 |
/images/archive/gallery/120/088.jpg ג'יידו קרישנמורטי.
 |
|
|
|
|
| מדוע כשמדובר בפוליטיקה אנו מתנגדים לעריצות ולדיקטטורה, ואילו כשמדובר בנו אנו מקבלים על עצמנו סמכות, שמים עלינו רודן ומוכנים שהוא יעוות את מוחנו. מאמר של קרישנמורטי |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ג'יידו קרישנמורטי
1/5/2005 11:18 |
|
|
|
|
|
|
|
החיפוש
מאז ומתמיד חיפש האדם משהו הקיים מעבר לעצמו, משהו מעבר לרווחה חומרית – משהו שאנו קוראים לו אמת, אלוהים או ממשות, מצב ללא זמן, משהו שהנסיבות, המחשבה והשחיתות האנושית לא יכלו לו.
האדם תמיד שאל: "מה טעם לקיום? היש משמעות לחיים?" האדם רואה את המבוכה העצומה השוררת בחיים - את הברוטליות, המהפכות, המלחמות, הכיתות האין סופיות שבדת, האידיאולוגיה והלאומנות - והוא שואל תוך תסכול תמידי ועמוק, מה עליו לעשות, מהו אותו דבר הנקרא חיים, והאם יש משהו מעבר להם.
מאחר שלא מצא דבר חסר שם זה, ובעל אלפי השמות, הדבר אותו תמיד חיפש - טיפח
האדם בקרבו אמונה בגואל או באידיאל. ואמונה מולידה תמיד אלימות.
במאבק תמידי זה, לו אנו קוראים חיים, מנסים אנו לקבוע חוקי התנהגות בהתאם לחברה בה גדלנו, בין אם זו חברה קומוניסטית או חברה חופשית כביכול, אנו מסתגלים לנורמה של התנהגות כחלק מן המסורת שלנו, בין אם אנו הודים, מוסלמים או נוצרים, ובין אם אמונה אחרת לנו. אנו מצפים שיגידו לנו מהי ההתנהגות הנכונה, אנו מצפים שיגידו לנו מהי דרך המחשבה הנכונה ומהי הדרך הלא נכונה, ובלכתנו אחר המדגם שאמרו לנו, הופכת התנהגותנו מכאנית, ומחשבותינו ותגובותינו נעשות אוטומטיות. בנקל ניתן לבחון זאת".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הגישה המסורתית
|
|
|
 |
|
|
|
"מורינו, הסמכויות שמעלינו, הספרים והקדושים שלנו האכילו אותנו משך מאות בשנים בכפית, פינקו אותנו. אנו מבקשים: "ספר לי הכל - ספר לי מה נמצא מעבר לגבעות ולהרים, מעבר לכדור הארץ?" ואנו מסתפקים בתיאורים. פירוש הדבר כי חיינו אינם אלא מילים, וחיינו שטחיים וריקים. אנו לא מקוריים. אנו חיים בהתאם למה שאמרו לנו, אנו מודרכים על ידי נטיותינו, אנו פשוט חיים בהתאם למה שהנסיבות והסביבה הכריחו אותנו לקבל. אנו תוצאה של השפעות למיניהן ואין בנו כל חדש, אין בנו שום דבר אותו גילינו בעצמנו, אין בנו כל דבר מקורי זך או צלול.
במשך ההיסטוריה התיאולוגית, הבטיחו לנו מנהיגי הדת שלאחר עינויי גוף ונפש מספיקים, נמצא משהו מעבר לחיים קטנוניים אלה. הם הבטיחו לנו שנמצא את אותו משהו אם רק נבצע טקסים מסוימים, נשנן תפילות מסוימות, נסתגל למדגמים מסוימים, נדכא את שאיפותינו, נפקח על מחשבותינו, נעדן את תאוותינו, נגביל תאבוננו, ונמנע מהתמסרות למין. וזה הדבר שמיליוני אנשים, דתיים כביכול, עשו במשך דורות, על ידי התבודדות, על ידי הליכה למדבר או להרים, או בנדודים מכפר לכפר כשבידם קערה לקיבוץ נדבות, הם עשו זאת בקבוצה או על ידי שהצטרפו למנזר, בהכריחם את מוחם להסתגל למדגם ממוסד. אולם מוח מעונה כזה או נפש רצוצה, שכל שאיפתה לברוח ממהומה, נפש המתכחשת לעולם החיצוני ונעשית קהה תוך כדי משמעת והסתגלות - נפש כזאת, ותחפש ככל שתחפש, לא תמצא יותר מאשר בהתאם לדפוסי העיוות שלה.
