 |
/images/archive/gallery/162/226.jpg גורדייף.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| איך מעירים את התודעה מהשינה שהיא שרויה בה - גבריאל רעם על "הדרך הרביעית" של גורדייף ואוספנסקי. חלק ראשון: שבע רמות של תודעה, מן הישנונית והמצועפת ועד הערה והמוארת |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
גבריאל רעם
5/4/2005 13:33 |
|
|
|
|
|
|
|
"האדם המודרני חי בשינה; בשינה הוא נולד ובשינה הוא מת"
"ההתעוררות מתחילה כשאדם תופס שאינו הולך לשום מקום ושאינו יודע לאן ללכת"
(גורדייף, חיפוש אחר המופלא)
בשלושת המאמרים הבאים אעסוק ברעיון הרחבת התודעה, פיתוחה או
הערתה מנקודת מבטה של "הדרך הרביעית", אותה פיתחו בתחילת המאה שני הוגים חשובים ופורצי דרך, ג'ורג' איבנוביץ' גורדייף ותלמידו פ.ד אוספנסקי.
על פי הדרך הרביעית כל הדרכים האפשריות להתפתחותו של האדם נחלקות לשלוש דרכים
בסיסיות, כאשר כל אחת מהן מתבססת על מרכז מסוים בהווייתו של האדם: אינסטינקטיבי-תנועתי, הרגשי והאינטלקטואלי, שזכו לכינויים "דרך הפקיר", "דרך הנזיר" ו"דרך היוגי". הן מצריכות במקרה של הפקיר - עינויי גוף, בדרך של הנזיר - מסירות דתית מוחלטת ובדרך היוגי - יכולת שכלית ותפישה אינטלקטואלית חדה ולא מעורערת.
שלוש הדרכים פונות לאנשים שאצלם מודגש בבירור מרכז אחד על פני האחרים, והם מכונים אדם מספר אחת, אדם מספר שתיים ואדם מספר שלוש. אולם לא כל האנשים יכולים להשתלב באחת משלוש הדרכים, מאחר והם נמצאים במצב של איזון יחסי בין החלקים השונים של הווייתם. בפני אנשים אלה לא הייתה היכולת להתפתח אלמלא היתה קיימת דרך נוספת שמופיעה מדי פעם בהיסטוריה האנושית ונקראת הדרך הרביעית.
הדרך הרביעית היא דרך עתיקה מאוד ושורשיה נעוצים בעבר הרחוק, בתקופות קדם היסטוריות, ואת סימניה ניתן לזהות בבסיסן של תורות שונות. הדרך הרביעית מופיעה מדי פעם, במיוחד בזמן של שינויים חברתיים וגיאולוגיים. בזמן הופעתה של הדרך הרביעית נוצרת אפשרות חדשה לכל אותם אנשים אשר רוצים להתפתח אך אינם יכולים לעשות זאת באחת משלושת הדרכים המסורתיות. זמן מסוים לאחר שהופיעה היא מתחילה להיעלם. במאה העשרים הופיעה הדרך הרביעית מחדש והוצגה בעיקר בעזרת קבוצות העבודה והספרים של גיאורג איבנוביץ' גורדייף ותלמידו פ. ד אוספנסקי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
פ.ד. אוספנסקי
|
|
|
 |
|
 |
|
הג'אנק פוד של עולם התודעה והחשיבה
|
|
|
 |
|
|
|
הדרך הרביעית, המציגה תפיסה פסיכולוגית וקוסמולוגית חדשה תוך התמקדות בפיתוח התודעה, אינה רואה את האדם הרגיל כאדם במלוא מובן המילה, אלא כמשהו שיש לשאוף אליו - דרגה אשר אליה ניתן להגיע רק לאחר עבודה מאומצת ומרוכזת. במצב הרגיל, הדבר שנקרא אדם הינו מכניזם אוטומטי בלבד הפועל רק על סמך גירוי ותגובה ולכן הוא נקרא אדם-מכונה. לאדם אמיתי יש רצון ותודעה.
