 |
/images/archive/gallery/302/340.jpg דוד אבידן.
מתוך הסרט ''אבידניום''. באדיבות ערוץ 1  |
|
|
|
|
| הוא האמין שהוא חייזר שהגיע מפלנטה בשם אבידנקו, הוא הרבה לערוך סיאנסים ובשירתו ניצב האני לבדו ביקום, מול חורים שחורים. לכבוד יום הולדתו, אלי אשד פורש את עולמו הפואטי של דוד אבידן כפי שהוא נראה מבעד למשקפי השמש של המדע הבדיוני |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אלי אשד
11/5/2005 20:09 |
|
|
|
|
|
|
|
"יש צורך רק בחמש אצבעות כדי לנהל את הגלאקסיה ורק בשלוש עשרה אצבעות על מנת לשלוט ביקום" (דוד אבידן בהרצאה בתיכון 'פרקאוף', אור יהודה 1979)
בשנת 2000 זכה אריאל גוטמן, תלמיד תיכון, בפרס הראשון בתחרות "מדענים צעירים" של מוזיאון המדע בירושלים. הפרס ניתן לו על כתיבת תוכנה ליצירת שירה. תוכנת השירה פעלה באמצעות חיקוי ספציפי של דוד אבידן, המשורר האהוב על גוטמן. היא התבססה על מערכת סטטיסטית, ניתחה את שירי אבידן ובנתה מאגר מידע הכולל את שיריו וההקשרים המילוליים ביניהם. על בסיס מאגר המידע, שרבטה התוכנה שירים חדשים, שעשויים להזכיר את אלה של המקור בסגנונם, אם כי למעשה היו נטולי כל פשר. במוזיאון המדע כתבו כך על הפרויקט, שכונה מישמ"ש והונחה על ידי עוזי אורנן: 'חשיבותה של העבודה בכך שהיא בוחנת מחדש את המושג 'שירה' כפי שאנו מבינים אותו: האם נחוץ משורר אנושי בעל התכוונות ותודעה ליצירת שירה?'.
הבחירה בדוד אבידן כמודל לתוכנה
נדמית טבעית לחלוטין. מן הסתם, אין משורר עברי חשוב אחר שהתעניין כמוהו בחידושי הטכנולוגיה, במחשבים ובעתיד. ואף בספר 'הפסיכיאטור האלקטרוני שלי' (1974) כבר התנסה בעצמו בכתיבה משותפת עם מחשב. המדע הבדיוני זכה לעניין מועט מאוד בקרב הסופרים התקניים של הספרות העברית. גם אם במקרה יצא תחת ידם סיפור בעל מאפיינים הקושרים אותו לז'אנר מיהרו תמיד להגדיר את היצירות לא כמד"ב אלא כ"דימוי ספרותי". לא כך אצל דוד אבידן. אבידן היה מוקסם עד כדי אובססיה מהמדע הבדיוני וספרות המדע הבדיוני היתה אחת מאבות המזון הפואטיים שלו.
לַבּיּוֹמֵת אין מה להפסיד זולת מותו.
יְקוּם ומלואו לפניו לזכות בו.
בִּיּוֹמֵתֵי כל היקומים התאחדו.
בדמוקרטיה הקוסמית הגדולה
כל אחד יכול להיות אלוהים
אם יש בו רוּחַ
בַּדֶּמוֹקְרוּחַ הַקוֹסְמִי הגדול כל אחד יכול
(החזקים נשארים בזמן, מתוך 'תשדורות מלויין ריגול: שירים, תשדורות, מסמכים', 1978)
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
אבידן תמך ברעיון שהמשורר (לפחות הוא עצמו) יכול להיות אדם עליון - כלומר בעל יכולות על טבעיות שונות ומשונות. בראיונות, אבידן סיפר כי ספרות מדע בדיוני מספקת עבורו גירוי אשר שירתו של ט.ס. אליוט אינה מצליחה לגרום לו. שפתו של אבידן גדושה ברעיונות מדעיים, מד"ביים ועתידניים. בשירתו ניצב האני לבדו ביקום, מול חורים שחורים וסכנת ההשמדה הגרעינית, כאשר במקום אקדוח-לייזר קטלני, הוא חמוש אך ורק בתובנות מודרניות ובלשון עברית משוכללת ורבמשלבית. כבר בשיריו המוקדמים יותר הופיעו תיאורים של נחיתת ספינות חייזרים ומוטציות מסוגים שונים. אבידן הירבה להשתמש ברעיונות טכנולוגיים ועתידניים, וגם בשילוב המילים שלו יש ניחוח של אווירה עתידנית, שבה מתקצרים ומשתלבים יחדיו מונחים.
