 |
/images/archive/gallery/286/444.jpg נמרוד הראל.
צילום: מיכה קירשנר  |
|
|
|
|
| נמרוד הראל מסוגל לגרום לאדם שמולו להישאר עם עיניים עצומות, גם אם יתאמץ לפקוח אותן. אנשים שראו אותו בפעולה משוכנעים שמדובר במכשף או לפחות בבעל כוחות על טבעיים. אבל אנשים כאלה מדאיגים את הראל. המשימה שלו היא מלחמה במיסטיקנים, במתקשרים, בקוראים בקפה ואפילו באלוהים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
פוריה גל
|
|
|
|
|
|
|
|
ואז נמרוד הראל מסתכל לי בעיניים. אוחז ביד ימין שלי ומתרכז. ומתרכז. ומתרכז. "אני מרגיש ממך. . . אני מרגיש ממך", הוא עוצם את העיניים, "את המספר. . . הזה ! ". מיד אני מחכה שנסיכות קסומות יחצו בריצה את האחו, שהאדמה תפער את פיה, שגרמי השמים יתהפכו, אבל לא. הראל פשוט לוקח את הטלפון הסלולרי שלי ובאסרטיביות מקליד עליו מספר. "זה מוכר לך מאיזשהו מקום?". אה , כן, זה מספר תעודת הזהות שלי, מינוס ספרה אחת. עכשיו אני אמורה להידהם או לפחות לפלוט איזה "וואו". אני מצייתת. "וואו. איך עלית על זה?".
זה בדיוק השלב שבו הוא מתכנס בעצמו
ואינו מוכן לגלות דבר. הראל, עד לא מזמן ילד טוב כפר סבא, הוא מוכר האשליות שלכם. בן 28, להטוטן של משחקי טלפתיה כשהמטרה היא אחת: לחשוף את ערוותם של השרלטנים כולם ולהוכיח את נצחונו של הרציונליזם הטהור. שוב ושוב הוא מבקש "עשו טובה, אל תאמינו למיסטיקנים, ובעיני גם רפלקסולוגים הם מיסטיקנים". ולמיסטיקנים יש בהחלט סיבה טובה לחשוש מפניו. לא רק מפני שהוא קיבל תוכנית בערוץ 10 והם לא. אויביו המוצהרים הם האמונה באלוהים, בכוחות על טבעיים, ברפואה אלטרנטיבית ובכל עדת מגלי העתידות, מעקמי הכפיות, הקוראים בקפה או בחומוס.
מילא אלוהים, אבל מה יש לך נגד רפואה אלטרנטיבית?
"להאמין בדבר מבלי שיש לך את ההוכחות זה בעיני דבר מאוד מסוכן. להאמין בעצמך זה דבר טוב, אבל כשמתחילים להאמין באנשים אחרים או בדברים שמחוצה לך, האמונה הזאת מגיעה ממקום חלש והיא מבטלת את האני. מעולם לא נתקלתי במיסטיקה שאין מאחוריה שרלטנות או הונאה עצמית. המיסטיקה מטמטמת אנשים, גורמת להם להיתקע. ראיתי רפלקסולוגים וראיתי הומאופתים ואני חייב להודות שאני עדיין לא יודע שזה עובד. רפלקסולוגיה, למשל, מבוססת לדעתי רק על לעשות נעים. זה לא סוד שכפות הרגליים זה אזור רגיש וכשנוגעים בו, מטבע הדברים ההרגשה משתפרת, אבל זה רחוק מלהיות ריפוי. הדבר הכי מפחיד בעיני זה פסאודו מדע, ענפים שלא מעמידים את עצמם למבחן מדעי".
אלא שבהתנגדות של הראל למיסטיקנים למיניהם יש גם פרדוקס קטן, כי דווקא מהאמונות הללו של אנשים בעל טבעי הוא מתפרנס לא רע כבר די הרבה זמן. את היכולות שלו הוא תמיד שמח להפגין בפני ועדי עובדים וחברות היי-טק, כשכל ערב כזה משלשל לכיסו כמה אלפי שקלים. וגם אם הקהל לא השתכנע בסופו של דבר שאין מיסטיקה בעולם, הראל לא הולך הביתה רעב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
למופע שלו, שהוא מריץ כבר שנים, קוראים "אמנות התדהמה". "המטרה שלי היא קודם כל להדהים אנשים. להביא אנשים למצב שהם מופתעים, המומים, כמו ילדים. זה משמש אותי בשביל למוטט להם את כל האמונות שלהם בכוחות על טבעיים ובמיסטיקה. המטרה שלי היא שאנשים יהיו ספקנים לגבי מה שמספרים להם, שיבדקו, שלא ייקחו דברים כמובן מאליו", הוא מסביר במכשפית מדוברת.
