 |
/images/archive/gallery/208/955.jpg ראם דאס.
 |
|
|
| גלגל החיים שוב השלים 180 מעלות |
|
| ראם דאס, סופר, מורה ואיש רוח יקר שבמשך כל חייו תרם את כל הכנסותיו, זקוק עכשיו לעזרה. היו נדיבים וזריזים - אין אדם שראוי לכך יותר ממנו
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
NRG מעריב
7/4/2005 11:22 |
|
|
|
|
|
|
|
ראם דאס (Ram Dass) הוא לא הראשון וגם לא היחיד שמסע להודו שינה את חייו. אבל הוא אחד מהמעטים שהמסע האמיתי והמפגש עם מי שהיה לגורו שלו הותירו בו שינוי שהלך וגדל, המשיך והתפתח מ-1960 כשעזב את ארה"ב כפרופסור ריצ'ארד אלפרט מאוניברסיטת הארוורד ועד היום. פרופסור אלפרט היה חוקר של סמים משני תודעה וזה למעשה מה שהביא אותו למזרח (יש האומרים לצורכי מחקר, ויש האומרים להתנסות חופשית), אבל שם חלה תפנית. הוא הקדיש את חייו למה שהורה לו הגורו שלו: "אהוב את כולם, תחוש את האנשים וראה את האל בכל מקום". הגורו הוא שהעניק לו את שמו, ראם דאס.
ראם דאס החליט להקדיש את חייו לשירות למען הזולת, אבל בימים אלה, כפי שמספר חברו דוקטור וויין. וו. דאייר (Dr Wayne w. Dyer), דאס הוא מי שזקוק לעזרה. דאייר, פסיכולוג, סופר ומומחה לעזרה עצמית פונה אל הציבור באמצעות אתר האינטרנט שלו, מבקש חמלה עבור דאס ומספר את סיפורו של מורה רוחני, יקיר הקהילה הגאה וסופר.
ב-1969 התפרסם ספרו של דאס Be Here Now. הספר זכה להצלחה ותורגם לשפות רבות. דאס תרם את כל הכנסותיו
ורכושו לעמותות שמקדמות את היעוד שלקח על עצמו - עזרה לבני אדם. לאחר שנים ארוכות בהודו, אותן הקדיש להתפתחות רוחנית, הוא שב לארצות הברית והחל לסייר בה ולתת הרצאות.
באותה תקופה דאס, גבר שאוהב גברים, יצא מהארון. אלה היו ימים שאפילו הארון לא היה מקום לגמרי בטוח עבור הומואים, אבל הוא החליט להצהיר על כך במסיבת עיתונאים. בכך, כפי שאומר ד"ר דאייר, נסללה הדרך לסבלנות ולאהבה, בזמנים בהם אף אחד אחר לא היה מעז לנקוט בצעד שכזה.
אביו של דאס ביקר קשות את סגנון החיים של בנו, אבל כשגסס דבר לא מנע מבנו לסעוד אותו ולהקדיש את כל זמנו לטיפול באיש הדועך. זה היה ייעודו והוא רצה לחוות אותו במלואו 24 שעות, שבעה ימים בשבוע.
בספרו "עדיין כאן – לחבק את ההזדקנות, השינוי והמוות", העוסק באהבה ובחמלה, הוא כותב שכאשר הגיע לגיל 60, אז בפעם הראשונה שם לב להזדקנותו. "בהודו, המקום בו ביליתי חלק ניכר מימי, הכניסה לעשור החיים השביעי היא הרגע המסמן את הסף אל השלב בו אנו אמורים להניח לעניינים הארציים ולהקדיש את תשומת הלב לאלוהים".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ראם דאס בצעירותו
|
|
|
 |
|
 |
|
כאן ועכשיו, בשבילו
|
|
|
 |
|
|
|
ב-1997, כ-6 אחרי אותו יום הולדת, שבץ תקף את דאס והותיר אותו משותק למחצה ורתוק לכסא גלגלים. דאס הגדיר את השבץ כ"חסד נורא, ששינה את חיי" הספר "עדיין כאן" נכתב לאחר המקרה, אז הוא עוד היה מסוגל להמשיך בנסיעות ובהרצאות.
היום הוא בן 73 ולא יכול להמשיך יותר לנסוע, מתנצל על שלא התכונן לזקנתו וחש שהוא נטל על הזולת ועודו מתכוון להמשיך לכתוב וללמד.
ד"ר דאייר מספר שחברו ראם דאס נותר ללא רכוש וקיימת סכנה שיוותר ללא קורת גג. הוא מבקש את הנדיבות של כולנו.
"הוא חי כעת בבית במאווי (הוואיי), שאינו שלו וקיימת סכנה שיאבד גם אותו. אני מבקש מכולכם לעזור לרכוש את הבית הזה, ליצור איזשהו בסיס כלכלי, ולאסוף כסף עבור האיש הזה שאסף כסף למען עתידם של רבים כל כך. כך נקיים את מה שראם דאס תרגל בכל מעשיו. אנא, היו נדיבים וזריזים – איש אינו ראוי כל כך לאהבתנו ולתמיכתנו הכספית. בסופו של דבר התרומות הללו יבטיחו שראם דאס ועבודתו יגיעו לדור נוסף או יזכירו לדור הנוכחי שלתת זה לקבל.
"אם אי פעם גדולה בימינו חיה נשמה גדולה, שמקדישה, פשוטו כמשמעו, את חייה לעקרונות הרוחניים הנעלים, היה זה ראם דאס. אני אוהב את האיש הזה; הוא היה לי מקור השראה והיה מקור ההשראה למיליונים מאתנו. הגיע הזמן שנראה לו כיצד אנחנו מרגישים, בכך שנעשה עבורו את מה שלימד את כולנו לעשות: להיות כאן עכשיו, בשבילו".
למכתב המלא של דאייר, דרכו גם ניתן לשלוח את התרומות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