בין השאר המציא אבידן את המילה "ביננים" כדי לתאר יצורים תבוניים מכוכב אחר. המונח נדחק לטובת ה"חייזרים" בו משתמשים חובבי המד"ב ו"חוצנים", אליבא חובבי העב"מים. על פי טענה אחת, אבידן ייחס לעצמו גם את המילה "חייזרים", אף כי כי זאת קרוב לוודאי שהומצאה בידי המתרגם עמוס גפן.
נוסף לשיריו המד"ביים שמרוכזים בעיקר בספרים 'תשדורת מלוויין ריגול' ו'ספר האפשרויות' (1985), חיבר אבידן את 'קאראמבול' (1965), מחזה המגולל את עלילות שלושת האנשים האחרונים הנותרים בעולם, לאחר השמדת המין האנושי. את המחזה עיבד אבידן גם כתסריט לסרט קולנוע. גרסאות המחזה והתסריט של 'קאראמבול' נמצאות בספר 'דוד אבידן מגיש תיאטרון מופשט' (1965) .
יש ביקום הזה הרבה תת יקומים
הם מקיפים אותו סביב כסיעת–יתומים
הם מבקשים מרכז, אב, כוח כבידה
הם מציאה נדירה, מציאה אבודה...
אנחנו נגלה מתת-תת-יקומנו , אנחנו נגלה .
אנחנו נעלה בדרגה , אנחנו נעלה.
אנחנו נגלה, שאנחנו חזקים ונועזים,
ואז נחוש פתאום שאנחנו זזים.
('יש ביקום', מתוך ספר האפשרויות)
להוצאת הספרים שהקים, קרא אבידן "חברת המאה השלושים". אבידן תיאר את עצמו כאיש המאה השלושים, טַיָּל בן אלמוות מזמן אחר שרק בטעות נקלע לישראל הקרתנית. אבידן מעולם לא הכחיש כי הוא נוסע מזמן אחר. כשנשאל על כך, הקפיד לציין שאינו עובר על חוקי הפלנטה, וכל שאר הדברים הם עניינו האישי. "אני בא מן העתיד ושהייתי בהווה היא זמנית בלבד" גרס אבידן בראיון עיתונאי. "יש לי נוסטלגיה לעתיד, לא לעבר. אני זוכר קדימה, נע קדימה, והאפשרויות הנובעות מן העתיד הן שמכתיבות לי את ההווה". (הופיע במאמר מאת ניצה אורן ב"ידיעות אחרונות" ,23.1.1981 ) פעמים רבות הוא הביע תקווה שהאנושות תגיע לבסוף לרמת התפתחות כזאת שתאפשר לה לקלוט ולהבין את התשדורות שהוא שולח מן העתיד. בהזדמנויות שונות סיפר לידידו ועורכו גבריאל מוקד, שהוא לאמיתו של דבר חייזר שהגיע מפלנטה בשם "אבידנקו", כוכב לכת, שאליו הוא מתכוון לחזור ביום מן הימים. אבידן ניסה בין השאר ליצור קשר עם אירגון החלל נאס"א בניסיון לשכנע את קברניטיו שכדאי להם לנצל את כישוריו המפותחים במיוחד, תוצאה של מוצאו החייזרי ו/או העתידני.
בחייו הפרטיים הרבה אבידן לבצע סיאנסים ו"לזמן" רוחות שונות של מתים לרוב דמויות ידועות כמו אינשטיין פרויד היטלר , משוררים כמו ביאליק ושלונסקי (שאישרו בהופעותיהם את עליונותו השירית של אבידן עליהם) וגם כאלה שמתו זה מקרוב כמו המשוררים יונה וולך ויאיר הורוביץ והפילוסוף משה קרוי ואפילו את אלוהים בכבודו ובעצמו.
