 |
/images/archive/gallery/297/887.jpg Darth Vader.
צילום מתוך האתר הרשמי  |
|
|
| הצד האפל של החלום האמריקאי |
|
| לקראת צאת הפרק האחרון בסדרת מלחמת הכוכבים, ניל מנוסי מנתח את הסדרה כמשל לעלייתו ונפילתו של המיתוס בעידן המודרני. חלק א': ג'ורג' לוקאס מוצא את הרוח שמבעד למכונה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ניל מנוסי
2/5/2005 12:47 |
|
|
|
|
|
|
|
הוסר הקסם מן העולם - כך אפיין מקס ובר את המודרניות. בימי קדם, היה זה רדיוס האור של מדורת השבט ששירטט את גבולו של העולם הידוע. מחוץ למעגל האור המגן השתררו מרחבים אינסופיים של חשיכה חרישית, חושנית, לוחשת סוד. האפלה החובקת-כל היתה רחם מזמין ופורה, ואור התודעה של אבותינו חדר לתוכו וזרע בו את חלומותיו. פרי
הזיווג הזה היה המיתוס. אך בעידן המודרני פשטו זרקורי המדע והטכנולוגיה לכל עבר, ביערו את חשיכת הבערות, והרחיבו לאין-קץ, כך נדמה, את מעגל אור הידע. ההרגשה כי העולם מעלים סוד עמוק כבתה, וזרעי המיתוס, המבקשים בית גידול אפלולי ולח, נשפכים כעת לבטלה על מרצפות הפלסטיק הבוהקות של העולם החדש, יבשים ואובדים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
שובו של המיתוס
|
|
|
 |
|
|
|
מי שיצא להחיות מחדש את המיתוס בעידן המודרני היה קארל יוּנג, תלמידו הסורר והמורה של פרויד. פרויד התעניין רק בלא-מודע הפרטי, אך יונג חשב שמורו לא העמיק מספיק. הבארות האפלות של הנפשות האינדיווידואליות אינן מבודדות זו מזו, הוא האמין, אלא יונקות בשורשן ממאגר סמוי של מי תהום משותפים: הלא-מודע הקולקטיבי. יונג יצא לחקור את הדתות והמיסטיקות של תרבויות העולם במטרה למפות את הגיאוגרפיה הכמוסה של המיתוס.
אחד הבולטים שבתלמידי יונג שהמשיכו בדרכו היה חוקר המיתוסים האמריקאי, ג'וזף קמפבל. ההרצאות שקמפבל נשא בעשרות השנים שלימד הציתו את דמיונם של רבבות תלמידים. "המיתוס איננו דבר-מה רחוק השייך לעבר", הוא נהג לקרוא בהתרגשות, "הוא נוכח כאן ועכשיו"! בעיניים בורקות הוא ניסה לשכנע את כל מי ששוחח עמו, שאם רק יפקח עיניו יראה שחייו שלו הם מיתוס. כל מאורע הוא שלב בהרפתקה, כל מפגש הוא מבחן וחידה, כל חפץ חדור קסם. אחד המאזינים המהופנטים של קמפבל היה סטודנט צעיר וחולמני לקולנוע בשם ג'ורג' לוקאס. לוקאס היה ילד של מדע בדיוני ופנטזיה, שעשה את דרכו להוליווד במטרה להעלות את חלומותיו על מסך הכסף. אחוז בקסם מילותיו של מורו, הציתה את דמיונו האפשרות שהוא בעצמו ייצור מיתולוגיה חדשה, המותאמת לתרבות המודרנית. אם מעגל אור המדורה של הידע האנושי התרחב עד שכיסה את כל כדור הארץ, נותרה לדמיון רק תקווה אחת: החלל החיצון.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ג'ורג' לוקאס. סטודנט חולמני שיצר מיתולוגיה חדשה
|
|
|
|
|
|
|
ארכיטיפים קלאסיים בלבוש היפר מודרני
|
|
|
|
|
|
|
ב-1977 יצא לאקרנים הסרט שהיה עתיד לחולל מהפכה בתולדות הקולנוע ולמלא את חלומותיהם של מיליונים: מלחמת הכוכבים. שני סרטים נוספים - האימפריה מכה שנית ושובו של הג'די - באו בעקבותיו, וחתמו את הטרילוגיה הקלאסית. לוקאס הצליח לעורר לחיים את הארכיטיפים הקלאסיים של מיתוס ההרפתקאות, ולהלבישם בלבוש היפר-מודרני. ילדי דור שלם עקבו אחר עלילותיו של לוק סקייווקר, הנער החולמני מהכוכב המדברי טאטואין, בעל שתי השמשות. לוק נוטש את החווה של דודו ודודתו, ויחד עם נזיר מתבודד ומיסתורי, אובי-וואן קנובי, יוצא להרפתקאה ברחבי הגלקסיה.
