 |
/images/archive/gallery/297/994.jpg אנטואן קור דה ג'בלן.
צילום מתוך האתר הרשמי  |
|
|
|
|
| ממשיכים עם סדרת הטארוט: ד"ר יואב בן דב על אנשי קבלה צרפתים והפירוש המיסטי של הטארוט
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ד''ר יואב בן דב
2/5/2005 14:56 |
|
|
|
|
|
|
|
במשך שנים רבות היה מקובל לטעון שמקורם של קלפי הטארוט הוא תעלומה. במידה מסוימת זה עדיין נכון, למרות שבשנים האחרונות החלו היסטוריונים מקצועיים לחקור את הנושא ברצינות. קלפים מוזכרים לראשונה כאמצעי משחק בכתבים מהמאה ה-14, כתופעה חדשה יחסית המקיפה את החוף הצפון מערבי של הים התיכון - מצפון איטליה דרך דרום צרפת (פרובנס) ועד לצפון ספרד. אולם לא ברור באיזה קלפים בדיוק מדובר ושום מערכת לא שרדה מאותה תקופה, כך שאולי מדובר בקלפים שונים מהטארוט של ימינו.
חפיסות הטארוט המוקדמות ביותר ששרדו עד ימינו, ושאפשר לזהות בהן את המבנה התקני של הטארוט עם ארבע סדרות משניות וסדרה ראשית של 22 קלפים, הן חפיסות מפוארות ומעוטרות בזהב שהוכנו על ידי ציירים מקצועיים לשימושם של בתי אצולה. חפיסות אלה שרדו עד ימינו בגלל החומרים המשובחים והערך האמנותי שלהן, בעוד שחפיסות עממיות הודפסו על חומרים זולים שנעלמו במהלך השנים. לחפיסות האצולה האלה יש ערך היסטורי רב, אולם סביר שהציירים שלהן לקחו את המבנה והסמלים של החפיסות העממיות ופירשו אותם באופן חופשי (כפי שאמני
טארוט נוהגים לעשות גם כיום). במלים אחרות, אי אפשר לראות בחפיסות אלה את המקור ה"אמיתי" של סמלי הטארוט ולהסתמך עליהן כדי לפענח את משמעות הסמלים.
חפיסות טארוט אותנטיות יותר, כלומר כאלה שהיו בשימוש עממי ונפוץ, שרדו בעיקר מאז תחילת המאה ה-16. רוב החפיסות האלה מגיעות מצפון איטליה כאשר ישנם הבדלים בין ציורי החפיסות שנוצרו בערים שונות, ולפעמים גם סדר הקלפים בסדרה הראשית שונה. עם זאת, כמעט תמיד מופיעים בסדרה אותם קלפים, ומספרם הכולל הוא תמיד 22. לחפיסות השונות האלה יש עוד מאפיינים משותפים כמו למשל העובדה שקלף הקוצר (שבחפיסות חדשות נקרא "המוות") הוא תמיד מספר 13.
אפשר אפוא לראות בחפיסות האיטלקיות האלה גירסאות שונות סביב מודל משותף. אולם המודל הזה מופיע בצורה מגובשת קצת יותר מאוחר, כאשר בתי דפוס בבעלות של משפחות שונות בעיר מרסיי (Marseilles) שבדרום צרפת החלו להפיץ את תוצרתן ברחבי דרום אירופה. הטארוט של מרסיי הודפס במהדורות רבות במהלך המאות ה-17 וה-18, והוא הפך להיות המודל התקני של קלפי הטארוט המסו
רתיים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
קלף גלגל המזל, מתוך חפיסת טארוט איטלקית מהמאה ה-15
|
|
|
 |
|
קלף המרכבה מהסדרה הראשית של הטארוט, בעיצוב מחדש של אליפז לוי
|
|
|
 |
|
קלפי טארוט מבית הדפוס של ניקולה קונוור, מרסיי 1760
|
|
|
 |
|
 |
|
קלפי הטארוט עולים בסולם החברתי
|
|
|
 |
|
|
|
בשלב זה השימוש המקובל ביותר של הקלפים היה כנראה למשחק. אולם בשנת 1781 פירסם מלומד ואיש דת בשם אנטואן קור דה ג'בלן (Court de Gébelin) ספר רב כרכים שנקרא "העולם העתיק, מנותח ומושווה לעולם המודרני". בכרך השמיני של הספר, דה ג'בלן מתאר כיצד קלפי הטארוט של מרסיי משמשים בידי צועניות להגדת עתידות. אולם לדעתו, השימוש הצנוע הזה הוא מסווה למשהו עמוק ומסתורי הרבה יותר. למעשה, טוען דה ג'בלן, קלפי הטארוט הם דרך מתוחכמת שבאמצעותה שימרו חכמי תורת הנסתר של מצרים העתיקה את הידע הסודי שלהם. סמלי הקלפים הועברו מדור לדור מבלי שהמשתמשים בהם יבינו את משמעותם האמיתית, ורק בימינו הגיעה השעה לשוב ולפענח את הידע הזה.