בכל אופן אין ספק שאבידן הוכיח את עצמו בחיזוי תחומים שונים של הטכנולוגיה האנושית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אבידן והמחשב
|
|
|
|
|
|
|
המחשב: אנא, המשך.
אני: ואני רוצה לדון איתך במקומי בשנת 2000, וכן בכישוריי המיסטיים ובקריירה המטאפיזית שלי.
המחשב: מדוע אתה אומר מקומך בשנת 2000?
אני: כבר דיווחתי לך על כוונתי להאריך את קיומי הגופני אל מעבר לזה של בני דורי , זוכר?
המחשב: האם כוונתך להאריך את קיומך הגופני אל מעבר לזה של בני דורך חשובה לך?
אני: הצלחתי במימוש הכוונה חשובה לי יותר.
(...)
המחשב: בוא נדון הלאה מדוע מקומך בשנת 2000.
אני: בשנת 2001 אהיה בן שישים ושמונה, ורוב האנשים בגיל זה הם כבר די גרוטאות.
(מתוך הפסיכיאטור האלקטרוני שלי, 1974)
ב-1974 פירסם אבידן את 'הפסיכיאטור האלקטרוני שלי: שמונה שיחות אותנטיות עם מחשב', קובץ שיחות אותן ניהל עם מחשב אינטיליגנטי המנסה להבין, ללא הצלחה מרובה, מהי 'אנושיות'. אבידן אכן ניהל שיחות מעין אלה עם תוכנת מחשב בשם 'אליזה' של איי.בי.אם במשך חמש עשרה שעות ב-1974, אך ספק אם השיחות שניהל הן אלה המופיעות בספר, שכן תשובותיו של המחשב לשאלות אבידן, נדמות מתוחכמות מדי עבור תוכנה מוגבלת כ'אליזה'. סביר כי אבידן שדרג את תשובותיו המשעממות של המחשב, לפיקנטיות ומתוחכמות יותר. זאת, כדי לייצר ויכוח אמיתי בין אדם למכונה. דבר שמוכיח שהוויכוח בין אדם למכונה הוא ויכוח בין אדם לעצמו.
וזהו הצווי, שאנו מצווים עליו על פני מעטפת הכוכב הירוק–אפור, פלנטה מכבדת ועדיין אוטונומית בתוך מערכת השמש המקומית: למחוק מהתכנות האנושי את מורשת הפסיכוזואלוגיה והטריטוריאליזם ולהתחיל לחשוב על עצמנו כעל תלת וארבעה–ממדיים, תושבי הזמן האינסופי ולא לוחכי עפר ואבנים.
(מתוך 'הציווי הטריטוריאלי וציוויים אחרים' בספר 'המפרץ האחרון' 1991)
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דוד אבידן
|
|
|
|
|
|
|
שיעור בטלפתיה
|
|
|
|
|
|
|
סרטיו של אבידן, גם הם עסוקים בנושאים מד"ביים ביותר. 'הכול אפשרי' (1968), סרטו הקצר בן 15 הדקות, מבוסס על "גם אתה ברוטוס!", והוא למעשה פואמה של היסטוריה אלטרנטיבית: יוליוס קיסר, שחש כי נרקם קשר לרוצחו, מגיע לאתר ההתנקשות כשהוא חמוש בחרב. כאשר מתנפלים עליו הקושרים, הורג אותם קיסר אחד אחרי השני, עד שהוא מגיע לראש הקושרים, לברוטוס. תוך שהוא קורא בקול "גם אתה ברוטוס!", קיסר הורג גם אותו. זהו מן הסתם אחד מסרטי ההיסטוריה החלופית הראשונים שנוצרו מעולם. המבקר והמשורר מנחם בן טען כי בסרט זה שצולם בכיכר מלכי ישראל, חזה אבידן את ההתנקשות בראש הממשלה, יצחק רבין, שבוצעה באותו המקום כמעט שלושים שנים מאוחר יותר.