לאדם-מכונה יש רק אגו דמוי רצון, המבוסס על חיקוי. היות ואין לו תודעה הוא לא יכול לעשות דבר מעבר לתגובות הנוצרות על ידי גירויים. גם כאשר נראה שיש באדם-מכונה רצון והוא החליט על דבר מה וביצע אותו, התבוננות ובחינה מדוקדקת של העניין תראה שהרצון הוא למעשה רק תשוקה אשר הופעלה בעזרת גירוי חיצוני או פנימי.
על פי הדרך הרביעית, מצב זה, המצב בו אנו נמצאים ומעבירים את חיינו, נקרא שינה. זו אינה השינה בה נמצא האדם במיטתו בלילה, אך היא רחוקה ממצב העירות בו נמצא האדם האמיתי, באותה מידה כפי שהיא רחוקה משנת הלילה. במצב השינה נדמה לנו שאנו עושים, פועלים, חושבים, מרגישים, מנהלים את חיינו ואת סביבתנו. למעשה, אנו ישנים וכל פעילותנו הנראית היא בעצם תנועה מכאנית בזרם החיים האוטומטי. כל מה שנקרא רצון, כל מה שנקרא החלטות, כל מה שנקרא חופש, הוא למעשה רק שילוב של מקריות והצטלבויות של תשוקות שונות.
לפי הדרך הרביעית, במצב השינה נוצרה אצל האדם-מכונה פסיכולוגיה, השונה מאוד מזו של אדם מלא כפי שהוא צריך להיות. פסיכולוגיה זו התאימה את עצמה לשינה ואף מזינה אותה. במצב זה האדם-מכונה שרוי בשקרים תמידיים, לעצמו ולאחרים, הוא נמצא בדמיון בלתי פוסק, ובמצב של הזדהות. האדם-מכונה מזוהה ללא הפסקה. הוא מזוהה עם עצמו ועם כל הסובב אותו. האדם-מכונה, במצב של הזדהות, רואה עצמו כמרכז לכל הבריאה וכסיבה לכל מה שקורה. הוא "יודע" כיצד צריכים היו הדברים להתנהל וכן הלאה, אך אין אלו רעיונות מקוריים, אלא דעות (דעות הן הג'אנק פוד של עולם התודעה והחשיבה: לכל אחד יש אותן, לא צריך זמן על מנת לגבש אותן ורמת הגירוי של האדם בעל הדעות עומדת ביחס הפוך לחשיבות ולקליבר של מה שהוא מבטא. מישהו פעם אמר כי דעות הן כמו פי הטבעת, לכל אחד יש את זה, ודרך כולם יוצא אותו הדבר).
הזדהות זו היא מצד אחד תוצאה של שינה, ומאידך היא זו אשר מחזיקה את האדם-מכונה ישן. הוא מאבד את זהותו ואינו עוצר אף לרגע כדי לשאול את עצמו מי הוא, להיכן הוא שייך ולאן הוא הולך. במצב של הזדהות האדם למעשה לא קיים ומתפקד כמכונה בלבד, אמנם מכונה מורכבת, אך אינה מודעת כלל לקיומה. (על ההזדהות, הדמיון והשקר, כמכאניזמים עיקריים בעולם השינה התודעתית, בחלקים ב' וג' של מאמר זה).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
להקיץ את התודעה
|
|
|
|
|
|
|
גורם נוסף הקיים רק במצב של הזדהות ואשר מהווה מצידו מכניזם לשמירת השינה הוא ביטוי של רגשות שליליים. מנגנון זה, הנובע ממספר סיבות הנעוצות בשינה, מהווה פתח לבריחת אנרגיה. כמנגנון הוא שומר את האדם מזוהה ואינו מאפשר לו ראייה נכונה של עצמו. כמו כן, ביטוי הרגשות השליליים גורם לאדם להתרוקן מכל אנרגיה אשר היתה יכולה לשמש אותו בהתפתחותו. וכך, במצב השינה, כאשר המרכיבים השונים של המכאניות תומכים זה בזה, כאשר מצב של היעדר תודעה, הזדהות, דמיון, שקר ושליליות משולבים יחדיו, האדם-מכונה אינו יכול אף לראות את מצבו האמיתי. גם אם הוא קולט זיק של אמת, למעשה אין ביכולתו להשתחרר ממצבו.
