 |
/images/archive/gallery/297/325.jpg תום בראון.
צילום מתוך האתר הרשמי  |
|
|
|
|
| במשך שנים חי טום בראון ביערות ארצות הברית. היום יש לו בית ספר מצליח לגששות בניו ג'רסי |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
מיה הוד
1/5/2005 15:26 |
|
|
|
|
|
|
|
"הוא לימד אותנו לחיות עם היער במקום בתוכו" (דרכו של הגשש", עמ' 37)
קריאת סימנים מתוך עקבות בעלי חיים היא רק חלק ממגוון מיומנויות גששות שהיו נחלתם של תרבויות האדמה. גששות היא ידע עמוק שהולך ונעלם מהעולם האנושי, ככל שאנו מתרחקים מטבענו. נותרו אנשים בודדים המשמשים מתווכים בנינו לבין בעלי הידע של המסורת עתיקת
היומין הזאת. אחד מהם הוא קרלוס קסטנדה שכתב עשרות ספרים על מפגשיו עם דון חואן, בהם הוא התנסה גם בלמידת רזי השמאניזם, אם כי גם דרך עישון ונטילת חומרים פסיכדליים למיניהם. אדם נוסף הוא טום בראון.
טום בראון, איש טבע, גשש, צופה ומורה, כתב 16 ספרים ופתח את בית הספר למיומנויות הישרדות, גששות ומודעות. במשך שנים הוא הסתובב ביערות ברחבי ארצות הברית, כשהוא חוזר מפעם לפעם לעולם הציביליזציה רק על מנת למצוא איזושהי עבודה מזדמנת שתסייע לו לגייס כסף ולהמשיך לשהות ביערות. הוא נודע ברחבי היבשת כגשש והרשויות נעזרו בו במציאת אנשים אבודים ולטיפול בבעיות שנוצרו בשכונות מגורים סמוכות לשמורות.
אחרי מותו של מורו הרוחני סטוקינג וולף, הוא חלה ומאס בקשר עם החברה האנושית שמחוץ ליערות הפרא. הוא טמן את הראש בחול אולם לאחר תקופה הבין שבדרך זו כל הידע שוולף העביר לו וביקש ממנו לנצור, ייעלם יחד איתו. הוא חש אבוד ומבולבל אבל אז הוא פגש שריף שעזר לו ליישם את הייעוד שלו בחיים האלה: להעביר את האוצר הבלום של ידע הגששות לעולם.
"בית הספר למדני קרוא וכתוב. סטוקינג וולף לימד אותי ללמוד" (דרכו של הגשש, עמ' 17)
סטוקינג וולף (מתגנב לזאב באנגלית), גשש בן שבט האפאצ'י, הגיע לניו ג'רסי כדי להיות קרוב לבנו שהיה מוצב שם. וולף היה נכדו של רופא השבט ושימש גשש וצייד. בעיני בראון הוא גילם את רוח היער. הוא אימן את נכדו ריק יחד עם בראון כשהיו שניהם בני שבע, והם הפכו חברי אמת. וולף לימד אותם בדיוק כפי שאימנו אותו בילדותו, אי שם בסוף המאה התשע עשרה. במסע חניכה שנמשך ארבע שנים ביערות פיין בארנז, הוא שאל שאלות ומעולם לא סיפק להם תשובות, אלא שלח אותם לחקור. הוא חידד בהם את הסקרנות, אימן אותם להקשיב בדממה, לשים לב לפרטים ולאותות, לזהות עקבות ולהילחם בשדים שבתוכם. במהלך תקופות של שהות ממושכת ביערות הם נלחמו בלהקות כלבים, ניצלו מבוץ תובעני, ערכו מסע הביתה ללא בגדים בקור מקפיא עצמות, בישלו צלופח בשריון דג, צדו צבי, הצליפו בדוב, הפכו רואים ואינם נראים, ולבסוף גם חוו פרידה כואבת, כאשר משפחתו של ריק עזבה. הם נכנסו ליער ילדים וחזרו גברים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ללמוד את הטבע של הטבע
|
|
|
 |
|
|
|
"התעלומה נפרשת לפניך כמו שביל של פירורי לחם" (דרכו של הגשש, עמ' 13)
גששות היא מדע מדויק שנאסף בהיסטוריה בת ארבעה מיליון שנה. לרוב תרבויות האדמה לא היה כתב, אך הם השתמשו בסימנים באדמה ובגוף שתיעדו ושימרו את ידע העקבות. מדובר בתורה שעברה מדור לדור וכיוון שתרבויות האדמה היו תלויות בה להישרדותם, המדע הוא מדויק, ללא תיאוריה והשערות, ומבוסס על ניסויים ולמידה בשטח.