מתוך עניין עמוק בטלפתיה, יצר אבידן ב-1976, סרט קצר בשם 'צופנים טלפתיים'. נושא זה עלה שוב בסרטו היחיד באורך מלא 'שדר מן העתיד' (1981). סרט זה היה ללעג ולקלס. מבקרי התקופה ראו בו את אחד הסרטים היקרים, המוזרים והפחות מצליחים שנעשו אי פעם בישראל.
כמו 'הכול אפשרי' גם עלילת הסרט 'שדר מן העתיד' היתה מבוססת על פואמה בעלת שם זהה.
סרטו זה של אבידן היה אחד מסרטי המד"ב הבודדים באורך מלא, שנעשו בקולנוע הישראלי. עלילתו של הסרט, דובר האנגלית, אותו ביים אבידן: העתיד הרחוק - שנת 3005. נוסע בזמן (אותו מגלם השחקן ההולנדי ג'וזף בי), מקבל הוראות ממפעיל אלמוני, לצאת למשימה אל העבר, שנת 1985. היא העתיד הקרוב של זמן עשיית הסרט. בעתיד של שנת 1985, יפן, המאוחדת עם סין, היא המעצמה הטכנולוגית והכלכלית הדומיננטית בעולם. מרגרט תאצ'ר עדיין מכהנת כראש ממשלת בריטניה (כפי שאכן היה) ושמעון פרס הוא ראש הממשלה בישראל (כפי שאכן היה). פרס מפעיל בלחיצת כפתור פצצה גרעינית ישראלית, בניסוי המתנהל במדבר סיני. נבואה נוספת של אבידן הייתה שבשנת 1985 כבר יהיו בישראל תחנות רדיו וטלוויזיה עצמאיות לצד הטלוויזיה הממלכתית . הוא טעה כאן בכמה שנים.
בדיוק אז, כשישראל מצטרפת בגלוי למועדון האטום, נוחתת בניו יורק מכונת זמן, ממנה יוצא השליח מן העתיד. השליח בא אל המאה העשרים במשימה מיוחדת במינה, אותה הוא פורש לפני נציגי האומות במועצת הבטחון של האו"ם (שכוללת בסרטו של אבידן, גם את ישראל). השליח הוא טלפת שאינו נזקק למילים כדי לתקשר עם סביבתו, ומחשבותיו משודרות באמצעות מגבר טלפתי משוכלל המוצמד למצחם ולרקותיהם של המשוחחים עימו. השליח מסביר לנציגי האומות שיש לפתוח במלחמת עולם שלישית, אשר תטהר את העולם מכל הרשע שקיים בו. המלחמה תפרוץ בין כך ובין כך, קובע השליח, אך כדי שיתרקם עתיד טוב יותר לאנושות כולה, יש להקדים את המלחמה ככל האפשר, שכן כל המלחמות פרצו מאוחר מדי. על מנת לשכנע את שומעיו, השליח מן העתיד מעביר להם שיעור בטלפתיה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הוא יוצא למסע יחסי ציבור ברחבי העולם לצורך קידום רעיון המלחמה הטוטאלית. לשם כך, הוא מופיע בשבע הבירות הגדולות של כדור הארץ (אחת מהן היא תל אביב), ועושה זאת בו זמנית לאחר ששכפל את דמותו לשבעה עותקים זהים. השליח גורם לאסונות טבע, משבש את תפקודם של כלי התקשורת, משנה את כותרות העיתונים בעת ההדפסה, פולש אל ערוצי השידור של הטלוויזיות בעולם, ואף מקיים יחסי מין באמצעות הטלוויזיה. רק המדען הישראלי אבי זיו (אותו מגלם השחקן אבי יקיר), מתנגד לדרישה הנחרצת של איש העתיד, ומנסה לשכנע את חברות מועצת הביטחון לסרב להחלטה. במהלך הסרט הוא עסוק בעיקר בניהול סקס נועז, טלפתי וכזה שאינו טלפתי, עם חברתו. לבסוף חושף זיו את זהותו האמיתית של איש העתיד. על פי זיו, איש זה אינו כלל מהעתיד אלא מקדם מכירות של תאגיד יפני בן זמננו המשתמש ברובוטים לוחמי קראטה, אשר פיתח מגברים טלפתיים, אותם הוא מנסה לשווק באמצעות טריק פרסומי מבריק - מלחמה עולמית.
