 |
 |
|
|
|
|
| הוא סחר בסמים, ריחף בגואה, ישב בכלא, חזר בתשובה, גידל 12 ילדים, חזר לסחור, ישב שוב בכלא והיום, בגיל 51 הוא חסיד ברסלב. סיפור על נשמה תועה לגמרי |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
מרדכי חיימוביץ
|
|
|
|
|
|
|
|
אף שראה אותם לוכדים אותו, הרגיש שזה לא הוא. הביט בהם נועלים באזיקים ידיים, לא הידיים שלו. השתכנע שכל המעמד הזה מופרך. שזה סרט. שהוא עציץ, מאפרה, אור הניאון המרצד בנמל התעופה. רק לא האיש שנעצר עם מזוודת הסם בסרי לנקה. ניתוק מוחלט מהמציאות. "אתה פשוט לא שם". פשוט לא שם. המשפט הזה ירחף מעל הצמתים בסיפור שלפנינו. בכל רגע שהגיבור יוטל לסערה, תמריא נפשו למחוזות אחרים. זאת תהיה דרכו לחלץ עצמו ממשבר, כך יצליח לחשוב שהחיים המתפוררים האלה אינם שלו. כי תולדותיו של יהושע (שם בדוי) הגיעו להצטלבויות שבהן נדרשה עצירת פתע. כי הטלטלות שעירבלו אותו היו יכולות לערער גם מישהו עם סטרוקטורה מנטלית שרירנית. "מה שעבר עליך יכול להספיק לארבעה מחזורי חיים", אמרתי . יהושע ליטף את זקנו המאפיר והינהן בהסכמה. עיניו הירוקות היו ממוקדות וקרות, כרוצות לומר: "עוד לא הכל אתה יודע". יהושע הוא מסמך מרתק וסתור. חרדי שנולד על פס הייצור לנשמות זהות של השומר הצעיר. מבריח סמים החושש לקחת כוס תה ללא רשות. איש שאוהב משפחה, בית, כל מה שמוגדר כנתח המרכזי של החיים, אך לא מהסס ללכת על הקצה וליפול ממנו. לאחר שנים עשנות בצבא הידרדר לסחר בסמים, נחשף בהודו לכל משחקי המיסטיקה, ישב בכלא בדנמרק וחזר בו בתשובה, התחרד עד כדי ברסלב, הוליד 12 ילדים, איבד אחד מהם, נקלע למצוקה כלכלית, יצא שוב לדרך הסם, נתפס וישב שוב. אבל מעבר למסלול ההתרסקות הזה, יהושע הוא הזדמנות לתעד נשמה תועה. השיח הפנימי שהוא מרשה לעצמו מתנהל בשולי התודעה, בשביליה האפלים של המחשבה. למרות הצער והבושה, בראש דבר אינו סגור. בנשמה הזאת עדיין מבעבע פוטנציאל עברייני בלתי ממומש. עובדת היותו חרדי לא ממש מפריעה לו להביט מהופנט אל התועבה.
הוא אוהב את הפתגם שגם על פתחה של גניבה גנב מתפלל לקדוש ברוך הוא ומבקש שיצליח.
האפשרות שיחזור לסחור בסם קיימת. הוא סידר לעצמו פרשנות הלכתית מתירה ובית הסוהר לא ממש מרתיע. יש לפחד רק מהלא נודע, אבל הוא כבר ישב, הכיר ולמד. "נכנסתי שתיל, יצאתי עץ", אמר . אז אם ייצא בפעם הבאה לדרך הוא רק צריך לדעת באיזה בית סוהר יישב אם ייתפס, מה התנאים בו ו"מה הטעם", כלומר כמה כסף ייצא לו מזה. אבל בדרכו הוא עדיין חסיד. מאריך מנחתו, מגנדר תפילתו, יוצא להתבודדויות שלאחר חצות, חי חוויית אקסטרים ושמה ברסלב. מעגלי חייו, הטמאים כמו הקדושים, מתנהלים "עד כלות הנפש". על פי אותו ציווי חסידי שמתאמץ לטשטש את גבולות הגוף ולהרחיב את שלטון הנשמה. באמצעות האלכוהול, כלי עבודה לגיטימי וחלק מהקודקס החסידי, אפשר להגיע לדיבור חושפני, אמיתי, מעורטל מכל גינוני השיח. אז אם האלכוהול בסדר, למה מריחואנה לא? בסך הכל צמח.