ההרפתקאה בחלל החיצון הופכת בהדרגה למסע פנימי, כאשר קרב נפשי מתחולל בתוך לוק בין כוחות האור והאופל. אין ילד שראה את הסרטים וישכח את שמי החלל זרועי הכוכבים שבתחילתם, את החלליות המסתחררות דרכם במלחמות קרני לייזר, את קרבות חרבות-האור, ואת הדמויות העשירות שמילאו את המסך: האן סולו הציניקן אך טוב הלב, אהובתו הנסיכה ליאה, צ'ובאקה המגודל והשעיר, הרובוטים R2-D2 ו-C-3PO (שהיו מעין גרסה רובוטית של לורל והרדי), מורה הזֶן הזעיר אך בעל העוצמה יוֹדָה, וכמובן דארת' ויידר השחור, התגלמות הרוע.
בשנים האחרונות, לאחר הפסקה בת כעשרים שנה, נוספו לסדרה שני סרטים המתארים את מה שהתרחש לפני הסרט הראשון. הסרט השלישי והאחרון עומד לעלות לאקרנים ברחבי העולם בעוד מספר שבועות. אולם כל מי שהכיר את הסרטים הקלאסיים חש מיד שרוח אחרת שורה בסרטים החדשים. משהו הלך לאיבוד, אך קשה לשים עליו את האצבע. אני מבקש לתת כאן הסבר לשינוי הזה. הוא מבטא, כך אנסה להראות, תהליך שעבר בינתיים ג'ורג' לוקאס, ואף יותר מזה, תהליך עומק שעוברת התרבות האמריקאית כולה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
לוק סקיי ווקר
|
|
|
|
|
|
|
הטכנולוגיה פוגשת את המיסטיקה
|
|
|
|
|
|
|
בראשית שנות השישים מהפכת המחשבים האישיים טרם פרצה, והאינטרנט כלל לא היה באופק. אך מקומה של הטכנולוגיה בחיים האישיים כבר החל להיות מורגש. יותר ויותר מכשירים - מכונות כביסה פרטיות, טלוויזיות, מזגנים, מייבשי שיער - החלו למלא את הבית הפרטי. צילו המתארך של המחשוב המסיבי, והבידוד החברתי שהוא עתיד להביא, החל מכסה את פני החברה המודרנית. עידן המכונה, שדיברו עליו כבר יותר ממאה שנה, התחיל להגיע הביתה ולהשתלט על חיי היומיום. אך כל מי שמודע למנגנונים הכלכליים העומדים מאחורי הטכנולוגיה יכול היה להבין זאת כבר אז: התאוצה הטכנולוגית היתה רק ביטוי אחד לדרמה האמיתית של אמריקה - עשיית הכסף. באומה שאידיאולוגיית היסוד שלה התבטאה בחירותו הכלכלית של האינדיווידואל, התרוצצו הבריות במחול שדים שהיה מורכב מהצטיינות והתייעלות עסקית מצד אחד, ומהשתקעות בתרבות צריכה נהנתנית מצד שני. הפיתוח המואץ של מוצרים טכנולוגיים היה הפועל היוצא של הדואט המשתלהב הזה בין מוכרים לקונים, בין יצרנים לצרכנים.