סוד קסמו, או אם תרצו, מה שמחזיק את המניפולציה שלו, הוא העובדה שהוא לא מספק שום מידע. "אני לא מגלה איך אני עושה את הדברים האלה. אני רק יכול לומר שאין לי יכולות על טבעיות, שאין כזה דבר בכלל יכולות על טבעיות. הכל מבוסס על טריקים ומניפולציות".
אבל איך אפשר להרגיש מהיד שלי את הספרה חמש?
"זה בדיוק מה שאני לא מגלה. מצטער".
וזהו . רכבת ההפתעות הפאראפסיכולוגית של הראל יצאה לדרך. כנראה כבר לעולם לא אדע אם הוא אכן מבורך ביכולות טלפתיות או שהוא פשוט עושה פרודיה על הז'אנר. וזה רק הולך ומסלים.
"תרשמי כאן מספר, מאחד עד מאה. אל תגלי לי". אני עושה כדברו. "41". אם היינו בכפר נידח בפולניה של המאה ה-14 מן הסתם הייתי הופכת עכשיו לשפחה נרצעת, מצווה את כל רכושי למכשף. אבל אנחנו כבר ראינו כמעט הכל, כולל לא מעט שרלטנים. אני מקפלת את הפתק שלי טוב טוב. רק אלוהים ואני יודעים מה המספר. את אלוהים, צריך להודות, זה גם הרבה פחות מעניין.
"41!", הוא מזנק, אחרי דקות של התרכזות ממושכת. "איך ידעת???". הראל שותק כממתיק סוד. זה לא הוא שאמר קודם שאין כזה דבר קריאת מחשבות וכישופים? ואז הוא חושף את המניפולציה מספר אחת: "אני אגלה לך. את זוכרת שלפני שתי דקות פיהקתי? ואז עברתי לדבר איתך על פיהוקים? אז זהו, שתדעי, זה היה רק כדי להסיח את דעתך. בפועל, מה שעשיתי זה שדקה לפני שפיהקתי כתבתי על פרק היד שלי מספר והתת מודע שלך קלט אותו. וזה בדיוק המספר שרשמת, 41".
הוא מחייך. תחושת ניצחון על פניו. "את רואה? על זה אני מדבר. אלה טריקים, שכשאתה עושה אותם לאנשים, הם מאמינים שאתה כל יכול. אבל בעצם עשיתי לך מניפולציה פשוטה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הראל בפעולה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הקהל של הראל התקשה להסתפק בהסבר רציונלי. ב-19 באפריל ישודר הפרק השני של "מחשבות אסורות", מרתון בהמשכים שבו מפגין הראל את כישוריו על עוברי אורח תמימים ומורכב מתחילתו ועד סופו מקריאות "וואוו", " איך עשית את זה" ו"שיואו, אני לא מאמינה". הפרק הראשון שודר בסוף ספטמבר ומי שראה זוכר את הנערות ההמומות שהראל הצליח, על ידי התרכזות ממושכת ובלי היכרות מוקדמת, לנחש את השם של החבר הראשון שלהן. הנערות חישבו בדעתן להתעלף, פחות או יותר.
"אחרי הפרק הראשון קיבלתי מאות מיילים, הצעות עסקיות ובקשות לריפוי. ביניהם היו הרבה מגמגמים, נשים שלא מצליחות להיכנס להריון, חולי סרטן ואפילו אישה עם פוביה לעלות לרכבות", הוא מספר. "קיבלתי גם טלפון אחד מיחידת הסמים בנתב"ג שביקשו שאבוא ללמד את העובדים שלהם איך לזהות שפת גוף חשודה אצל מבריחי סמים. לכל ההצעות סירבתי. אני לא עוסק בהוראה וגם לא בריפוי, למרות שהפיתוי הכלכלי הוא גדול".