בביוגרפיה של יהושע ניתן לזהות שניים מהמאגרים שמזינים את מפעל החזרה בתשובה הברסלבי: תרמילאים ועבריינים שישבו בכלא. "מסמים באו ואל סמים ישובו", אמר לי עיתונאי המצוי בענייני חרדים. "לישיבת החוזרים בתשובה 'שובו בנים', קוראים גם 'שובו באנגים'", צחק יהושע עצמו. מעבר לצחוק, גם הסלחנות שבה התקבל בשובו לקהילתו בדרום ראויה לתשומת לב. ייתכן שהפרופיל האנרכיסטי, הלא דופק חשבון לציוויליזציה של בעל התשובה הברסלבי, הוא שמסביר אותה. האנשים הגעשניים האלה, הישנים ביערות, ההולכים בלילה, מימשו מהפכה אחת כשהתחרדו. לא קשה להם להבין מישהו שקפץ לרגע להוויה הלא נשכחת ההיא וחזר. מה בסך הכל קרה? נופלים, קמים, נופלים ובעיקר משייטים בגבול החמקמק והלא ברור שבין שני העולמות שלנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אני יכול לזהות קיבוצניקים בשנייה
|
|
|
 |
|
|
|
הסיפור הזה התחיל בפגישה במזנון פלאפל נידח בדרום, נמשך בנסיעה עם יהושע לקיבוצו של אביו באזור באר שבע, ונחתם בשיחה הפכפכה במלון באשקלון. הפכפכה, כי בהתחלת מפגשנו השלישי התחרט יהושע. משנקפו השעות ושתי כוסות התה, התחיל לענות לי. אחרי כחצי שעה שלפתי את הפנקס והתחלתי לרשום. כדי שיבין לאן מועדות פני. יהושע המשיך לומר שהוא לא רוצה את הראיון והמשיך להשיב על כל שאלה. לוקח אותי אל מדשאות ילדותו בקיבוצו הדרומי, אל אפיק חייו העקמומי.
הוא נולד לפני 51 שנה. אביו עלה מוורשה, אמו היתה בכיתה של יגאל אלון. נדמה לך שהוא מנסה לשפץ את זיכרונות ילדותו כדי שיתאימו לחרדיותו כיום. מספר בהתרגשות על סבו, חסיד גור, שעלה לארץ בגיל 17. יהושע אהב לבקר אותו בביתו ביבנאל, לראות אותו עושה קידוש. סבא היה מאזין לפרקי היום בתנ"ך ואחר כך הולך לאסוף ביצים בלול. יהושע הצטרף אליו. "היה איש עם ניגון, לאן שלא היה הולך היה מלווה את עצמו בזמזום כזה". בגיל 80 שיבשה הסניליות את אורחותיו של סבא. חזר לדבר רק יידיש, דימה שהוא ב"חדר", דיבר אל רבי נסתר, הניח תפילין כל בוקר. "הוא היה הדמות של ילדותי, כשהייתי צריך לחזור ממנו הביתה היה ריב גדול".
הקיבוץ לא היה בית. "אמנם יש לך הורים, אבל אתה יתום קש, חי בבית ילדים, משהו נורא". הימים היו קשים והלילות עוד יותר.
המחסור באהבת הורים מכתיב את כל החיים?
"מאוד. אתה יוצא אדם שבור. כמו אפרוח ללא תרנגולת. או שטורפים אותך או שאתה שורד איכשהו. אבל אתה לא אפרוח נורמלי. אני יכול לזהות קיבוצניקים בשנייה".
הוא היה אימת המשק. פרוע, לא ממושמע, מטיס אווירונים אל גבה של המורה לספרות, הורים ניסו להרחיק ממנו את ילדיהם. "שייגעץ רציני, ראש וראשון לכל הדברים", הוא מגדיר. בגיל 13 הכיר את יהודית, בת קיבוץ שכן, שתהיה אשתו. כשנה אחר כך הגיעו המתנדבים שהראו לו כמה דברים חדשים.
גם סמים?
"כן. כל מה שחילוני יכול לעשות בדור הזה, אני כבר הקדמתי אותו".
