 |
 |
|
|
|
|
| מול הקיר ביפן, ביער בתאילנד או בחדר נעול בקוריאה: ניסים אמון על מסלולי הלימוד הרוחני במנזרי המזרח ועל קושי אחד גדול החבוי בכולם
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ניסים אמון
2/10/2005 12:24 |
|
|
|
|
|
|
|
פעמים רבות אני נשאל לגבי מקומות במזרח עליהם אוכל להמליץ, עבור מי שמבקש לעצמו מסגרת לחיפוש אישי ולעבודה רוחנית.
ישנם סוגים רבים של מסלולי לימוד במנזרי המזרח,
ולכל אחד מהם הקושי הייחודי לו. כדי להבהיר מעט במה מדובר וכדי להקל על הבחירה, להלן ארבע דוגמאות לארבעת המסלולים הנחשבים לנוקשים ביותר בעולם הבודהיסטי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
קורס התבודדות קוריאני: משך הקורס - שש שנים
|
|
|
 |
|
|
|
סוגרים אתכם בתוך חדר די גדול, שיש בו שירותים וחלון. הארוחות מגיעות דרך מדף בדלת. אפשר לקחת פנימה ספר או שניים, אבל במשך כל התקופה לא מדברים עם אף אחד חוץ מעצמכם. הדלת נעולה מבחוץ בשרשרת, אבל אפשר להפסיק בכל יום. קורס זה נעשה בחלק קטן ממנזרי הזן בקוריאה, ובודדים סיימו אותו בעשרים השנים האחרונות. כדי להתקבל צריך להיות נזיר לפחות חמש שנים, ונדרשת גם המלצה רצינית מהמורה האישי. מדוע שש שנים? כי זהו מספר השנים שעברו מהיום בו עזב הבודהא את ביתו ועד שהגיע להארה.
הקושי בקורס זה הוא ההתמודדות שלכם עם עצמכם. יש המון זמן פנוי שבו או שתשתגעו, או שתלמדו להיות החבר הכי טוב של עצמכם. המטרה היא להגיע למצב בו אתם חושבים את המחשבות ולא הן משתלטות עליכם, ואז לחשוב רק מחשבות נחמדות. ההנחה היא שלהגיע להרמוניה פנימית היא העבודה הכי חשובה בחיים האלה, ולצורך כך אולי כדאי להניח בצד את התוכניות האחרות שיש לכם לשש השנים הבאות.
פגשתי נזיר שעשה זאת בקוריאה וביקרתי בחדר בו הוא היה סגור במשך כל התקופה. איש מקסים, מלא מרץ ומאוד חברותי. בעל ניצוץ חייכני וילדותי בעיניים. היה גם נוף מקסים מהחלון.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קורס התבודדות טיבטי: משך הקורס - שלוש שנים, שלושה חודשים ושלושה ימים
|
|
|
|
|
|
|
לפעמים נשארים במקום אחד ולפעמים לא, אפשר להיפגש עם המורה לשיחות. מקבלים עשרות ספרים לשנן ולקרוא, ומקבלים המון הנחיות לביצוע מדיטציות הדמיה מורכבות. חלק מהקורס יכול להיעשות במקום חשוך כמו מערה, חלקו נעשה בצום, יש הרבה טקסים מאגיים ויש דגש מיוחד על מיסטיקה.
שני דברים הופכים את הקורס הזה לקשה במיוחד: האחד, צריך להספיק המון כל יום: עשרות תפילות והרבה מאוד לימוד ושינון מתוך ספרים, מדיטציות מורכבות וחזרה על מנטרות. הדבר השני הוא להיכנס ללא פחד אל מציאות הזויה, בה רואים דברים שבדרך כלל לא רואים ושומעים דברים שבדרך כלל לא שומעים. העולם כפי שאנחנו מכירים אותו מקבל פרספקטיבה חדשה, והגבול בין דמיון ומציאות מתערער. מהמקום הזה מבינים יותר טוב את עומק האשליה.
ברגע זה, כמו בכל זמן אחר, עוברים וחווים אותו בטיבט ובהודו עשרות אנשים. צריך להיות נזיר עשר שנים לפחות. הטיבטים לא ממליצים עליו לאנשים מערביים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קורס מדיטציה מול קיר: משך הקורס - 90 יום
|
|
|
|
|
|
|
חיים בשתיקה בתוך אולם יחד עם עוד כעשרים אנשים. יושבים 45 דקות והולכים במעגל 10 דקות, וכך פחות או יותר מעבירים את כל היום. יש הרצאה פעם בשבוע, ואפשר לפגוש את המורה לעשר דקות כל יום. הקורס מתקיים ביפן, בקוריאה ובמרכזי זן אחרים בעולם. יש קורס חורף ויש קורס קיץ. צריך ניסיון מוקדם במדיטציה כדי להתקבל.