וכך נמצא האדם-מכונה בבית כלא הלכה למעשה. הוא כלוא מאחורי סורגי המכאניות שלו ושל הסובב אותו ונתון להשפעת חוקים אשר קובעים כל פרט בחייו, בהרגשתו ובהתנהגותו. כל התפתחות אמיתית של האדם קשורה לבריחה מכלא זה.
כאמור, גורדייף ומאוחר יותר תלמידו אוספנסקי פיתחו דרך להקצת התודעה. גיאורג איבנוביץ' גורדייף, פילוסוף, מיסטיקן, סופר ומורה, נולד באלכסנדרופול שעל גבול רוסיה-טורקיה בזמן כלשהו סמוך לשנת 1870 (תאריך לידתו המדויק אינו ידוע). כאיש צעיר הוא החל בחיפוש רוחני שהוליך אותו דרך המזרח התיכון, מרכז אסיה והמזרח הרחוק. מסעות מוקדמים אלו מתוארים בספרו "פגישות עם אנשים מיוחדים", שמאוחר יותר הפך לסרט בבימויו של פטר ברוק. במהלך מסעות אלה הוא גילה וגיבש את רעיונות הדרך הרביעית. הוא הביאם למערב אירופה בשנת 1922, לאחר הימלטו מהתוהו ובוהו של המהפכה הבולשביקית. הוא החל ללמד בפריז והקים שם את המכון להתפתחות ההרמונית של האדם, ליד פונטיינבלו. לימים, משך אליו המכון דמויות ידועות ומשפיעות באותה תקופה כמו קתרין מנספלד, א.ר. אוראג', מרגרט אנדרסן וג'יין היפ.
לתורתו של גורדייף היתה השפעה עצומה על העולם המערבי. עקבות של תורתו ניתן למצוא ביצירות שונות ומגוונות כמו אלו של אלדוס הקסלי, ג.ב. פריסטלי, פ.ל. טרוורס, ד.ה. לורנס וג'ורג' ברנרד שואו. עבודתו המרכזית של גורדייף, "סיפורי בעל זבוב לנכדו", אשר טרוורס מתארה כ"להגביה עוף אל החלל כמו קתדרלה מעופפת ורוטטת", יצאה לאור בשנת 1950 שנה לאחר מותו של הסופר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פטר דמיאנוביץ' אוספנסקי, עיתונאי מוסקבאי מכובד, נולד במוסקבה ב-1878. ספרו הראשון, "המימד הרביעי" (1909), הרים תרומה חדשה לתיאוריות המרחב והזמן. ה"טריטום אורגאנום", דגם חדש של היקום, נכתב ב-1914. שני ספרים אלה ביססו את המוניטין שלו כהוגה דעות העסוק רובו ככולו בבעיות הקיום של האדם. לאחר שפגש את גורדייף ב-1915, הפך אוספנסקי לתלמידו, למשך שמונה שנים, למרות ניתוקי קשר ביניהם שנגרמו עקב המהפכה הבולשביקית והביאו את אספנסקי ללונדון ב-1921.
את עבודתו כתלמיד של גורדייף תיעד אוספנסקי בספרו "חיפוש אחר המופלא", שיצא לאור לאחר מותו ב-1950. ניתוקי הקשר בין השניים לא נבעו רק כתוצאה של בעיות טכניות. אוספנסקי ניתק את קשריו עם גורדייף גם בגלל ביקורת שהיתה לו עליו כאדם. אך עם זאת הוא המשיך ללמד את הדרך הרביעית גם כאשר הגיע לאנגליה, ואף הציג עצמו כתלמיד של גורדייף והפנה את תלמידיו להמשך לימודים ואסמכתה אצל גורדייף בצרפת. לאחר מותו, רוב תלמידיו עברו לפונטבלו שבצרפת, אל גורדייף.