הוא התחיל לעשן עם המתנדבים, אחר כך הבין שאפשר לעשות מזה גם לירה, שתיים. "הם לא ידעו מאיפה משיגים, אז הייתי נוסע לבאר שבע, משיג ומוכר להם". בקושי בן 17 וכבר סוחר פעיל ומשתמש רציני. מה הרגיש כשעישן בפעם הראשונה? "אתה מבסוט מאוד. נראה לך שזה מרגיע את כל הדאגות. בתור חילוני, הסמים זאת עלייה רוחנית. אתה מתחיל לראות שיש דברים רוחניים בעולם. שהאושר לא בא מדבר גשמי. לפני זה אתה חושב שמימוש כל התאוות הרגילות יביא לך שמחה. פתאום אתה רואה שהסמים מביאים לך שמחה יותר מכל דבר אחר".
ראשו היה עכשיו בעננים. של גראס וחשיש. דברים אחרים לא עישן כי פשוט לא היו. אנחנו עדיין בראשית שנות השבעים, ימי הצנע של המשתמש העברי. "הגעתי לצבא בתור 'פיסניק' כזה, אמרתי, 'בשביל מה צריך להילחם?'". שמו אותו בגולני, דפק כמה נפקדויות, הגיע עד נואיבה. סמים, אהבות, ים, כל מה שנואיבה ידעה להציע. "בתור חילוני אתה מלך, שיא החיים. חשבתי, הנה פסגת האושר, אז מה אני צריך צבא?". ישב בכלא, הוריד פרופיל, עשו אותו נהג של צוות הווי צנחנים ושל להקת פיקוד מרכז. כשהזמיר של הלהקה, רוחמה רז, סלסלה את "בארץ אהבתי השקד פורח", המשיכו להסתלסל ממנו טבעות העשן. "הסמים היו גולת הכותרת. בלעדיהם לא הייתי מחזיק אפילו יום בצבא".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
באותו רגע זה נראה לך אור רוחני, אבל אלה בעצם כוחות הטומאה
|
|
|
|
|
|
|
הנחיתה הראשונה היתה ביוון. חשב שמצא את האושר. אבל ההרגשה התפוגגה בעשן והוא המשיך לאמסטרדם. ניסה כמה דברים, ראה שהם עושים לו מה שעושה החשיש אבל הרבה יותר חזק, ונבהל. עבר לנורווגיה, שבה אפשר היה לעבוד בקטיף תותי שדה בחוות ולממן את העשן. "ראיתי כמה זה עולה אצלם, אז אמרתי: 'אני אביא לכם יותר זול', הרי מה זה הביזנס הזה? להביא מהמקום הזול למקום היקר". הוא התחיל לייבא מאמסטרדם ומקופנהגן. "מפל רווחים, גן עדן", הוא מגדיר את הכסף שעשה. על שלוש פעמים היה עושה משהו בין 50 למאה אלף דולר. הסיכון לא היה סיכון, כי במכוניות חיפשו בעיקר אלכוהול והוא חי כמו מיליונר מהמפרץ. "מלונות, מסעדות, איך אומר שלמה המלך? 'ולא חסר ממני כלום'". ובכל זאת הרגיש שאותה ריקנות, אותו צימאון למשהו לא ברור מנקר בו. "יש לך כסף, אבל אתה לא יודע בשביל מה אתה חי", הוא מתמצת. חזר עם יהודית לארץ. כעבור זמן יצאו להודו.
"שם התחיל ניצוץ האמונה", הוא לוחש. לא לפני שהתפלש במיסטיקה, ברוחניות ובסם. כמובן.
השנה היתה 76' והוא הגיע לגואה. פגש חבר'ה מהסיירות, טייסים, והתחבר איתם. לאחר שעישנו פעם או פעמיים הכריזו שלארץ הם לא חוזרים. הוא זוכר במיוחד חבר שלו, בוגר סיירת מטכ"ל, שמהסמים הגיע למנזר. התחיל להריץ תעניות של 40 יום ובסיומן שתה את השתן של עצמו. "באותו רגע זה נראה לך אור רוחני, אבל אלה בעצם כוחות הטומאה. כאילו שאתה אוכל דבר טעים, אבל מקולקל". ובאמת, כעבור זמן אמר הגורו למטכ"ליסט שאין יותר מה לתת לו ברוחניות ועליו לעלות לירושלים. האיש נחת בנתב"ג, חש קדושה עצומה ועלה ברגל לירושלים. הגיע למלון רם שהתנוסס מעל לתחנה המרכזית הישנה, עלה לגג, קפץ לשמים והתרסק על האדמה. או חברה אחרת שחזרה לארץ, עבדה בכל כדי לחזור להודו ולהפקיד את כספה בידי הרועה הרוחני שלה. כי מחיקת הזהות זאת היתה תמציתה של הודו. אתה לא זקוק לכסף שלך, אתה לא צריך להתחתן, לא בראש שלך להוליד ילדים.