הסיבה העיקרית לחוסר הסדר בעצמנו היא חיפוש הממשות שהבטיחו לנו שנמצא. אנו הולכים מכאנית בעקבות מישהו המבטיח לנו חיים רוחניים חסרי דאגות. וכאן קורה דבר מוזר: כשמדובר בפוליטיקה, אנו מתנגדים לעריצות ולדיקטטורה, ואילו כשמדובר בנו, הרי אנו מקבלים על עצמנו סמכות, שמים עלינו רודן, ומוכנים שזה יעוות את מוחנו ואת דרך חיינו. על כן אם נדחה לחלוטין, ולא באופן אינטלקטואלי, אלא למעשה, כל סמכות - רוחנית כביכול - כל טקס ודוגמא, משמע שאנו עומדים לבד, וכבר אנו במצב של התנגשות עם החברה, אנו חדלים להיות יצורי אנוש מכובדים. יצור אנוש מכובד אינו יכול להתקרב לממשות בלתי נמדדת ואינסופית.
ומשתיווכח בזאת, תתחיל לשלול את המזויף מעיקרו, שהוא למעשה הגישה המסורתית. אך אם כתגובה תתכחש לו, אזי תיצור מדגם חדש, בו תילכד כמקודם. אם תאמר לעצמך באופן אינטלקטואלי, כי להתכחש הנו רעיון טוב, אך לא תעשה מאומה, אין ביכולתך להתקדם. אך אם הנך מתכחש לגישה המסורתית מאחר שבהבנת את האיוולת שבה, את חוסר הבגרות שבה, אם הנך מתכחש מתוך אינטליגנציה ומשום שהנך משוחרר ואינך מפוחד, כי אז תיצור מבוכה גדולה בתוך עצמך ומסביבך, אבל אז גם תצא מהמלכודת של הדרת הכבוד. תמצא כי אינך מחפש עוד. זהו הדבר הראשון שעלינו ללמוד - לא לחפש. כאשר הנך מחפש, אתה רק מסתכל בחלונות ראווה.
לשאלה אם יש אלוהים, אמת או ממשות (או בכל שם אחר שתקראו לזה) אין תשובה בספרים, ולא אצל הכמרים, הפילוסופים או המשיחים. אין איש או דבר בעולם היכול להשיב על שאלה זו - זולתך. וזו הסיבה שעליך להכיר את עצמך. חוסר בגרות טמון רק באין הכרה עצמית. הבנה עצמית היא תחילת החוכמה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
היצור האנושי והיחיד
|
|
|
|
|
|
|
ומהו אותו "אתה", אתה האינדיווידואלי? סבורני כי יש הבדל בין היצור האנושי לבין היחיד. היחיד הנו ישות מקומית החיה בארץ מסוימת, ישות השייכת לתרבות, חברה ודת מסוימים. היצור האנושי אינו ישות מקומית, הוא מצוי בכל מקום. אם היחיד פועל רק בפינה מסוימת, בתוך כל אותו שטח עצום של החיים, כי אז פעולתו כלל אינה קשורה לשלם. על כן יש לזכור כי אנו מדברים על שלם ולא על חלק, משום שבתוך הגדול מצוי הקטן. אבל החלק הקטן אינו השלם. היחיד הנו הישות הקטנה, המותנית, האומללה, המתוסכלת, המסתפקת באלים הקטנים שלה ובמסורות הקטנות שלה, בעוד שהישות האנושית דואגת לאושר הטוטאלי, לסבל הטוטאלי ולמבוכה הטוטאלית של העולם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
טבעו היסודי של האדם
|
|
|
|
|
|
|