חלק נכבד מן התורה מוצג על ידו בספרו "הדרך הרביעית", שיצא לאור ב-1951, ארבע שנים לאחר מותו. שנתיים לאחר מכן נפטר גם גורדייף.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האדם השביעי
|
|
|
|
|
|
|
גורדייף ואוספנסקי מחלקים את כל בני האדם לפי רמת העירנות של התודעה שלהם. הם מדברים על שבע רמות של תודעה שנעות מן הישנונית ביותר עד לערנית ביותר. הם מחלקים אותם לשתי חטיבות משנה; שלוש וארבע. שלוש נמוכות וארבע גבוהות, ("נמוכות" היא מילה אחרת לתודעה במצב של שינה, בעוד ש"גבוהות" היא מילה אחרת למצב של תודעה ערה). לדבריהם, אנשים נולדים לתוך שלושת התחתונות, והמעבר לארבע העליונות לא קורה מעצמו ומצריך תהליך, זרז, או עבודה עצמית. כלומר מדובר בשבע רמות שנמצאות בכל אדם, כאשר ההבדל ברמת התודעה בין אדם לאדם, הוא במרכז הכובד שבו שוכן האדם בתוך עצמו, ומרכז הכובד, כאמור, יכול להיות בשלושת התחתונות (כפי שזה אצל מרבית בני האדם שלא עברו תהליך או אירוע של הקצה) או בשלושת העליונות.
שלושת הרמות התחתונות מאכלסות את התפקודים המוטוריים והאינסטיקטיביים. ארבע הרמות הגבוהות מאכלסות את התפקודים הרגשיים והשכליים. כך למשל אצל אדם בעל רמת תודעה גבוהה, התפקודים הרגשיים והשכליים הם בעלי מרכז כובד חזק יותר מאשר אצל אדם בעל רמת תודעה מצועפת יותר, שמרכז הכובד שלו הוא אינסטינקטיבי מוטורי.
כאמור, גורדייף ואוספנסקי מחלקים את בני האדם לכאלה הקיימים בשבע רמות של תודעה, כאשר הנמוכה ביותר היא מס' 1. והגבוהה ביותר היא מס' 7.
אדם מס' 1 הוא אדם שהתפקודים האינסטקטיביים והמוטוריים שלו שליטים ומכריעים, בעוד שהתפקודים השכליים והרגשיים מפותחים פחות. מה שמניע אותו הוא החומר והוא עובד על ידי חיקוי או שינון. זוהי רמת הגוף, הסביבה הפיזית: האדם מממש את חייו באמצעות משפחה, קהילה, תחושת שייכות, נוחות חומרית. כאן מצוי אדם שניתן לקרוא לו השורד, האמיץ, אך גם הפחדן, כי הוא פוחד מדחייה ומנטישה.
אדם מס' 2 אצלו התפקוד הרגשי הוא בעדיפות עליונה. הוא נוטה לסנטימנטליות רגשנית, ומה שחשוב לו זה האם הוא מוצא חן, או האם אחרים מוצאים חן בעיניו. זוהי רמת האגו והאישיות: כאן האדם מגיע להגשמה על ידי כוח, השפעה, הצלחה ומעמד. כאן מצוי אדם שניתן לקרוא לו הקרייריסט, הנהנתן.
אדם מס' 3 אצלו התפקוד השכלי נמצא בעדיפות עליונה. החשיבה הגיונית, תיאורטית, לוגית אך ההבנה היא פשטנית ומובילה לאינטלקטואליזם. זהו שלב השקט: האדם מממש את חייו על ידי שלווה, קבלה עצמית ושקט נפשי. תכונותיו: מרוכז בעצמו, פטאליסט, אוטונומיסט.
אדם מס' 4 כאן מתחיל השינוי בתודעה, בידע וביכולת ההסתכלות. בשלב זה האדם בעל תודעה עצמית נמוכה. זהו הידען שבפנים: האדם מממש את חייו באמצעות תובנה, אמפתיה, סובלנות וסלחנות. כאן מנסה האדם להגיע להבנה ולמשמעות.
אדם מס' 5 הוא בעל תודעה עצמית גבוהה, והוא בעל תיפקוד רגשי גבוה. הידע שלו כבר מקובע, מגובש ומובן וישנה אחדות בהבנתו את העולם. זהו שלב של היות בורא שותף לאלוהים: האדם מממש את חייו על ידי השראה, יצירתיות וגילוי. מתכונותיו: מלא השראה דמיון, אינטואיציה ויצירתיות.
אדם מס' 6 הוא בעל תודעה אובייקטיבית נמוכה. הוא מודע, הוא ער, אך עדיין לא מקובע בכך. זהו שלב של הארה: האדם מממש את חייו על ידי יראת כבוד, חמלה, שירות מסור ואהבה אוניברסלית. יש לו מודעות מוארת, אני מאוחד, והוא חי בחופש עם עצמו.