פעם נכח במעמד עם מלא הודים. בשלב מסוים עלה לבמה איש זקן. "האדמו"ר שלהם", הוא מבאר. הדגים לאנשים שליטה עצמית עד מוות, עד שהוציא את נשמתו על הבמה. "כולם אמרו שהגיע לדרגת החלל שבתוך הבמבוק". והיתה שם כת שהאמינה בגלגול נשמות. מי שחש חוסר סיפוק בגלגול הזה מוזמן להתאבד. "והם מבסוטים. אומרים שמחר יחזור המת להתעופף למחוז חפצו". והיה גורו אחד ננס שישב על עץ ברישיקש. כל מי שקרב אליו היה חייב להשתחוות. אחד מהשייטת לא רצה להשתחוות. "הגיע ארבע אמות מהגורו, עד שנחתה עליו מכת עורף שהפילה אותו לקרקע". והיה עושה קסמים שהעיף את הצ'ילום (כלי העישון) שלו והעלים אותו באוויר. יהושע פגש אותו בגן וההוא מיד ניחש את שמו. תמורת 50 רופי אמר גם איך קוראים לחברתו. תמורת עוד 50 אמר גם את שמות הוריו, תמורת עוד 50 הבטיח לומר לו גם מה עתידו. אבל כאן עצר אותו. אמר שאין הוא רוצה לדעת מה עתידו, שהוא מבקש להניח לחיים להוביל אותו, אחרת יאבד עניין. "אתה נחשף לרמה רוחנית גבוהה, אבל אלה כוחות הכישוף, הטומאה".
על מה אתה מבסס את זה?
"כתוב שלאברהם היו בנים מפילגשים. רש"י אומר שנתן להם שמות של טומאה ושלח אותם מזרחה, קדמה".
טומאת הודו חשפה את הריק שבתוכו. הרגיש שיש לו כסף, אבל אין לו סיבה לקום בבוקר. וההודים, לעומתו, אין להם דבר, אך השמחה נוטפת מהם. "רואים דרכך את הדולרים, אבל החיוך שלהם אמיתי". עד שיום אחד פגש את נגן הסיטאר ושאל אותו: "ממה אתם שמחים כל כך?". הנגן צחק: "לא תבין ממה אנחנו שמחים. אתם המערביים, הראש שלכם סתום". אבל יהושע לחץ ולא הרפה, עד שההודי אמר לו: "לנו יש אמונה". הוא הרגיש שהבן אדם אמר משהו, שעלה על דבר אמיתי. "התחלתי לחשוב מה זאת אמונה? בשלב הזה נפסק לי כל הטיול. כבר לא עניין אותי לנסוע למקומות". חזר אל נגן הסיטאר, אמר לו שגם הוא רוצה להיות מאמין. האיש ציווה עליו לעשות כל יום ארבעה דברים: לראות טוב בעצמו, לראות טוב באחרים, לראות טוב בבריאה ולעשות מעשה טוב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
משנתו של נגן הסיטאר
|
|
|
|
|
|
|
יהושע התחיל לשנן את משנת נגן הסיטאר. לחזור לחברה המערבית כבר לא היה לו חשק והוא ניסה להיות הודי. הלך עם שרוואל, התנהג כמותם, אבל הרגיש שהודי לא יהיה לעולם. הוא שב עם יהודית לארץ, שכר דירה באבו טור בירושלים. היה יוצא בלילה למרפסת, מעשן, מביט אל הכוכבים, מדמה שהוא שומע קולות עולים מהכותל. "אמרתי לעצמי: יש פה משהו גדול ועצום ונורא וענק ממך". ואין הוא מצליח לפצח את התעלומה הזאת. הלך לבקר חברים ב"אור שמח", היה מסתובב כתייר במאה שערים. "לקחתי איזה טריפ וטיילתי מהופנט. איזה יופי. הילדים עם הפאות. הנשים בשביסים. בדיוק היה שלג וקפאתי, אבל הרגשתי כמו עליסה בארץ הפלאות". כשחזר הביתה, חזר אל דלותו הרוחנית, "למרות כל הכסף שצברתי בחסדי השם".
