 |
/images/archive/gallery/141/891.jpg אקהרט טול.
 |
|
|
|
|
| פרק מתוך דממה מדברת, ספרו החדש של המורה הגרמני אקהרט טול |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
NRG מעריב
5/6/2005 14:26 |
|
|
|
|
|
|
|
המצב האנושי הוא להיות אבוד בתוך המחשבות. רוב האנשים מבלים את כל חייהם כשהם כלואים בגבולות של המחשבות שלהם. הם לעולם אינם מגיעים אל מעבר לתחושת העצמי הצרה והאישית, תוצר המוח (המיינד) המותנה באירועי העבר.
בכם, כמו בכל אדם, יש ממד של תודעה שהוא עמוק בהרבה מן המחשבה. זוהי התמצית האחת והיחידה של מי שאתם. נוכל לקרוא לה נוכחות, מודעות, התודעה הבלתי-מותנית. בכתבים העתיקים היא מכונה טבע הבודהה, או ישו שבתוכנו.
מציאת הממד הזה משחררת אתכם ואת העולם מן הסבל שאתם גורמים לעצמכם ולאחרים כאשר "האני הקטן" יציר המוח, מנהל את חייכם, והוא כל מה שאתם מכירים. אהבה, שמחה, התרחבות יצירתית ושלווה פנימית מתמשכת, אינן יכולות להגיע אל חייכם אלא דרך הממד הבלתי מותנה של המודעות.
אם תוכלו לזהות, אפילו רק מדי פעם, את המחשבות העוברות בראשכם כמחשבות בלבד, אם תוכלו להיות עדים לדפוסי התגובה הנפשיים-רגשיים שלכם בעודם מתרחשים, הממד הזה כבר יעלה בכם, כמודעות שבה מתרחשים מחשבות ורגשות - החלל הפנימי נטול הזמן שבתוכו נפרשים חייכם.
לזרם המחשבות יש כוח הנעה עצום, שיכול בקלות לגרור אתכם איתו. כל מחשבה מעמידה פנים שיש לה חשיבות רבה כל כך. היא רוצה למשוך את כל תשומת לבכם.
הנה אימון רוחני חדש שתוכלו לתרגל: אל תתייחסו למחשבות שלכם ברצינות רבה כל כך. כמה קל לאנשים להילכד בכלא של המושגים שלהם. המוח האנושי בתשוקתו לדעת עוד ועוד, להבין ולשלוט, רואה, בטעות, את דעותיו והשקפותיו כאמת. הוא אומר: ככה זה. עליכם להיות גדולים מן המחשבות כדי להבין שכל דרך שבה אתם מפרשים את החיים שלכם, או את חייו או התנהגותו של מישהו אחר, כל דרך שבה אתם שופטים מצבים, היא רק נקודת השקפה, אחת מני רבות. נקודת השקפה אינה אלא צרור של מחשבות. אך המציאות היא שלם אחד ומאוחד, שבו כל הדברים שזורים אלה באלה, שבו דבר אינו מתקיים בפני עצמו ומעצמו. המחשבות קוטעות את המציאות - הן מפרקות אותה לפיסות קטנות של מושגים.
המוח החושב הוא כלי שימושי ורב עוצמה, אך הוא גם מגביל מאוד כאשר הוא משתלט לחלוטין על חייכם, כאשר אינכם מבינים שהוא רק היבט קטן אחד של תודעתכם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
חוכמה איננה נוצרת מן המחשבה. הידיעה העמוקה שהיא-היא החוכמה, צומחת מתוך הפעולה הפשוטה של מתן תשומת לב מלאה למישהו או למשהו. תשומת לב היא תבונה קדמונית, המודעות עצמה. היא ממוססת את המחסומים שיוצרת המחשבה באמצעות המושגים, ויחד איתה באה ההכרה שדבר אינו מתקיים בעצמו ומעצמו. היא מחברת את המבחין והמובחן בשדה מודעות מאחד; היא מרפאת את ההפרדה.
בכל פעם שאתם שקועים במחשבות כפייתיות, אתם נמנעים מן היש. אינכם רוצים להיות במקום שבו אתם נמצאים - כאן, עכשיו.
דוֹגמות - דתיות, פוליטיות, מדעיות - עולות מן האמונה השגויה, לפיה יכולה המחשבה להכיל בתוכה את המציאות או את האמת. דוגמות הן בתי כלא קולקטיביים של התפיסה המושגית. הדבר המוזר הוא שאנשים אוהבים את תאי הכלא שלהם, מפני שאלה נותנים להם תחושת ביטחון ותחושה מוטעית של "אני יודע".
