מעריב nrg - האישה מן ההרים - נשים גדולות

ראשי > ניו אייג' > נשים גדולות

האישה מן ההרים

היא חייתה בתוך סלע, תרגלה מדיטציה באפלה, ניזונה מאוויר ומתה בגיל 115, בדיוק כשהסתיימה המדיטציה היומית שלה. הקדושה הטנטרית הטיבטית אָ-יוּ קהָדרוֹ

דפדף בניו אייג'

שחר שילוח
20/12/2007 8:17

הבודהיזם הטיבטי, כמו רוב הדתות האחרות, לא מצטיין בפמיניזם. סיפוריהן של נשים כמו מרים המגדלית, דבורה הנביאה, פרוואטי ואחרות הם יפים וחשובים אבל מדובר בדוגמאות בודדות שעוצמתן הרבה נותרה כלואה בין דפי הספרים או בתוך גושי האבן של הפסלים, והתקשתה לרדת אל העם. קובעי ההלכות, היו ועודם, בעיקר גברים. החברה הטיבטית פטריארכלית למדי ולמרות שקידוח עומק אל לבתו של הבודהיזם יעלה את הממצא שלפיו אין ולא אמור להיות הבדל בין צמיחה רוחנית גברית לצמיחה רוחנית נשית, כמעט שלא נמצא לאמות מהמין הנשי. שלוש-עשרה פעמים הדלאי לאמה מת, ארבע-עשרה פעמים הוא נולד מחדש, תמיד בגוף של גבר, וזוהי רק דוגמה אחת.

האמא של העולם
היא חיה בטירוף אלוהי מתמיד, ראתה את כל בני האדם כאיברים של גופה ועוררה הרבה מאוד מחפשים רוחניים. אננדמאי מא, אחת הקדושות הגדולות של הודו בעת החדשה
לכתבה המלאה

על הרקע הגברי הזה בולט במיוחד סיפורה של אָ-יוּ קהָדרוֹ, אישה בת ימינו שדמותה המרתקת משמשת מקור השראה למחפשות רוחניות. הסיפור, כמו כל סיפור טיבטי טוב, שזור באירועים בל-יאומנו ובתופעות על טבעיות. אמת? דמיון? שפטו בעצמכם. על כל פנים, המקור למרבית מה שידוע לנו על האישה המופלאה הזאת הוא נָמקהאי נוֹרבוּ רינפוצ'ה, לאמה טיבטי נודע שחי מזה שנים באיטליה ופגש את א-יו קהדרו לראשונה כשהיה בן ארבע-עשרה, בימיה האחרונים של טיבט כמדינה חופשית. א-יו קהדרו היתה אז בת 113, השנה הייתה 1952. היא נפטרה שנתיים מאוחר יותר ומותה היה מפגן של השגתה הרוחנית, אבל בינתיים אנחנו בסיפור החיים. מעניין שהאישה הזאת, שהתמחתה בתרגול הקשור לעולם המוות, האריכה שנים עד כדי כך.

נוֹרבוּ רינפוצ'ה, אז נזיר צעיר שיועד לגדולות, נשלח אל א-יו קהדרו כדי לקבל מידיה את הסמכת ה וָג'רָה יוֹגיני, אלוהות החוכמה הנשית.

וג'רה יוגיני

סלע דמוי ביצה

נורבו הצעיר הגיע אל מקום משכנה של א-יו קהדרו. היא חיה, לא פחות ולא יותר, בתוך סלע. הסלע דמוי הביצה הופיע לראשונה בחלומה והיא חיפשה אותו במשך חודשים רבים. כאשר סוף סוף גילתה אותו, בינה לבינו חצץ נהר גועש שלא יכלה לחצות. היא הקימה אוהל על הגדה הנגדית והתבוננה בסלע שלה. בלילה השלישי לשהותה שם היא חלמה שגשר לובש צורה מעל הנהר ובכך מאפשר לה לחצות אותו. בבוקר, לתדהמתה, היא

מצאה את עצמה בגדה הנגדית. היא נכנסה אל הסלע דרך מערה שהיתה פעורה בו ושם, אפופה בחשכה מוחלטת, חייתה ותרגלה מדיטציה במשך שבע שנים. זה קרה שבעים שנה לפני הפגישה עם רינפוצ'ה.

