 |
/images/archive/gallery/407/510.jpg אוולין אנדרהיל.
 |
|
|
|
|
| האשה הראשונה שערכה סדנאות רוחניות לגברים וקבעה שרוחניות היא "פעילות אנושית טבעית" שאינה קשורה בהכרח לדת. עוד אישה גדולה: אוולין אנדרהיל, חוקרת המיסטיקה הגדולה בכל הזמנים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
נועה טיקולסקר
11/12/2005 11:09 |
|
|
|
|
|
|
|
אוולין אנדרהיל (Evelyn Underhill) היא האשה הראשונה בהיסטוריה שניתנה לה האפשרות להרצות בפני כמרים של הכנסייה האנגליקנית, והיא גם האשה הראשונה שהכנסייה ביקשה ממנה לערוך סדנאות רוחניות (retreats) מטעמה. היא זכתה לכבוד הזה בשל מפעל החיים יוצא הדופן שלה: ללא כל השכלה פורמלית בנושא, היא היתה לאחת מחוקרי המיסטיקה הגדולים בכל הזמנים. בשנות חייה הוציאה אנדרהיל תחת ידיה ספרים ומאמרים רבים על התופעה הדתית והמיסטית, כאשר היא מונעת על ידי רצון כפול: להבין את חוויותיה הדתיות שלה עצמה, ולהראות לציבור הרחב שלמיסטיקנים יש מה ללמד אותם על טיבה של המציאות. בהתחשב בתקופה בה היא כתבה, בקשתה האחרונה היתה נועזת ביותר.
אנדרהיל נולדה בשלהי המאה התשע עשרה (1875), תקופה בה רגשות אנטי דתיים היו בשיאם. המדע המתפתח במהירות נחשב אז לגואל האנושות המסוגל להביא מזור לכל בעיותיה, ובחברה המשכילה מי שהחשיב עצמו פיקח היה מחויב לזלזל בדת, ובוודאי במיסטיקה. הן הוריה והן בעלה (חבר ילדות לו נישאה ב-1907) לא התעניינו כלל בדבר היחיד שהסעיר אותה, והיו אלה סקרנותה הרבה, ומאוחר יותר חוויותיה האישיות, שהניעו לבדם, ללא תמיכה חיצונית, את מחקריה.
 |
| תומר פרסיקו \ |
שלושה פצעים |
|
ג'וליאן מנורוויץ', מיסטיקנית נוצרייה שעל סף מוות חוותה התגלויות אלוהיות, החלימה ופרשה להתבודדות כדי לעכל את המסר |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
ילדים לא היו לה, והיא הקדישה את חייה למחקר. ב-1911, בגיל 36, ראה אור ספרה המפורסם ביותר: Mysticism. המדובר היה באחד המחקרים המקיפים ביותר על התופעה המיסטית שראו אור עד אז. בספר עב כרס זה סוקרת אנדרהיל את התופעה המיסטית (אם כי בעיקר מנקודת המבט של המיסטיקה הנוצרית). היא מבחינה בין מיסטיקה לבין תופעות מאגיות למיניהן, כלומר הפעלת כוח על-טבעי על ידי האדם על העולם, ואינה מזהה מיסטיקה רק כשמיעת "קולות" או ראיית "חזיונות" אלוהיים, דבר שבתקופתה היה מקובל לעשות. מיסטיקה בשבילה היא בעיקר מה שאנחנו נכנה רוחניות: "מיסטיקה היא לא דעה, היא לא פילוסופיה, ואין לה דבר במשותף עם המרדף אחר ידיעת הנסתר... זהו השם של התהליך האורגני שכולל את ההגשמה המושלמת של אהבת האל: ההשגה כאן ועכשיו של המורשת בת-האלמוות של האדם. או, אם תרצו - שכן המשמעות היא זהה - מערכת יחסים מודעת עם המוחלט".