אין דבר שהביא על האנושות יותר סבל מאשר הדוֹגמות שלה. כל דוֹגמה מתמוטטת במוקדם או במאוחר, מאחר שהמציאות תחשוף בסופו של דבר את השקריות שבה; עם זאת, עד אשר תכירו באשליה שבבסיס הדוגמות ככזו, תתחלף כל דוגמה מתמוטטת בדוגמה אחרת.
מהי האשליה הבסיסית הזו? הזדהות עם המחשבה. התעוררות רוחנית היא התעוררות מחלום המחשבות. תחום המודעות הוא נרחב ועצום בהרבה יותר ממה שתוכל המחשבה לתפוס. כאשר אינכם מאמינים עוד בכל דבר שאתם חושבים, אתם פוסעים החוצה מגבולות המחשבה ורואים בבירור שהחושב והמחשבות אינם אתם.
המוח מתקיים במצב של "לא מספיק" ותמיד הוא מתאווה ליותר. כאשר אתם מזוהים עם המוח, אתם נעשים משועממים וחסרי מנוחה בקלות רבה. שעמום פירושו שהמוח רעב לגירוי נוסף, למזון נוסף למחשבה, ושרעבונו אינו בא על סיפוקו.
כאשר אתם משועממים, אתם עשויים להשביע את רעבונו של המוח באמצעות עיון בכתב עת, דיבור בטלפון, צפייה בטלוויזיה, גלישה באינטרנט, יציאה לקניות, או – דבר שאינו נדיר – העברה של תחושת החוסר המנטלית והצורך בעוד - אל הגוף, וסיפוקה לזמן קצר באכילת יתר.
אך אתם עשויים להישאר משועממים וחסרי מנוחה, ולהבחין בתחושת השעמום וחוסר המנוחה. כאשר אתם מביאים מודעות אל התחושה, לפתע נוצרים סביבה מרחב ודממה מסוימים. בהתחלה תצליחו בכך מעט, אך בעוד תחושת השלווה הפנימית הולכת וגדלה, יתחילו עוצמתה ומשמעותה של תחושת השעמום להתמעט. אפילו שעמום יכול ללמד אתכם מי אתם ומי אינכם.
אתם מגלים ש"אדם משועמם" אינו מי שאתם. שעמום הוא רק תנועת אנרגיה בתוככם, הנובעת מהתניה. אתם גם אינכם אנשים כועסים, עצובים או פוחדים. שעמום, כעס, עצב או פחד אינם "שלכם", אינם אישיים. הם מצבים של המוח האנושי. הם באים והולכים.
כל דבר שמשתנה אינו אתם.
"אני משועמם". מי הוא זה שיודע ומזהה זאת?
"אני כועס, עצוב, מפוחד". מי הוא זה שיודע ומזהה זאת?
אתם הידיעה, ולא המצב הידוע.
דעה קדומה מכל סוג מרמזת על הזדהות עם המוח החושב. פירוש הדבר שאינכם רואים עוד את האדם האחר, אלא רק את המושגים שלכם לגבי אותו אדם. צמצום חיותו של אדם אחר לכדי מושג הוא צורה של אלימות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חשיבה שאינה נובעת ממודעות הופכת אנוכית ולקויה. פיקחות נטולת חוכמה היא מסוכנת והרסנית ביותר. זהו המצב הנוכחי של רוב האנושות. האדרת החשיבה המדעית והטכנולוגית, אף שבמהותה אינה טובה או רעה, נעשתה גם היא הרסנית, מפני שלעתים קרובות כל כך החשיבה שממנה עיסוק זה נובע אינה נטועה במודעות.
הצעד הבא לאבולוציה האנושית הוא להתעלות מעל המחשבה. זוהי המשימה הדחופה העומדת בפנינו כעת. אין פירוש הדבר לחדול מלחשוב, אלא פשוט לחדול להזדהות לחלוטין עם המחשבה, לא להניח לה לשלוט בנו.
חושו באנרגיה הפנימית של גופכם. הרעש הנפשי מיד מאט את מרוצתו או יחדל לחלוטין. חושו בה בידיכם, ברגליכם, בבטן, בחזה. חושו את החיים שאתם, החיים שממלאים את הגוף.
הגוף הופך אז למעין שער, המוביל את תחושה עמוקה יותר של חיוּת, המצויה מתחת לרגשות המיטלטלים, מתחת למחשבות שלכם.