אדם מס' 7 הוא בעל תודעה אובייקטיבית מלאה והוא בעל תיפקוד שכלי גבוה. יש לו ידע אינטואיטיבי והוא בעל ביטוי אינטואיטיבי. זהו אדם שיש לו את הקיום השלם ביותר האפשרי, כלומר, מודע באמת, בזמן המודעות. זהו השלב של היות מקור הכול: האדם מממש את חייו באמצעות שלמות ואחדות עם אלוהים והוא בעל מודעות מקפת וחודרנית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מן העירות לשינה ולא להפך
|
|
|
|
|
|
|
כאמור, שלושת הרמות התחתונות הן מצב של שינה, ארבעת העליונות הן מצב של עירות, אך גם במצב של עירות יש דרגות; 4 ו- 5 שהן מצב של תודעה סובייקטיבית, בהן האדם עדיין מודע בעיקר לעצמו, ורק ברמות שש ושבע יש לו כבר תודעה אובייקטיבית, כלומר הוא מוקץ וער לא רק לעצמו אלא לעולם, לחיים ולמציאות.
אנשים ברמת תודעה נמוכה (1-3) לא רואים את האנשים ששייכים לרמות 4-7 כאנשים בעלי רמת תודעה שונה משלהם. מבחינתם הם נראים כמו יתר האנשים בשלוש הרמות התחתונות. אך האנשים ברמות 7-4 בהחלט קולטים את אלה ששייכים לרמות 1-3. כלומר הקליטה היא מכיוון של עירות לשינה ולא להפך.
וכך יש לנו שלוש רמות תודעה; ישנונית, ערה-סובייקטיבית וערה-אובייקטיבית. אם נצרף לשלוש אלה את מצב השינה המלאה, נקבל ארבעה מצבי תודעה. הראשון הוא שינה. השני הוא שינה עירנית, לשם שייכים אנשים מרמות 1-3. השלישי הוא תודעה סובייקטיבית, שזה כאמור, 4 ו-5, (זכירה עצמית) - כאן האדם זוכר את עצמו ללא הזדהות. כאן האגו נעשה יותר מצומצם והעצמי או הישות הפנימית מתרחבת. הרמה הרביעית והגבוהה ביותר היא הרמה הכוללת את אדם מס' 6 ו-7 וזו כאמור רמה של תודעה אובייקטיבית, מודעות גבוהה, תודעת הריק.
ברמה הראשונה האדם ישן במיטה, פאסיבי וחולם. ברמה השנייה, שבה האדם שרוי בדרך כלל, הוא עושה בדרך כלל שלושה דברים אופייניים: הוא מדמיין, הוא מזדהה והוא משקר.
הרמה השלישית "מאוכלסת" אך לעתים נדירות בלבד. לא פעם זה קורה ברגעים נדירים של סכנה קיצונית או רגש קיצוני, למשל יגון עמוק על מות מישהו, מצבים של רגש וסכנה שמטלטלים את כל ההוויה. ברמה זו האדם יכול לפגוש ולהתמודד עם אמת אודות עצמו. כאן מרכז הרגש הגבוה מתחיל לעבוד.
הרמה הרביעית היא כמובן הנדירה ביותר. כאן יכול האדם לראות את האמת לגבי כל שקיים. מרכז החשיבה הגבוה נכנס לפעולה, והתודעה הקוסמית מתחילה להשפיע.
במאמר הבא אתרכז בשלוש פעילויות נפשיות האופייניות לאדם המצוי ברמה השנייה: להזדהות, לדמיין ולשקר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
גבריאל רעם כותב מסות ודברי הגות אקזיסטנציאלית-רוחנית, חבר באגודת היועצים הפילוסופים בישראל ומורה למודעות. כתביו נסמכים בין היתר על כתבי גורדג'ייף-אוספנקי, קרישנמורטי, ריצ'רד רוז, קן ווילבר, קרלוס קסטנדה ועוד.
לאתר הבית של גבריאל רעם, הגות במבט קוואנטי
לכתבה של אורי לוטן על גורדייף
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