החיים הרוחניים בשביל אנדרהיל הם "... חיים בהם כל אשר נעשה נובע מהמרכז, בהם אנחנו מעוגנים באלוהים. חיים אשר רוויים לחלוטין בתחושת קיומו וקריאתו של האל, ואשר ניתנים מתוך עצמם לתנועה הגדולה של רצונו". יש לשים לב שבהגדרה זו אין התייחסות כלל לקשר של האדם עם מוסדות הדת. גם בראייה זו היה חידוש גדול.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
התעוררות, טיהור והארה
|
|
|
 |
|
|
|
כותרת המשנה של ספרה Mysticism היא "מחקר בטבעה ובהתפתחותה של התודעה המיסטית" ואנדרהיל אכן בודקת מה מביא את האדם אל אותה תודעה נדירה בה הוא מרגיש כי הוא יודע את האלוהים. ראשית מבססת אנדרהיל את דבר קיומה של אותה תודעה, זאת בעזרת ציטוטים רבים של מיסטיקנים מההיסטוריה. אחר כך היא מפרטת את הדרך המיסטית, כלומר התהליך שבסופו מגיע המיסטיקן לאיחוד עם המוחלט. אנדרהיל מונה חמישה שלבים לתהליך זה: השלב הראשון הוא "התעוררות", שבו האדם מרגיש משהו אחר מתודעתו הרגילה. השני
הוא "טיהור", בו אותו אדם מתחיל להיות הרבה יותר מודע לחסרונותיו ולמגבלותיו, ומגיב על ידי משמעת עצמית חמורה הכוללת בדרך כלל נטילת מגבלות על אורח חייו ואף תעניות וסיגופים. השלב השלישי הוא "הארה", המאופיין בפריצת דרך המביאה למיסטיקן ראיית עולם חדשה ומבורכת וידיעה אינטימית ובלתי-אמצעית של סדר אלוהי השולט בעולם. על פי אנדרהיל מיסטיקנים רבים עוצרים בשלב זה.
המיסטיקנים הגדולים באמת מעפילים עוד, ומגיעים לשלב הרביעי, אותו אנדרהיל מכנה, בעקבות הקדוש הנוצרי יוחנן של הצלב, "הלילה האפל של הנשמה" (Dark Night of the Soul). שלב זה הוא הטיהור הסופי והמוחלט, והוא מאופיין אצל המיסטיקן בבלבול גדול, חוסר אונים, דיכאון ותחושה של נטישה על ידי האל. זוהי העת של ההיפרדות הסופית מהאגו ("unselfing" בלשונה של אנדרהיל) והכניעה הגמורה לרצון האלוהי.
השלב הבא מתרחש בדיוק כשזה מוכרע, והוא האיחוד עם המציאות האלוהית. אז המיסטיקן, שרצונו מבטא כעת בשלמותו את רצון האל, יכול לחזור אל העולם ולבטא במעשיו את אחדותם של הנצחי והזמני, המוחלט והיחסי.
גם אנדרהיל עצמה עברה שלבים שונים של התפתחות. בעוד שעבודותיה הראשונות מציגות אופטימיזם מושבע ביכולתו של כל אדם להגיע לתובנות הרוחניות עליהן דיברה, ככל שהתבגרה הבינה שיהיו תמיד אנשים שלא יוכלו להגיע לכך, בוודאי לא לבדם. גם הביטחון שלה בהתפתחות המתמדת של המין האנושי ספג מהלומה קשה מזוועות מלחמת העולם הראשונה. בשנות העשרה של המאה שעברה, כאשר היא היתה בשנות הארבעים שלה וכבר נחשבה למומחית לחקר המיסטיקה, היא עברה משבר אמוני כאשר הרגישה שהדרך הרוחנית שלה לא מספקת אותה. עד אז התרחקה מכל ממסד דתי והיתה נתונה להתבוננות פנימית שלא כללה שום צורה של תפילה מסורתית. עתה הרגישה כי היא זקוקה דווקא למסגרת בה תבטא את דתיותה.
היא הגיעה למסקנה שהחיבור לממסד דווקא נחוץ כדי ליצור תודעה קהילתית, חיבור אל העבר, הפריה של תרבות רוחנית והקניית מסגרת לאינדיבידואל. היא נמשכה לכנסייה הקתולית, אך הרגישה כי הדרישה לאמונה מוחלטת בממסד האפיפיורי ובחוקיו תדרוש ממנה ויתור גדול מדי על חירותה האינטלקטואלית. לבסוף הצטרפה לכנסייה האנגליקנית (שנפרדה מהקתולית במאה ה-16 אבל שמרה על מאפיינים זהים רבים) והחלה לפקוד אותה בקביעות. אז גם החלה להושיט עזרה בהתנדבות לעניי האזור בו חיה. מסקנתה היתה כי בסופו של דבר, אנו נשפטים לא על פי ההשגה המיסטית שלנו, אלא על פי אהבתנו.