נגד שררת הכסף והטכנולוגיה נולדה תרבות-הנגד של ההיפים, שקראה לשוב לחיים הרמוניים ופשוטים, קרובים יותר לצורת החיים הטבעית והראשונית שהם דמיינו. למעשה, המרד של ההיפים צמח מתוך ההתקוממות שחוללה הרומנטיקה נגד המהפכה התעשייתית באירופה של המאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה. האידיאולוגים של השמאל האמריקאי החדש, שהעניקו להיפים את הגיבוי האינטלקטואלי, היו כולם מהגרים מאירופה, שגדלו בחיק האווירה הניאו-פגאנית שהרומנטיקה יצרה, והעתיקו אותה לאמריקה. זרעיה הבשילו במהירות בקרקע האמריקאית הדשנה, המיטיבה עם מהפכות, והולידו את הרומנטיקה האמריקאית המודרנית: גירסה אופטימית וילדותית של סבתהּ הקונטיננטלית, משוחררת מתסביכיה המיושנים. האובססיה של אירופה עם המורבידי והאפל, הפסימיזם הקודר של יצירותיה, הפטאליות שלה - את כל אלו סיננו פקידי ההגירה של אמריקה, והותירו רק את החזון הסנטימנטלי של אחוות האנושות ונטישת החומרנות. במהרה, אימצו ילדי תרבות-הנגד גם גירסאות מפושטות של פילוסופיות ופרקטיקות מזרחיות, שנתפשו כמציגות אלטרנטיבה רוחנית לחומרנות המערבית. תרבות "המודעות העצמית" שצמחה במהירות מסחררת בארה"ב בשנות השישים והשבעים קראה לכל אדם "להתחבר אל הילד שבו", לגלות את "האני האמיתי" שלו, לחשוף את "הרוחניות הטבעית" הגלומה בו. מאחורי מסך הרטוריקה הילדותית של תנועה זו הסתתרה קריאה כנה, שפיעמה בעוצמה בקרבו של דור שלם: לחדול ממירוץ הייצור והצריכה ולהתבונן פנימה. גם אם מרבית המסעות הרוחניים של ילדי העידן החדש הסתיימו באסקפיזם מפונק, אין להתכחש לכך שרבים מהם שאפו, ברצינות ובדבקות, לפתח תודעה רוחנית גבוהה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פרינסס ליאה
|
|
|
|
|
|
|
המסר בנאלי, אך כאלו הן כל האמיתות הבסיסיות
|
|
|
|
|
|
|
ג'ורג' לוקאס היה ילדן של שנות השישים, וכמו כל חבריו, רצה להעביר את המסר של בני דורו לאומה. הוא עמד מול עולם שנעשה מנוכר משנה לשנה, ורצה לבשר על ביאתו של עידן רוחני חדש, פוסט-טכנולוגי. סגולתו היתה שהוא הצליח להעביר את המסר הניו אייג'י הזה באופן מתוחכם יותר מאחרים: במקום להתנגד לטכנולוגיה, הוא השתמש בכוחה שלה נגדה. הוא ניצל את האמצעים הטכנולוגיים המשוכללים ביותר של תקופתו, אך רק כדי להעביר מסר אנטי-טכנולוגי. סרטיו היו חדורים במסר, שהרוחניות הגלומה באדם נעלית מהטכנולוגיה, ושבבוא העת צריכה הטכנולוגיה לפנות את מקומה לטובת התגלותה מחדש של הרוח. הדמויות הראשיות בסרטים נקראים, כידוע, "אבירי ג'דיי". הג'דיי הוא מין שילוב בין סמוראי ונזיר, לוחם רוחני היונק את עוצמתו מ"הכוח" המסתורי והבלתי נראה, השורה בכל היקום. בזמן שחיילי הצבאות הגלקטיים משתמשים באקדחי לייזר ובחלליות המונחות בידי מחשבים, מעדיפים הג'דיי חרבות-אור מסורתיות וניהול דו קרב פנים אל פנים. הם חשים יותר משהם חושבים, משפיעים על הבריות הרגילות באמצעות טלפתיה, ונעזרים בכוחם הרוחני כדי להניע חפצים באוויר וכדי לדעת מה מתרחש במקומות אחרים.
