 |
 |
|
|
|
|
| ניסים אמון על המריונטה האנושית ועל החופש מחוטי הקארמה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ניסים אמון
9/8/2005 11:33 |
|
|
|
|
|
|
|
הגישה הבודהיסטית לעבודה רוחנית שונה לחלוטין מהגישה ההינדית, היהודית, הנוצרית או המוסלמית. בדתות אלו מחנכים לא להטיל ספק באמונת האבות, וה"גורל" הוא לא מקרי - הוא מחייב אותנו להיות נאמנים לו. המסר של הבודהא הוא הפוך. הגורל הוא לא משהו שמחכה לנו מעבר לפינה, אלא הוא מורכב מאירועים שקרו בעבר, שהטביעו באישיותנו חותם ויבואו לידי ביטוי בעתיד.
הגורל הוא שרשרת ברזל כבדה. המסר הבודהיסטי הוא צאו לחופש, השתחררו מהקארמה.
תורת הקארמה אומרת שאנחנו, בדומה למריונטה, מופעלים על ידי מספר חוטים, בהבדל אחד. לאדם, בניגוד לבובה, יש אשליה מאוד חזקה שהוא האחראי על התנועה.
יש אנשים היוצאים למלחמה באחד מהחוטים, כמו בובה שהחליטה שיש חוט אחד שהיא לא מוכנה לחיות אתו. "מלחמות הקארמה" שאנשים מנהלים הן בדרך כלל נגד הדת, נגד לימודים אקדמאיים, נגד כסף, נגד להתחתן או נגד כל דבר אחר אליו קשרו אותנו. מלחמות אלו פירושן לקשור את עצמנו לחוטים שמושכים אותנו לכיוון הנגדי.
לקבל
את החוטים שלנו באהבה או להתנגד להם בעזרת חוטים נגדיים - כך או כך, בכל מקרה אנחנו נותרים קשורים. הבודהא לא דיבר על קבלה של הקארמה ולא על מלחמה בקארמה, קשה ככל שתהיה, אלא על חופש אמיתי מקארמה בכלל. אבל החופש, מסתבר, הוא לא כל כך פשוט, כי גם אם נעזוב את חיינו כפי שהינם וננדוד לקצה השני של העולם, עדיין לא נברח מאחיזתה של הקארמה, כי רוב החוטים נמצאים אצלנו בפנים.
במנזרי הזן בסין לפני חמש מאות שנה ניסו ראשי המנזרים לייצר חוויה שיש בה שחרור מהחוטים ומהקארמה בה אנו כלואים. באחת מהשיטות, היה הזן מאסטר הולך עם מקל קצר ומפתיע את תלמידיו במכה חזקה כשהם היו הכי לא מוכנים. מטרת הזעזוע הפתאומי היתה ליצור חוויה שתגרום, ולו לרגע, לאובדן של כל זיכרון מן העבר או של כל מחשבה על העתיד. אם עושים את זה נכון, שנייה אחת של אובדן זיכרון מספיקה. שנייה שלא קיימים בה עבר ועתיד, רק הווה נקי ונעדר כל אישיות, רק רגע צלול של מציאות בו כל חוטי הקארמה נעלמים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תתבוננו על ההורים שלכם - הם זה הקארמה שלכם
|
|
|
 |
|
|
|
ככל שצוברים יותר רגעים כאלו, הולכים ומגלים שהמחשב הפנימי שלנו עובד פתאום מהיר ורענן כמו חדש. כל המכתבים שהיו בו, כל המסמכים והתמונות, נזרקים לסל המחזור. הם לא לגמרי נעלמים ואפשר לשחזר אותם אם רוצים, אבל הניקיון והמהירות החדשה שהמחשב מציע מושכים הרבה יותר מאשר לשחזר את הארכיון ולסתום אותו שוב.
לא חייבים להשתחרר מהקארמה. מי שמרוצה מעצמו פטור מכך, אבל למי שסקרן ללמוד על הקארמה שלו אגלה כי היא לא דבר מופשט או תיאורטי בלבד, ואפשר לראות אותה ממש בעיניים.
תתבוננו היטב על ההורים שלכם ועל המשפחה שלכם. הם זה הקארמה שלכם.
פעם שאל אדם את הנזיר סנג-צ'אן: "גלה נא לי את הדרך לחופש".
ענה לו המורה: "מי הוא זה שקושר אותך?"
מה שמחבר אותנו לקארמה שלנו היא לא האחיזה שלה בנו אלא האחיזה שלנו בה, ההתעקשות שלנו להחזיק בחוטים שלה. הדרך לשחרור ממנה היא פשוט להניח לה. לא לפרק את הקשרים אחד אחד, אלא להניח לכולם בבת אחת. בעצם, אנחנו לא ממש מחזיקים בכל חוטי הקארמה אלא רק בדבר אחד, בעורב המחשבות. את כל השאר הוא כבר מחזיק. אם נשחרר את אחיזתנו בעורב, גם יהיה לנו שקט בראש, וגם הקארמה תפרח לה יחד איתו.
בשלב מסוים בתרגול המדיטציה, מתחילים להיווצר רווחים קטנים בתוך זרם המחשבות. יש לצבור כמה שיותר שניות של רווחים נקיים ממחשבות במחסן התודעה הפנימי. צריך סבלנות. זהו תהליך ואין לצפות לשינוי מיידי. אבל כשמצטברת מאסה קריטית של רגעי חופש בהם איננו אוחזים בדבר, יום אחד, בפשטות ובטבעיות, מגיע החופש הגדול.
לאתר הבית של טאו'ס יוון, www.taos-greece.com
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