בתוככם יש חיות שאתם יכולים להרגיש בכל ישותכם, לא רק בראש. כל תא ותא בגופכם חי בנוכחות הזו, שבה אינכם צריכים לחשוב. אך במצב זה, אם החשיבה נדרשת לצורך מטרה מעשית כלשהי, היא נמצאת שם. המוח יכול עדיין לתפקד, והוא מתפקד באופן נפלא כאשר התבונה הגדולה יותר שהיא אתם משתמשת בו ומביעה את עצמה דרכו.
אולי לא הבחנתם במשכי הזמן הקצרים שבהם אתם "מודעים ללא מחשבות" אשר כבר מתרחשים באופן טבעי וספונטני בחייכם. אתם עשויים להיות שקועים בעבודת כפיים כלשהי, לחצות את החדר, או להמתין בדלפק בנמל התעופה - ולהיות לחלוטין נוכחים, באופן שהקיבעון הנפשי הרגיל של המחשבה מתפוגג ובמקומו מגיעה נוכחות מודעת. אתם עשויים למצוא את עצמכם מביטים בשמים או מאזינים למישהו ללא כל פרשנות מנטלית פנימית. תחושותיכם נעשות צלולות כבדולח, והמחשבה אינה מעיבה עליהן.
למוח, כל זה איננו משמעותי, מפני שיש לו דברים "חשובים יותר" לעסוק בהם. מבחינתו, רגעים אלה אף אינם ראויים להיזכר, ולכן אולי לא שמתם לב שהם כבר מתרחשים.
האמת היא שזהו הדבר המשמעותי ביותר שיכול לקרות לכם. זהו תחילתו של מעבר מחשיבה לנוכחות מודעת.
למדו לקבל בנינוחות את מצב "חוסר הידיעה". הוא מוביל אתכם אל מעבר לגבולות המוח, מאחר שהמוח מנסה תמיד לפרש ולהגיע למסקנות. הוא פוחד מחוסר-ידיעה. כאשר אתם מרגישים בנוח עם חוסר-ידיעה, כבר חרגתם מגבולות המוח. ידיעה עמוקה יותר, שאיננה מוגבלת למושגים ולהגדרות, עולה ממצב זה.
יצירה אמנותית, ספורט, ריקוד, לימוד, ייעוץ – מומחיות בכל תחום הדורש מאמץ מרמזת על כך שהמוח החושב איננו מעורב עוד כלל, או שלפחות, הוא תופס את המקום השני. כוח ואינטליגנציה גדולים מכם, שעם זאת, הם חלק ממהותכם, משתלטים על המרחב. אין תהליך של קבלת החלטות; פעולה ספונטנית נכונה מתרחשת, ו"אתם" אינכם אלה המבצעים אותה. שליטה ברזי החיים היא ההפך משליטה באמצעות כוח. אתם פועלים לצד תודעה גבוהה יותר. היא זו שפועלת, מדברת ועושה את העבודה.
רגע של סכנה יכול להביא להפסקה זמנית של זרם המחשבות, ובכך לתת לכם הזדמנות לחוות מה פירוש להיות נוכח, ערני, מודע.
האמת חובקת כל, במידה שעולה בהרבה על כל מה שיוכל המוח להבין אי-פעם. שום מחשבה אינה יכולה להכיל את האמת. לכל היותר, היא יכולה להצביע לכיוונה. המוח יכול לומר, לדוגמה, "כל הדברים הם אחד, ביסודם." זוהי הצבעה אל הדבר, ולא הסבר שלו. הבנת מילים אלה פירושה תחושה עמוקה בתוככם של האמת שאליה הן מצביעות.
מה יישאר מכל הפחדים והתשוקות המתייחסים אל הבעיות בחייכם, הגוזלים מכם את מרבית תשומת הלב שלכם מדי יום? קו מפריד - באורך סנטימטרים ספורים, בין תאריך הולדתכם לתאריך מותכם, החרוטים על מצבת הקבר.
עבור העצמי האגואי, זוהי מחשבה מדכאת. עבורכם, עבור ה"אני" האמיתי שלכם, זוהי מחשבה משחררת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
העצמי האגואי
|
|
|
|
|
|
|
כאשר אתם חושבים או מדברים על עצמכם, ומשתמשים במלה "אני", אתם מתייחסים בדרך כלל אל "אני והסיפור שלי". זהו ה"אני" הכולל את הדברים החביבים והשנואים עליכם, הפחדים והתשוקות, ה"אני" שלעולם אינו מסופק לאורך זמן. זוהי תחושה שהמוח יצר, להגדרת מי שאתם, תחושה המותנית על ידי העבר, והמבקשת למצוא את סיפוקה בעתיד.
