 |
/images/archive/gallery/287/503.jpg הגוף שלנו יודע הכל, הא?
איור: מוריס  |
|
|
|
|
| ב-2005, ניקיון פסח לא יכול לעצור בספונג'ה. אחי רז יצא לעשות חוקן בשם המדע והטעם הטוב, וחזר רענן מאי פעם. עדות |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אחי רז
18/4/2005 9:35 |
|
|
|
|
|
|
|
"האמת היא שאני פשוט אוהבת לעזור לאנשים", אומרת ג'ודי בחיוך. אני מחייך בחזרה. עשר דקות קודם לכן היא עזרה לפיית פלסטיק בעלת קוטר יפה להיכנס לעומק החלחולת שלי. עכשיו אני שרוע על המיטה הממוגנת כשלגופי חלוק כחול, לרגליי כפכפי ניילון ומעכוזי משתלשל צינור ארוך שתחילתו
במעי הישר וסופו בתעלות הביוב של צפון תל אביב. ג'ודי מעסה לי את המעיים, ואומרת שכעת המים נמצאים בערך כאן. היא מצביעה על נקודה ליד הצלע הימנית. הדבר היחיד שעולה לי בראש זה "פששששש".
חוקן היא אופציה שאני משווע לה כבר כמה חודשים, מאז שקראתי את הכתבה של דן אבן בעניין. האמת היא שזה מדהים. מעולם לא חשתי כבד, מלוכלך וחולני כמו אחרי אותה כתבה. האופציה שפיסות בשר בן חמש שנים תקועות לי בדפנות של המעיים, מרקיבות ועושות צרות לעיכול, מעולם לא עלתה על דעתי קודם לכן, אבל לפתע זה נראה מאוד הגיוני. העובדה שהרפואה הקונבנציונאלית מבטלת בבוז את האפשרות הזאת באמתלה שהגוף שלנו יודע לנקות את עצמו (ראינו איזה יופי הוא מסתדר עם כאבי ראש), לא הפריעה לי להשליך את כל יהבי על ההידרוקולוניק - למעשה מין שם נקי יותר לחוקן, שמבטיח לנקז את כל הרעלים מהמערכת באמצעות שטיפה.
מאותו רגע ייחסתי את כל צרותיי למערכת העיכול הבוגדנית שלי. הגזים, העייפות, כל המסטיקים האלה שבלעתי במהלך חיי. לרגעים נדמו גם צרות חוץ-גופניות, כמו ההדחה של היונייטד מליגת האלופות, קשורות איכשהו לתעלה הארוכה והמפותלת שבתוך הבטן שלי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
פששששש. איור: מוריס
|
|
|
 |
|
 |
|
זיעה קרה וצמרמורות
|
|
|
 |
|
|
|
"פשוט לשחרר? את בטוחה שזה מה שאני אמור לעשות?". באותה תנוחה מאוזנת, מהדק בגופי לסדין שרוך בד קצר שמונע מפי הטבעת לדחות את פיית הפלסטיק, אני שולח מבטים מלאי תקווה אל המכונה המעניינת (ר' איור) שבמרכה צינור שקוף שמחכה להוליך את הצואה שלי החוצה. בינתיים רק מים עוברים שם.
הרעיון לפיו עלי ללכת נגד כל המוכר לי ולהניח לחרא להשתחרר החוצה, נראה באותו רגע משוגע לאללה. אני שואל פעם ועוד פעם, כדי לוודא שהבנתי נכון. כנראה שכן. ג'ודי מתעקשת שהשרירים שלי עוטפים כמו שצריך את הצינור, ואין מצב שכל השיט שלוחץ במעיים יעוף על המיטה והקיר ממול, למרות שאני יכול להישבע שזה מה שהולך לקרות. האמת, אף אחד מהמרואיינים של דן אבן - והיו שם כמה סלבס - לא אמר שהטיפול הזה כרוך בכל כך הרבה מכשולים וביטולי עכבות.
זיעה קרה עוטפת אותי. אני חש צמרמורות ורעידות קלות. ג'ודי מסבירה שזה בגלל שהגוף מתנקה עכשיו מכל הרעלים, והכבד מתחיל לתת עבודה. בניגוד לכל מה שהאינסטינקטים שלי אומרים, אני מחליט פשוט לשחרר. ג'ודי מהנהנת בשביעות רצון. "ככה נראות היציאות שלך?", היא מצביעה על חלקיקים קטנים וגסים שמשייטים בצינור הראווה של המכונה. "לעזאזל לא!". ג'ודי מחייכת. "אם כך", היא אומרת, "זאת פסולת ישנה ששכבה לך במעיים".
אני מביט בחלקיקי האסטרואידים החומים בעניין רב, מנסה להתעלם מהצמרמורות. לכל אחד יש את הסיפור שלו, אני מניח. מעניין אם אחד מהם נמצא שם מאז הטירונות. הכי רציתי לזהות איזה תירס, או קליפת עגבניה, או האננס השלם שמוריס הציע לי לבלוע בשם המדע, אבל כל החלקיקים נראים אותו דבר. בעיניים בלתי מזויינות, אין שום ממצא שייתמוך בטענה של ג'ודי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ככה נראות היציאות שלך? איור: מוריס
|
|
|
|
|
|
|
הקלה עצומה
|
|
|
|
|
|
|
אחרי חצי שעה אני מבקש להפסיק. שלושה סיבובים של דחיסת נוזלים מבוקרת אל המעיים ופליטתם התבררו כאינטנסיביים מדי עבורי. התחושה היא שכמה רגעים לבד בשירותים הצמודים יעשו את העבודה. "בטוח שזה לא ישפריץ כשתנתקי את הצינור?", אני מחייך אל ג'ודי במבוכה. "פי הטבעת הוא שריר משוכלל", היא מבטיחה, וממהרת להוסיף שאם הוא בכל זאת יתחכם, הרי הכל מצופה נייר.
הצנרת נשלפת, ואני ממהר לאסלה. במשך רבע שעה אני פולט החוצה מה שנדמה כשישית ממשקל גופי. הרבה מאוד מים, אבל גם לא מעט שיט אחר. זה ממש אלים, באווירת שלשול אגרסיבי, אבל אני נאבק כמו טיגריס. אחרי פרק זמן שנראה כנצח הכל נהיה שקט. אני זוקף את ראשי, וחש הקלה עצומה. אחרי כל הניגובים והביורוקרטיה, תחושת התעלות מרוככת עוטפת אותי. אני מרגיש קל כנוצה, וכל לגימה של אוויר שנשאבת לראותיי גורמת להשתאות. ג'ודי מזהירה אותי שאני עלול לחוש עייפות, אולי אפילו כאב ראש, ושלא אעיז לאכול ארוחה כבדה. בטח. הדבר האחרון שאני רוצה זה להכניס טינופת למעיים הנקיים האלה. הלוואי והייתי יכול לצום כל שארית חיי.
בחזרה בבית, אני נכנס למקלחת ומשם למיטה. תחושת הרוממות הרכה נמשכת. אני שוקע לשינה ממש קולית, ומקיץ כעבור כמה שעות. צ'לסי מפרקת את באיירן מינכן. אני מרוצה מאוד ונהיה רעב לאללה.
החוקן נערך באדיבות מרפאת "אמא", ברודצקי 36, ת"א.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
