה. שניהם טענו ליכולת להפוך אחרים למוארים, לאחר שלמדו את הטכניקה אצל מורה בהודו. באותו הערב, סיפרה אלקסיס, עשו פרדי ואנט את העברת אנרגיית ההארה, תהליך הנקרא "דיקשה" (Diksha) לכאלף אנשים שעמדו בתור משעה 7 בערב ועד 5 בבוקר למחרת. על עצמה העידה אלקסיס שבתחילה היתה ספקנית. במשך שלוש שעות היא רק הסתכלה מהצד על המתרחש. היא מתארת כיצד הגיעו האנשים אחד אחד לראש התור, כשסקפטיות וחשש בעיניהם. לאחר פחות מדקה, עם תום התהליך, רובם נזקקו לשכיבה ומנוחה למשך חצי שעה לפחות. כשקמו ממשכבם, עיניהם היו מלאות אור ועל פניהם היה חיוך ענקי. לאחר שלוש שעות של בחינת העניינים, החליטה אלקסיס שהגיע תורה להשתתף ונעמדה בסוף התור.
כשהגיעה תורה, נזכרה אלקסיס במה שהסבירו לה לפני כן. "בקשי את מה שתרצי. כל חוויה שהיא, כל דבר שהוא. בחסדם של המורים, תקבלי את מבוקשך".
היא מספרת שהיא ביקשה לשחזר חוויית קיום מחוץ לגוף שקרתה לה באופן ספונטני לפני מספר שנים. חיוך מתפשט על שפתיה של אלקסיס כשהיא מספרת שבעקבות הבעת המשאלה היא זכתה לחוות שלושה ימים של קיום מחוץ לגופה, חוויה שלטענתה היתה חזקה בהרבה מהמקורית. תוצאת המשנה של אותו אירוע בשבדיה היתה שאלקסיס החליטה לנסוע למדראס שבהודו וללמוד לעשות דיקשה בעצמה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
באגוואן קלקי. אין קרבה משפחתית לבאגוואן מפונה
|
|
|
|
|
|
|
64 אלף איש יקבלו דיקשה עד שנת 2012
|
|
|
|
|
|
|
את הדיקשה ("חניכה") מלמדים במדראס שני מורים הודיים שהם במקרה גם זוג נשוי.
באגוואן Bhagwan) - שזה פחות או יותר המילה שהכי קרובה במשמעותה למילה אלוהים ( שנקרא גם קאלקי (Kalki) ואשתו אמה ( (Amma) ואין מדובר באמא המחבקת, למרות השם הזהה.
לבאגוואן היה ברור כבר מגיל צעיר מאוד שמשהו לא בסדר בעולם ושהוא בא על מנת לתקן את המצב. הוא מכריז על עצמו כאוואטר ( (Avatar התגלמות של אל לדמות אנוש) וגם אשתו אמה מוכרת ככזו.
הזמנים עומדים להשתנות, אומר באגוואן, העולם הולך לעבור שינוי אנרגטי עצום (ומתכוון לשנת 2012 האפוקליפטית) וכהכנה לשינוי הזה הגעתי במטרה להפוך כמה שיותר אנשים למוארים עד אז. ככל שהשינוי יתקרב, מכריז באגוואן, יהיה מתן ההארה קל יותר ויותר. כיום מספיק לשים את הידיים על הראש, בעתיד יספיק מבט ואפילו פחות. ויש גם דיבור על דיקשה במהלך שיחת טלפון.
לשניים יש מספר אשראמים ומרכזים, הראשי שבהם ממוקם כאמור ליד מאדרס שבדרום הודו, שם הם מכשירים אנשים לתת דיקשה ושולחים אותם לעולם במטרה שיפיצו את הבשורה וההארה כמה שרק ניתן. המשימה ששם לעצמו באגוואן היא לתת דיקשה ללפחות 64 אלף איש עד שנת 2012.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
באגוואן קלקי ואמה. הגורואים העכשוויים של הדיקשה
|
|
|
|
|
|
|
הכל נראה כמו מקודם
|
|
|
|
|
|
|
בחזרה בפונה. הדיקשה מתחיל. אלקסיס מראה לנו תמונה של באגוואן ואמה ומציעה לנו להתמקד באחד מהם, על פי האינטואיציה, ולבקש בקשה. כל אחד אמור לבקש את מה שהוא מעוניין בו. אפשר גם לא לבקש שום דבר ספציפי, מנחה אותנו אלקסיס. היא מציעה לנו לעשות מדיטציה קצרה לפני הדיקשה. גם המדיטציה, היא אומרת, אינה חובה. לאחר המדיטציה היא עוברת בינינו, אחד אחד, ושמה את ידיה על ראשו של כל אחד למשך כדקה, באזור צ'אקרת הכתר. כשהיא שמה את ידה על
ראשי אני מרגיש בעיקר לחץ שהיא מפעילה עליו כלפי מטה. כשהיא מסירה את ידיה מראשי, לאחר כדקה, אני בוחר לשכב, כהמלצתה (כמובן שגם זה לא חובה).
אלקסיס לוקחת את התיק שלה, אומרת "נמסטה" והולכת. היא אינה מבקשת תמורה. הדבר היחיד שהיא מבקשת זה לעשות דיקשה לכמה שיותר אנשים. לאחר שהיא הולכת כל אחד מאיתנו קם בקצב שלו. השקט בבית נשמר דקות ארוכות והרגשה נעימה שורה בכל. האם מי מאיתנו יצא מואר? לא ממש. האם מישהו סבל, או שהיה לו לא נעים? גם לא. האם אלקסיס נכשלה? את רשת הביטחון שלה היא
פרשה כבר בשלב ההכנה. תהליך הדיקשה, היא הסבירה, תמיד משפיע אבל תלוי במידת הפתיחות של המקבל. בכל מקרה, הזרע נשתל, והתוצאות יכולות להופיע אפילו חצי שנה לאחר הדיקשה עצמה. אצלנו, בינתיים, הסקפטיות חזרה למקומה, והכל נראה כמו ממקודם. למשך מספר דקות הרשנו לעצמנו להאמין שאולי משהו כן ייצא מזה. בכל מקרה, מה שלא יקרה בחצי השנה הקרובה, אני תמיד יוכל להיעזר בדיקשה כדי להסביר אותו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