יחד עם זאת, היא מעולם לא הרפתה מהדרישה הנחושה שלא להסתפק בדת אוטומטית, ממוסגרת על ידי הממסד, ולשאוף תמיד לחוויה וידיעה אישית של האלוהות: "צדקנות רדודה, הנטייה להיות מסופקים עם מוסרנות מזהירה שמכונה בטעות נצרות פרגמטית ...היא לדעתי אחד הפגמים של הדת הממוסדת בזמן הנוכחי [1926]. אנחנו מתקדמים לקראת דת שבמודע או שלא במודע שמה את עינה על אלוהות שמצווה רק שירות, ולא היפעמות; וזו דת שבפועל אינה שורדת. היא נותנת מעט לנשמה ברגעים הנוראיים בהם הכאב והמסתורין של החיים מורגשים בצורה הגדולה ביותר".
בקובעה שהחיים הרוחניים מבוססים על תפילה, אנדרהיל ממליצה להקדיש פרק זמן מסוים כל יום, עדיף בבוקר, כדי לשאת תפילות, לקרוא ספרות רוחנית או לחשוב על נושאים שברוח. "זו דרך מיושנת", היא מודה, "אבל זו הדרך היחידה". הדבר החשוב ביותר הוא לא להגביל את העבודה הרוחנית לזמנים שמצב הרוח מתאים או שנוח לנו, אלא להתמיד בדבר לאורך זמן. "זכרו כי האל פועל בנשמתכם כל הזמן, בין אם אתם מרגישים תחושות רוחניות ובין אם לא".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רוחניות "היא פעילות אנושית טבעית"
|
|
|
|
|
|
|
אנדרהיל ראתה ברצון את אחד מעמודי התווך של החיים הרוחניים. על האדם ממש לבחור ללכת לקראת המטרה, ולגלות את הנחישות הדרושה עד שהוא מגיע אליה. "כיוון הרצון שלנו לקראת האלוהים, וההתמדה בהליכה לקראתו ללא סטייה, זהו המרכז והאמנות של התפילה. המחשבות התיאולוגיות ביותר יכולות להיות בלתי-מדויקות, הרגש הרוחני ביותר יכול להיות משב רוח חולף. הספינה יכולה להשתמש באלו בלי ספק, אבל היא צריכה גם להיות מוכנה ללכת נגד הרוח אם ברצונה להגיע אל יעדה".
השקפת עולמה של אוולין אנדרהיל, בין בחייה הפרטיים ובין במחקרה, היא נוצרית. נדמה לפעמים שהיא מנסה להתאים בכוח את התופעות המיסטיות כולן אל תוך המסגרת שנותנת הנצרות, למשל כאשר היא מנסה למצוא מקבילות בין השילוש ההודי של הסאט-צ'יט-אננדה (קיום-הכרה-עונג) ובין השילוש הנוצרי של האב, הבן ורוח הקודש. היא היתה חסרת סבלנות לתיאוסופים ותיעבה את ניסיונם לראות בישו "מורה עולמי" אחד מני רבים (כמו משה, הבודהה וכו'). היה לה גם קשה לקבל את האפשרות שהאדם הגיע לגבהים מיסטיים עצומים בתרבויות שאינן נוצריות.
עם זאת, תרומתה לחקר המיסטיקה היא ענקית, ולו רק מתוקף כך שהיא הגדירה למחקר המודרני את אפשרותה של "רוחניות", כלומר את קיומו של רגש וחוויה דתיים אצל אנשים שאינם נמנים על שום דת ממוסדת. הדת אצל האדם, הראתה אנדרהיל, היא קודם כל חיים רוחניים, ורק לאחר מכן שיוך למערכת דתית ממוסדת. אף שחשבה שאותו שיוך הוא חשוב מאוד, היא היתה בין הראשונים שהראו את קיומם של חיים רוחניים במנותק ממנו. החדשנות של אנדרהיל היא ההגדרה של תחום חדש לגמרי של מחקר: החיים הרוחניים, המשותפים ברמות מסוימות לכל אדם באשר הוא אדם, וכל זאת מפני שהרוחניות "היא פעילות אנושית טבעית".
להורדת כל הספר Mysticism לחצו כאן.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