"אנו יצורי האנוש, לא השתנינו במשך מיליוני שנים - אנו מלאי תאווה, קנאה, תוקפנות, חרדה וייאוש, בהם משולבים לפרקים ניצוצות שמחה ואחווה. אנו תערובת מוזרה של שנאה, פחד ועדינות, אנו האלימות והשלווה גם יחד. מעגלת השור ועד למטוס הג'ט היתה התפתחות חיצונית - אולם באופן פסיכולוגי לא השתנה היחיד כלל, והרי המבנה החברתי בכל העולם נוצר על ידי היחיד. המבנה החברתי-חיצוני בא כתוצאה מהמבנה הפסיכולוגי-פנימי של יחסינו האנושיים, כי היחיד הוא תוצאה של ניסיון, ידע והתנהגות כללית של האדם. כל אחד מאיתנו הנו מחסן של העבר. היחיד הוא האדם, והאדם הוא האנושות. כל היסטוריית האדם רשומה בתוכו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מלחמת הקיום
|
|
|
|
|
|
|
אנא השקף על המתרחש בתוכך ומחוצה לך, על התרבות התחרותית בה הנך חי, על השאיפה שבה לכוח, למעמד, ליוקרה, לשם, להצלחה וכו' - השקף על השטח השלם לו אתה קורא חיים, שטומן בחובו התנגשות בכל צורות היחס ומוליד שנאה, אכזריות ומלחמות אינסופיות. חיים אלה הם כל שידוע לנו, אך היות ואיננו מסוגלים להבין את מלחמת הקיום העצומה, טבעי הדבר כי אנו פוחדים מפניה ונמלטים ממנה בכל מיני דרכים פתלתלות. אנו פוחדים אפילו מהבלתי ידוע - פוחדים מהמוות, ממה שנמצא מעבר למחר. אנו פוחדים מהידוע ופוחדים מהבלתי ידוע. אלה הם חיינו היומיומיים, וחיים אלה הם חסרי תקווה. על כן כל צורות הפילוסופיה, כל צורה של רעיון תיאולוגי היא לא יותר מאשר מנוס מהמציאות הקיימת".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אחריות
|
|
|
|
|
|
|
"כל שינוי חיצוני - הנעשה כתוצאה ממלחמות, מהפכות, רפורמות, חוקים ואידיאולוגיות - נכשל לחלוטין. שינוי מסוג זה לא הצליח לשנות את טבעו היסודי של האדם, ועל כן את טבעה של החברה. כיצורי אנוש החיים בעולם מכוער ומפלצתי זה, עלינו לשאול את עצמנו אם חברה כזו, המבוססת על תחרות, ברוטליות ופחד, תחדל אי פעם להיות כזו. עלינו לשאול זאת לא כתקווה ולא כרעיון אינטלקטואלי על חברה אחרת, כי אם פשוט כעובדה - כך שהרוח החדשה תהיה רעננה ותמימה, ותוכל ליצור עולם אחר ושונה מיסודו.
דבר זה יכול לקרות רק אם כל אחד מאיתנו יכיר בעובדה המרכזית שכיחידים, כיצורי אנוש, אנו האחראים למצבו של העולם, ואין זה משנה באיזה חלק עולם אנו דרים, או מהי התרבות על פיה חונכנו.
כל אחד מאיתנו אחראי לכל מלחמה, משום התוקפנות אשר בחיינו, משום הלאומנות שבנו, האנוכיות שלנו, אלילינו, דעותינו הקדומות, האידיאלים שלנו - המפצלים אותנו. אנו נקום ונפעל רק אם נגיע להכרה (לא אינטלקטואלית) כי אתה ואני אחראים לתוהו ובוהו הקיים. אנו נפעל רק אם נבין כי אנו אחראיים לייסורי העולם. אנו נפעל אם נתפוס, מעשית, שאנו התורמים היחידים לייסורים בחיינו היומיומיים, ורק כשנגיע להכרה ממשית - כפי שהיינו חשים רעב או כאב - כי אנו חלק מהחברה המפלצתית הזו, על מלחמותיה, כיעורה ופיצולה, התאווה והברוטליות שבה. רק אז ורק אז בלבד, נוכל לקום ולשנות את כל זאת".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