בסוף הסרט, השליח מפוטר בידי שולחו העלום, אותו גילם אבידן עצמו, שמכונה לא אחת על ידי השליח המעריץ, "מאסטר". פרט מעניין נוסף לגבי הסרט: אחת הדמויות המופיעות בסרט היא סופר המד"ב אייזק אסימוב, אותו מגלם נורמן ראביס, שחקן אמריקני שדומה חיצונית לאסימוב. במהלך הסרט נוכח אסימוב בין העיתונאים המראיינים את השליח, וסופג מהאיש שבא מהעתיד נזיפה מעליבה בגין "חוסר הדמיון המשווע" שגילה בספריו בתיאורי העתיד.
אבידן הסביר ש"שדר מן העתיד" אינו סרט מדע בדיוני, אלא סרט שאמור לעסוק בשאלות בדבר מקום המין והאהבה בעולם עתידני, אפשרות התקשורת על ידי טלפתיה, וסוגיית השכפול האנושי. אבידן טען שהוא עצמו מעביר שדרים טלפתיים כדבר שבשגרה ואף הדליף שאת הסרט עצמו, על השחקנים בני הלאומים השונים שהופיעו בו, הצליח לביים רק משום שהעביר למשתתפים מסרים טלפתיים.
נושא נוסף שהעסיק את דוד אבידן ב'שדר מן העתיד' היה המסע בזמן. מכונת הזמן בסרט, הורכבה מקונוסים כפולים מחוברים בקודקודיהם שכשבמרכזם חור שחור ששימש כמנוע. "ביססתי את המכונה על חישובי תורת איינשטיין והאיורים הגרפיים שלה." הסביר אבידן, "נכון שאין עדיין לתורה זאת כל ישומים טכנולוגיים והכל בגדר תיאוריה, אבל הסרט מבוסס על הפרשנות המעודכנת ביותר של תורה זאת". הוא קבע שהמדע הבדיוני העשיר כל כך ברעיונות בגרסתו הספרותית אינו בא לידי ביטוי בסרטי הראווה הבדיוניים, בהם מושם הדגש על תפאורה ולא על מסר רעיוני. "אני", קבע אבידן "מתייחס למדע הבדיוני כאל מדע של ממש, ולא כאל שעשוע חסר ערך או בדייה שטחית לילדים (...) לא בניתי את הסרט על מבצעי ראווה בזבזניים, שבהם הגיבורים הראשיים הם כלי רכב עצומים או חיות מפלצתיות יורקות אש שנבנו באולפנים לצורך הפגנות דמיון ראוותניות בלבד המחפות על דלות המסרים של הסרטים". מיותר לציין כי 'שדר מן העתיד' כשל בקופות.
אבידן מת עני וחולה ובשולי החברה אך הוא השאיר אחריו שורה של יצירות. דומה שהמודעות הקולקטיבית של גולשי הרשת הישראליים כיום מוצפת ואפילו ללא ידיעתם במילים ומושגים מיצירותיו העתידניות של אבידן שהן אקטואליות כיום יותר מאי פעם. מי יודע אולי בעתיד האיש שכל כך רצה להיות בן אלמוות שחי בעתיד, ומאידך בז כל כך למחשבים וליכולתם, ימצא את עצמו קם לתחייה יום אחד כאינטליגנציית מחשב שתשחזר את מוחו ואת רעיונותיו?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קישורים נוספים
|
|
|
|
|
|
|
המאמר פורסם לראשונה בכתב העת מעין
לרגל עשור למותו של דוד אבידן יוקרן בערוץ 1 הסרט "אבידניום" ב-16/5 בשעה 22:30.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
אלי אשד יליד 1965. חוקר עקבי, כמעט יחיד במינו בישראל, של תרבות נמוכה עברית, קומיקס ומדע בדיוני. אשד מפרסם באופן קבוע, אולי דון-קישוטי, מאמרים מרתקים בנושא, בדרך כלל על רשת האינטרנט. כתב את הספרים 'מטרזן ועד זבנג' (בבל) ו'הגולם' (מודן). המחבר מבקש להודות לפרופ' גבריאל מוקד על עזרתו.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