כמה מהקטעים היותר מדהימים בספיישל "מחשבות אסורות" הם דווקא אלה הניתנים להסבר רציונלי, שהראל מציג רק בדיעבד (כמו למשל ניחוש המספר, שמוזכר בהתחלה). מדובר בניסויים שנראים עוצרי נשימה בזמן ההתרחשות, אבל בשיחה של אחד על אחד מתבררים כתרגילים מחוכמים.
למשל, כשהראל עושה תרגילים בדמיון מודרך לקבוצת סטודנטים במדרשה לאמנות. במשך שעות הוא משוחח איתם על דא ועל הא, ולאחר מכן מבקש מהם לצייר כל מה שעולה על דעתם. הם מציירים, ואז מתברר: כולם ציירו, בווריאציה זו או אחרת, עיניים. לסטודנטים ההמומים הוא מסביר שזה נורא פשוט: במשך כל זמן שדיבר היה תלוי מאחוריו לוח ועליו ציור של האות עי"ן מצוירת מאות פעמים. בדרך זאת הוא השתלט להם על הדמיון וגרם לתת מודע שלהם להישטף בתמונת העי"ן.
בתרגיל אחר בתוכנית הוא מבקש מאישה לבחור עמוד מסוים מתוך ספר שהוא נותן לה. רגע לפני כן, הוא ידבר איתה על דברים צהובים. האישה אכן בוחרת עמוד, הראל לוקח מידה את הספר ופותח בדיוק בעמוד שבו בחרה. איך הוא עושה את זה?" באותו עמוד היתה שורה ממורקרת בצהוב זרחני, וזה מה שהיא בחרה. בגלל שקודם דיברנו על דברים צהובים, התת מודע שלה היה מכוון על צהוב והיא בחרה בעמוד עם צהוב. היא כמובן לא העלתה על דעתה שמישהו מתערב לה בבחירה והיתה משוכנעת שמדובר בבחירה עצמאית לחלוטין. אני משתמש רק בעקרונות פשוטים מתחום הפסיכולוגיה והאילוזיה. ואני אומר, תראו אותי, כל אחד יכול לעשות את זה, אל תיפלו לבורות של המיסטיקנים. אני רוצה לחנך את האנשים לנאורות דרך תדהמה, כי תדהמה זה המצב הכי טוב שאדם יכול להיות בו. זה מצית את הדמיון וכל מה שמצית את הדמיון, מבחינתי הוא מבורך".
איך אתה מגלה למישהי מה שם החבר הראשון שלה?
"אינטואיציה. זה הכל".
כלומר?
"אני לא אומר. אני רק מכריז: אני לא רוצה שיעריצו אותי, אין לי כוחות".
זה מעצבן.
"הדברים שאני עושה, פשוט התאמנתי עליהם, זה הכל. אני לא יכול לגלות באיזו טכניקה ספציפית אני משתמש".
ומה אתה חושב על תופעת אורי גלר?
"אורי גלר הוא קולגה. למדתי את השיטות שלו ובמופע שלי אני עושה דברים דומים, כולל כיפוף כפיות. אם כבר אנחנו מדברים על זה, צורמת לי מאוד התופעה של אנשים שהגיעו מהתחום הבידורי, שמתחילים להשלות את עצמם שיש בהם משהו, ועוברים לתחום הטיפולי. לי זה חורה וזו אחת מהסיבות שלעולם לא אטפל באנשים. אם פעם כדי להיפטר ממכאוב היו משתמשים בלחשים, היום אומרים: 'קח פרח באך ותלקק אותו'. מיליארדי דולרים בעולם מנותבים למיסטיקה וזה נורא, כי זה כסף שיכול ללכת לדברים הרבה יותר מועילים.
"אנשים מחפשים עניין, דברים שיציתו להם את הדמיון. לפעמים אומרים לי, 'אתה לא רוצה שהעולם יהיה יותר מעניין? מה, אתה מאמין שזה כל מה שיש?'. זה דבר שאני לא מבין. אנשים שחושבים שהעולם משעמם בלי מיסטיקה הם אנשים משעממים בעיני. וכמובן, יש את הפחד. הרי כל הדתות בעולם מבוססות על פחד המאמינים. למה היתה רעידת אדמה, למה הבן שלי חלה, מהו המוות. גם האלוהים שלנו חוטא בזה, כי הוא נותן למוות פתרון מאוד קל: יש גן עדן ויש גיהנום, אז לא צריך לפחד".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
והציפיה לישועה מגיעה גם אליך?