כל הכסף בחסדי השם היה מהסמים, אני מבין.
"כן, כן. אבל עבדתי רק כדי שיקרה לי משהו, שיאיר לי את כל מה שאני מחפש".
יום אחד קפץ לדנמרק. "לא בגלל שחסר לי כסף אלא בגלל שהרגשתי שקורה משהו ואני חייב לגלות מה".
מה דחף אותך?
"יד ההשגחה, הייתי צריך לגלות שיש קדוש ברוך הוא בעולם".
ומבחינה עסקית, תרשו לי לקרוא לזה ככה, הוא כלל לא היה צריך להיות שם. אנשים כבר עבדו בשבילו והוא היה צריך רק לאסוף את הכסף. ואולי אפילו זה לא. "בן אדם יצא, אז סתם יצאתי איתו. לפקח עליו. שיהיה קצת אקשן". השנה היא 80'. שלטונות דנמרק, כנראה בגלל הלשנה, תופסים הולנדי שעבד בשביל יהושע. ההוא מתחיל לזמר. אומר שהוא פרח מבריחים זוטר, שהבוס האמיתי נמצא עם כל הכסף במלון בקופנהגן. מגיעים למלון, עוצרים את יהושע. בכיסיו מתגלים מאה אלף דולר.
הוא נידון לשנתיים מאסר. עשרה חודשים היה בבידוד. גם כשיצא לטייל בחצר היה לבד. "אתה עם עצמך ומבקש עזרה". והוא ביקש. מהעובדת הסוציאלית, מהכומר. כלום לא עזר. "בסוף ביקשתי ממנו", הוא מצביע כלפי השמים. "אמרתי לו פשוט: 'אבינו, תעזור לי', ופתאום הרגשתי שירד כל המתח, שנפלה עלי שלווה גדולה. הבנתי שהוא שמע אותי". כעבור זמן הגיע אליו הרב מלכיאור. הביא לו סידור ותפילין. בהתחלה היה בכל תפילה קורא את הסידור כולו. אחר כך הוסיף גם 'פרקי אבות'. ממאסרו נוכו כמה חודשים והוא השתחרר כעבור שנה וחצי. חבוש כיפה לראשו. התחתן עם יהודית בחתונה מסורתית בקיבוץ. "רבי נחמן התחתן כבר בגיל 13", הוא צוחק.
הם עברו לגור בבית זית ומשם לירושלים, להתנחלות איתמר, לעיר החרדית עמנואל ולבאר שבע. כל המסלול הזה הביא אותו אל חסידות ברסלב. "מצא חן בעיני שהם מדברים אל האלוקים כמו אל חבר, שאין מחיצות, שאתה יכול לשפוך את מר לבבך". והוא היה מצויד בהוכחה שלאל הזה באמת יש אוזניים ולב. הרי בכלא בקופנהגן, כשהשתכשך בעליבותו, פנה אל אביו שבשמים וקיבל תשובה.
בארץ זה היה אותו קב"ה שהיה בקופנהגן?
"בפירוש אותו הדבר".
מי יותר ברסלב, אתה או אשתך?
"היא, עם בעל כמוני היא חייבת להיות ברסלב חזקה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המצב לא בדיוק שרי אריסון
|
|
|
|
|
|
|
החיים בבאר שבע העמידו במבחן את החוזק של יהושע ויהודית. הוא למד ולא עבד, היא טיפלה ב-11 ילדיהם . לפעמים היו הולכים לאכול אצל השכנים. הבית היה מוזנח והשמחות היו תמיד שמחות עניים. בעליבות חגג בר מצווה לבנו. הזמין את האנשים לבית הכנסת. אורחים שמו כסף כדי שיהיה מה לאכול. אחרים הביאו דברים. זה דג, זה עוף, והיתה בושה גדולה. אפילו חתן בר המצווה התבייש.