נורבו מספר שלאישה בת ה-113 שפגש היה שיער ארוך שהגיע לברכיה, לבן בשורשיו ושחור בקצותיו ושנותיה הרבות לא ניכרו בה. הוא שהה עמה חודשיים בהם למד ותרגל וגם העלה על הכתב את סיפור חייה, בספר שנקרא Women of wisdom

נָמקהאי נוֹרבוּ רינפוצ'ה


	טקס חזרה לגוף


	היא נולדה בחורף של שנת 1839 ביום הדאקיני. ארבעת אחיה היו סוחרים והיא ושלוש אחיותיה רעו את עדרי המשפחה. מכיוון שהיתה הצעירה והחלשה מכולם, תחת פיקוחה היו החיות הקטנות והיא קיבלה את הבגדים הגרועים ביותר. אולם נראה שהרוחניות הנשית היתה עניין משפחתי. דודתה חיה ומדטה במערה לצדו של אחד היוגים הגדולים באותה התקופה. א-יו קהדרו בת השבע החליטה על דעת עצמה להצטרף אל דודתה וחייתה על ההר עד שהיתה בת 18, כשהיא משמשת כעוזרת, מביאה מים ועצים לאש. שם היא למדה קרוא וכתוב, לא דבר של מה בכך עבור כפריה טיבטית במאה ה-19. כאשר מלאו לה 19 בני משפחתה החלו להכין את חתונתה. היא, שכבר צברה ריטריטים, הסמכות ושיעורים למכביר אצל מיטב המורים והיוגים, התנגדה כמובן, אבל הוריה התעקשו להצטרף למשפחתו העשירה של החתן המיועד. בסופו של דבר החתונה התקיימה וא-יו קהדרו חייתה שלוש שנים עם משפחתו של בעלה עד שנפלה למשכב. היא היתה חולה במשך שנתיים רצופות ואיש לא הצליח לגלות מה היה מקור החולי. מצבה הלך והידרדר - שום תרופה, שום טקס ושום רופא לא הועילו והיא היתה קרובה למוות, עד שאחד היוגים הגדולים של אותם ימים, טוגדן רנגריג בא לראותה. "הוא העניק לי את הסמכת החיים הארוכים וקיים טקס שקרא לרוחות לחזור לתוך גופי ופולחנים רבים נוספים", סיפרה א-יו קהדרו לנורבו. "גם הוא וגם דודתי התעקשו על כך שהסיבה האמיתית היא שהכריחו אותי לחיות חיים חומרניים ולהישאר בבית הזה כנגד רצוני. הם אמרו לבעלי ולמשפחתו שיש להתיר לי לעזוב וללכת בעקבות לבי... לבסוף הם שכנעו אותם שהנישואין היו חסימה של נטיות פנימיות עד כדי כך שהם סיכנו את כוח החיים שלי". בעלה של א-יו קהדרו היה איש טוב לב ונדיב. הוא הסכים שיחסיהם ישתנו לכאלה של "אח ואחות רוחניים" וברגע שנתן את הסכמתו מצבה החל להשתפר. מאוחר יותר, כאשר כבר היה נשוי בשנית והיא גרה בתוך הסלע שלה, הוא נמנה על חסידיה הראשונים ותמך בתרגוליה כאשר היא תרגלה מדיטציה באפלה. לאחר ששבה למערה היא חלמה שהמורה שלה ומושיעה, טוגדן רנגריג, עומד למות. היא סיפרה לו על כך וביקשה ממנו שילמד אותה תרגול שנועד להאריך את חייו. היא ביצעה את התרגול, והיוגי הגדול חי שלוש שנים נוספות, עד שבוקר אחד תלמידיו גילו שעזב את גופו. לאחר שנשימתו חדלה הוא ישב בתנוחת הלוטוס במשך שבוע מבלי שגופו ירקב, וביום השמיני גופו התכווץ לממדיו של ילד בן שמונה. זוהי תופעה מוכרת בבודהיזם הטיבטי ומתגלה רק במותם של אנשים שהגיעו להתפתחות רוחנית גבוהה במיוחד. תלמידיו של היוגי, כולל א-יו קהדרו ודודתה, ישבו סביב מדורת הקבורה וקיימו טקסים ארוכים. כשקמו, גילו שגם הדודה עזבה את גופה וכמו טוגדן רנגריג גם היא נותרה בתנוחת הישיבה, הפעם במשך שלושה ימים. אחרי מותם של שני האנשים הקרובים ביותר ללבה, א-יו קהדרו החלה בריטריט שנמשך שלוש שנים והיה אחד מתוך רבים מאוד.