"בוודאי. אנשים מחפשים פתרונות קסם. לא מזמן, כשהופעתי מול עובדי בנק לאומי, הגיעה אלי אחרי ההופעה אישה אחת ואמרה, 'בעלי מאוד לחוץ, כמו אריה בכלוב. תן לי מילה שבכל פעם שאגיד אותה זה ירגיע אותו'. אנשים מאמינים לכל דבר שמבטיח להם עזרה. אני אספר לך סיפור שממחיש את זה: לפני כמה שנים נעשה ניסוי מעניין. פרופסור בשם פורר אסף כמה סטודנטים ועשה להם מבחני אישיות. אחר כך הוא חילק להם ניתוחי אישיות של עצמם וביקש מהם לדרג באיזו מידה הניתוחים מתארים אותם, מאחד עד חמש. חמש פירושו שהניתוח קולע במדויק, ארבע זה קולע מעל לסביר, ואחד זה לא קולע בכלל.
"הניתוחים כללו משפטים כמו 'אתה מאוד ביקורתי, בעיקר כלפי עצמך', 'יש לך פנטזיות שאתה יודע שלא תוכל להגשים, אבל הן רודפות אותך', או 'אתה מצד אחד מאוד חברותי, אבל מצד שני אתה צריך את הפינה שלך'. הסטודנטים קיבלו את הניתוחים, דירגו אותם, והתברר שהממוצע היה 4.2. כלומר, רוב האנשים חשבו שהניתוח תאם אותם בצורה סבירה ומעלה. בסוף הניסוי גילה להם פורר שהוא לקח את הניתוחים מתוך טור אסטרולוגי וחילק להם אותו באופן לגמרי שרירותי. אבל מבחינתם הוא פשוט קלע בול".
אז אתה אומר שהאנשים הם די נאיבים?
"זה דבר טבעי: כשאנשים רואים משהו כללי, הם מנסים להפוך אותו לספציפי. אנשים גם מאוד אוהבים לשמוע דברים טובים על עצמם, וכשהם מאמינים במשהו, הם תמיד ימצאו דרך לאשש את האמונה שלהם. ואת זה מנצלים כל החבר'ה האלה, מיסטיקנים, אסטרולוגים ומנתחי אישיות. אני ממליץ פשוט לעשות תרגיל קטן: לקחת את הטור האסטרולוגי, לגזור את הריבועים, לערבב ושכל אחד ימצא את המזל שלו. אני טוען שסיכויי הפגיעה כאן הם 1 ל-12, לא פחות".
זו חוכמה נורא קטנה להיטפל לניתוחים אסטרולוגיים בעיתון. קח למשל מפה אסטרולוגית שמבוססת על שעת הלידה.
"למה החלטנו ששעת הלידה היא ברגע שהרופא רשם את שעת הלידה בתעודה? ומה אם הלידה ארכה תשע שעות? ובכלל, למה לא לקבוע שאדם נולד ברגע שיצרו אותו, אחרי הסקס? ועל סמך זה עושים אחר כך מפות, כאילו שהכוכבים אמורים להתאים את עצמם. אני לא אומר שזה לא עובד, אבל אין לי הוכחות לזה. אם אדם מאמין שמשהו עוזר לו, זה עוזר לו".
בהנחה שאתה באמת ככל האדם ושיש בך יכולות שבאופן פוטנציאלי נמצאות בכל האנשים, איך זה שלא כל אדם ברחוב עושה את הדברים האלה?
"רוב האנשים לא מודעים ליכולות שלהם וחיים בתחושה שהמיסטיקנים רוצים שהם יחיו בה, שלמיסטיקן יש כוחות ולאדם הפשוט אין. זה הכוח של המיסטיקן, זו הפרנסה שלו. בסך הכל, מה שמונע מאנשים לנסות את השיטות האלה זה חוסר אמונה ביכולות שלהם ועצלנות. אנשים גם נורא מתאכזבים לגלות שמכופפים כפיות לא בזכות כוחות אלא בחמשת החושים, ואני אומר, תעשו דמיון מודרך, תעשו סוגסטיות, זה ניסוי ששווה לעשות. תפוס בן אדם ברחוב, תגיד לו, אתה לא זוכר את השם שלך. על אחד מעשרה אנשים זה יצליח והוא באמת לא יזכור את השם שלו".