האם אתם יכולים לראות ש"אני" זה הוא צורה זמנית וחולפת, כמו צורות הגלים על פני המים?
מיהו הרואה זאת? מיהו המודע לזמניות הצורה הפיזית והפסיכולוגית שלך? האני הנוכח. זהו ה"אני" העמוק יותר, שאין לו דבר עם העבר והעתיד.
כאשר כל מחשבה שואבת את מלוא תשומת לבכם, משמעות הדבר היא שאתם מזדהים עם הקול שבראשכם. המחשבה אז מעורבת בתחושת העצמי. זהו האגו, ה"אני" יציר המוח. העצמי שהוא תוצר המוח, חש חסר ולא יציב. לכן הפחדים והתשוקות הם הרגשות השולטים בו והכוחות המניעים אותו.
כאשר אתה מכירים בכך שיש קול בראשכם המעמיד פנים שהוא אתם ואינו חדל לדבר לעולם, אתם מתעוררים מההזדהות הלא מודעת שלכם עם זרם המחשבות. כאשר אתם מבחינים בקול הזה, אתם מבינים שקול זה הוא אינו מי שאתם – האיש החושב – כי אם זה המודע לו. הידיעה שאתם המודעות שמאחורי הקול - היא חופש.
העצמי האגואי שקוע תמיד בחיפוש. הוא מחפש להוסיף לעצמו יותר מדבר זה או מדבר אחר, לגרום לעצמו לחוש שלמות גדולה יותר. דבר זה מסביר את עיסוקו הכפייתי של האגו בעתיד.
בכל פעם שאתם נעשים מודעים לכך שאתם "חיים עבור הרגע הבא", כבר פסעתם אל מחוץ לגבולות הדפוסים של המוח האגואי. בו זמנית עולה האפשרות לבחור להעניק את מלוא תשומת לבכם לרגע הזה.
בכך שאתם נותנים את תשומת לבכם המלאה לרגע הזה, תבונה גדולה בהרבה מן המוח האגואי נכנסת לחייכם.
כאשר אתם חיים דרך האגו, אתם גורעים מערכו של הרגע הזה והוא הופך אמצעי להשגת מטרה. אתם חיים עבור העתיד; וכאשר אתם משיגים את מטרותיכם, הן אינן מספקות אתכם, לפחות לא לזמן רב.
כאשר אתם מעניקים תשומת לב רבה יותר לעשייה שלכם מאשר לתוצאות העתידיות שאתם מקווים להשיג באמצעותה, אתם שוברים את ההתניה של האגו. העשייה נעשית לא רק יעילה בהרבה, כי אם גם מספקת ומשמחת לאין שיעור.
כמעט כל אגו מכיל לפחות יסוד מסוים של מה שאנו עשויים לכנות "דמות הקורבן". לאנשים מסוימים יש דימוי קורבני חזק כל כך של עצמם עד שהוא הופך לעמוד השדרה של האגו שלהם. תלונות וטרוּניות מהוות את תמצית תחושת העצמי שלהם.
גם אם התלונות שלכם "מוצדקות" לחלוטין, הרי שיצרתם לעצמכם זהות שאפשר לדמות אותה לכלא שסורגיו עשויים מצורות של מחשבות. ראו מה אתם עושים לעצמכם, או בעצם, מה המוח שלכם עושה לכם. חושו את ההיקשרות הרגשית שיש לכם עם סיפור הקורבן שלכם, והיו מודעים לכפייתיות שבה אתם חושבים או מדברים עליו. הֵיוּ שם ושמשו כעדים למצבכם הפנימי. אינכם חייבים "לעשות" דבר. השתנות ושחרור יגיעו עם המודעות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תלונות והתנגדויות הן דפוסי החשיבה המועדפים על האגו, ובאמצעותם הוא מחזק את עצמו. בקרב אנשים רבים, חלק גדול מן הפעילות הנפשית-רגשית שלהם מכיל תלונות והתנגדויות לדבר זה או אחר. כך אתם גורמים לאחרים או למצב מסוים להיות "לא צודקים", בעוד שאתם "צודקים". בכך שאתם "צודקים", אתם חשים עליונים, ובתחושת העליונות אתם מחזקים את תחושת העצמי שלכם. במציאות, כמובן, אתם רק מחזקים את אשליית האגו. האם אתה יכול לבחון את הדפוסים האלה בתוככם ולזהות את הקול המתלונן שבתוך ראשכם?