תרבויות האדמה ראו כל פעילות יומיומית כטקס רוחני, והבינו שהם בעלי אחריות יתרה על האדמה בה הם חיים, בשל כוחם לעשות ולהבין דברים מעבר לאחיהם, שאר בעלי החיים.
הגששות כוללת מיומנויות מעשיות כגון הדלקת אש, ציד, התגנבות וגששות, וכן מיומנויות רוחניות ושמאניות תוך חיבור ל"רוח החיה שמפעמת בכל הדברים" - אנרגיית החיים של הפלנטה.
גשש יכול לקרוא עד 5,000 סימנים בעקבה אחת. הסימנים כוללים כיוונים, חום, עצירות וסיבובים, וכן מצבי רוח, רגשות והתנהגויות. דרך הגישוש ניתן לשחזר את האירועים כאילו מתבוננים אחורה בזמן. בתקופת תרגולו את ידע העקבות, בראון מספר על אישה שנכנסה למרפאה קרוב לביתם בסערה ויצאה מפויסת לאחר שתלונתה טופלה, אפשר היה לראות בבירור את ההבדל בין שתי סדרות העקבות.
"סבלנות בתצפית למדנו מהינשוף, פיקחות למדנו מהעורב, ואומץ – מהעורבני". (דרכו של הגשש, עמ' 107)
באמצעות הקירבה לטבע, ההתבוננות, הדממה ומיומנויות הציידים-לקטים, אנשים מתחברים לעצמם, מוצאים את ייעודם ובודקים את גבולותיהם. רוב הזמן אנחנו לא מודעים ליכולות שלנו כי אנחנו לא מתנסים בחוויות קיצוניות ונחים על הוויה של הרגל, על פי נטיית היונקים. המפגש עם הטבע מתוך השהייה בו מחדדת חושים, עונה על שאלות פלנטריות ואישיות, וגורמת לאדם להבין שהוא חלק ממערכת גדולה שמיטיבה עמו בכל רגע ורגע.
"מחויבות חסרת גבולות ללמידה היתה חשובה פחות מאשר הבנת הגבולות שלנו והכרתם (...) השאלה המכרעת שעל כל אדם לשאול את עצמו כדי לשרוד היא זו: 'מה דרוש לי יותר מכל וכיצד אני משיג זאת?'. השאלה הזאת מבוססת על התפיסה שלפיה עליך לדעת מה מידת הנחיצות של כל דבר ומה שוויו וערכו של כל דבר. אנחנו למדנו להכיר את הגבולות הללו באמצעות בדיקה וניסוי (...) מהבדיקות שלנו למדנו שני דברים: מהם גבולות הכוח שלנו ומהם גבולות הרצון". "דרכו של הגשש", עמ' 120
את מיומנות הגששות יש לרכוש באמצעות סדרה של רעיונות ותובנות שהגישה אליהם אפשרית רק על ידי התנסות. התמזגות עם העולם במקום לנסות לשלוט בו, צניעות והתאמה לחוקי הטבע: ללמוד להשתמש בכל דבר בטבע תוך גרימת נזק מזערי לסביבה, להוקיר את מה שלוקחים מהטבע, לשלוט בפחדים, לחדד חושים, להרחיב את המודעות, ללטש את המיומנות, לחיות במרחבי ההווה ולהבין את הנצח. ללמוד את הטבע של הטבע.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ממשיכי הדרך
|
|
|
|
|
|
|
טום בראון, כיום בן 60, הקים לפני 30 שנה את בית הספר למיומנויות תרבויות אדמה בניו ג'רסי. בית הספר מציע קורסים שונים שקשורים למיומנויות חיים בטבע כמו למשל הישרדות, כלים פיזיים, חיים של פשטות, מיומנויות רוחניות, שמאניזם, טקסים וטיפולים מסורתיים של ילידים אמריקאים, מציאת היעוד האישי, מודעות וחיבור עם פילוסופיית האדמה העמוקה ועוד.
גם עופר ישראלי חיפש חיבור למהות הטבע ולמקום האדם בעולם. לפני עשר שנים הוא קרא ספרים של טום בראון, השתלם בקורסים בבית הספר שלו בניו ג'רסי ומצא את דרך רוחנית מובנית ואפקטיבית להתחבר לטבע באופן בלתי אמצעי.
כשחזר ארצה רצה להעביר את זה הלאה והקים את ארגון "שומרי הגן" שעוסק בהפצת הידע של תרבויות האדמה כבסיס לשמירה על האיזון האקולוגי, הנפשי והפיזי על כדור הארץ. שומרי הגן עוסקים באקולוגיה הוליסטית, מעבירים סדנאות מבוא לגששות, מלמדים קורסים על תרבויות ציידים-לקטים ועורכים קורסי מודעות בהקשר של חיבור לטבע ולייעוד האישי של האדם.
כל הציטוטים מתוך הספר "דרכו של הגשש", הוצאת פראג.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