אתה בעצם חייל בצבא הנאורות נגד האמונות התפלות?
"אנשים חושבים שיש לי סלידה ממיסטיקה. נהפוך הוא. אני אפילו יורד לפעמים לסיני בשביל לעשות היפנוזות, כי היפנוזה שלא לצורכי ריפוי אסורה בארץ. אני מת למצוא את הדבר האמיתי, אבל אני לא מוכן להסתפק בשום דבר שהוא פחות מהדבר האמיתי".
בנסיעה האחרונה שלו לסיני, אגב, ההיפנוזה לא הועילה הרבה והראל וחבריו חזרו מהר למציאות, כשמצאו את עצמם קרוב למקום הפיגוע.
אבל לעולם לא תאמין במיסטיקה, כי כל דבר שתצליח להוכיח אותו יהפוך בו ברגע למדע. לא למיסטיקה.
"נכון".
אתה רואה הבדל בין מקובלים שמוכרים מים קדושים להומאופתיה ושיאצו?
"אין שום הבדל. אלה דברים שפשוט נועדו לאוכלוסיות שונות ונוחלים אותה הצלחה. כשאתה מדבר עם מיסטיקנים, הם אומרים לך, זה שאתה לא יודע למה זה עובד זה לא אומר שזה לא עובד. מבחינתי, אין לזה שום הוכחה. הכי חשוב לי שיבינו שאני לא יוצא נגד מיסטיקנים או מרפאים אלא נגד אנשים שמוכנים לבטל את עצמם בפני אחרים. אני מייעץ לבחון את כל התחומים האלטרנטיביים והמיסטיים מתוך מבט מפוכח. אינספור שרלטנים שולטים בתחום, וגם אם הם לא שרלטנים אלא באמת מאמינים בזה, זה עדיין לא אומר שזה אמיתי".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הראל נולד לאם שמטפלת בשיטת "מחשבת הגוף" ולאב כימאי בחברת טבע. "ממנו קיבלתי את הרציונליזם, ממנה קיבלתי את הצורך כל הזמן לחפש את השונה". בתקופת התיכון עבד כקוסם במסיבות יום הולדת. כשהתגייס לצבא, שיכלל את זריזות הידיים והתמחה ברמאויות קלפים. "הגעתי לרמה מאוד גבוהה של דברים שעד שלא רואים אותם קשה להאמין שהם אפשריים. באיזשהו שלב עזבתי את זה, גם מסיבות אתיות, זה נורא קורץ להיגרר לתחום הלא חוקי. קיבלתי הצעות מדהימות מאנשים שהיו מוכנים לשלם כל סכום, אבל עזבתי רגע לפני שהתחלתי להיסחף".
במקום להיסחף, פנה הראל ללמוד הנדסת תוכנה באוניברסיטת בן גוריון. כעת הוא לומד לתואר שני בספרות באוניברסיטת תל אביב. הוא מזפזפ בין התחומים השונים ובימים אלה שוקד על רומן, שבכלל לא קשור לעיסוקו כ"אמן חושים", כפי שהוא מגדיר את עצמו.
בשבועות שחלפו מאז התוכנית הראשונה הוא הפך מוכר. אנשים עוצרים אותו ברחוב בפליאה מהולה בהערצה ושואלים לשלומה של "הילדה עם העיניים הנעולות". באותו פרק, במסגרת תרגיל בדמיון מודרך, הראל פקד על נערה צעירה לעצום את העיניים, ותיאר לה איך העיניים שלה ננעלות. זה כנראה עבד איכשהו, כי בתום הניסוי, כשביקש ממנה לפקוח את העיניים, היא פשוט לא הצליחה. האמת, זה היה מבהיל.
מה עוללת לילדה המסכנה?