השכנים, החברים הקרובים, לא הביאו מתנות כי גם אצלם המצב לא בדיוק שרי אריסון. כמה זמן לאחר בר המצווה נאלץ יהושע לחגוג ברית שנראתה עלובה באותה המידה. ואחרי הברית באו שתי חתונות של כלימה. שלא כמקובל בעולם החרדי, לא הצליח יהושע לממן חצי דירה או שכר דירה לזוגות הצעירים. משמעות הדבר בעיניו היתה הרסנית. הרגיש שבגללו הבעלים הצעירים ישבתו מלימוד תורה וייאלצו לצאת לעבוד. אמר שהוא לא יכול לסבול יותר, שצריך לעשות איזה עסק טוב שיביא הרבה כסף. האם הוא כבר בשל לשוב אל מזוודת הפשע? כנראה שכן. הסביבה עדיין לא מבחינה בדבר, חושבת שהבנאדם פשוט לחוץ, אבל יהודית אומרת שמשהו לא מסתדר לה. מדי פעם בעלה נעלם. מאריך בהתבודדויות. לפעמים זה לוקח שבוע, לפעמים שבועיים. אומרים שראו אותו במירון, מספרים שנצפה משתטח על קברות צדיקים.
כמה חודשים לפני שהוא מפליג שולחים לו השמים סימן נורא. אחד מבניו, כמעט בן 18, שמקבל כבר הצעות שידוכים, הולך להתפלל על קבר יהודה בן-יעקב ליד ניצנים. הוא חוזר לאיטו בלילה. הולך על הכביש מכונס במחשבותיו. איזה נהג שמדהיר את רכבו ללא רישיון פוגע בו ובורח. הילד מדמם למוות על הכביש החשוך. המכה הזאת מזעזעת את יהושע. הוא לא קם לתפילות, הבית נכנס לסחרור. ייתכן שיהושע רואה במהלומה אות של ההשגחה, שלקחו לו את הבן כדי לחסוך ממנו את הבושה בעוד חתונת אביונים. אבל מה יקרה עם שתי החתונות שעדיין עומדות לפניו? בנקודה הזאת נסגר המעגל. נורות האזהרה כבויות, יהושע בשל לצאת לדרך.
הוא עזב את הבית, השאיר מאחוריו אישה הרה, סיפר לה שהוא יוצא לעשות "שנור" באירופה, כפי שעשה הרבה פעמים. האמת שגם הפעם, לאחר שישלים את הג'וב הגדול, תיכנן מסע של פשיטת יד בין בתי הכנסת.
אתה אומר לעצמך שאתה עלול לגמור בבית הסוהר, שהילד החדש שלך ייוולד בלי שתראה אותו? "אתה לא שם. זה לא אתה שיוצא לדרך. זה מישהו אחר. איזה סטטיסט, איזו דמות מסיפור. אם תחשוב שאתה הולך לעשות את זה פשוט תתפוצץ".
הוא המריא מנתב"ג עם סוויסאייר, עצר לחמש שעות בז'נבה, נחת בסרי לנקה. הלך למלון. למחרת אחר הצהריים נשמעה דפיקה בדלת. מישהו הביא לו את המזוודה. בתחתית הכפולה הוטמן גראס בשווי של 15 אלף דולר. המשימה שלו היתה להוציא את המשלוח מסרי לנקה, לחזור לז'נבה, למסור את המזוודה לאזרח שווייצרי. לא היו לו שום מחשבות שניות. את הסם אינו מבריח לישראל. למעשה, כך השלה את עצמו, זאת דרך לא רעה לנקום בשווייצרים שהשתלטו על כסף יהודי בשואה.
נמל התעופה בסרי לנקה התנמנם בתוך הלילה. לרוע מזלו של יהושע רק שתיים-שלוש טיסות היו צפויות באותו לילה. הבודקים התפוצצו מערנות. קשה היה להבחין למי יש נחיריים רוטטים יותר. להם או לרוטוויילרים השחורים שבקצה הרצועה שלהם. כנראה שלמשטרה היה מידע מוקדם כי השוטרים ניגשו ישר ליהושע. ציוו עליו לפתוח את המזוודה. הוא פתח אותה כאילו היתה של מישהו אחר. תוך חצי דקה, דקרו לו את התחתית הכפולה. "אמרתי להם שזה לא שלי, שאני לא יודע מה זה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אל תעזרו ואל תפריעו
|
|
|
|
|
|
|
מה הרגשת?
