 |
בכל מקום בעולם בו התפתחו דתות גדולות, נולדו עם הזמן גם קבוצות אזוטריות שחיפשו דרך אישית יותר אל האושר הפנימי. דתות גדולות נוצרו על מנת לענות על צרכים רוחניים וחברתיים. בפועל, כפי שכולנו יודעים, הן הפכו מהר מאוד למוסדות חברתיים. דתות גדולות לא מיועדות, וגם לא מסוגלות, להוציא למסע רוחני את הקהילה כולה. מתוך ניסיון לשמור על המסר הרוחני הנקי וכדי להגיע לחיבור המיוחל עם האחד, פיתחו כתות סוד שונות טכניקות רוחניות החורגות מהזרם המקובל כדי. הטכניקות אמנם שונות זו מזו, אך הכיוון של כולן הוא זהה, כמו שבילים שונים העולים אל פסגתו של אותו הר. מיותר כמעט לציין שהקבוצות החדשות שנוצרו נמצאו תמיד בשולי החברה הדתית הממוסדת, ולא פעם סבלו מהתנכלויות מצד הקהילה ומוסדות הדת שלה. כך הוא הזן לבודהיזם, הטאו לקונפוציוניזם, הסופיזם לאיסלאם, וכך היא גם היוגה להינדואיזם. בעוד שהדת ההינדית היא בשליטת הברהאמינים ומבוססת על טקסים ופולחן אלים, בתי הספר ליוגה פתוחים בפני כל אדם המחפש שלמות גבוהה יותר עם עצמו. לכל אחת מכתות הנסתר יש רעיון אחד שהוא הגרעין של תורתה; מושג מפתח, שעבור מי שאימץ אותו וירד לעומקו, משהו בראיית העולם כולה משתנה. בסופיזם האיסלאמי הרעיון הוא "התמזגות", המוטיב של הטאו הוא "טבעיות", הגרעין של הזן הוא "פשטות" והלב של היוגה הוא "גמישות". היוגה כידוע נולדה בהודו, וההודים, שהם כל כך טובים בלפתח רעיונות רוחניים, לקחו את היוגה האחת ובנו ממנה חמש חטיבות שונות: ראג'ה יוגה, ג'נאנה יוגה, קארמה יוגה, בהאקטי יוגה והאטה יוגה. בתרגום חופשי לעברית ניתן לקרוא להן היוגה של המדיטציה, היוגה של לימודי הידע, היוגה של השירות לזולת, היוגה של ההתמסרות הדתית והיוגה של הגוף. עם הזמן, חמש חטיבות היוגה התרחקו זו מזו למרות הניסיונות הרבים לשלב ביניהן, שנעשו ונעשים כל הזמן על ידי מורים שונים. היוגה היחידה שהצליחה להשתלב עם כל האחרות היא ה"האטה יוגה", תרגול התנוחות, וכמעט בכל בית ספר של כל אחד מהזרמים האחרים, אפשר למצוא גם תרגול של עבודה עם הגוף. באופן מפתיע, הראש המערבי הנוקשה מעט לרעיונות חדשים, אימץ בחום את היוגה הגופנית, עד כדי כך שהיא בלבד קיבלה את התואר הנכבד "יוגה".
|
 |
 |
 |
 |
|
|