"האמת שעשיתי תרגיל די פשוט בסוגסטיה. מה קורה בסוגסטיה? אנחנו מטלטלים את הבן אדם, מוציאים אותו מהשגרה שלו, וזה גורם לו לקבל הצעה שקודם הוא לא היה מקבל. זה גם מה שהרבנים והמיסטיקנים עושים: מדהימים אותך, לא חשוב באיזו דרך, ואז הם הולכים למשהו אחר, ובגלל שהם הצליחו לערער את תפישת העולם שלך, הדלתות שלך פתוחות ועכשיו הם נכנסים דרך הדלתות האלה. זה מה שעשיתי לנערה ההיא, הכנסתי אותה למצב של תדהמה על גבול האימה. היא לא הצליחה לפתוח את העיניים קרוב לדקה, עד ששחררתי אותה".
זה עובד יותר טוב על אנשים מסוימים?
"לכל אחד יש את המחסומים שלו, אבל עקרונית זה עובד על כולם. יש נטייה לחשוב שאנשים שבאו מרקע סוציו-אקונומי מסוים חשופים לזה יותר, אבל זה לא נכון. יש אנשים שהם יותר סוגסטביליים מאחרים. בערך שניים מעשרה הם באמת סוגסטביליים ואפשר לעשות איתם נסים ונפלאות, כולל לשכנע אותם שהקווים בכף היד שלהם זזים או לגרום להם לשכוח את האלפבית. הצלחתי לעשות את זה, אבל זה לא עובד על כל אחד".
אתה יכול לנסות את זה עלי, עכשיו?
"זה יהיה קשה, כי עכשיו את כבר יודעת שזו מניפולציה. אבל בואי ננסה, קחי את כף היד שלך ותסתכלי לרגע על הקווים. תסתכלי עליהם טוב טוב. תראי איך לאט לאט, זו לא תנועה גדולה, הם מתחילים לזוז. תתמקדי בקו אחד ותראי משהו, כמו רטיטה. אני רוצה שתגידי לי עכשיו איך את רואה את התנועה".
שום דבר לא זז, אחי.
"טוב, אולי את לא מספיק סוגסטבילית. השתמשתי עכשיו בשתי סוגסטיות עלייך. ביקשתי ממך, 'תתארי לי איך את רואה את התנועה', ובזה כבר הנחתי מראש שיש שם תנועה. לאדם יש צורך להתאים את עצמו לשואל. לא שאלתי האם את בכלל רואה תנועה. זה בערך כמו שאני אשאל מה תשתי, קפה או שוקו, ובכך אני מניח הנחה מוקדמת ומוסווית שאת בכלל רוצה לשתות".
איך אתה מתמודד עם הפיתוי לעשות לסובבים אותך מניפולציות, לשכנע את החברים שלך או את הפקידה בבנק לעשות דברים שהם לא רוצים?
"אנשים שמכירים אותי יודעים למה לצפות. אני לא מנסה את הטכניקות האלה ביומיום, למרות שלפעמים הפיתוי גדול".
יצא לך להשפיע על המחשבות של החברה שלך באופן שהיא לא תבחין? למשל, אם רצית שתצאו למקום מסוים ולא למקום אחר, דברים כאלה?
"כל הזמן, כל הזמן. אבל אני חושב שאנשים עושים את זה גם באופן לא מודע. לאנשים יש יכולות סוגסטיות ברמות שקשה להאמין, בלי שהם למדו את זה מעולם. כשאת עושה ראיון עיתונאי, את לא שמה לב, אבל יש לך מטרות מוגדרות, וגם אם יש לי התנגדות ראשונית, את מצליחה לעקוף את ההתנגדות הזאת. ואת עושה את זה בלי לדעת. לכל אדם יש את היכולת לשכנע אדם אחר באמצעות מחשבה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
באחד הקטעים היותר מפתיעים בתוכנית, מגיע הראל למפעל בשעת הפסקת הצהריים. הוא ניגש לעובד ומבקש ממנו לדמיין שהוא בנופש. האיש עוצם עיניים, נכנס למחוזות הדמיון וחולם. בהמשך הראל מנחש וכותב את ניחושיו על דף, לעיני הפועלים ההמומים. הוא כותב: טוסקנה. מסאז'. כעבור חמש דקות הפועל נאלץ לחזור למציאות הפרולטרית המרה. הוא מתאר להיכן נדד כרגע: טוסקנה. מסאז'. כשהעובד רואה את הדף, הוא מתקשה להאמין.
אפשר לשאול איך עשית את זה?
"זה תרגיל מובהק בדמיון מודרך. אותי עניין שבסוף האדם מתעורר ואומר: 'אני מרגיש כמו חדש, כאילו באמת הייתי שם'. אבל איך בדיוק עשיתי את זה, אני לא מגלה".