תחושת העצמי של האגו זקוקה לקונפליקט, מפני שתחושת הזהות הנפרדת שלו מתחזקת ממאבקים בדברים אלו או אחרים, ובהוכחה שדברים מסוימים הם "אני" ודברים אחרים אינם "אני".
לעתים לא נדירות, שבטים, אומות ודתות מבססים ומחזקים את תחושת הזהות הקולקטיבית שלהם באמצעות אויביהם. כיצד יגדיר את עצמו ה"מאמין" ללא ה"כופר"?
ביחסיכם עם אנשים, האם אתם יכולים לזהות תחושה קלה של עליונות או נחיתות כלפיהם? אם כן אתם מתבוננים באגו, המתקיים באמצאות השוואות.
קנאה היא תוצר לוואי של האגו המאוים מכך שמשהו טוב קורה למישהו אחר, או מכך שלמישהו יש יותר, שמישהו יודע יותר, או יכול לעשות יותר מכם. זהותו של האגו תלויה בהשוואה וניזונה מהמושג "יותר". הוא ייאחז בכל דבר. תוכלו לחזק את תחושת העצמי המזויפת שלכם גם בכך שתראו את עצמכם כמי שנפגעים יותר מחוסר צדק או חולים יותר ממישהו אחר.
מהם הסיפורים שלכם, המעשיות/הבדיות שמהן אתם שואבים את תחושת העצמי שלכם?
הצורך במחלוקת מובנה כחלק מהותי בעצמי האגואי. הוא זקוק להתנגדות ולשלילה כדי לשמר את תחושת הנפרדות שבה תלויה הישרדותו. לכן עבורו יש "אני" מול "האחר", "אנחנו" מול "הם".
האגו זקוק לקונפליקט עם משהו או מישהו. דבר זה מסביר מדוע אתם מחפשים שלווה, שמחה ואהבה, אבל אינכם יכולים לקיים אותם לאורך זמן. אתם אומרים שאתם רוצים אושר, אך מכורים לאומללות.
האומללות שלכם נובעת, בסופו של דבר, לא מנסיבות חייכם, כי אם מההתניות של המוח.
האם אתם נושאים איתכם רגשות אשמה על דברים שעשיתם – או שנכשלתם בהם - בעבר? בדבר אחד אין ספק: פעלתם מתוך רמת המודעות שלכם באותה תקופה, או בעצם, מתוך חוסר המודעות. לו הייתם מודעים יותר, הייתם נוהגים אחרת.
אשמה היא ניסיון נוסף של האגו ליצור לעצמו זהות, תחושת עצמי. אין זה משנה לאגו אם העצמי הזה הוא חיובי או שלילי. מה שעשיתם או לא עשיתם היה ביטוי של חוסר מודעות – חוסר מודעות אנושי. אך האגו מפרש את המעשה באופן אישי ואומר, "אני עשיתי זאת", וכך אתם נושאים בתוככם דימוי של עצמכם כ"רעים".
לאורך ההיסטוריה, פעלו בני האדם באלימות, באכזריות ובצורה פוגעת כנגד בני אדם אחרים אינספור פעמים, והם עדיין ממשיכים לעשות זאת. האם יש לגנות את כולם? האם כולם אשמים? או שפעולות אלה הן רק ביטויים של חוסר מודעות, שלב אבולוציוני שאנו מתבגרים ממנו כיום?
מלותיו של ישו, "סלח להם, כי אינם יודעים מה הם עושים" תופסות גם לגביכם.
אם תציבו לעצמכם מטרות שמשרתות את האגו מתוך כוונה לשחרר את עצמכם, לחזק את עצמכם או את תחושת החשיבות שלכם, אפילו אם תשיגו מטרות אלה, הן לא יגרמו לכן סיפוק.
הציבו מטרות, אך דעו שההגעה אליהן אינה חשובה כל כך. כאשר הכל נובע מן הנוכחות, הרגע הזה חדל להיות דרך להשגת המטרה: העשייה ממלאת ומספקת בעצמה בכל רגע. שוב אינכם מורידים את הרגע הזה לדרגת אמצעי להשגת מטרה, מה שמאפיין את המודעות של האגו.
"אין עצמי. אין בעיה", אמר המורה הבודהיסטי כאשר התבקש להסביר את המשמעות העמוקה יותר של הבודהיזם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דממה מדברת יצא בהוצאת פראג. תרגום: עדי יותם
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