אידיאל נצחון הרוח על החומר זכה לביטוי המובהק ביותר בסצנה מכריעה החותמת את הסדרה כולה. הסדרה מסתיימת כאשר דארת' ויידר הרשע מסיר את המסכה הרובוטית דמויית הגולגולת שלו, שבכל הסרטים הסתירה את פניו. ויידר, כך ידוע לנו, היה פעם אביר ג'דיי טוב לב בשם אנאקין, אלא שהוא פותה בידי הצד האפל של "הכוח" והפך לרע. במהלך השנים, הוא התעוות לכדי יצור שחציו אדם וחציו מכונה, והמסכה שלו מתפקדת כמכונת הנשמה. הסרת המסיכה מגלה לראשונה את פניו של אנאקין, פנים חיוורות ופצועות, אך טובות. אנאקין הגוסס מביע חרטה על כל מעשיו, ומת בזרועות הגיבור. המסר של כל הסדרה היה מקופל בסצנה הזו: מאחורי המכונה מסתתר אדם חי; מבעד למעטה הקר של החומר והטכנולוגיה יכולה להפציע מחדש הרוחניות האנושית הפנימית. והמסר הזה הועבר בעוצמה שלמלים אף פעם אין - עוצמה של דימוי: מסכת-רוע נופלת ומגלה פני-טוב.
המסר בנאלי, אך כאלו הן כל האמיתות הבסיסיות. כשראיתי את הסרטים בילדותי, לפני ימי התחכום והציניות, לפני שידעתי להבחין בין יופי לקיטש ובין מקור לפראפראזה, המסר הוטבע בי בעוצמה. מאותו רגע והלאה ידעתי, בידיעה גולמית ופנימית של ילד, שמשהו נוסף פועל בעולם. שמאחורי כל מה שאני רואה פרושה רשת של משמעות ואמת המקנה לעולם פשר. ידעתי ש"הכוח" קיים. באותו היום שראיתי את הסרט הראשון, התחלתי להתאמן כדי להיות אביר ג'דיי. הנחתי לפני את קופסת הסיגריות של אבי, וניסיתי להרים אותה לאוויר בכוח המחשבה. לרגע, אני כמעט בטוח, היא קצת רעדה. עד גיל מאוחר הופיעו העולמות והדמויות של מלחמת הכוכבים בחלומות הלילה שלי. החלומות התבגרו עמי, משקפים את חוויות התיכון שלי, את השירות הצבאי שלי, את החיפוש האמנותי והרוחני שלי. שנים אחרי הניסיון עם קופסת הסיגריות, כאשר הגעתי, במסע ארוך ומתפתל, אל תורת היהדות - חודרת כמחט, עוטפת כהיכל - שאבותינו קיבלו ופיתחו במשך אלפי שנים, הבנתי שמצאתי, סוף סוף, את הדרך להפוך לאביר ג'דיי. חידשתי ביתר שאת את האימונים שזנחתי בילדות. התפילות החלו לחשל את נפשי, ולימוד הגמרא, הקבלה והחסידות הגמישו את התבניות הנוקשות של חשיבתי. התחלתי ללמוד את הילוך החבל העדין שהתורה מתווה, המתאזן תמידית בין הגוף לבין הרוח, ולהרגיש את "הכוח" זורם בי. הציצית הפכה להילה מגנה סביב גופי, הלולב – לחרב אור בידי. העבודה רק התחילה, והדרך עוד ארוכה, אך את הצעד הראשון אני חייב לסרטי מלחמת הכוכבים, שבילדותי, באפלת בית הקולנוע, וידעו אותי לאפשרות להיות אביר ג'דיי.
בשבוע הבא: הולדת אמריקה מרוח הרפורמציה והמכונה מכה שנית
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
ניל מנוסי לומד לקראת תואר שני בתוכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית בירושלים וכותב ומרצה בנושאי יהדות, תרבות ומחשבה.
המאמר פורסם לראשונה במגזין ארץ אחרת
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