הראל מסתכל עכשיו קדימה. הוא זומם עוד תוכנית, שתעסוק בסיאנסים. "זה מאוד מעניין אותי. בחיי השתתפתי בלא מעט סיאנסים ומעולם עוד לא ראיתי שזה עובד. בהתחלה הייתי משתתף פעיל, אבל אז הרחיקו אותי, כי אני סקפטי, ואמרו שהסקפטיות שלי מפחידה את הרוחות. הרבה אנשים יגידו, 'עשיתי סיאנס וזה עבד'. מישהי סיפרה לי שבסיאנס שלה ספר התנ"ך דיפדף מעצמו. אני לא יכול להתווכח עם זה, זה האקספריינס שלה. אני רק יכול להגיד, שעד שאני לא רואה את זה בעיניים, אני לא מאמין מסיבה אחת פשוטה: גם אנשים שרואים את המופע שלי יכולים לצאת בדיוק עם אותו רושם, למרות שאני לא מתקשר עם עולם המתים".
עוד דוגמה מדהימה בתוכנית היא מבחן הפוליטיקאים. בתרגיל שנראה כגימיק מעניין, הראל מחליט לבדוק האם, כמאמר הדעה הרווחת, פוליטיקאים באמת משקרים יותר. הוא מבקש מכמה פוליטיקאים לספר סיפורים, כשהוא אמור לנחש מתי זו אמת ומתי שקר. חוץ מח"כ מיכאל איתן, שמצליח להערים עליו פעם או פעמיים, נרשמת הצלחה רבתי.
איך ידעת?
"זה ניסוי בשפת גוף ובאינטואיציה. כשאנשים מסתכלים שמאלה בזמן שהם מדברים, בדרך כלל זה סימן שהם דוברי אמת, הם מנסים להיזכר בדברים שקרו להם. לעומת זאת, כשמסתכלים ימינה, נשענים על הדמיון, על הזיכרון הנבדה. זה קשור למקום של האונות במוח, וזה במקרה משהו שלמדתי מאנשים שעוסקים בחקר המוח. כמובן שזה לא עובד בכל המקרים".
זה די מדהים.
"כן, אבל שימוש בכלים של שפת גוף זו יכולת שכולם משתמשים בה ברמה כזאת או אחרת. אנשים שעוסקים במסחר או במשא ומתן מפתחים כישורים כאלה על סמך ניסוי וטעייה. זו יכולת שכל אחד יכול לשכלל. זה לא סוד שכשאדם נוגע בעצמו תוך כדי דיבור הוא לחוץ, וכשאדם משקר האישונים שלו מתרחבים, הוא פחות נינוח, הוא נהיה מודע לתנועות שלו. יש מבחן בדואי ידוע אם אדם משקר או לא: לוקחים ברזל מלובן ומצמידים ללשון. אם שיקרת, אתה תאבד את הלשון, כי הלשון מתייבשת בזמן שקר. לעומת זאת, במצב הטבעי הלשון רטובה ואין בעיה לכבות עליה סיגריות, אני עושה את זה לא פעם. זה אפילו סימבולי שהלשון שלך ששיקרה היא זאת שנענשת. יובש פה זה אחד מהסממנים של שקר, לכן אדם שמשקר ירטיב הרבה את השפתיים, ישתה. אלה אמנם דברים בסיסיים, אבל אם אתה משתמש בהם, תגדיל את הסיכויים שלך לקלוע".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ואתה לקחת את היכולת הבסיסית ופשוט שכללת אותה?
"אני משתמש הרבה בטכניקות של NLP (נוירו לינגוויסטיק פרוגרמינג), שמתבססות על שפת גוף ודמיון מודרך. למשל, ה"ראפור": כשאני נמצא מול אדם אני מביא אותו לתחושה שאנחנו זורמים ביחד, שאנחנו משדרים על אותו גל, ואז אני הופך אותו ליותר סוגסטבילי. יהיה לו יותר קל לקבל את ההצעות שלי. אגב, אני מפעיל את הטכניקה הזאת ממש עכשיו, עלייך".
עלי?
