 |
/images/archive/gallery/170/172.jpg
 |
|
|
| מעבר לרוע אבל לא מעבר לטוב |
|
| תהיה זו טעות לדרוש מאדם מואר, או בעצם מכל אדם, להעביר את חייו מבלי לפגוע באף אחד. אסף פדרמן מגיב למאמרו של תומר פרסיקו |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אסף פדרמן
1/3/2005 14:00 |
|
|
|
|
|
|
|
בשבוע שעבר כתב כאן תומר פרסיקו (מעבר לטוב ואולי גם מעבר לרע) על הוויכוח בין אנדרו כהן ופאפאג'י סביב נושא ההארה, והעלה את השאלה האם אדם מואר מכוון על ידי סט מסוים של פעולות או שמא הוא מצוי מעבר לטוב ולרע. הניצול המיני שמיוחס למורה פאפאג'י ומעשים אחרים שנעשו על ידי אלו שנחשבו מוארים מעלים את השאלה בדבר הקשר, בהחה שיש כזה, בין היותו של אדם "באחדות עם המוחלט" ופעולותיו המוסריות או הלא מוסריות. במילים אחרות, האם יכול להיות שאדם גם התעורר לדעת את האחדות הגדולה וגם מנצל מינית את התלמידות שלו? או אם להשתמש בדוגמה עסיסית יותר: האם יכול להיות שאדם מואר שולח את תלמידותיו לעיקור ואוסף מכוניות עם חשבונות הבנק שלהן?
התשובה המתבקשת היא, וזו גם תשובתי, שלא יכול להיות קשר שכזה. תומר פרסיקו, לא בלי לתת על כך את הדעת, מנסה להראות שמדובר בשתי מערכות התייחסות נפרדות שאינן קשורות זו לזו. לכן הוא כותב שהארתו של פאפאג'י לא ציוותה עליו כל דפוס כזה או אחר של פעולה: היא, ההארה כשלעצמה, לא "אסרה" עליו להיות בקשר מיני עם תלמידתו וגם לא הכשירה מעשה כזה. מבחינת המוחלט, כל יחסי הוא רק עוד יחסי. כלומר כוונתו של פרסיקו היא לומר שחוקי המוסר, היינו "הטוב" ו"הרע", הם רק חוקים שנועדו להסדיר את היחסים שלנו כאן, בעולם היחסי, כי לדעתו טוב ורע אינם אלא ניגודים שעומדים אחד ביחס לשני והמוחלט הוא מעבר לכל זה.
אני רוצה להקדיש כמה פיסקאות כדי לתאר את המכשלה שברעיון הזה, אותו אפשר למצוא בזרמים מסוימים של הניאו אדוויטה ודנטה, רעיון לפיו הגורו המואר מצוי מעבר לכל הבנה ושיפוט שלנו, היצורים האומללים חסרי ההארה. לפי האדוויטה העולם שאנחנו מכירים (כולל חוקי המוסר שלו) הוא עולם האשליה ולעומתו מצוי "המוחלט", אליו נחשף האדם שמשתחרר מהאשליה. לכן הארה, לדעתם, פירושה חיים מעבר לטעות ושגיאה, ולכן אין טעם בכלל להתחיל ולבקר את פעולותיו של המואר בכלים היחסיים והנורמטיביים של המוסר אותו אנחנו מכירים. ככלל, עדיף לא לבקר אותו עד שלא נהיה מוארים כמוהו וגם אז נראה שבעצם עד עכשיו לא הבנו כלום. לפי ההיגיון הזה אדם מואר אכן יכול לעשות מה שבא לו, והוא אינו מוגבל על ידי "טוב" או "רע", "קטגוריות שממילא מעניינות אותו כקארמה דאשתקד".
אני לא מהסס לומר שאם אדם נחשב מואר בגלל שחווה איזשהו קשר עם המוחלט, קשר שבסופו של דבר לא השפיע על העולם הערכי שלו באופן שהיווה היפוך לב אמיתי שלם וכנה, הרי שאדם כזה מבחינתי אינו מואר.
בעיני זו טעות לחשוב שהארה היא מעבר לטוב ולרע מאחר וטוב ורע הם אינם ניגודים, לפחות לא כפי שמקובל לחשוב. "המוחלט" או היפוך הלב שאנחנו קוראים לו "הארה" הוא לא יותר מאשר ראייה ברורה של מה שטוב מעבר לכל מה שנראה רע. הטוב עצמו הוא אחדותי, הוא פורץ גבולות ואינו מכיר בהפרדה ובניכור. זהו לא טוב יחסי (מה שטוב לי לא טוב לך) אלא טוב מוחלט, בלתי תלוי. טוב יחסי אינו קיים, טוב יחסי הוא רק עונג (מה שנעים לי לא נעים לך). טוב פירושו הליכה אל מעבר לגבול בין האני לאחר עד למצב שלא נותרת עוד הפרדה.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
