 |
/images/archive/gallery/264/549.jpg
 |
|
|
|
|
| יוסי רז נדרש לסוגיית המראה הפנימית - צריך להבריק אותה או שהיא מבריקה מעצם טבעה? |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז
23/2/2005 18:54 |
|
|
|
|
|
|
|
החשיבה המערבית היא בדרך כלל חשיבה הגיונית, סדרתית. אם נעשה א', יקרה ב'. אם נלמד משפטים, נהפוך לעורכי דין מצליחים. כידוע, המציאות מלאה באנשים שלמדו
משפטים ולא הפכו לעורכי דין מצליחים. בדיוק לאותה מלכודת חשיבה מערבית אפשר ליפול אם מצפים שהתירגול הרוחני יהפוך אותנו לבודהה מואר ומאושר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תרגול יומיומי
|
|
|
 |
|
|
|
"מה אתה עושה בימים אלה?", שאל נזיר את המאסטר שלו. "אני מתרגל מדיטציה", ענה המאסטר. "ומהי מטרת התירגול שלך, מאסטר?", שאל הנזיר. "להתעורר, להפוך לבודהה", ענה המאסטר. תוך כדי דיבור הרים המאסטר אבן מהרצפה והחל לשפשף אותה במרץ בין ידיו. "ומה עכשיו אתה עושה?", שאל שוב הנזיר. "אני מבריק את האבן", ענה המאסטר.
הנזיר התפלא אך המשיך לשאול: "מאסטר יקר, מהי מטרת ההברקה הזאת?". "מטרת הברקת האבן היא להפוך אותה למראה", ענה המאסטר. קפץ הנזיר ממקומו ושאל: "אבל מאסטר יקר, כיצד אפשר להבריק אבן עד שתהפוך למראה?". חייך המאסטר וענה: "נזיר יקר, כיצד אפשר להפוך לבודהה מתירגול יומיומי של מדיטציה?".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מראה מראה
|
|
|
|
|
|
|
למראה הנצחית יש כללים משלה. גם כשמבריקים אותה וגם כשלא מבריקים אותה, המראה הזאת תמיד נקיה ותמיד מבהיקה. גם אם בעיניים שלנו ובעיניים של אנשים אחרים אנחנו צוברים כתמים, זיהומים ולכלוך, המראה הפנימית שלנו נשארת מבריקה ונקיה. אפילו אם האגו שלנו גדול וצעקני, מיותר לדאוג. המדיטציה והתירגול הרוחני מבריקים את המראה שכבר מבריקה ממילא.
המראה הנצחית אינה שופטת. היא משקפת כל דבר שעומד לפניה ללא משוא פנים וללא העדפות. אם נעמיד בד אדום מול המראה, המראה תשקף את הצבע האדום. המראה תהיה אדומה כל עוד הבד העומד מולה יישאר אדום. אם הבד האדום יוחלף בבד סגול, המראה תהיה סגולה. היא לא תעדיף את האדום על הסגול, וההפך. היא לא תשווה בין שני הצבעים. היא לא תשקף יותר טוב אחד מהצבעים, כי הסוד הגדול של המראה הנצחית הוא תמיד לקבל ותמיד להכיל את כל מה שנמצא מולה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שתי דרכים
|
|
|
|
|
|
|
דוגן מצטט את מאסטר ספו שאמר: "גם לכל קוף צמודה מראה נצחית על הגב". מכאן שהמראה הנצחית היא משהו טבעי שיש לכל יצור חי, לא רק לבני האדם. זהו מנגנון טבעי שנולדים עימו, כמו הפה והעיניים והאף. ובכל זאת, מהי המראה המופלאה הזאת, האם זאת התודעה שלנו במצבה הטהור, או אולי המראה הנצחית היא ההארה עצמה.
שתי סוגיות מעניינות אלה הן שתי גישות סותרות בפילוסופיה המזרחית. גישה אחת טוענת, שכדי להתעורר עלינו לעבור מסע, דרך ארוכה של מדיטציות ותירגול רוחני, ולפעמים משמעת התירגול די מתישה. לפי הגישה הזאת, ההארה היא תוצאה ישירה של התירגול.
הגישה השניה מדברת על טבע הבודהה הטבוע בכל יצור חי. המראה הנצחית אינה זקוקה לתירגול ולמדיטציות כדי להתנקות ולהיות מבריקה, מכיוון שהיא תמיד מבריקה. נקודת המבט הזאת מניחה שכל יצור חי הוא כבר יצור מואר, גם אם הוא אינו מבין זאת. לפי גישה זו, מטרת התירגול הרוחני היא פשוט לתפוס את ההבנה הבסיסית הזאת שהמראה הפנימית תמיד מבריקה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בחורשת העצים
|
|
|
|
|
|
|
בכל פעם שעצרנו להתענג על מראה העצים שנעו עם משב הרוח האביבית, שמנו לב לגוון המיוחד של ירוק האורן שהתערבב עם תכלת השמים. חריצי הזמן של גזע האורן התמלאו בדבש הריחני של השרף השקוף. בדממה המדהימה של חורשת העצים הרגשנו איך חיינו הרוחניים הם לא יותר מאשר עץ אורן אחד ונוצה של ציפור ודבורה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