"לא הייתי שם, הסתכלתי כאילו זה קורה לבן אדם שלידי".
בסופו של דבר הודה. נלקח למעצר, הועמד לדין וב-2003 נידון לשנתיים. הכלא הראשון היה קשה במיוחד והיו בו גם עצורים ערבים. אנשים של המוג'הידין וארגוני טרור אחרים. כל יומיים-שלושה היו מוציאים משם גופה.
שם התחיל גם להתאמן בג'ודו, באגרוף, עשה כושר. לאחר זמן הועבר לכלא נוח יותר. ועדיין המוזיקה בקולי קולות שיגעה אותו. בעיקר בשעת תפילה. בהתחלה היה הולך וסוגר להם את הרדיו בפרצוף, עד שלמדו לכבד אותו והיו מפסיקים בעצמם. מה הכלא עשה לאמונה שלו? הוא שיכנע את עצמו שהאמונה אינה כולה תכלת, שיש בה לכאורה דברים סותרים. מצד אחד אתה מאמין בשם, מצד שני אתה עושה דברים שנוגדים את רצונו. "אבל אם אתה חזק בתוך האמונה, אתה יכול לתקן את העיוותים האלה".
בקהילה שלו בדרום הארץ התקבל מעצרו בתדהמה. בהתחלה החליטו חבריו לא לסלוח. משפחה שהשתדכה לאחד מבניו ביטלה את השידוך. אחר כך חשבו שוב. לימדו עליו סנגוריה. אמרו שהוא לא משתמש, שעשה מה שעשה בגלל מצוקה כלכלית. גנב למחייתו. הלכו לרבי והוא פסק: "מצווה לעזור, מצווה לבקר אותו בכלא". מהארץ הוזעק עו"ד מרדכי ציבין, חב"דניק בעל קשרים מסועפים בעולם המתמחה בטיפול בישראלים בחו"ל ובהעברתם לארץ. ציבין שכר עורך דין, בנו של כותב החוקה בסרי לנקה, חזר לארץ, הפעיל קשרים מרחוק ללא עזרת אנשי משרד החוץ. לדבריו, למשרד החוץ אין יכולת וגם לא התלהבות לסייע: "אני אומר להם, אל תעזרו ואל תפריעו". אנשי חב"ד סיפקו ליהושע מזון כשר. חלה ובשר לשבת. חבר קרוב הגיע לבקר אותו מהארץ. במשך שעות געו בבכי, כשנרגעו דיברו על המשפחה והוא הודה שעשה טעות, הבטיח שיותר לא יחזור עליה. מהקיבוץ, אגב, אביו המשיך לשלוח לו חבילות. אבל מבין חברי העבר התקשר רק אחד. נרקומן שחי בהודו וביקש לדעת מה מחירי החומר בדרום אמריקה.
כחודש לאחר שנכלא נולד בנו ה-12. צילצלו אליו לבית הסוהר והוא פסק ששמו ייקרא אלישע. כעבור שנתיים השתחרר. בשכונת הבית שלו התנהל קמפיין שמחה שלם. בבית הכנסת תלו שלט ענק: "ברוך הבא". החברים שרו, בירכו אותו בשם המלכות. שהחיינו וקיימנו. התפללו תפילת שבת בכוונה גדולה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נופל וקם, נופל וקם
|
|
|
|
|
|
|
עכשיו יהושע מבקש להפסיק את שיחתנו כדי להתפלל מנחה. מזמין אותי להצטרף. שולף את כיפתו מתחת למגבעתו ונותן לי. הוא מאריך בתפילה יותר מכל המתפללים. התנועה שלו מוחצנת, מגונדרת, כאומרת: הבט בי אלוהים. אחרי התפילה אני מציע שניקח כוס תה מהלובי של המלון. אבל האיש שזמם להבריח סמים מדרום אמריקה מסרב. "לא ביקשנו רשות ואנחנו עלולים להיחשד בגזל". שאלתי איך הוא מרגיש אחרי התפילה. הוא ענה שהתפילה היא האוכל של הנשמה. אחריה הוא יודע שהנשמה שלו שבעה.