סוג העבודה כאן דומה מאוד לקורס בן שש השנים, רק שהוא קצר הרבה יותר ויש בחדר עוד אנשים. עשיתי אותו בקוריאה פעמיים. קצת מזכיר טירונות, לומדים הרבה, האוכל בינוני וישנים בלילה שש שעות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קורס מנזר יער תאילנדי: משך הקורס - יש תאריך התחלה אבל אין תאריך סיום
|
|
|
|
|
|
|
כל אחד מקבל לרשותו בקתת עץ פשוטה עם כילה נגד יתושים ביער מלא סנאים, ציפורים, נחשים והמון חרקים. מותר לדבר עם מי שרוצים, מותר לקרוא ספרים, עושים מדיטציה בישיבה פעמיים ביום, וכל שמונה ימים יש מדיטציית לילה ארוכה. קמים כל יום בשלוש בבוקר, אוכלים פעם ביום ארוחה ענקית בשעה תשע בבוקר, מותר לנמנם אחרי האוכל, אחר הצהרים שותים קפה או שוקו ומקבלים קוביות של סוכר דקלים כמעט ללא הגבלה. המנזר פתוח גם למערביים, צריך רק לכתוב מראש ולחכות שיתפנה מקום.
הקושי בקורס התאילנדי הוא לא התנאים או סדר היום החביב, אלא העובדה שהוא מרסק את הפוזה והכבוד. בבוקר תצאו עם קערת הנזירים לאסוף אוכל מנדבותיהם של אנשי הכפר. כשתחזרו מאיסוף האוכל, תרחצו את הרגליים של הנזירים הבוגרים ובתום הארוחה תשטפו להם את הקערות. אתם תלכו בטור אחרי נערים מקומיים שבאו להיות נזירים לשנה, ותשבו לאכול בסוף השורה. חמש פעמים ביום משתחווים למורה, כל פעם שלוש קידות עם המצח עד הרצפה.
פעם הגיע למנזר היער של אג'אן-צ'אה איש מבוגר מבנגקוק, שהיה נזיר כבר עשרים שנה, והביא איתו קערת נזיר מפוארת במיוחד. עוד באותו יום, המורה החליף לו אותה בקערה ישנה ומחלידה והושיב אותו בסוף השורה. במקום בגדי הנזיר הכתומים והחדשים שהביא איתו מהעיר הגדולה, הוא קיבל בד חום ישן, ששימש בעבר לעטוף גוויה.
כאמור, הקושי העיקרי במנזר היער הוא ההתמודדות עם הגאווה ועם הרצון להיות חשוב ומיוחד. הייתי שם פעמים רבות ובכל פעם גיליתי רבדים נוספים לפשטות ולענווה. מנזר היער מציב קושי נוסף ומפתיע, שאין להקל בו ראש. ההורים של תלמידי הזן במנזרים שביפן ובקוריאה ישמחו לספר לכולם שהבן או הבת שלהם עוברים את קורס העילית של הבודהיזם - יחידה מובחרת של זן, שבה יושבים בשתיקה ובגב ישר מול הקיר, ולומדים אצל זן מאסטר כיצד להשתמש בחרב היהלום, שבכוחה לחתוך כל חולשה. אך מה יגידו ההורים של נזירי היער בתאילנד, שהבן שלהם מקבץ נדבות יחף כל בוקר? שהוא שוטף רגליים של אחרים ושהוא לבוש בבד ששימש לעטוף גוויה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חמקמקותה של תכלית המסע
|
|
|
|
|
|
|
הניסיון המצטבר במזרח הוליד את הקורסים האלה. לא סדנאות סוף שבוע, ולא מאמרים או ספרים מרתקים. אין הכוונה שאלו הן הדרכים היחידות, אבל הן מדגישות את גודל ההתמודדות ואת היקף העבודה. יש קשיים במנזרים בודהיסטים, ולרוב הם יהיו לא רק עבורכם אלא גם עבור המשפחה שלכם, אבל הקושי הגדול ביותר של המסע הרוחני הוא החמקמקות, העובדה שקל כל כך לשכוח את הסיבה האמיתית בשבילה מגיעים, וללכת לאיבוד בתבנית ובאריזה.
יש חופש גדול למי שהסיר את צעיף הבורות מעל עיניו ופקח את עיני המודעות. יש עבודה אמיתית לעשות, כל אחד עם עצמו, גם אם לא תמיד זה נעים. אבל אחר כך, בכל מקום בו תהיו, יהיה לכם שקט בראש ולב פתוח ומלא ביטחון.
לאתר הבית של טאו'ס יוון, www.taos-greece.com
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