"כן. עלייך אני מפעיל מה שנקרא מירורינג. אני מתאים את הקצב שלי לקצב שלך, את התנועות שלי לתנועות שלך, מנסה פחות או יותר לשקף אותך. כשאת נשענת לאחור גם אני נשען לאחור, כשאת רוכנת קדימה אני גם רוכן קדימה. זה מגיע גם לקצב הנשימות, מתאים את עצמי לקצב שלך. ואז, כשאנחנו משדרים ממש על אותו גל, אני מתחיל להוביל. את אפילו לא תרגישי. אני לוקח צעד קדימה. אחרי דקות ארוכות שבהן שיקפתי אותך, אני לוקח את המושכות. אני יכול עכשיו להישען אחורה, ואז גם את תישעני אחורה. בלי לשים לב, את תתחילי לשקף אותי. זה לא עובד תמיד, אבל זה עובד. אנשי מכירות משתמשים בזה הרבה. כשיושב מולך אדם ואת מגיעה איתו למצב של שיקוף, הוא יהיה הרבה יותר פתוח להצעות שלך. זו שיטה לתכנת את הנוירונים במוח שלך".
אז ככה אתה בעצם פולש אל התת מודע?
"אני אספר לך סיפור. לפני כמאה שנה חי באירופה אדם בשם קלבר הנס, והיה לו סוס שהוא האמין שהוא גאון ומסוגל לחשב תרגילים אריתמטיים מסובכים. היו שואלים אותו והוא היה רוקע ברגליים את התוצאה. ומה הסתבר? הסתבר שהאדון נתן לסוס שלו, בלי להתכוון, רמזים ברמת התת מודע. הוא לא ידע את זה, הוא לא ניסה לרמות אף אחד. למשל, כששאלו את הסוס כמה זה שתיים ועוד שלוש, הסוס היה רוקע: אחת, שתיים, שלוש, ארבע. . . ואז, כשהסוס הגיע לחמש, האדון היה נרגע. קצב הנשימה שלו השתנה, תנועת הגבות והעפעפיים, האישונים התרחבו. אלה תנועות שהאדון עשה באופן בלתי מודע והסוס קלט את הרמזים הבלתי נראים מהאדון. אחר כך, כשנתנו לסוס להיות בלי האדון או כששאלו את הסוס שאלות שהאדון לא ידע את התשובה עליהן, הסוס לא הצליח.
"האדון הזה באמת נדהם לגלות שהסוס שלו הוא לא גאון אלא פשוט קורא אותו באופן לא מודע. וכאן אנחנו מגיעים לתחום שנקרא בעצם אינטואיציה, לדעת משהו בלי לדעת איך אתה יודע אותו. הרבה פעמים מדובר ברמזים שהמודע שלנו לא קולט, אבל התת מודע שלנו קולט. זה הכל. כשאני אומר את המילה שאת התכוונת להגיד, אני אומר את זה הרבה פעמים כי משהו בי מרגיש שזה מה שאת רוצה להגיד. אנחנו מסתנכרנים, ואז אני אומר בדיוק את המילה הזאת, ואנשים אומרים, איך אתה יודע? אבל אין בזה שום דבר מיסטי".
מיסטי או לא מיסטי, כשהראל טייל בדרום אמריקה אחרי הצבא והפגין את כישוריו בפני המקומיים, הם עשו לו הרבה כבוד. מיותר לציין שבניגוד לשאר המוצ'ילרוס, איש לא העז לכייס אותו. "כשעשינו טראק לעיר האבודה, המדריכים פשוט תפסו ממני מרחק. עשיתי תרגילי קלפים ברמה הכי פשוטה, לקחתי קלף, נתתי למישהו לחתום, והוצאתי אותו מהפה. הם היו בטוחים שיש לי כוחות. זו דוגמה למקרה שהשתמשתי בזה כדי לצ'פר את עצמי קצת".
ועם המכשפים המקומיים הסתובבת?
"העניין של מאגיה שחורה מאוד חזק שם. אבל מבחינתי מאגיה שחורה, וודו, פולסא דנורא, עין הרע, זה הכל אותו דבר, לא מאמין. אני מזמין את כל הקוראים שמתעסקים בדברים האלה לנסות את השיטות שלהם עלי. אני עד כדי כך בטוח שזה לא עובד שאני מוכן שינסו הכל, שיתפרעו עלי כמו שאומרים. אני תורם בזאת את גופי למדע".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