זה שובע כמו אחרי סם?
"דומה. אבל הסמים זה כמו גלידה שהיא מתוקה ואחר כך עושה לך קלקול קיבה".
אבל ברגע הראשון ההרגשה דומה.
"כן. זה כמו בהתחלה של סמים. אומרים שהיצר הרע ראשיתו דרך ישרה וסופו קוצים ודרדרים. היצר הטוב ראשיתו קוצים ודרדרים וסופו דרך ישרה".
תרגם לי את זה לבני אדם.
"כשאדם צריך לעלות, הוא עולה לאט לאט. אומרים: 'מעלים בקודש, עולים בקדושה'. כשיורדים זאת הידרדרות. מאוד קל, מאוד מהר. אדם שחי רק עם הגשמי, הסמים בשבילו זאת עלייה רוחנית".
אם ככה מה רע בהם?
"כשנגמרת השפעת הסם, אדם מרגיש שהוא נפל. רק כשאתה מוצא את הרוחניות האמיתית, אתה משתכנע שהסמים הם שקר".
מצבו של יהושע לחוץ גם היום. הוא חי מצדקה, מנדיבות לבם של מי שאין להם. פה ושם מנסים לסדר לו הופעות נגינה. מכתיבת מזוזות הוא לא ממש מצליח להתפרנס. לכן אולי קשה לו להביע חרטה. במשך כל השיחות שלנו לא שמעתי ולו מילה אחת שיש בה הכאה על חטא. "מבחינה הלכתית, לשון הרע גרוע יותר ממה שאני עשיתי", התגונן . שאלתי אם במעשהו לא התגייס לשירותם של כוחות הטומאה. יהושע בחר להשיב במשל. מספרים שפעם עשה האריה משאל בקרב החיות כדי לדעת איזה ריח יש לו מהפה. "מסריח", השיב הזאב והאריה טרף אותו. "ריח שושנים", ענה הנמר, אך האריה טרף גם אותו, כי חשד בו בחנופה. רק השועל יצא מהעניין בשלום. אמר שהוא מצונן ולא יכול להריח.
"אני כמו השועל", אמר יהושע, "מדלג בין העולמות, לא צדקן ולא מסגיר את עצמי לכוחות הטומאה. פשוט פועל לפי העניין".
אז תעמוד או לא תעמוד בפיתוי להבריח סמים?
"מספרים על הכהן הגדול ש-80 שנה עמד בפיתוי, עד שראה אישה שעמדה להפיל אותו. לקח סולם, טיפס לעליית הגג ובעט בסולם. כדי שלא יתפתה".
ואתה מה? גם אתה תבעט בסולם?
"לא יודע מה לענות לך". זאת אומרת שיש סיכוי שתחזור לזה. "כרגע המשפחה שלי זקוקה לי ואני לא רוצה לעזוב אותה. אבל אם יהיה טעם".
מה פירוש טעם?
"אם יהיה די כסף שיצדיק את זה. מה גם שאין איסור הלכתי לעשן גראס".
ולסחור בו?
"זה בדיוק כמו לסחור באלכוהול".
אתה חולם על הכלא?
"חשבתי שאחלום, אבל לא. עם 11 ילדים אתה כל כך טרוד בבעיות, שהחלומות ממש נגזלים ממך". אבל אתה עוד חושב עליו? "חושב עליו כל יום. מזכיר אותו לעצמי כל יום".
האם אני שומע געגועים?
"לא. אבל שם היה לי זמן לחשוב מה התכלית שלך בעולמנו. עולם זה מלהיעלם. העולם מעלים ממך את המטרה שלשמה אתה כאן. ואני מזכיר לעצמי כל יום את המטרה שלשמה נמצא יהודי בעולם הזה".
אחרי כל מה שעבר עליך, מה למדת על אלוהים?
"כשאתה בצרה הקב"ה מאיר עליך מלמעלה. אחר כך הוא מסיר את אורו והכל בא מלמטה. מהעבודה שלך עם עצמך. אתה הולך לבד. נזהר לא ליפול".
אחרי שנפלת פעמיים, האם אתה כבר יודע ללכת?
"אני עדיין לומד. נופל וקם, נופל וקם".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