להשערות של ג'בלן על תרבות מצרים העתיקה אין שום בסיס היסטורי. אולם לספרו, המציג את ההתייחסות הרצינית הראשונה לקלפי הטארוט, היתה השפעה גדולה. בעוד שצועניות משתייכות למעמד נמוך של שוליים חברתיים, ג'בלן קשר את הקלפים עם המורשת המכובדת והאצילית של מצרים העתיקה. בעקבות זאת השימוש בקלפי הטארוט עלה בסולם החברתי, ובתחילת המאה ה-19 הופיעו כמה קוראים וקוראות בקלפים שזכו להשפעה גדולה בחוגי החברה הגבוהה של פריז.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אלפונז לוי. חיבר בין טארוט לקבלה
|
|
|
|
|
|
|
קלפי הטארוט והקבלה העברית
|
|
|
|
|
|
|
השפעה חשובה עוד יותר היתה לרעיון שלפיו קלפי הטארוט הם בעצם שפת סמלים, המהווה מפתח לידע נסתר ממקורות עתיקים. בעקבות הרעיון הזה הופיעו במהלך המאה ה-19 כמה מיסטיקנים צרפתים חשובים שקשרו את קלפי הטארוט לא רק עם מצריים העתיקה אלא גם עם סמלי הקבלה העברית. על פי אותם מיסטיקנים, ידע נסתר שמקורו בתרבויות עתיקות, כמו חוכמת המאגיה המצרית, עבר לידי המקובלים העבריים ומצא את ביטויו בשפת הציורים של קלפי הטארוט. במילים אחרות, קלפי הטארוט הם מעין "קבלה בציורים". מיסטיקנים אלה הסתמכו מצד אחד על כתבי קבלה שתורגמו לשפות אירופיות וקיבלו פרשנות נוצרית כבר בתקופת הרנסנס, ומהצד האחר על קלפי הטארוט של מרסיי שציוריהם הופיעו בספרו של דה ג'בלן. כך הפך הטארוט של מרסיי למקור ההשראה העיקרי של ההתייחסות המיסטית לקלפי הטארוט.
כאן כדאי להזכיר את הדמות החשובה ביותר מבין המיסטיקנים הצרפתיים שעסקו בקלפי הטארוט: אלפונס לואי קונסטנט (1810-1875), מלומד נוצרי שאימץ את השם העברי אליפז לוי (Eliphas Lévy) בעקבות עיסוקו בקבלה. אליפז לוי ראה התאמה בין 22 קלפי הסידרה הראשית לבין 22 אותיות הא"ב העברי, שתורת הקבלה מייחסת להן משמעויות סמליות ומיסטיות. את עשרת קלפי המספרים של כל סידרה משנית הוא הקביל לעשר הספירות, שהמקובלים מתארים כעשרה היבטים שונים של המהות האלוהית, ואת ארבע הסדרות עצמן לארבע אותיות השם המפורש. על פי השקפתו של לוי, הקלפים והעקרונות הקבליים המתאימים להם מייצגים כוחות נסתרים שאפשר להשתמש בהם לצרכים מאגיים. אולם לדעת לוי מדובר במאגיה גבוהה, כלומר לא כישוף המיועד להשגת צרכים ארציים, אלא מערכת של ידע שאפשר ללמוד ולהתנסות בו כדי להניע תהליך של התפתחות אישית ורוחנית.
בשבוע הבא: מסדר שחר הזהב והמסורת האנגלית
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
ד"ר יואב בן דב מלמד פיזיקה ופילוסופיה של המדע באוניברסיטאות תל אביב ודל וייה בקולומביה, והוא מורה הטארוט הראשון בישראל (1979). פרטים על פגישות ייעוץ אישי וסדנאות חוויתיות בקלפי טארוט, התפתחות אישית ופסיכומאגיה אפשר למצוא באתר הבית שלו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