	תבשיל איברים מבותרים


	כאשר היתה בת שלושים יצאה למסע שבמהלכו היא ונזירה נוספת תרגלו צ'וֹד. הצ'וד הוא תרגול שמיוחס לאישה דגולה אחרת בבודהיזם הטיבטי, מָצ'ינג לָפּדוֹרן שחיה בין המאות ה-11 וה-12. כדי לתרגל צ'וד המודט הולך לאתר לוויות או לבית קברות ושוהה בו במשך הלילה ושם, כאשר הוא מוקף בגוויות מרקיבות ובצחנת מוות, הוא יוצר דימוי חזותי של ביתור שיטתי של גופו עד העיניים, המוח והקרביים. כאשר זה נעשה הוא מדמיין את כל פיסות גופו מוכנסות לסיר, מורתחות ומוגשות כמנחה לכל היצורים החיים כדי להשביע את כל תשוקותיהם. התרגול הזה נועד ללמד היחלצות מההיצמדות הגדולה מכולן – היצמדות אל גופנו. כנראה שזה עבד, כי השלב הבא בחייה של א-יו קהדרו כמתרגלת היה מפגן מדהים של אי היצמדות לגוף. במסעותיה היא פגשה יוגי שלימד אותה את תרגול הטוּמוֹ, שבו מעלים את החום הפנימי עד כדי כך שניתן לעטוף את הגוף בסדין רטוב וליבש אותו בלילה מושלג תוך ישיבה באוויר הפתוח. הוא גם לימד אותה להתקיים על מינרלים ואוויר בלבד, ללא כל מזון אחר. שני התרגולים האלה אפשרו לא-יו קהדרו לנדוד ברחבי טיבט בחורף המקפיא ולהרגיש "די נוח", כפי שהעידה. כמתרגלת צ'וד היא נעה ונדה ברחבי טיבט, בין אתרים קדושים למורים גדולים ולא שכחה לבקר באתרי הלוויות, המקומות שבהם מוסרים את גופות המתים ללועות הנשרים, כדי להמשיך ולתרגל. במסעותיה היא פגשה יוגים, יושבי בתי קברות גם הם, מקושטים בשיער ראסטות שלא נגזז מעולם ומנגנים על תוף פולחני, שאחד ממוריה בחלק אחר של טיבט חזה שתפגוש. הוא לא פירט את שמותיהם, אך הם, בדרך שגם א-יו קהדרו לא יכלה להסביר, קיבלו מהמורה מסר על בואה. מדובר בטיבט של המאה ה-19, שבה על מנת להגיע מישוב לישוב הלכו ברגל במשך ימים, שבועות וחודשים. היא הפכה למפורסמת בשנות הארבעים של חייה, זמן קצר לאחר שמצאה את הסלע דמוי הביצה, כשכל העדרים בסביבה נדבקו במחלה והיא ריפאה אותם בכוח תרגוליה.


	"עכשיו אני מרגישה באמת זקנה"


	א-יו קהדרו סיפרה את תולדותיה בפירוט מדהים לנורבו, אבל "רק" עד שנות השישים של חייה. בגיל הזה היא הבינה שרוב חבריה נפטרו והחליטה להקדיש את זמנה ללימוד. הנזיר והנזירה ששירתו אותה באחרית ימיה (אחרית ארוכה ביותר) סיפרו שכאשר היתה בת 115 אמרה להם "עכשיו אני מרגישה באמת זקנה". הם התחננו בפניה שתישאר אבל היא אמרה: "ימים רעים באים עכשיו והכל עומד להשתנות. יהיו צרות איומות ועדיף שאלך עכשיו. בעוד כשלושה שבועות לא אהיה כאן יותר. התחילו להתכונן להלוויה". השנה היתה כאמור 1954. חמש שנים אחרי כן טיבט כבר לא היתה ארץ השלגים כפי שהכירו אותה, אלא חלק מ"סין הגדולה". בעשרים הימים הבאים, במקום לתרגל מדיטציה כרגיל, היא פתחה את ביתה לכל מי שרצה לבוא לראות אותה ולקבל עצה. ביום ה-25, ללא כל סימן של חולי, היא עזבה את גופה בדיוק ברגע שבו תמיד סיימה את ישיבת המדיטציה שלה. היא נותרה בתנוחת המדיטציה למשך שבועיים וכשנשימתה הפנימית חדלה גם היא, גופה התכווץ והפך זעיר. הנזירים קישטו את הגופה בתכשיטים ואנשים רבים באו לחזות באישה שמתה מוות של מתרגלת גדולה. למרות שטקס שריפת הגופה היה בחורף, החלה הפשרת שלגים פתאומית ופרחים רבים לבלבו.


	עוד על פמיניזם בודהיסטי


	הדאקיני, אלוהויות נשיות טנטריות שעושות הרבה יותר מסקס טנזין פאלמו, נזירה בת ימינו שחיה 12 שנים במערה על הר מושלג ואלמלא היא לא הייתי שומעת על א-יו קהדרו