 |
 |
|
|
|
|
| העורב הפנימי והפחד לאבד שליטה: ניסים אמון על הסיבובים הסוּפיים של ג'לאל א-דין רומי |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ניסים אמון
22/3/2005 11:38 |
|
|
|
|
|
|
|
במאה השלוש עשרה, המציא ג'לאל א-דין רומי תרגיל מדיטציה בתנועה הידוע בכינויו "סיבובים סוּפיים". תרגיל זה ממחיש באופן מעשי ואישי ביותר את עוצמתו של הקול הפנימי הספקן והזהיר, הביקורתי והחושב ללא הרף - קולו של "העורב". בתרגיל זה, על רקע מוזיקה מקורית המיועדת לכך, מתבקשים המשתתפים להסתובב במקום במשך כעשר דקות לכיוון צד שמאל, כאשר הם מביטים במרכז כף היד השמאלית שלהם. לצופה מבחוץ הדבר נראה כריקוד מלא הוד, אך המשתתפים עצמם עוברים תהליך לא פשוט המאלץ אותם להתמודד עם פחד עמוק ביותר - הפחד לאבד שליטה.
כבר בדקה הראשונה, כשהסיבובים עודם איטיים, מעלה הקול הפנימי את הדחף לעצור ולהתיישב על הרצפה. כל אחד עובר את זה, אם לא בדקה הראשונה אז בזו שאחריה. קול אחר, רגוע ושליו, קולו של "בעל הבית", מנסה להרגיע ולא להיכנע, וזהו המשבר הראשון. אחריו יבוא גם השני, ומי שעובר אותם בהצלחה, גדולים
הסיכויים שיוכל להמשיך עד לסוף המנגינה. אולם העורב הוא חמקמק ומתקיף במקביל במספר מישורים. הוא מנסה לנתק את אחיזת המבט בכף היד, מחליש את כושר הריכוז וממלא את הראש בחרדות שהנה אנחנו עומדים ליפול, או אף גרוע מזה, שנקיא. ההוראות כמובן, הן להתעלם מהחרדות שמייצר הקול הפנימי, להתמיד ולמקד את המבט בכף היד ולהמשיך להסתובב בלי הפסקה, אך המערכה הפנימית נמשכת לעתים לאורך כל התרגיל.
בעקבות ההחלטה שכולם מקבלים לפני תחילת התרגיל שלא להפסיק, ובגלל העובדה שכמעט אף אחד אחר לא מפסיק, רוב המשתתפים ממשיכים להסתובב. יש מקרים בהם אנשים מנסים להגיע לפשרה עם העורב שלהם - להמשיך להסתובב ובמקביל להציץ החוצה, רק לרגע, ולראות מה קורה באולם. הם מנתקים את המבט מכף היד ומוצאים את עצמם בוהים בתמונה מסתובבת של אנשים מסתובבים. תוך שניות ספורות הם עפים כמו דאון מקולקל ונוחתים ברכות על הרצפה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
עוגן של שקט פנימי ואושר חסר גבולות
|
|
|
 |
|
|
|
כל אחד מהמשתתפים עובר תהליך בו הוא פוגש את הפחד שלו, וזה לא הפחד ליפול ולא הפחד להקיא, אלא בעיקר הפחד להתמסר ולאבד את השליטה. כל אחד באופן אישי צריך לגלות אומץ ונחישות מול שטף המחשבות של עצמו ולומר לראש שלו שהכל בסדר. לא רק שאין כל סיבה לדאגה אלא שאפשר ואף רצוי ליהנות מאוד מהחוויה.
מסדר הדרווישים המסתובבים שולח כל שנה מתורכיה את תלמידיו לסיבוב הופעות, כל פעם במקום אחר בעולם. עבורם זו דרך לשתף את הצופים בחוויה רוחנית שלא תישכח במהירה. חבושים בכובעם הגבוה ולבושים בבגד המסורתי הנפתח כפרח לבן, הם ממחישים מלב אל לב, את האושר הנפלא אליו אפשר להגיע כשמתמסרים לחלוטין ומוותרים על השליטה. ההתמסרות היא לשני דברים - האחד הוא הביטחון שיש להם בעוגן של עצמם, והשני הוא הביטחון במקור האימהי של העולם. הם יודעים שרק כשהראש נקי ממחשבות, אפשר לגלות את הפלא ולהתעלות.
בזמן ההופעה יש שקט מהפנט באולם. גם לאנשים הסגורים ביותר משהו נכנס אל הלב, כשהם רואים את הגברים החסונים והמשופמים כמו מרחפים באוויר, בעדינות כה רבה ובנינוחות מלאה. כל הערכים אליהם הורגלנו כמו שליטה, זהירות, או הצורך להבין כל דבר, כל אלה נמסים כמו עופרת שחורה באש הצבעונית של ההתמסרות והאהבה.
תרגיל הסיבובים הסופיים משמש כמראה לדרך בה אנחנו מנהלים את חיינו. יש מי שמאט עד כמעט עצירה, ויש מי שמגביר את המהירות יתר על המידה. יש מי שרוצה שזה כבר ייגמר, ויש מי שרוקד עם ביטחון והנאה. בסוף התרגיל שוכבים על הגב בעיניים עצומות, מחבקים את עצמנו לכמה דקות. ברגעים אלה, כשהלב פתוח לרווחה, כשהאושר פותח את כל הצינורות, אפשר פשוט לעוף במרחב הגדול והחופשי.
לאתר הבית של טאו'ס יוון, www.taos-greece.com
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
